ב"ה יום חמישי, כ"א מנחם-אב תשע"ט | 22.08.19
הרבי יוצא לאחר שנשא שיחה בפני נשי חב"ד
הרבי יוצא לאחר שנשא שיחה בפני נשי חב"ד
נשי ובנות החסדים

מגוון היבטים מדברי הרבי, לפעולות החסד והצדקה של האשה היהודייה. מוגש לכבוד כינוס נשי חב"ד היום (הרב זושא וולף - חצי שיעור)
הרב זושא וולף
הסיפור שנשאר חקוק בזכרונו של הרבי

בדברים שנשא הרבי לרגל יום ה'ייארצייט' של אמו, הרבנית חנה ע"ה, בו' תשרי תשמ"ה, סיפר הרבי את הסיפור הבא על מעשי החסד המופלאים של אמו:

בזמן מלחמת-העולם הראשונה, גזרה ממשלת רוסיה על היהודים שישבו סמוך לגבול המדינות שעמם רוסיה נלחמה, פולין וליטא, שיעזבו את מקומות מגוריהם, ויעברו לעומק המדינה. טענת הרוסים הייתה שבזמן מלחמה אי-אפשר לסמוך על היהודים...

היהודים שהוכרחו לגלות מבתיהם חיפשו, כמובן, להתיישב במקום בו ישנו ריכוז גדול של יהודים. כך קרה שבין המקומות שאליהם הגיעו הפליטים היתה גם עיר מגוריה של הרבנית חנה ע"ה, יקטרינוסלב (כיום דנייפרו-פטרובסק).

כשהגיע לעיר מחנה גדול של פליטים, מחנה גדול בכמות ובאיכות, שכן היו ביניהם 'כלי קודש' כמלמדים, רבנים וראשי ישיבות, התעורר הצורך לדאוג לסדרם בצורה הולמת. היתה זו עבודה גדולה ומטלה כבדה יחסית למספרם של תושבי העיר, שלפתע הוטלה עליהם דאגת סידור מספר גדול של פליטים.

הוקמו אפוא במהירות וועדים שונים שיארגנו את העזרה בכל הדרוש לפליטים, ומהעומדים בראש הוועדים הללו היתה הרבנית חנה.

הרבי ציין, שהתעסקותה של הרבנית בהושטת העזרה והסיוע לפליטים היתה במרץ גדול, הן בשעות היום והן בשעות הלילה, באופן מופלא במיוחד. הרבי הדגיש שמעולם לא נראתה הרבנית במצב כזה!

עד כדי כך בולט היה הדבר – התבטא הרבי בסגנון יוצא דופן על עצמו - שלמרות היותו כילד עסוק בענייני ה"חיידר", ללא כל התעניינות בדברים אחרים (הרבי היה אז ילד כבן אחד-עשר שנים), היה זה מאורע יוצא מן הכלל שתפס את מלוא תשומת לבו, ונחקק בזכרונו למשך כל חייו!...

מסיפור זה, שאירע לפני יותר מתשעים שנה, לימד הרבי לקח מעשי-אקטואלי לימינו:

כל יהודי ויהודי נמצא במצב של "פליט" ו"גולה". כולנו גלינו מארצנו. לפיכך חובה על הכל לעסוק במלוא המסירות, כפי שאנו למדים ממעשיה של הרבנית חנה, ולסייע ליהודים לצאת מהגלות, על ידי נתינת צדקה, עזרה וסיוע במעשי חסד לנזקקים ולנצרכים, שכן "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" .

נשי חב"ד בדרכי הרבניות הצדקניות

גישה מופלאה זו של חסד והתמסרות לזולת, הייתה גם גישתם של הרבניות הצדקניות, נשותיהן של אדמו"רי חב"ד, שהרבו במעשי חסד, והעדיפו את טובת הכלל על פני טובתן הפרטית. במספר הזדמנויות סיפר הרבי על מעשי החסד של הרבניות, ועל הלקחים שעל נשי ובנות חב"ד, ההולכות בדרכן של הרבניות, להפיק מסיפורים אלו.

