ב"ה יום רביעי, י"ז תשרי תשפ" | 16.10.19
בדרכי רבינו הזקן והרבי

פעילות "שפרה ופועה" - הולכות בדרכן של רבינו הזקן והרבי. מוגש לרגל שבת שמות, ולרגל כינוס "שפרה ופועה" במוצאי שבת (חצי שיעור)
הרב זושא וואלף

'בחיתול ובעגלה'

רגעים אחדים לאחר שהרבי יצא מבית הכנסת לאחר סיום תפילת מוסף של יום הכיפורים תשל"ז ועלה לחדרו הקדוש, נקרא הר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה, אל חדרו של המזכיר הרה"ח הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, שמסר לו את הפרטים הבאים:

"זה עתה נתקבלה הוראה חדשה, להקים מוסד חדש בכפר חב"ד. מוסד שיעזור ליולדות בגשמיות 'א ווינדעל און א וועגעלע' [=בחיתול ועגלה]... שמוסד זה לא יבדיל בין עשירים למעוטי יכולת, אחרת תהיינה כאלה שיתביישו לקבל את העזר. אך כשידעו שגם יולדות עשירות מקבלות אותו סוג של עזרה, אזי הן תקבלנה את הסיוע בהרגשת כבוד". הרב חדקוב הוסיף: "הרבי גם העניק שם למוסד החדש: 'שפרה ופועה', על שם המיילדות שמסרו את נפשן ביולדות ובתינוקות במצרים". והוראה נוספת שמסר הרב חדקוב בשם הרבי הייתה: "על המוסד לקום אמנם בכפר חב"ד, אך בהמשך יש לדאוג שמשם הוא יתפשט למקומות נוספים בכל רחבי העולם".

כמה שעות לאחר מכן, בסיום תפילת נעילה, קודם אמירת 'אבינו מלכנו',  פנה הרבי אל המזכיר הרב גרונר וביקש שכל הילדים מתחת לגיל שלוש עשרה הנמצאים בבית הכנסת יעלו ויעמדו לידו על הבימה שלו, בזמן שאומרים 'אבינו מלכינו'. ההתעוררות להקמת הארגון המפואר 'שפרה ופועה', הייתה אפוא בדרך 'אתערותא דלעילא' מהרבי בעצמו, בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים, שהורה להקים ארגון של עזר ליולדות.

ביום הכיפורים דווקא

ייתכן שההוראה לייסוד 'שפרה ופועה' נתקבלה דווקא בעיצומו של יום הכיפורים, מתוך קשר לסיפור המפורסם, שסיפר הרבי בעת קבלת נשיאותו:

פעם היה מעשה ביום הכיפורים, שרבינו הזקן הפסיק באמצע התפילה בבית הכנסת, פשט טליתו והלך לקצה העיר לעזור ליולדת שכל בני הבית עזבוה והלכו לבית הכנסת. אדמו"ר הזקן חטב עצים ובישל מרק עבורה, ועזר לה בכל העניינים שפיקוח נפש מתיר.

הרבי התייחס לסיפור זה ואמר: רבינו הזקן התפלל באותה שעה בבית כנסת מלא אנשים. מדוע דווקא מכל המתפללים הוא היה צריך לעזור ליולדת? נכון אמנם שידוע הכלל ש'מצווה בגדול', אבל זה מסביר רק מדוע רבינו הזקן עשה זאת בפועל. אבל איך זה שדווקא הוא הרגיש זאת מכל שאר האנשים שהיו בבית הכנסת? ובפרט כשלוקחים בחשבון שרבינו הזקן עסק אז בעבודת התפילה, שאין צורך כלל להאריך במעלת עבודת התפילה שלו, ובפרט ביום הכיפורים?!

והגע עצמך: רבינו הזקן עומד באמצע עבודת התפילה, במעמד ומצב של "דע לפני מי אתה עומד",  בתכלית השלמות. שהרי אין צריך להסביר לו מה זה "דע לפני מי אתה עומד"... ובעבודת התפילה עצמה – בתפילת יום הקדוש! ובאמצע עיסוקו בדבר נעלה כל כך, היה לרבינו הזקן פנאי להתבונן ולהתייגע אודות העובדה שבקצה העיר נמצאת יולדת הזקוקה לעזרה! ובפרט בהיותו במקום קדוש, ובזמן קדוש ביותר, ובתפילה בציבור – שאפילו תפילת היחיד בעשרת ימי תשובה נחשבת כתפילת הציבור, וכל שכן שיש מעלה גדולה לתפילת הציבור!

