ב"ה יום חמישי, כ"א מנחם-אב תשע"ט | 22.08.19
איך מתמודדים עם טראומה?

הרב דוד פינסקי כותב השבוע על התמודדות עם טראומה ועל הטיפול המועדף: "הפיתרון לא יבוא אם נתעלם ונטמון את ראשנו בחול" (חנוך לנער)
הרב דוד פינסקי

בשבוע זה נציג בפניכם מידע חשוב ביותר הנוגע למצבי טראומה אצל ילדים. הטראומה נגרמה עקב מאורעות שונים, מסעירים ובעלי משמעות שהותירו חותם וצלקת. לדאבוננו נתקלים אנו באירועים טראגיים שונים כגון שכול ואבדן ויש צורך לזהות את סימני המצוקה ולהתייחס אליהם בהבנה וברגישות.

הטראומה בהיבט הפסיכולוגי מוגדרת כ"זעזוע נפשי חמור". ישנו מצב המוגדר כ"פוסט טראומה"- דהיינו קבוצה של סימפטומים המתעוררים אחרי אירוע טראומטי. הדבר בא לידי ביטוי בכמה אופנים. כגון: חוויה מחדש של הטראומה דרך מחשבות, זיכרונות, חלומות, או הבזקים לא רצויים.

החוויה מחדש כרוכה באי נוחות ובחרדה גבוהה לאור העובדה שנזכרים באירוע הטראומטי, מצב המחזיר את הנפגע אל אותה נקודת זמן טראגית בצורה חיה ומוחשית.

"סימנים" שונים מעוררים את הזיכרון, כגון מחשבות, רגשות, מקומות, מצבים, או אירועים. אובדן העניין, התנתקות מהסביבה, וקושי בחוויית רגשות עשויים גם כן להתלוות לכך.

העוררות המוגברת וחרדה שחשים הילדים גורמת לעיתים לבעיות שינה, קשיי ריכוז, רגזנות, כעס, מודעות יתר וחשש מוגבר מסיטואציות ומצבים שונים, ותחושה של "עצבים רופפים".

הסיבה העיקרית לכך שהסימפטומים ממשיכים להציק לילדים למרות שעבר זמן רב מהאירוע היא שהוא נמנע ממצבים, זיכרונות, מחשבות, ורגשות הקשורים לטראומה. זה טבעי שאחרי חוויה טראומטית אנשים רוצים לברוח או להימנע מזיכרונות, מצבים, ומחשבות שגורמים לכאב ולמצוקה. בטווח הקצר, ההימנעות אכן עוזרת להקטנת המצוקה, אבל לטווח הארוך ההימנעות משמרת את הסימפטומים ומפריעה להחלמה מהטראומה.

עצם החשיפה למצבים או לזיכרונות כואבים, במקום להימנע מהם, מאפשרת לעבד את החוויה הטראומטית. למשל, אם ממשיכים להימנע ממצבים לא מסוכנים בגלל שהם מזכירים את הטראומה, אין אפשרות להתרגל למצבים אלה ואנו נמשיך לפחד מהם לעולם.

אם לא נחשפים למצבים אלה, ממשיכים להאמין שמצבים אלה אכן מסוכנים ושהחרדה לעולם לא תעבור. אך, היחשפות למצבים אלו תראה כי למעשה הם אינם מסוכנים וכי המצוקה הולכת ופוחתת ככל שמתרגלים להישאר בהם במקום לברוח או להימנע. כתוצאה מתהליך זה של חשיפה חוזרת למצבים לא מסוכנים, הסימפטומים והמצוקה הנלוות יפחתו. התהליך הזה נכון גם בהקשר לזיכרונות כואבים. מסיבה זו החשיפות בדמיון נועדו לעזור לילדים לחוות שוב ושוב את הזיכרונות הטראומתיים בסביבה בטוחה. כתוצאה מכך הוא ילמד שהזיכרונות עצמם אינם יכולים להזיק לו והוא יכול לעבד את החוויה הטראומטית.

היבט נוסף שגורם לילד להמשיך ולהרגיש את תחושת החרדה והעצב הוא המחשבות והאמונות השליליות והמפריעות. בעקבות טראומה, אנשים רבים נוטעים להסיק כי העולם הוא מקום מסוכן ומאכזב, וכי אנשים רבים – כולל הם עצמם – הינם מאוכזבים. כתוצאה מכך, אפילו מצבים בטוחים נתפסים כמסוכנים. חלק מהאנשים גם מרגישים שהם חלשים, שאין להם שליטה, ושאינם יכולים להתמודד עם הלחצים היום-יומיים הפשוטים. חלק מהאנשים לפעמים מאשימים את עצמם על ההתנהגות שלהם בזמן הטראומה או על העובדה שהם פיתחו קשיים בעקבות הטראומה.

חלק מהשינויים האלה בחשיבה של הילד אינם מציאותיים, והמחשבות השליליות אפילו מחריפות את התגובות שלו לטראומה ומקשות אליו את בהתמודדות.

הטיפול המקצועי נועד לעזור לילד להיות מודע למחשבות ולאמונות השליליות ולבדוק יחד עד כמה הן מציאותיות, יעילות, או הגיוניות. תהליך זה חשוב מכיוון שלעיתים המחשבות גורמות למצוקה רבה,להימנעויות, לדיכאון, ולהחמרה של הסימפטומים. החשיפה בחיים האמיתיים והחשיפה בדמיון עוזרות לתקן את המחשבות המוטעות והלא יעילות הללו, ויעניקו לו כלים להעריך באופן מציאותי האם מצב הוא מסוכן או לא והאם הוא מסוגל להתמודד איתו, כך שההתמודדות שלו בחיי היום-יום תשתפר לאין ערוך.

אם נסכם את הדברים וננסה להפיק תובנה חסידית, הרי ש"מעט אור דוחה הרבה מן החושך". הפיתרון לא יבוא אם נתעלם מהבעיות והמצוקות ונטמון את ראשנו בחול. להיפך: עלינו לדעת ולחקור היטב מדוע הילד מגלה סימני מצוקה, מהו אותו אירוע טראומתי שעבר, והרי טראומה היא עניין אישי וכל אחד "מפרש" אחרת את האירועים מזווית ראייתו הוא. עלינו לעצב את נפשו של ילדנו כך שירבה ויוסיף אור. בנוסף לטיפול המקצועי ואולי כחלק ממנו נציב לילדנו אתגרים חסידיים לימודיים ברמתו הוא על מנת לתת לו כח ותמיכה בשעות קשות.

הנכתב כאן הוא כטיפה בים וקצרה היריעה מהכיל את מלוא המשמעות של הטראומה. אין ספק שהדברים והצלקת לא נותרת בליבו של הילד בלבד אלא פוגעת במרקם העדין של החיים בתוך מעגל המשפחה הקרובה והידידים. עלינו כקהילה להתאגד ולתמוך במשפחה שעברה אירוע טראומתי, ואולי האירוע עדיין בעיצומו ( זה לא תמיד נמדד בזמן). התמיכה יכולה להתבטא בתמיכה כספית במקרה הצורך, הפגנת ידידות וקירבה וביטוי של "אהבת ישראל" כלפיהם באופן של עד בלי די.

יהי רצון שאך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו, לא נדע צער ומכאוב, הצלקות והמכאובים ייעלמו כלא היו וכל זה יחד עם הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

כ"ג בסיון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. ר' דוד - שלא תדעו עוד צער ומכאוב
כ"ד בסיון תשס"ו