כולנו מכירים את הפסוק הידוע והמפורסם כל כך: "חנוך לנער על פי דרכו כי יזקין לא יסור ממנה". בפירוש הפשוט יש לדאוג שכל אחד ואחד, כל "נער" יקבל את החינוך המתאים לו – את הגישה המתאימה בשבילו שגם כשיזקין, ממנה לא יסור.

לכאורה כל מחנך ומשפיע יודע זאת היטב: כל מלמד הנכנס לכיתת תלמידים לומד להכיר מהר מאוד את "כללי המשחק" ולהבין שכדי להצליח באמת - עליו לפעול באמצעים שונים ובאסטרטגיות מגוונות על מנת לסיים את יום הלימודים בשלום – והדבר איננו קל כלל.

גם ההורים יודעים זאת: אומנם עסוקים הם בטרדות העולם, והילד איננו "בן יחיד" – אך יש צורך לתקשר איתו, לתת לו מענה מקסימלי שאכן כישוריו ויכולותיו יבואו לידי ביטוי.

איננו מדברים כאן על ילדים בעלי צרכים מיוחדים שעליהם ניתן לכתוב סדרת מאמרים בפני עצמה – ולא על ילדים החורגים מכללי המשמעת וההתנהגות, אלא על ילדים ובני נוער הנמצאים על הסקאלה, על הנקודות השונות בין הקצוות.

על מנת שלכולנו יהיה קל יותר בחינוך ילדינו-תלמידינו, יש צורך מעט ללמוד, להשכיל ולהחכים. עלינו לדעת להגדיר את המטרות והיעדים שלנו בחינוך, להבין את עולמם הפנימי של ילדינו, לגעת במצוקותיהם ולחוש את כאבם.

ישנם אנשים – מורים והורים החושבים ובטוחים שהם "יודעים הכל" – ואין דבר שיכול לתרום ולסייע בידם. אך לא כן, כשאדם הולך ולומד מתוך מגמה לדעת וליישם, הוא ידע להביא לכיתתו ולביתו רוח חדשה, רעיונות וכלים להתמודד.

רק לפני כשבועים הסתיים חג הפסח. במשך ימי החג הילדים היו "חופשיים" מעול לימודי - והיה להורים את הזמן לחוש את הילדים, לשוחח, להתבונן ולהתרשם, נשכחו הקשיים וההתמודדויות היומיומיות. היה "זמן איכות" בין ההורים לילדים.

כולנו רוצים לשמר את אותה חושה – שגם הילד הקט או הבחור שחזר זה עתה לישיבה "ישדר" לנו את אותה שמחה, את אותו הביטוי של הקשר החם שנוכחנו בו רק לאחרונה. אך כיצד עושים זאת?

התשובה לדעתי, מצויה בסיס הרעיון העומד מאחורי "דעה" זו: ללכת ולקבל יותר הדרכה והכשרה בנושאים של חינוך כשר, ניהול בית כהלכתו, ואת אותה רוח חסידית שאותה אנו שואפים להחדיר לביתנו. בחודשים הקרובים נעלה דילמות במסגרת מדור זה, ובו נשתף הורים מחד ואנשי מקצוע מאידך, על מנת להוות במה לליבון סוגיות חינוכיות, ערכיות אקטואליות.

ונסיים בדברי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב המופעים ב"כללי החינוך וההדרכה" – בתחילתו: "החינוך וההדרכה היא תורה שלימה בהלכות מרובות, מסתעפים לפרקי הכשרה ופרקי הנהגה, הן מצד המחנך והמדריך והן מצד המחונך והמודרך. ובכללותה היא רבת אחריות ועבודה קשה וכבידה ביגיעה עצומה, ביגיעת נפש וביגיעת בשר".

הכותב הוא מרכז היחידה ללימודי גברים במכללת 'בית רבקה' בכפר חב"ד.