עובדה זו מבטאת את חידושו המיוחד של רבינו הזקן, שהמעשה בפועל, העזרה בפועל ליולדת בקצה העיירה, הוא הדבר החשוב ביותר בעבודתו!

יכול אדם לחשוב לעצמו שהוא שקוע בעניינים עמוקים ונעלים... ואין ביכולתו לעסוק בעניינים 'פשוטים'... סיוע לנזקקים וכדומה. על כן יש לזכור את הסיפור אודות רבינו הזקן. שכן, עם כל מה שאדם מעריך את עצמו, הרי לא ייתכן שיטעה בעצמו לומר שהוא בדרגה נעלית יותר מרבינו הזקן, בעת התפילה ביום הכיפורים בבית הכנסת! ולכן, על כל אחד ללמוד קל וחומר בעצמו: אם רבינו הזקן עזב את התפילה כדי לעזור ליולדת בקצה העיירה, כל שכן וקל וחומר שעליי ללמוד מכך, ולסייע בכל הדרוש.

הנה כי כן, כל פעילות העזרה ליולדות, נעשית בהמשך להנהגתם של רבינו הזקן, מייסד חסידות חב"ד, והרבי נשיא דורנו, שהיו פעילים ב'שפרה ופועה' – בדאגה ובעזר ליולדות, גם בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים. בכך הראו דוגמה אישית מחייבת לכל אחד ואחת מחסידי חב"ד.

שפרה ופועה – המייסדות

כפי שהובא לעיל מדברי הרבי, המוסד קרוי על שמן של 'שפרה ופועה', שהיו המיילדות של עם ישראל במצרים. כדי לעמוד על מהות הסיוע המוגש על ידי ארגון ופעילות 'שפרה ופועה', עלינו להתבונן בביאוריו של הרבי לפעולותיהן של 'שפרה ופועה', ה'מייסדות', ולנסות להשליך מכך על פעולות הארגון כיום.

בתחילת ספר שמות, כאשר הכתוב מתאר את חייהם של בני ישראל במצרים תחת שלטון פרעה, מספר הכתוב אודות ה"מיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה". פרעה מלך מצרים צווה עליהן "וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו". למרות זאת, "ותראין המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, ותחיין את הילדים". על כך נתן הקב"ה את שכרן "ויעש להם בתים".

רש"י בפירושו על הכתוב מציין "שפרה – זו יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד"; "פועה – זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה".

תמה הרבי על כך: מהו הכרחו של רש"י לשנות מפשטות הכתוב "שם האחת שפרה ושם השנית פועה", ולפרש שהכוונה ליוכבד ולמרים בכינוין? ובמיוחד, שלאור פירוש רש"י "מרים זו פועה", הנה על פי החשבון המובא במדרשי חז"ל, הייתה מרים בתקופה זו בת חמש שנים בלבד, ואם נאמר ש"פועה זו מרים", נצטרך לומר שבגיל חמש שנים הייתה מרים כבר מיילדת!...

ועוד, בתחילת ספר שמות מתאר הכתוב את מצב בני ישראל בארץ מצרים: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד". מפרש רש"י שנשות ישראל "היו יולדות ששה בכרס אחד". אם כן הרי זה פלא עצום: כיצד ייתכן שלעם ישראל היו שתי מיילדות בלבד ליילד את נשות ישראל, שהיו יולדות ששה בכרס אחד – "שם האחת שפרה ושם השנית פועה", ותו לא? הייתכן כדבר הזה? כיצד יכולות שתי מיילדות בלבד להשתלט על ריבוי כה גדול של לידות? מה גם, שמפני ש"היו יולדות ששה בכרס אחד", לא יכולות היו להסתפק במיילדת אחת לכל יולדת, כבלידה רגילה, אלא ללידה אחת הוצרכו בוודאי לכל הפחות לשתי מיילדות?

וכאשר פרעה מלך מצרים קרא למיילדות העבריות והוכיחן על שלא קיימו את גזירתו "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים", השיבו המיילדות העבריות "כי לא כנשים המצרים העבריות כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו". בפירוש תשובתן מסביר רש"י, שהמיילדות השיבו לפרעה שנשות ישראל היו "בקיאות כמיילדות", או "משולות לחיות השדה שאינן צריכות מיילדות".