כך, לדוגמא, סיפר הרבי על הרבנית סטערנא, אשת אדמו"ר הזקן: כשאדמו"ר הזקן הגיע לפרקו, הוא כבר היה מפורסם כגאון ועילוי מופלג, והוצע לו לשידוך את בתו של רבי יהודה לייב סגל. אדמו"ר הזקן הסכים לשידוך, בתנאי שהסכום של חמשת אלפים שקלי זהב, שהובטח לו לנדוניה מחותנו, יימסר לרשותו לעשות בו כרצונו.

בשנה הראשונה אחרי החתונה, מסר אדמו"ר הזקן את כל הסכום, בהסכמת רעייתו הרבנית, לקבוצת משפחות שרצו להסתדר בעבודת אדמה. כסף זה סייע להם לרכוש שטחי אדמה, בעלי חיים וכלי עבודה, וכיוצא בזה.

בסיפור זה, אומר הרבי, מודגש שמסירת הנדוניה לנצרכים נעשה בהסכמת זוגתו, הרבנית סטערנא. זאת, לפי שמטבע הדברים, אשה מרגישה את הקושי במסירת הנדוניה יותר מאשר הבעל, שכן בדרך-כלל הנדוניה באה מבית הוריה .

סיפור דומה נוסף סיפר הרבי פעמים אחדות על הרבנית רבקה, זוגתו של הרבי מהר"ש:

הרבי מהר"ש היה נוסע לעתים תכופות למסעות לצורכי הכלל. לא פעם היה הרבי מציע לזוגתו הרבנית להצטרף אליו למסעותיו. הרבנית סירבה בדרך כלל להצעה, ובמקום זאת ביקשה מבעלה שייתן לה את הוצאות הנסיעה, וכסף זה היתה מחלקת לצדקה.

במשפחת הרבי היה מסופר, שכאשר הרבי היה חוזר מנסיעותיו, הוא היה צריך ולברר ולחפש היכן משכנה הרבנית את תכשיטיה, והיה פודה אותם ומחזירם לה.

ומדגיש הרבי: הרבנית רבקה היתה זוגתו של הרבי מהר"ש, נכדתו של אדמו"ר האמצעי, ואף התחנכה אצל הרבי ה"צמח-צדק". מובן מאליו שהיא ידעה היטב את ערכה של מתנה מהרבי מהר"ש. ולמרות זאת היא מצאה דבר נעלה יותר ממתנה זו - צורכי צדקה.

סיפורים אלו, אומר הרבי, מלמדים כל אשה יהודיה לקח חשוב:

נשי ישראל צריכות שיהיו להן תכשיטים - תכשיטים שהושגו בדרכים כשרות, ובוודאי ללא השגת גבול; ועם זאת, אל להן לשכוח שכאשר שמזדמן להם להוסיף בענייני צדקה וגמילות-חסד על-ידי שימשכנו את תכשיטיהן – עליהן "לחטוף" הזדמנות זו שנקלעה לידיהן, ולמשכן את תשכיטיהן כדי לסייע לזולת.

וכשם שבסיפור עם הרבי מהר"ש, הוא תמיד היה פודה את התכשיטים שהרבנית משכנה - כך מובטחות הנשים, שהקב"ה, 'בעלה' של כנסת ישראל, יפדה את התכשיטים שמשכנו - לא רק את תכשיטיהן הרוחניים, אלא גם את התכשיטים כפשוטם .

מעגלים של חסד

כשנתבונן מעט במשמעות הביטוי "חסד", נמצא כי מושג ה"חסד" אינו מצטמצם רק למובן הצר והפשטני של עזרה כספית ממשית לעני או לנזקק. בכל מקום בו יש מצד אחד "משפיע" ומן העבר השני "מקבל", והמקבל זקוק למשפיע – הרי ההשפעה של המשפיע חשובה, בכל תחום, חשוב כמעשה "חסד" עם זולתו.

גם האשה, שמקובל להחשיבה כ"מקבל", ביחס לאיש, הרי מבחינות רבות חשובה האשה דווקא כ"משפיעה", לא פחות מהבעל-האיש.

