ב"ה יום חמישי, כ"א מנחם-אב תשע"ט | 22.08.19
הגרי"מ לאו שליט"א
הגרי"מ לאו שליט"א צילום: ישראל ברדוגו
שתי עדויות והגדה אחת

שני תיאורים מרטיטים על חב"דניק ישיש בקסקט ועל אוד מוצל מאש במרינה-רושצ'ה, מתוך 'הגדת הרב לאו' (בנימין ליפקין, חצי שיעור)
בנימין ליפקין

על המילים "הלילה הזה כולו מצה", מופיע התיאור הבא ב'הגדת הרב לאו' אשר הופיעה לקראת חג הפסח תשס"ו, מאת הרב ישראל מאיר לאו.

הנה התיאור ככתבו וכלשונו:

בראשית הגל הגדול של עולים מברית המועצות, כיהנתי כרבה הראשי של תל-אביב-יפו, וביום שבתי עם שני חברי בית הדין המיוחד, הרב שלמה דיכובסקי והרב אברהם שרמן, הופיע בפנינו רופא צעיר בן 24, שהגיע יום קודם לכן מברית המועצות, עם אשתו ושתי בנותיו (ולא כאן המקום לתאר מדוע הגיע ללא כל ניירות מזהים בדרך לא דרך). הרופא בא אלי כדי לקבל אישור ליהדותו עבור כל המוסדות הקולטים, והביא עמו עדים שיעידו כי יהודי הוא, בן לאב ואם יהודיים. הוא רופא, אמו רופאת ילדים, מנהלת מחלקה במוסקבה באותם ימים, ואביו – שהיה רופא כירורג – הלך לעולמו.

אחד העדים שהופיע בפנינו, אמר בצורה ברורה כי היה נוכח בברית המילה של אותו רופא צעיר, ג'ורג' שמו, לפני 24 שנה.

היה עד אחד שהרשים בסיפורו, בצורה מעניינת עד מאוד. חב"דניק, בא בימים, הופיע בבית הדין עם קסקט לראשו, זקן לבן שיורד על פי מידותיו, והוא מספר לנו בזו הלשון: אמא של ג'ורג' זה, אותה מנהלת מחלקה בבית-החולים, הייתה מעשנת כרונית, שתיים-שלוש חפיסות סיגריות ליום. אבל מדי לילה, טרם לכתה לישון, הייתה לוקחת סיגריה בודדת אחת ומניחה אותה בארון הבגדים בחדר השינה אצלה, בתוך קרטון. כל לילה סיגריה. אחת לשנה, אחרי חג הפורים, אני – מספר החב"דניק הזה – הייתי מגיע אליה, וזה היה קוד מוסכם בינינו. היא הייתה מוסרת לי 360 סיגריות שצברה במשך השנה ואני הייתי מספק לה כמה קילוגרמים של קמח כדי שהיא תוכל בביתה לאפות מצות לחג הפסח.

היא לא שמרה שבת, היא לא הקפידה על כשרות – לא היו לה גם התנאים לכך – אבל מאוד הקפידה שיהיה בבית ליל-סדר, והבית יזכור את יציאת מצרים עם כל הסמליות שבדבר.

התרגשתי מאוד מהסיפור, והבן עוד מוסר לי את מספר הטלפון של האמא שם במוסקבה. טלפנתי אליה, היא ידעה עוד לדבר מעט אידיש, ואמרתי לה: "אנחנו מקיימים מצוות מצה פעם אחת בשנה, את קיימת את המצווה הזאת בכל לילה ולילה, 360 יום בשנה. אני לא יודע אם מבחינת ההלכה המצות אצלך היו כשרות, אבל שהיו קדושות וטהורות והתקבלו לרצון לפני בורא עולם – אין לי צל של ספק בכך!".

השארתי אותה בטלפון בשעה שפניתי לבן ואמרתי לו – הוא דיבר איתי בשפה האנגלית, רוסית אינני יודע ועברית הוא עוד לא למד – ואמרתי לו: "ג'ורג', מהיום אחינו אתה, אבל בעיניי אתה לא ג'ורג', אתה גרשון". אז היא כנראה מחתה דמעה מעבר לקו ואמרה לי: "זהו בדיוק השם – גרשון – שאבא שלו המנוח נתן לו בברית המילה שהייתה לפני 24 שנה"...

*

וזהו התיאור שמספר הרב לאו לקוראי ההגדה, על המילים "אנא ה' מלטה נפשי" בהלל המסיים את ההגדה:

כאשר החלה התמוטטות מסך הברזל, ויהודים החלו לעלות מרחבי ברית המועצות, הוזמנתי כחלק מקבוצה של שישה רבנים מישראל, אירופה וארצות הברית, לפגישה עם ראשי השלטון בקרמלין, ועם קהילות יהודיות בשתי ערים בלבד: מוסקבה ולניגרד (שכיום נקראת סן-פטרבורג).

הגענו לשם בשנת תשמ"ט, באחד במאי, חגו של הקומוניזם. מוסקבה ולניגרד היו עטויות באדום, דגלים אדומים התנוססו על הבתים, ואני וחברי קיימנו את הפסוק: "את אחי אנוכי מבקש" וחיפשנו את היהודים. וכך הגענו בראש חודש אייר לשכונת עוני במוסקבה, מרינה-רושצ'ה שמה. היה שם בית-כנסת עשוי ענ. שולדימיר איליץ' לנין הרשה בשנת המהפכה תרע"ח להותיר אותו ל"חברה הפועלית" של יהודים עניים, וגם לאחר מכן לא פגעו בו. מצאנו שם שתי קבוצות של יהודים: חלקם מופלגים בשנים, בעיקר חסידי חב"ד, וקבוצה של צעירים בעלי תשובה מזוקנים ומעוטרים בציציות, דבר שאחרי למעלה משבעים שנות חינוך אתאיסטי כפרני ראינו בו נס גדול, וכלשון הנביא: "מי ילד לי את אלה" (ישעיהו מט, כא).