ומדגיש הרבי: בהכרח לומר שדבריהן של המיילדות לפרעה היו אמת, וכך הייתה המציאות בשטח, שכן פרעה יכול היה לבדוק ולהיווכח אם דבריהן של המיילדות אמת, והלא בדבר שאפשר לגלותו אנשים לא משקרים. ברור אפוא מדבריהן של המיילדות שנשות ישראל לא היו זקוקות לסיוע של מיילדת... מכיוון שנשות ישראל "חיות הנה", שהן "בקיאות כמיילדות", והן "משולות לחיות השדה שאינן צריכות מיילדות", שלכן עוד "בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו", מדוע בכלל היה צורך במיילדות עבריות?!...

לידה 'בראש שקט' ורגוע

מסביר ומחדש בכך הרבי: בנוגע לפועל – לא היה באמת לנשים היולדות צורך והכרח במיילדות עבריות, שכן "בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו".  ומה שכן הוצרכו למיילדות עבריות – היה זה רק כדי להרגיע את רוחן של נשי ישראל, שגם באם יקרה מצב שבו יצטרכו היולדות את עזרתה של מיילדת, ידעו הנשים שישנן בסביבה מיילדות עבריות. ברם, מכיוון שבכל זאת הלא מדובר אודות ריבוי עצום של לידות, ובמיוחד שכל לידה לא הייתה לידה רגילה אלא לידה של ששה בכרס אחד, הרי גם בשביל להרגיע את רוחן של נשי ישראל לא הספיקו שתי מיילדות בלבד?! מוכרח לומר, שהמיילדות העבריות לא היו נשים רגילות מעם ישראל, אלא היו אלה נשים צדקניות באופן מיוחד. כאשר נשי ישראל ידעו שבסביבה נמצאות נשים מיוחדות שכאלו, די היה בשתי מיילדות אלו כדי להרגיע את רוחן של היולדות. (וכיוון שסיוען של שפרה ופועה ליולדות נבע בעיקר מיכולותיהן הרוחניות המיוחדות, הרי שגם פועה-מרים, למרות היותה בת חמש שנים בלבד, יכולה הייתה לסייע אף היא בכוחה הרוחני ליולדות).

על כן אי אפשר לומר שהכוונה באמת לנשים שנקראו בשם 'שפרה' ו'פועה', שכן לא מצאנו כלל שהיו נשים צדקניות במיוחד שנקראו בשמות אלו. גם רש"י מסתמך בעניין זה על הקבלה שהובאה במדרשי חז"ל, שנשים אלו היו באמת יוכבד ומרים, אלא שנקראו שפרה ופועה על שם מעשיהן.

מדברי הרבי אודות מעלתן של שפרה ופועה, ניתן ללמוד על אופן עיסוקן הנדרש של נשי ובנות חב"ד בימינו. שפרה ופועה לא התעסקו ביילוד נשות ישראל בפועל, אלא עצם נוכחותן באזור, והידיעה של היולדות כי הן תקבלנה משפרה ופועה סיוע כאשר תזדקקנה לו, די היה בו כדי להרגיע את רוחן ולעודדן כי הלידה וכל הכרוך בה יעברו על הצד הטוב ביותר. גם בימינו, נשות 'שפרה ופועה' אינן משמשות כמיילדות בפועל, אך הידיעה של כל יולדת חב"דית או כל יולדת בכלל, שנשות ארגון 'שפרה ופועה' נמצאות בסביבה ותדאגנה לצרכי היולדת ולמשפחתה לפני הלידה ולאחריה, ויעניקו סיוע נרחב בכל התחומים בהם יזדקקו – מרגיעה את רוחן של היולדות בביטחון שהכל יבוא על מקומו בשלום בביתן. סיוע מסוג כזה יש בו גם כדי לעודד ילודה נוספת.

מסירות נפש למען ילדי ישראל

הרבי מסביר: שמה של המיילדת היה מרים. ולמה נקראה 'פועה'? "על שם שפועה ומדברת והוגה לוולד". במדרשים אחרים מובא ששמה היה פועה, ונקראה 'מרים' "על שם המירור", שהייתה בזמן המר של קושי הגלות. בימים הקשים משמיעה מרים את נבואתה, שעתיד בקרוב להיוולד מושיען של ישראל.

 פועה-מרים, לא זו בלבד שביטלה את גזירת פרעה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", אלא גם את גזירת אביה עמרם שפרש מאשתו יוכבד, ביטלה. מרים אמרה לאביה "גזרתך קשה משל פרעה. אם פרעה גזר על הזכרים, ואתה גם כן על הנקבות". זאת למרות שהיה לעמרם נימוק טוב לגזירתו. מרים פעלה במסירות נפש למען ילדי ישראל, כדי להכין את הילדים שיאמרו לקב"ה "זה א-לי ואנווהו", להכין דור של ילדי ישראל שיקבלו את התורה.