במאמר שלפנינו נביא מגוון היבטים מדברי הרבי, לפעולות החסד והצדקה של האשה היהודייה. ולמעשה, כל מעגלי-חייה של האשה – הילדים, הבעל, הבית ופעולותיה עם סביבתה, כולם הם פנים שונים ומגוונים של עשיית חסד רציפה ומתמשכת.

ייתכן וניתן להסביר זאת בכך, שהרבי ראה את עולמה של האשה כעולם המבטא 'לב', רגש ונתינה, לעומת עולמו של הגבר-האיש המבטא בעיקר 'מוח' ושכלתנות. בשיחות הקודש התבטא הרבי לא אחת, כי האיש נחשב יותר כמי שמודד את עולמו בהתאם לצו מוחו, וייחודה של האשה הוא בחלק הלב. אשה נחשבת כמנהלת את עולמה והשקפתה בהתאם לצווי הלב והרגש.

שוני מהותי זה שבין האיש והאשה בא לידי ביטוי גם בהלכה: האיש מצווה ללמוד תורה יומם ולילה, לימוד שעיקרו במוח, ואילו אשה אינה במצות תלמוד תורה. אחד ההסברים לכך, אומר הרבי, לפי שתלמוד תורה שייך לחלק המוח, ואשה מטבעה נוטה לצד הרגש.

כך הרבי מסביר, לדוגמה, את נדבתן של נשי ישראל בעשיית המשכן, שהכתוב מתאר זאת ש"ויבואו האנשים על הנשים", והרמב"ן מפרש זאת שהאנשים היו טפלים לנשים בנדבת המשכן!

והסביר הרבי: נשי ישראל נדבו למשכן לא רק את תכשיטיהן היקרים, אלא הכניסו בנדבה זו גם את כוחות נפשן, כדברי הכתוב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו . . וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים". נשי ישראל השקיעו בנדבת המשכן את כל חכמתן וכישוריהן. תרומתן היתה תרומה של "נדיבות הלב" עצמו, ובכך היתה תרומתן חשובה יותר מתרומת האנשים .

גם ב"משכן" הפרטי של כל אשה מישראל, בביתה ובד' אמותיה, בא רעיון זה של "ויבואו האנשים על הנשים" לידי ביטוי. נשי ישראל, ב"חכמת לבן", מתנהלות ב"נדיבות לב", בנתינה אין סופית, בהתמסרות ובחמלה, ובמעגלים של חסד ההולכים ומתרחבים, כפי שנראה להלן.

חסד - כאם לילדים

חכמינו ז"ל מספרים במסכת תענית על אבא חלקיה ואשתו, ששניהם היו בעלי-צדקה. עם זאת בזמן ששניהם התפללו לצורך מסויים, כמו לבקשה על ירידת גשמים, התקבלה תפילת האשה לפני תפילתו של אבא חלקיה. בסיבת הדבר מסבירים חז"ל, לפי ש"איתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעני ומקרבא הנייתה" [=האשה מצויה בבית, ונותנת לחם לעני, ומקרבת את הנאתו]. נתינת הצדקה של אבא חלקיה היה צדקה של ממון, ובכסף הצדקה נדרשו העניים לקנות אוכל להשביע את רעבונם. אשתו של אבא חלקיה לעומת זאת נתנה לעניים את האוכל עצמו, כך שהעניים נהנו מיד מהצדקה שנתנה, ולפיכך גם תפילותיה נענו מיידית.

במקום אחר בחז"ל נאמר: "עושה צדקה בכל עת - זהו הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים". מכך לומד הרבי, שהמושג 'צדקה' אינו בעל משמעות עבור זרים בלבד, אלא גם כלכלת הילדים חשובה כצדקה שההורים מעניקים. ומוסיף הרבי, שהכוונה כאן אינה בהכרח לצדקה במובן גשמי ופיזי, אלא גם לצדקה רוחנית. גם חינוך הילדים לתורה ולמצוות בכלל צדקה ייחשב.

