הרב שמואל אלעזר הלפרין עם הרב טוביה בלוי
הרב שמואל אלעזר הלפרין עם הרב טוביה בלוי
כל הירושלמין חביבין...

"כל השביעין חביבין" - היא ההצלחה האלוקית של חדירת דבר הרבי לחוגי הירושלמים, אחד מפורצי הדרך לכך היה הרש"א הלפרין (עלה במחשבה)
בשבחים של ה"אשת חיל" על ידי שלמה המלך ע"ה יש גם פסוק אחד המגדיר את בעלה, "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ", וכן פסוק המגדיר את התייחסותה של אשת החיל לבעלה: "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה".

המושג "לגמול" טוב או רע מתייחס להחזרת טובה או רעה למי שהיטיב עם האדם או גרם לו רע. לפי זה לא מובן המשפט "גמלתהו טוב ולא רע". המשמעות השטחית היא, לכאורה, שכאשר בעלה היטיב אתה גמלה לו טוב ואילו כאשר גרם לה רעה לא גמלה לו רע. מובן מאליו שלא ניתן לפרש כך את הפסוק שלפנינו. לא יעלה על הדעת שאותו בעל נעלה יגרום לה רע. מלבד זאת – מבחינה לשונית – ההגדרה "כל ימי חייה" יכולה להתייחס למצב ממושך או פעילות ממושכת בכיוון מסויים, אבל לא לשני מצבים שונים ומנוגדים. נוסף על כל זה – מוזר מאוד שמשבחים את אשת החיל רבת הסגולות בכך שלא גמלה רע לבעלה!

את התשובה לכך נמצא בדמותה של הרבנית הלפרין ע"ה. בעלה הגה"ח הרב שמואל אלעזר הלפרין שליט"א יבלח"ט היה מראשוני פורצי הדרך להבאת דבר הרבי לחוגי הישוב הישן בירושלים ובני התורה שלו. שמעתי בשעתו מהרב הלפרין שליט"א כי אחד הביטויים המובהקים ל"כל השביעין חביבין" היא ההצלחה האלוקית העל-טבעית של חדירת חסידות חב"ד ועניני הרבי לחוגים אלה.

אסביר את הדברים, הנראים לכאורה מפתיעים ביותר:

כולנו עדים לתופעה המופלאה של התקרבות המוני יהודים הנקראים "חילונים" לתורה וליהדות בכוחו של הרבי. כבר מענין זה בלבד רואים הכל את כוחו האלוקי המופלא של הרבי והיותו יחיד בדורות. עם זאת ברור לי שאם התקרבותם של צעירים "חילונים" לחיי תורה וחסידות מהווה פלא – התקרבותם של צעירים בני תורה מחוגי הישוב הישן בירושלים מהווה פלא על פלא.

רק מי שמסוגל להתעמק בהלך המחשבה ובאורח החיים של צעיר ירושלמי בן-תורה – יכול להבין את גודל ועומק המהפכה הרוחנית המתרחשת בנפשו כאשר הוא מחליט לעזוב את דרך ומסורת אבותיו, שכל כולה סמל של שלימות בתורה וביראת שמים מכל בחינה שהיא, מבלי שיהיה דומה לה בכל חוג אחר ביהדות (לפחות בעיני עצמה, ואולי גם אובייקטיבית, אך לא ניתן לפרט במסגרת זו). כאשר צעיר כזה משתכנע שדרך חסידות חב"ד, בהנהגתו של הרבי, נכונה יותר בהקשר של התקרבות אל הקב"ה ומילוי רצונו יתברך, הוא עובר מהפך חסר אח וריע בכל המהפכים השונים והמגוונים ביותר המתרחשים אצל בני גילו מכל סוג. קשה עוד יותר היא – השתקפות הדבר בעיני סביבתו, הוריו ומוריו, הנדהמים מן התופעה המתרחשת לעיניהם, שמצד אחד הם מודים שאין כאן תופעה של התפרקות או ירידה רוחנית ח"ו – שהיא, כידוע, תופעה מצויה בדורותינו – ומצד שני מרגישים פגיעה עמוקה וטלטלה סוערת מכך שצעיר בעל עתיד מבטיח מכריז, לכאורה, שדרכם הסלולה מדורות, דרך של תורה ועבודת ה' במסירות נפש, איננה המושלמת ביותר. הקושי גדל כפלי כפליים כאשר דרך זו, דרך חב"ד, אינה מתאפיינת כל-כך בסמלים, הנראים באופן שטחי כסמלים בלעדיים של קדושה.

- הרבי, בכוחו האלוקי הנשגב, הגיע גם לכאן, בהצלחה על-טבעית של הדור השביעי, ובגדול!

מראשוני החלוצים בפריצת דרך קדושה זו, כאחד הצעדים הגורליים ביותר לקירוב ביאת המשיח, היה הגרש"א הלפרין שליט"א. תקצר היריעה לפרט את מסכת הפעילות הנמרצת, ימים ולילות, שניהל הרב הלפרין וחבריו במסגרת עבודת קודש זו, שהניבה פירות ופירי פירות רבים ומשובחים.

הרבנית הלפרין ע"ה, שבאה גם היא ממשפחה עתירת יחס ומפוארת, השתלבה בעבודת קדוש זו, תוך כדי כך שהיא עצמה עוברת מהפכה דומה.

הדירה הקטנה, ברחוב מאה שערים 3, רחשה פעילות של שיעורים והתוועדויות וכיו"ב בלי הבחנה בין שעות יום לשעות לילה מאוחרות, כאשר לרבנית ע"ה לא נותרה שום פרטיות. הרב שליט"א עצמו היה מסור לעבודת הקודש מבלי יכולת להתפנות לצרכי הבית.