פעולותיהן של שפרה ופועה בסיוען ליולדות, היו צעד במכלול ההתמסרות העקבית למען ילדי ישראל, במסירות נפש לגידול הילדים, לחינוך הילדים בדרך התורה והמצוות, שיוכלו לומר "זה א-לי ואנווהו", ויזכו שבזכותם תינתן התורה לעם ישראל. ברוח זו צריכה להיות פעילות 'שפרה ופועה' גם היום.

שכר מיוחד במינו

גם על שכרן של העוסקות בארגון 'שפרה ופועה', ניתן ללמוד מהשכר שניתן למיילדות שפרה ופועה.

הכתוב מספר שבשכר ששפרה ופועה לא שמעו בקול פרעה, זכו ל"ויעש להם בתים". מפרש רש"י: "בתי כהונה ולויה ומלכות". מהו שכר זה? הרבי מסביר: אין לפרש כפשטות הדברים, שהן הקימו משפחות בישראל – 'בתים', שכן אין בכך שום שכר מיוחד, וכך היה הסדר הרגיל אצל בני ישראל. שפרה ופועה זכו שהקב"ה עשה עבורן פעולה מיוחדת ויוצאת דופן: "ויעש להם בתים", ה' זיכה אותן לכהונה, לוויה ומלכות. על פי הסדר הרגיל, הכיבודים בעם ישראל שייכים לבכורים, שכן מצד טבע הבריאה שייכת עבודת ה' ל'בכורות', לראשונים ולמשובחים שבכל משפחה, ככתוב "כל חלב לה'". ממילא, כדי שהשירות והעבודה לקב"ה ייעשו על ידי כוהנים ולווים, נדרשה פעולה מיוחדת, עשייה וחידוש מיוחד של הקב"ה – "ויעש להם בתים – בתי כהונה ולוויה".

ניתן אפוא ללמוד מכך גם ביחס לנשים הפעילות ההולכות בדרכן של שפרה ופועה, שזוכות לשכר שמעל הטבע, שכר של 'עשייה מיוחדת' מהקב"ה בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני רוויחי.

לגבי שכרן של שפרה ופועה, אומר הרבי רעיון נוסף, שגם ממנו לקח והוראה לכל אישה יהודייה בכלל, ולנשות 'שפרה ופועה' בפרט:

השכר ששפרה ופועה קיבלו ניתן להם בדרך של 'מידה כנגד מידה'. בפעולתן "ותחיין את הילדים" סייעו המיילדות לא רק בהקמת משפחות יהודיות. בזכותן הוקם רובו ככולו של דור יוצאי מצרים, שממנו יצא עם ישראל כולו עד סוף כל הדורות. לפיכך, ניתן להן שכר באופן של 'מידה כנגד מידה': שלא זו בלבד שלהן היו בנים ומשפחות, או שלהן היו ילדים כוהנים לויים ומלכים, אלא שמהן הוקמו "בתי כהונה ולוויה ומלכות", הבתים המיוחדים שבישראל, עד סוף כל הדורות.

מוסיף הרבי: לכאורה, יוכבד זכתה בזכות הנפלאה ביותר שתיתכן לאישה, שנולד לה בנה משה, שקיבל את התורה מהקב"ה בעצמו וגאל את ישראל ממצרים. עם זאת, מדגישה התורה שהשכר שזכתה לו על שסייעה ליולדות היה דווקא "ויעש להם בתים". עובדה זו מלמדת אותנו, שיש שכר גדול עוד יותר מלידת בן כמשה, שכר שגורם לאם היהודייה נחת רב עוד יותר – לזכות לבתי כהונה לוויה ומלכות.

לא רק העובדה שיש לאמא בן שהוא למדן גדול, בקי, חריף וכדומה, מסב לה נחת, אלא יכולתה של אם יהודייה להקים בתים בישראל (במובנם הרוחני), בתי כהונה ולוויה ומלכות, ילדים יהודיים, וילדי ילדים, תלמידים ותלמידי תלמידים, לסייע בבניית בתים ומשפחות יהודיות, באמצעות השפעתה על כל אחד מילדי ישראל לנהוג בכהונה לוויה ומלכות. זהו השכר האמיתי וזוהי נחת הרוח האמיתית שיש לאם יהודייה.

ואז יוצאים כל צבאות ה' מהגלות הזו האחרונה – כפי שהיה במצרים, ש"יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים", ו"בני ישראל יוצאים ביד רמה", במהרה בימינו.

כ"ב בטבת תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
1
1. חזק ביותר
שטורעם - תמשיכו כך!
כ"ב בטבת תשס"ז