כשנשים את לבנו למהותה של צדקה רוחנית זו, נמצא, שכשם שבצדקה כפשוטה, האיש נותן לעני רק אמצעי לרכישת מזון, לעומת האשה שמעניקה את המזון עצמו - כך הוא גם בגמילות-החסדים הרוחנית, חינוך הילדים: הבעל, האב, מעניק לילדיו את האמצעים לחינוך; האם לעומת זאת מעניקה לילדיה את המזון הרוחני עצמו.

אנו רואים זאת במציאות החיים היום-יומית, בכל בית יהודי: מצוות "ושננתם לבניך", מצוות חינוך הילדים, מוטלת בעיקרה על האב, אך על-פי רוב האב בעצמו אינו מלמד את בניו, אלא שוכר להם מלמד. האב אינו מעניק לבניו את המזון הרוחני עצמו, וה'מלמד' ב"תלמוד-תורה" הוא שעושה זאת, תמורת הכסף שהאב משלם לו.

לא כן האמא, המעניקה לילדיה את המזון הרוחני עצמו. האמא מחנכת את ילדיה שייטלו את ידיהן בבוקר ולפני האכילה, יאמרו את ברכות, ויתחנכו כראוי. גם כשהילדים גדלים ולומדים בתלמוד-תורה או בישיבה, הם עלולים, בזמן היותם בבית, לאבד את מה שקיבלו במקומות אלו. האם היא זו שניצבת על המשמר בביתה ומדריכה את בניה בהנהגות טובות .

חסד - עם הבעל

מקובל לראות את מערכת היחסים של כל זוג, בעל ואשה, כ"משפיע" ו"מקבל". האיש הוא ה"משפיע" והמעניק לאשה, והאשה היא ה"מקבלת" ממנו. למרות זאת, אומר הרבי, ישנם פרטים מסויימים שבהם משפיעה האשה על האיש, עד שהיא חשובה כ"משפיע".

דוגמה לכך הרבי מביא משבת המלכה. השבת חשובה כ"מקבל", שכן השבת 'מקבלת' מששת הימים שקדמו לה, ולכן היא גם נקראת "מלכה", עם זאת השבת חשובה גם כ"משפיע", שכן "מיניה מתברכין כולהו יומין". מיום השבת מתברך כל השבוע שלאחריו. כך גם האשה, עקרת הבית, אף שהיא בבחינת "מקבל", היא גם משפיעה על בעלה.

הביטוי להיות האשה "משפיע" ומעניקה לבעל הוא היותה "עזר כנגדו", המסייעת לבעל בכל ענייניו. בכל הקשור לצרכים הגשמיים של הבעל, אומרים חז"ל שהאשה "מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו". וגם ביחס לצרכיו הרוחניים של הבעל - הרי על-ידי שהאשה ממלאת במסירות את תפקידה כעקרת הבית, יכול הבעל ללמוד תורה ולהתעלות בעבודת ה' מתוך מנוחת הנפש, הן בהיותו בביתו והן בהיותו מחוץ לביתו, ביודעו שהוא יכול לסמוך לחלוטין על אשתו, ומקויים בו "וידעת כי שלום אהלך" .

ועוד זאת - מעבר ליכולתן של הנשים לתרום רבות על-ידי עזרתן הישירה, הן בנוגע לצרכים גשמיים והן בנוגע לצרכים רוחניים, חשובה לא פחות עזרתן העקיפה, בשמשן דוגמה חיה ובעוררן התלהבות בלב בעליהן לתורה ולמצוות .

חסד - כעקרת הבית

בהתנהלותה של האשה כעקרת בית, יש פנים שונים ומגוונים לחסד יום-יומי. ביטוי בולט ושגרתי לכך הוא שהאשה נותנת מטבע לצדקה בעת הכנת הסעודה.

כדי שהאוכל בבית יהיה כשר למהדרין, אומר הרבי, זקוקה כל אשה לסיוע מהבורא. וכדי לזכות בסיוע זה, על האשה לתת צדקה לעניים. כאשר הקב"ה רואה שהאשה ניחנה ברגש של אהבת-ישראל, והיא נותנת מטבע לצדקה לפי שהיא דואגת לעניים - מתנהג עמה ה' במידה כנגד מידה, ויתן לה 'צדקה', בכך שיעזור לה לשאת בעול שהאוכל יהיה כשר, וממילא יהיו המאכלים טעימים וערבים יותר גם בגשמיות.

