ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
ביי אונז זאל טאקע צוקומען

כל אימת שיעלה לדיון נושא הדרוש שיפור במחננו, תמיד יהיו שתי גישות. המשותף לשתיהן: הן אינן מביאות תועלת (הרב מ"מ קפלן)
מוכרת לכולנו תגובתו של ר' חיים עוזר גרודזינסקי מווילנא לטענתו של אותו רב שהתלונן בפניו על כך שהחסידים הוסיפו "ראש-השנה" חמישי על "ארבעה ראשי שנים" שבמשנה: "ביי זיי קומט צו, און ביי אונז ווערט ווייניקער".

מאחר שפתגם זה הובא ברשימות ובשיחות הקודש של רבותינו נשיאינו, ברור שהוא לא נועד לטפוח על השכם ולעורר שביעות רצון עצמית. "ביי זיי קומט צו" אינו רק תיאור עובדתי, אלא יש בו דרישה: אל לנו להסתפק בכך ש"ביי זיי ווערט ווייניקער", אלא עלינו להבטיח ש"ביי אונז זאל טאקע צוקומען".

כשעולה לדיון השוואה בין הנעשה בתוכנו לבין המצב בחוגים אחרים, אנו נתקלים לרוב בשתי גישות שונות (שאף מצאו את ביטויין לאחרונה במסגרת זו).

יהיו תמיד מי שיתמרמרו על פרטים הדורשים תיקון במחננו: זה ירטון על מצב לימוד התורה בישיבות, בניגוד לישיבות אחרות שבהן, לדעתו, לומדים טוב יותר; שני יתלונן על מצב הצניעות בריכוזי חב"ד, בניגוד לנעשה, לדעתו, בקהילות אחרות; אחר יטען שכל מעייניו של שליח זה או אחר הם בכסף וכבוד, בעוד פעילי "קירוב" של גופים אחרים מקרבים יהודים לדרך התורה; והרביעי יאמר שאנו מושפעים יתר על המידה מאווירת הרחוב, בניגוד לחוגים אחרים שבהם קיימת "חומת מגן" המונעת השפעה כזו.

ויהיו מי שיגיבו לעומתם: מה לכם משווים לימוד תורה לשמה בטהרה של "תמים" למגודל בלורית המפטם עצמו בפלפולי הבל על-מנת להתגדל ולהתייהר? שלא לדבר על כך שה"תמים" הולך ל"מבצעים" בכל יום שישי, וממילא "נעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה", צאו איפוא וחשבו, ותמצאו שדקת לימוד שלו היא שוות ערך ל-16 שעות וארבעים דקות של בעל הבלורית!...

וכך כל אימת שיעלה לדיון נושא הדרוש שיפור במחננו – תמיד תהיה בידי חסידי גישה זו תשובה מן המוכן: אינכם אלא "מתחגבים", בבחינת "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"! רמת התורה ויראת-השמים שלנו אינה נופלת מזו של כל חוג אחר בכל תחום שהוא, וכל זאת בנוסף לכך שזכינו ללמוד חסידות, להיות מקושרים לרבותינו נשיאינו, ללמוד את תורתם וללכת בדרכיהם; ובקיצור – "מצבנו מעולם לא היה טוב יותר"...

המשותף לשתי הגישות הללו: שתיהן אינן מביאות כל תועלת.

הגישה הראשונה מביאה לתנועה של יאוש, אדישות וחוסר מוטיבציה, בבחינת "אם כן למה זה אנוכי"; ואילו הגישה השניה מובילה להסתפקות במצב הקיים, בבחינת "שישו בני מעי", ולהתעלמות מבעיות שאכן קיימות ודורשות טיפול.

וכאן, לעניות דעתי, מוטל עלינו ללמוד מפתגמו של ר' חיים עוזר: גם אם "ביי זיי ווערט ווייניקער", גם אם אכן נמצאים אנו במצב טוב יותר ממצבם של "זיי" – אין בכך כל הצדקה לדריכה במקום ולאי-שיפור הנושאים הדורשים שיפור. אל לנו להסתפק בכך שמצבם של אחרים גרוע יותר, אלא עלינו לפעול לשיפור מצבנו שלנו – למצוא פתרונות לבעיות, לתקן את הנושאים הדורשים תיקון, לשפר את הנושאים הדורשים שיפור, ובקיצור – לעמוד על המשמר ש"ביי אונז זאל טאקע צוקומען".

לשנה טובה – בלימוד החסידות ובדרכי החסידות – תכתבו ותחתמו.

כ"ב בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
5
1. לא הוספה ולא גרעון
ביי אונז ווערט ווייניגער, זה בטוח, ביי זיי ווערט ווייניגער? זה כבר לדאבוננו לא בטוח, ואולי בטוח שלא...............
כ"ב בכסלו תשס"ו
2. גם מכתיבת המאמר אין תועלת...
בדר"כ אתה כותב מאוד יפה, אך לדעתי בכתיבה זו אולי רצית לגעת בדברים חשובים ועדינים אך לדעתי ממש ללא הצלחה...
אולי בפעם הבאה
בהערכה רבה
כ"ג בכסלו תשס"ו
3. ביי אונז זאהל צוקומען
זה וודאי נכון גם לכל אחד כיחיד .
כ"ג בכסלו תשס"ו
4. צריך לקבוע כללי דיון
הלגיטימיות החדשה שיש כיום לפרסם ביקורת עצמית, חשוב שתהיה מוגדרת בסייגים שישמרו עליה כביקורת בונה. לא מתנשאת ולא מייאשת.

לביקורת, ובכלל זה לביקורת עצמית, יש מחיר. אך לימדונו רבותינו שעלינו לאהוב אותה, כי היא תעמידנו על הגובה האמיתי.

וזהו אבן הבוחן בין ביקורת בונה לבין ביקורת שלילית. לאן זה מוביל אותנו. אם התוצאה היא התגוננות או תוקפנות, שילמנו את מחיר הביקורת ולא קיבלנו את התמורה בדמות הגובה האמיתי אליו אנו שואפים.

אמור מעתה, ביקורות יועלו לפרסום לא מיד עם שהם עולים במחשבה, אלא רק אחרי שהן מבוקרות היטב. ומה טוב כאשר מלווה אותן הצעה קונסטרוקטיבית או שתיים לפתרון הבעיות שהן מאירות.
כ"ג בכסלו תשס"ו
5. וכמובן להיפך
פעם דיווח המזכיר רחי"ק בשם אחיו בבוסטון שריד"ס מוסר שיעור בחסידות בימי אלול על חשבון סדר גמרא, תשובת הרבי הי' (תוכן) ראה קונטרס ומעיין במבוא (סיפור הנ"ל) וכמובן להיפך. ע"כ תוכן הדברים.
היינו שאצלם קומט צו כו'.
נדפס בתשורה של מענדי (או זלמן) העכט מאילת.
כ"ז בטבת תשס"ו