באופן רגיל, ובאשה מן השורה, יכולה התייחסות כזאת של הבעל אליה ואל ביתו להתפרש כ"רע". אשת החיל, היודעת שיש כאן טוב ולא רע, גומלת לו טוב ולא רע. היא מכירה ויודעת שיש כאן שיא של טוב, טוב אמיתי, ולא כפי שהדבר נראה בעיני הבריות, והיא גומלת לו מדה כנגד מדה, כמתואר בהרחבה בפסוקי "אשת חיל". בטח בה לב בעלה, חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה להיות שותפה נאמנה לעבודת הקודש.

שפרה ופועה – מסמלות, על פי החסידות, את ספירת הבינה וספירת המלכות. שמה של שפרה שהוא גם שמה של הרבנית מסמל את כוח הבינה, כמתאים לדרך חסידות חב"ד, כידוע.

בכל הענין האמור משתלבת גם אישיותו של התורם, שהקים את "בית חב"ד" שלנו, חתנה של המנוחה ע"ה – הרה"ח ר' צבי עקיבא שי' אייזנבך, לפחות מבחינת הרקע המשפחתי שלו.

ניצבים על במה זו, התורם והמדבר לפניכם, נצרים של שתי המשפחות השרשיות ביותר של הישוב הישן בירושלים ת"ו. אני נזכר שכל אימת שנפגשתי עם מר שזר ע"ה, שהיה ידוע לבעל רגש, היה מתפעל שוב ושוב על כך שבני משפחת בלוי הגיעו לחב"ד. סבו של התורם שי', הרה"ח ר' זאב אייזנבך שליט"א, החי לאוי"ט בשכונת "בתי הונגרין" בירושלים והוא בגיל של קרוב למאה לאוי"ט, כיהן בקודש שנים רבות כמלמד תשב"ר בת"ת בשכונת "בית ישראל" העתיקה, וכך זכיתי – בשנת תש"ב – ללמוד אצלו כבן חמש למקרא.

אסיים בסיפור מעניין:

נישואי הגרש"א הלפרין שליט"א ורעייתו הרבנית ע"ה התקיימו בר"ח אלול תשט"ז באולם ה"גדול" של ישיבת תורת אמת במשכנה הקודם בשכונת מאה שערים. באותה חתונה חיבר הרה"ח ר' יצחק צבי שי' אייזנבך את הניגון הידוע "אימתי קאתי מר" על בסיס ניגון ירושלמי עתיק "מתי יבנה המקדש". כעבור כחדשיים, בשמחת תורה תשי"ז, היה בחצר הרבי הרה"ח ר' יונה גרינוולד ז"ל (אף הוא מחייליה המסורים של מלחמת הקודש המתוארת לעיל, יהי זכרו ברוך!) כאשר הרבי כיבדו, כדרכו בקודש, לשיר "מזמרת הארץ" שר ר' יונה את "אימתי קאתי מר" והרבי אימץ את הניגון, שנכנס מאז לאוצר ניגוני חב"ד לדורי דורות.

כולנו, בשמחה רבה, נשתמש ב"בית חב"ד" שהוקם עתה להגשמת יעד נשגב זה של "יפוצו מעינותיך חוצה" ועל ידי כך – "קאתי מר" בקרוב ממש.

מתוך דבריו של הרב בלוי בטקס חנוכת "פנינת יוכבד" בירושלים.

כ"א בשבט תשס"ו
תגובות
6
1. בני מערבא
מאמר יפה
וע"פ מאמר חז"ל אין הדינים נמתקין אלא בשרשן, הרי הפלא שבכל הכתבה שירשלמי אכן יבא להכיר גודל הפלא שהרי בכלל ידוע שלעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו

וכבר התאוננן המשפיע ר' נחום שמריהו ששונקין ע"ז שבני מערבא לא ראו רבי מימיהם (ראה אגרות קודש חי"א ע' 90 )

גם ידוע האימרה "אז א טערק קען מען מיט מאלן וייל ער מיינט אז ער איז נולד מהול"

ולכן גדול הפלא שבעתיים שירושלמי מעיר בהחידוש של דור השביעי
כ"א בשבט תשס"ו
2. "איה - - - מקום כבודך?"
ומה מהותך אתה?
כ"ב בשבט תשס"ו
3. זכרונות
לר' טוביה בלוי.
נדמה לי שחתונתו של ש.א. היילפרין היתה בחיי עולם ולא בתורת אמת. (באיזה חדר היה אפשר לעשות שם חתונות??)
השיר שאייזנבך חיבר היה, אם אינני טועה, אצל חברינו יצחק יהודה קובעטשיק או אולי אצל שמואל יהודה וינפלד?!
כ"ג בשבט תשס"ו
4. שני נכבדים לבית אייזנבאך
מקישור הדברים של הרב טובי' אפשר לחשוב ששני ר' צבי אייזנבאך אלו חד הם, ואין זה כך: הנגיד הוא חתנו של הג"ר ש"א היילפרין שי' ואילו בעל השיר יפוצו הוא הרהגה"ח הצנוע ר'יצחק צבי אייזנבאך שי' מפארי קרית חב"ד בשכונת רמת שלמה!
כ"ו בשבט תשס"ו
5. מעניין
במשפחה חסידית של כפר חב"ד פרשת משפטים בעמ' 9 אנו מוצאים את הסיפור המעניין על השיר של "אימתי קאתי מר". כמעט אות באות.
מעניין מי העתיק ממי, בתו של הגרש"א הלפרין מהכתבה בשטורעם או הכותב בשטורעם מהעיתון???

ובכל זאת מצא את ההבדלים...
כ"ז בשבט תשס"ו
6. בית חנה
כ"ח באלול תשס"ט