כאשר אשה נותנת מטבע לצדקה לפני הכנת הסעודה, אומר הרבי, מבטא הדבר שהאשה מקשרת את הסעודה ואת צרכיה עם העני. גם אם האשה אינה יודעת כלל מי הוא העני, ויעבור עוד זמן עד שהכסף יגיע לעני כלשהו - בכל זאת, מכיוון שכבר עתה היא מכניסה מטבע לקופה, וחושבת אודות עני אי-שם בקצווי תבל שאין לו מה לאכול, הנה בכך האשה מקשרת כבר עתה את סעודתה עם העני.

הרבי מוסיף בעניין זה, שרצוי שהאשה לא תסמוך על זכרונה, שכן היא עלולה לשכוח לתת מטבע הצדקה, ובפרט כשהיא אינה יודעת מיהו העני וכוונתה לשלוח את הכסף בדואר בעתיד. לכן ממליץ הרבי שכל אשה תעשה לעצמה סימן שיזכיר לה לתת צדקה - קופת-צדקה המונחת בקביעות במטבח. וכך כשקופת-הצדקה תעמוד כל הזמן לנגד עיניה, תזכיר לה הקופה לתת מטבע לצדקה.

וכדי להוסיף בגמילות החסד, ולקיים במצוות זו גם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", מומלץ להניח את קופת-הצדקה במקום בולט בבית. כך, כאשר יכנסו לבית אורחים או מכרים - כדרכן של נשים שכנות, שאשה נכנסת לעתים קרובות למטבח שכנתה ללוות מאכל שחסר לה, או לבקש עצה כיצד להכין מאכל טוב וכשר מסויים - תבלוט קופת-הצדקה לנגד עיניהם והם ישאלו לתוכנה. וכאשר האשה תסביר להן, הנה על-ידי כך יתעוררו גם הם להניח קופת-צדקה בבתיהם.

בעניין זה הרבי הוסיף פרט מסויים שהוא מגדיר אותו כ'סגולה':

כשמחברים וקובעים את קופת-הצדקה לקיר הבית, נעשית קופה הצדקה כחלק מן הבית, כך שנוצר כאן "בית חדש" - בית של חסד וצדקה.

נמצא, שבפעולה זו גורמת האשה לא רק עשיית חסד בלבד, אלא שהיא משנה את הגדרת ביתה מיסודו ל"בית של גמילות חסדים". הרבי מבסס זאת על דברי חז"ל ש"על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות-חסדים". וכשם שהעולם, במובנו הכללי והרחב, עומד על שלושה קווים-עמודים אלו - כך עומד עליהם גם ה"עולם קטן" של כל אחד, ביתו הפרטי.

וכשקובעים בבית קופת-צדקה כך שהקופה נעשית לחלק מהבית, ובנוסף לכך קובעים בבית ארון ספרים ומניחים בו ספרי קודש וסידורי תפילה – עושה האשה את ביתה לבית של תורה, בית של עבודה, ובית של גמילות-חסדים, שעמודים אלו מוסיפים חיזוק וביסוס לבית .

חסד - עם הזולת

הזכרנו קודם את ההבדל המהותי בין הצדקה שהאיש נותן לבין הצדקה של האשה:

כשאיש נותן צדקה לעני בכסף, צריך העני לטרוח ולקנות את הדרוש לו בכסף הצדקה. מה שאין כן האשה שנותנת צדקה במאכלים ומשקאות שהיא מכינה בביתה, או על-ידי הכנסת אורחים עניים לביתה .

זאת ועוד: מהמאכלים והמשקאות שעקרת-הבית מכינה לכבוד שבת - היא שומרת עבור העניים חלק חשוב ומכובד לצורכי סעודות השבת שלהם.