מתפללי בית הכנסת כיבדו אותי לעבור לפני התיבה, לתפילת הלל של ראש חודש. והנה כידוע, על העמוד של החזן, בדרך כלל מופיע אחד משני הפסוקים: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", או "דע לפני מי אתה עומד". אך המקום היחידי בעולם שבו מצאתי פסוק אחר, היה שם במרינה-רושצ'ה. ארבע מילים מתוך ההלל הופיעו שם: "אנא ה' מלטה נפשי".

המילים הללו חיממו את לבי בקור העז, ובסוף התפילה שאלתי את אחד מזקני המתפללים, מדוע נבחר הפסוק הזה בשונה מכל מה שמקובל בעולם.

והוא סיפר לי מעדותו האישית, שבית-הכנסת הזה הוקם ברשותו האדיבה של לנין בשנת תרע"ח (1918), זמן המהפכה. "ראינו לאן אנחנו נכנסים, ורצינו לבטא שגם אם הם שולטים בגופנו, הנשמות שלנו ברשותנו בלבד, הן שייכות לקדוש ברוך הוא. ולכן קבענו את השלט הזה, שמזכיר לנו כי גם כאשר צרה ויגון אמצא, בשם ה' אקרא: אנא ה' מלטה נפשי", אמר הקשיש.

חודשים אחדים לאחר ביקורנו שם, עלה בית-הכנסת הזה באש, כולו, למעט ספרי התורה הספורים שהיו בו. אגודת הסופרים הסובייטית, ה"פמיאט", נטלה על עצמה אחריות בקול תרועה בהודיעם שהם הביאו להצתת בית-הכנסת במרינה-רושצ'ה.

לימים, ואני כבר רב ראשי בישראל, הוזמנתי למוסקבה לחנוך מקוה טהרה ולהניח אבן פינה לבית-הכנסת מרינה-רושצ'ה. הפעם בניין של ממש, במקום בו עמד הצריף.

למעמד הנחת אבן הפינה, הגיעו יהודים ממדינות רבות בעולם. היה זה מעמד נכבד, שבו נכחו בין השאר ראש העיר של מוסקבה, יורי לושצ'וב ושגריר ארצות הברית ברוסיה, תומס פיקרינק (שהיה שגריר ארצות-הברית בישראל), ואני התבקשתי לעמוד ולשאת דברים.

והנה לפני שאני ניגש אל המיקרופון, ניגשים אלי שלושה חסידי חב"ד וביניהם ידיד נפשי ברק'ה וולף זכרו לברכה, ומציגים בפני שריד שלא נשרף כליל, אוד מוצל מאש מבית-הכנסת העתיק של מרינה-רושצ'ה: קטע של דוכן של החזן, ובו ארבע המילים הללו: "אנא ה' מלטה נפשי". התברר שספרי התורה שבתוך הארון, והכותרת הזו שעל העמוד, הם כל מה שנשאר. באותו מעמד מרגש התקשיתי לשאת את הנאום. הדמעות חנקו את גרוני, ועד עתה אני נרגש לזכר המאורע. שמורה עמי תמונה שאנו עומדים ומחזיקים את האוד המוצל מאש: "אנה ה' מלטה נפשי".

הסיפור הזה מלווה אותי מאז תשמ"ט ועד עצם היום הזה, שנת תשס"ו, ולא רק בליל-סדר: לא עובר עלי יום של אמירת הלל, אם בראש חודש ואם בחנוכה ואם בשלושת הרגלים, שלא עומד לנגד עיני אותו בית-כנסת עתיק, דל מבחוץ אך עשיר מאוד מבפנים, עם ביטוי של מסירות-נפש שארבע המילים הללו מייצגות, מסירותם של זקני הדור ההוא במוסקבה, שהבינו שזהו המסר שחשוב להדגיש: יהיה על גופנו אשר יהיה, אולם נפשנו, "נשמה שנתת בי", היא בידי ריבונו של עולם בלבד, ואיש לא ישלוט בה.

*

לא רבים מבין המוני מאזיני נאומיו הרבים של הגרי"מ לאו, שנישאו במרוצת השנים, על בימות אירועי חב"ד השונים, מודעים לכך כי הוא עצמו מצהיר, לא בנאום בפני חסידי חב"ד או במאמר לקוראי כפר חב"ד, אלא באוטוביוגרפיה הרשמית שלו ('אל תשלח ידך אל הנער') כי הרבי הוא "אחד משלושת האישים שהשפיעו על חיי". הוא אף מקדיש לכך עמודים נכבדים מתוך הספר הנפלא.

אף אתה אמור על התיאורים האמורים אשר הם המה חלק מאותה סערת נפש עוצמתית ומרגשת שבה הם נאמרו ובהווייתה נכתבו.

דומה כי דווקא בימים בהם שמו של הרב לאו עולה מחדש כמי שעשוי בעוד כשנה להיבחר לנשיאות המדינה, ראוי לזכור כי זוהי הדמות הרבנית הרשמית הבכירה ביותר עד כה שהרבי וחב"ד תופסים חלק כה מרכזי ומשמעותי בחייה.

*

ההקדשה המופיעה על 'הגדת הרב לאו' שניתנה לי ערב חג הפסח הסתיימה במילים: "אולי עוד פרקים, לספר הגנוז". אבל על כך בהזדמנות אחרת.

כ' בניסן תשס"ו