ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
האם החמישית והאב הרביעי

העיתונאי שאול שיף, במאמר מיוחד, מצדיע בפני אמהות השלוחים ואבותיהם. "איזו מסירות-נפש למען כלל-ישראל" (עלה במחשבה)

בשבת פרשת חיי-שרה, שבה מקיים אליעזר את שליחותו של אבי האומה, אברהם אבינו, מתכנסים מדי שנה שליחי חב"ד מכל רחבי-תבל לדון כיצד ניתן להאיר באור רוחני יותר את העולם הגשמי המונח לפתחנו.

קרוב ל-2500 שליחים התאספו השנה בניו-יורק, ב-"770". יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית, יאיר שמיר, שהגיע לאירוע הזה בליווית השליח המרכזי של חב"ד לתל-אביב רבתי, רב מרכז תל-אביב, הרב יוסף גרליצקי, הביע את התרגשותו מהמעמד היהודי היחודי המופלא שנחשף לעיניו באומרו: "עוצמה של אמונה ועשייה. לא רואים דברים כאלה".

לפורום השליחים הזה לא הגיעו כולם, שהרי הם עסוקים כל אחד בעירו, כל אחד במדינתו, באין סוף "מבצעים", כמעט מסביב לשעון. מספר השליחים המדוייק עולה לאין ערוך על 2500 וכל חודש מתווסף שליח חדש ועוזר-שליח באיזושהי נקודה על-פני כדור הארץ.

למשפחת גרינברג מבני-ברק יש 17 שליחים, בנים וחתנים; לבת שבע וולף, רעייתו של "ברקה" וולף ז"ל, ארבעה בנים שליחים בחבר העמים לשעבר ולא הזכרתי את הבנים השליחים בארץ. אביו של השליח המרכזי לרוסיה, רבה הראשי של רוסיה, הרב ברל לאזר, הרב משה לאזר, מכהן כשליח באיטליה, וניתן לפגוש סבא, אבא ונכד כשליחים של האדמו"ר מלובביץ' זי"ע בשלוש יבשות נפרדות.

ההתכנסות הזאת של השליחים מהממת את כל רואיה, את כל באיה. כל שליח פירושו עוד מקווה, עוד גן ילדים יהודי, עוד בית ספר יהודי, עוד מניין יהודי, עוד בית תמחוי יהודי, עוד עשרות בעלי תשובה וכו' וגו'.

אפשר לכתוב על המפעל הקדוש והטהור הזה ים של מלים ולא למצות אותו. החל מסיפור על אברך חסידי שסיים בימים אלה ממש לימודי סמיכה לרבנות בירושלים והוא בן לאם יהודיה הנשואה לכומר ש"ניצל" ב"קעמפ" של חב"ד במהפכת 1991 ברוסיה, וכלה במבצעים בתוככי אירן של חומייני ושלטון האייטולות באפגניסטן.

ואני לא באתי אלא להרכין ראש ולהצדיע בפני האמהות של השליחים ("השלוחים") ואבותיהם. איזו מסירות-נפש למען כלל-ישראל? איזה ביטול ועקירה של כל יישות עצמית למען הקב"ה והרבי עבדו?

כולנו יודעים מהו לב רגיש של אמא, מהו לב מתגעגע לנכד, לנכדה; מהו "כרחם אב על בנים". וכאן האבות והאמהות מוחים דמעה חמה ומסתפקים בשיחות-טלפון בימי ששי עם בן אהוב וצליל קולו של נכד העושה את יומו הראשון ב"חיידר".

שליחות לא למשך חודש, לא לשנה אלא לאורך ימים ושנים, וההורים מעברו השני של האוקיינוס.

האם לא הם אלה שיקרבו את הגאולה?

האם החמישית והאב הרביעי מי ידמה לכם ומי ישווה לכם בהיכלו של משיח וביום שיבוא.

המאמר פורסם בעיתון 'הצופה'.

ה' בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. צמרמורת
כבת למשפחת שליחים ברחבי העולם, הנני מסכימה עם כל מילה ומצטמררת מהכתוב. כ"כ נכון! הגעגועים האלו פשוט נוראיים. לחשוב שאחרי כ"כ הרבה שנים בהם ההורים השקיעו את כל חייהם בילדיהם, וכאשר מגיע הרגע בו יוכלו לקבל קצת נחת בתמורה על כל שנות ההשקעה- אז, ילדיהם עוזבים ונוסעים למרחקים. והכל בהסכמתם של ההורים.
אכן- ר-ק בזכות הורים קדושים וצדיקים שכאלו [ מי שמכיר הורים כאלו יודע שאני לא מגזימה]הרבי יבוא ויגאלינו.

עלו והצליחו!!!!
כ' בכסלו תשס"ו