מאת הרב אהרן דב הלפרין

מבחינה מעשית, בכל הקשור לשמחת-בית-השואבה בירושלים, בית-דין רבני חב"ד קיבל את ההחלטה, והחלטתו מחייבת, כמובן ופשוט, כל חסיד חב"ד וכל מוסד חב"די.

בדברים הבאים אין שום כוונה למתוח ביקורת או לערער, חלילה, על החלטת כבוד הרבנים. יחד עם זאת, בגלל אי-הבהירות השוררת בקרב חסידי חב"ד בקשר למניעי ההחלטה, חשוב להבהיר כמה נקודות שלגביהן לא תיתכן שום מחלוקת.

א. שום אדמו"ר או רב או ראש ישיבה, גדולים ככל שיהיו, אינם יכולים להכתיב לחסידי חב"ד לנהוג בניגוד להוראות של הרבי זי"ע. זה כל-כך פשוט, כל-כך ברור, כל-כך מובן מאליו – עד שאין – וכנראה לא היה – שום צורך לדון בעניין עקרוני זה.

ב. גם אם יתקבצו כל מלכי מזרח ומערב – מאן מלכי רבנן – ויוציאו, למשל, איסור גורף על כל בחורי הישיבות שלא יסתובבו בימי שישי אחה"צ בתחנות מרכזיות ובחוצות הערים – תלמידי ישיבות חב"ד, כמובן ופשוט, לא יצייתו להוראה זו, אלא ימשיכו ללכת לכל המקומות הללו כדי לקיים את הוראתו הק' של הרבי ל'מבצע תפילין', דווקא במקומות אלו.

ג. אם יש הוראה ברורה של הרבי לערוך את שמחת-בית-השואבה דווקא ברחובה של עיר, ובשטורעם הכי גדול – לא יעלה על הדעת חלילה וחס להתפשר בעניין זה. מותר וצריך בהחלט למצוא פתרונות יצירתיים להפרדה מוחלטת בין גברים ונשים וטף – אך לא להיכנע לשום תכתיב שמשמעותו איזשהו שינוי או פשרה, ולו הקלה ביותר, ממה שהיה נהוג כל השנים לפי הוראת הרבי.

ד. אם  חב"ד ורבניה מרגישים צורך להצטרף לתקנות האדמורי"ם והרבנים בכל הנוגע לענייני צניעות – הדבר נכון וראוי ואולי אף הכרחי. יש הרבה שטחים שניתן לעשות זאת. למשל – להצטרף לתקנה להשתמש רק בטלפונים כשרים. למשל – להצטרף לתקנה שבבתים לא יהיו מכשירי אינטרנט. למשל – להצטרף לתקנה של אוטובוסים נפרדים. למשל – להצטרף לתקנות על אורך הלבוש וסוג הלבוש של בנות ונשים. כל הדברים הללו אינם סותרים שום הוראה של הרבי ואדרבה. אך בנושאים שבהם יש הוראה מהרבי, כמו שמחת בית השואבה דווקא ברחובה של עיר – ועם כל השטורעם – או מבצע תפילין בכל המקומות בחוצות הערים וכיו"ב – בעניינים אלו לא רק שאיננו מחויבים לקיים הוראת רבנים ואדמו"רים – אסור לנו לעשות זאת! שמחת-בית-השואבה, דווקא ברחובה של עיר, ודווקא בשיא השטורעם – היא חובה קדושה המוטלת על כולנו ללא שום פשרה והתקפלות. כי על כך נצטווינו. ואנו אין לנו אלא דברי בן-עמרם.

ה. משום כך חשוב היה שמזכירות בית-הדין, או, לחילופין, העסקנים הממונים על אירוע זה, יבהירו לציבור החב"די הרחב את משמעות ההחלטה ואת מניעיה, כדי שלא יעלה בדעתו של איש שהייתה כאן חלילה וחס איזושהי התקפלות או ויתור על קיום ציוויו המפורש של הרבי, בגלל קול-קורא של רבנים ואדמו"רים, חשובים ככל שיהיו.

***

ולסיום, סיפור קטן עם השלכה אקטואלית:

סיפר לי הגה"ח רבי שלמה זלמן הכט זצ"ל, השליח הראשון של הרבי לשיקאגו:

"יום אחד הגיע לשיקאגו כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסטמר זצוק"ל, ובמהלך ימי שהותו בעיר התיידד עמי מאד. בערב שבת פנה אלי הרבי מסטמר בבקשה: כיוון שהוא מתכונן לשאת דרשה במוצאי שבת בבית הכנסת הגדול שלי, לצורך מגבית והתעוררות, וכיוון שיש לו כלל שהוא מקפיד לא להיכנס לבית הכנסת שבו המחיצה לא גבוהה בגובה מסוים, לכן הוא מבקש רשות ממני להגביה מעט את המחיצה לקראת הדרשה שלו במוצאי שבת. מיד עניתי לו שאינני מוכן לזה. שאל אותי האדמו"ר בתמיהה ובפליאה גדולה: "מה איכפת לכם? הרי מדובר במוצאי שבת אחת ומה יקרה עם המחיצה תהיה לכמה שעות יותר גבוהה?!" עניתי לו: "הרבי הריי"ץ נ"ע התפלל בבית-הכנסת זה (בזמן 'ביקור שיקאגו' המפורסם) ואם לרבי הספיק הגובה הנוכחי של המחיצה, וזה היה מספיק מהודר בשבילו – אינני מוכן בשום אופן לעשות אותה יותר גבוהה ומהודרת אפילו לשעה אחת".

"האדמו"ר מסטמר זצוק"ל, לא רק שלא נפגע מהסירוב, אלא הפטיר בהתפעלות גדולה לעבר גבאיו ומקורביו שהיו עמו: "דאס איז א חסיד!". [=זהו חסיד!].

• דיון סוער, היום ברדיו קול חי
• הרב ברוד בראיון לקול החרדי
• פרסום ראשון בשטורעם: רבני חב"ד מכריעים
• הסערה מתחילה, כאן בשטורעם