אולם בימינו, מוסיף הרבי, לגמילות החסד של האשה יש פנים ואופנים נוספים, נוסף על גמילות החסדים באופן האמור:

מצות הצדקה ניכרת במיוחד אצל הנשים שנוטלות חלק בפרנסת ביתן בכך שהן עוסקות בעבודה תמורת שכר, שעליהן לתת צדקה מרווחיהן, בקל-וחומר מהשפעתן על בעליהן ועל ילדיהן לתת צדקה מרווחיהם.

האשה היהודייה מראה לסביבתה דוגמה חיה בכך שראשית לכל היא נותנת צדקה מרווחיה, ורק לאחר-מכן, כשקופת הצדקה כבר מלאה, היא משתמשת בכסף עבור הוצאותיה הפרטיות, ולהוצאות הבית, הבעל והילדים.

ופן נוסף במעשי החסד של הנשים: נשי ישראל, אומר הרבי, אינם מסתפקות בכך שהן מרגילות עצמן לגמול חסד עם הזולת, אלא הן אף מחנכות את בנותיהן ומרגילות אותן בגמילות חסדים, באמצעות שיתוף הבנות בהכנת המאכלים והמשקאות בבית.

ייתכן אף מצב שהילדה הקטנה המעוררת את אמה להוסיף בנתינת הצדקה, כשהיא מספרת לה דבר שלא ידעה לפני-כן. למשל, כאשר הילדה מבקרת בבית חברתה לשחק עמה, והיא מבחינה בהעדר רחבות בבית, שבבית חברתה חסרים דברים שיש בביתה - טוענת היא כלפי אמה: הייתכן להשאיר בית יהודי שחסרים בו נחוצים?! והראייה לכך שהדברים החסרים הם הכרחיים - שהרי הם ישנם בביתה לצורכי חיי היום-יום !

אם ניתן לתמצת את השקפתו של הרבי בכל הקשור לנתינת הצדקה של האשה, הרי שלגישתו מעשי הצדקה והחסד של הנשים אינה פחותה משל הגברים.

בעיקרון, נפסק בשולחן-ערוך, ש"אין מקבלין מהנשים אלא דבר מועט", כלומר שניתן לקבל צדקה מנשים רק בסכומים קטנים יחסית. אולם הרבי אומר שהגדרה זו של "סכום קטן" שונה ממדינה למדינה. ולכן בזמננו, כאשר הבעלים נותנים לנשותיהם סכומים גדולים ואינם מקפידים על-כך - הרי שגם סכומים אלו נכנסים בגדר "סכום קטן".

המציאות היא, אומר הרבי, שאנו רואים במקומות כארצות-הברית לדוגמה, שחלוקת הסכומים לענייני צדקה, בכמה וכמה עניינים, נתונה יותר בידי הנשים מאשר בידי האנשים !

חסד - בהפצת המעיינות

אם עד עתה עסקנו בחסד ובנתינה במובנים גשמיים, הרי שהנשים עוסקות רבות בחסד ובנתינה רוחניים.

אחד מהתפקידים המיוחדים המוטלים על כל אדם מישראל, אומר הרבי, תפקיד שהתורה מדגישה במידה רבה, הוא הפעולה וההשפעה על הזולת. להחדיר בקרב יהודי נוסף רגש של קרבה אל התורה ולטעת בו אהבה וחיבה אל היהדות.

תפקיד זה בעיקרו מוטל בשווה על כל בני ובנות ישראל, האנשים והנשים, אך לנשי ישראל נמסר חלק גדול יותר באחריות זו. מכיוון שהנשים חוננו בעצם טבען בתכונת האהדה והחמלה, הריהן מוכשרות יותר לבצע ולהגשים את התפקיד של קירוב בני ובנות ישראל אל התורה ומצוותיה.

מסביר הרבי: הפעולה וההשפעה על הזולת ליישר ולהיטיב את הנהגתו יכולה להיות באחת משתי דרכים: על-ידי אמצעים תקיפים, או מתוך אמצעים מתונים ועדינים; באמצעות תוכחות והאשמות בלתי פוסקות, או באמצעות דיבורים רכים ונוחים. נתיב התורה הוא דרך השלום והקירוב דווקא, כלשון הכתוב "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

קירוב בני ישראל לדרך התורה והמצוות צריך להיעשות מתוך גישה של אהבה וקירוב, שבעקבותיה גם מילוי הוראות התורה על ידי המקורב נעשה מתוך שמחה וטוב-לב.

ומכיוון שטבע הרכות והעדינות מאפיין את תכונת נפשן של הנשים - מובן שנשי ובנות ישראל מתאימות ומוכשרות יותר לפעול ולהשפיע על יהודים אחרים לנהל ולהדריך את חייהם לפי התורה.

כאשר באים לזולת ומשוחחים עמו בקירוב וברכות, בדרכי נועם ובדרכי שלום - יש לכך הצלחה רבה יותר, וגם הפעולה הנה פנימית יותר ויש לה קיום. דרך זו היא דרך הנשים הרכות בטבען.

מכיוון שהקב"ה ברא את הנשים בתכונה זו, מובן שעל המוכשרות שביניהן לנצלה במלואה, לא רק בהנהגת הבית, אלא גם בהשפעה בחוץ - לקרב את בנות ישראל לאביהן. האשה ניחנה במידה רבה של רגש ולבביות, ולפיכך מסוגלת היא לעורר ולגלות את הרגשות הפנימיים הטבועים מלידה בכל יהודי - אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

זהו התפקיד העיקרי של חסידים בכלל ושל חסידי חב"ד בפרט. בהגשמת תפקיד זה תופסות נשי ובנות החסידים מקום חשוב מאוד, שכן ההשגחה האלוקית חננה את נשי ישראל בתכונות מיוחדות ובכוחות שצריך לנצלם למטרה זו .

חסד - עם העולם

פן נוסף ושונה לחלוטין בגמילות החסדים של הנשים, משלב מצד אחד את הרגש הטבעי והפנימי ביותר של האשה-האם, ומאידך הנו בעל המשמעות הנרחבת ביותר.

לידת כל ילד יהודי, אומר הרבי, מביאה בעקבותיה את המשכת ברכתו של הבורא לצורכיו של תינוק זה, ואף גורמת תוספת ברכה לעולם כולו.

בטבע האדם אנו רואים, שכשמעוררים באדם את מידת החסד בו לעשות חסד עם זולתו, הדבר משפיע למעשה על כל הנהגתו גם ביחס לאחרים. בהיותו כבר ברגש ובתנועה נפשית של חסד, אזי הוא משפיע מחסדו לכל. הוא כבר לא מדקדק לדעת מי בדיוק זקוק לחסד ועד כמה זקוקים לחסד זה.

וכך גם ביחס להשפעת חסדו של הבורא: כאשר מעוררים את חסד הבורא ביחס לילד יהודי שזה עתה נולד - הדבר מעורר השפעת חסד לעולם כולו. ועד שמידת חסדו של הקב"ה מחפשת ויוצרת כביכול "מקבלים" שיוכלו לקבל את חסד הבורא.

נמצא, שבפעולתה של האשה בלידת ילד יהודי נוסף, גורמת האשה הן להשפעה וגמילות חסד מהבורא לילדה הרך, וכתוצאה מזה, השפעת וגמילות חסד לכל העולם !

חסד - בהבאת הגאולה

למשמעות האמורה במעלת מעשי החסד והצדקה של הנשים על הגברים, בכך ש"איתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעני ומקרבא הנייתה", הרבי מוצא משמעות לא רק בהקשר המסוים של החסד והנתינה שהן עושות עם מקבלי הצדקה, אלא בכך הנשים אף מקרבות את הגאולה יתר על הגברים.

ידועים דברי חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". נמצא, שהיות ובנתינת הצדקה של האשה היא מחיה את נפש העני מיד, שכן הוא אינו צריך לטרוח ולהכין להשיב את נפשו - הרי שגם פעולתן וזכותן של הנשים בקירוב וזירוז הגאולה האמתית והשלימה נעשית באופן מיידי !...

פורסם גם במוסף המיוחד של 'משפחה חסידית'.

י"ג בתמוז תשס"ו
נשי חב"ד עם הרבי
נשי חב"ד עם הרבי