ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
"י א נ ד ע ר א ל א ר..."

הבנות הקטנות, שיננו שוב ושוב, את המשפט המסובך הזה. כנפי הדימיון נשאו אותי לתלמוד תורה בריגא (הרב יצחק גרליק - עלה במחשבה)
הבנות הקטנות, שיננו שוב ושוב, את המשפט המסובך הזה: "ב ו ג' ע ן... ב ע ר ע נ צ' ע... ש א מ נ ע... י א נ ד ע ר א ל א ר...", כשהמורה, מקפידה על תנועות הפה, ועל כך שה"עין", תשמע גרונית, ככל האפשר.

בכללות, הם די אוהבים את השיעור חובה הזה, בשפה הטאטארית, שמעבירה להם המורה, פערעדא מוסטאפאייבנא. זו האחרונה, משתדלת ללמדם דברים הקרובים לליבם. כך, הם כבר יודעים לומר בטאטארית, כמה נפשות הם במשפחה, איפה הם גרים ואיפה לומדים. או, לדוגמא, המשפט של היום: "בוג'ען בערענצ'ע שאמנע יאנדעראלאר" שבתרגום לרוסית וממנה לעברית, זה יוצא משהו כזה "היום (בוג'ען) מדליקים (יאנדעראלאר) נר (שאמנע) ראשון (בערענצ'ע) - של חנוכה, כמובן".

"יאנדעראלאר", "יאנדעראלאר", אני שומע את הבנות משננות. לא יכולתי להתאפק, אני חייב לראות זאת במו עיני. ניגשתי לחדר הסמוך, והצצתי לכתה א' של בית ספרנו (השוכן לעת עתה בבית הכנסת, סמוך למשרדי). ראיתי אותם, שתי ילדות חמד, האחת, הינדא בתי. והשניה, חברתה לכתה, יולא כאחאנאוו, "שאמנע יאנדעראלאר, שאמנע יאנדעראלאר " אמרו בפעם המי יודע, הבלעתי חיוך וחזרתי לחדרי.

נתתי לכנפי הדמיון לשאת אותי, עשרות שנים אחורה. תלמוד תורה הריגאי, "תורה ודעת". הילדים, רצים בשובבות, הלימודים, הסתיימו היום מוקדם, חנוכה היום. קבוצת תלמידים רועשת, רצה לה במורד המדרגות, ולפני שהספיקה לצאת מפתח התלמוד תורה, נעצרה בחרדת כבוד. דמות תמירה עמדה בדרכם, המנהל, חיים מרדכי אייזיק חודקוב.

"בימים הבאים" פנה לילדים "ימי חנוכה, הרבה שעות חופשה יהיו לכם, אך, זכרו ילדיי, ילד יהודי, מהווה דוגמא חיה, גם מחוץ לכתלי החדר או הישיבה. רק תאמרו לי, ילדים, הלמדתם כמה נרות מדליקים היום, לילה ראשון של חנוכה?".

"בוודאי!" ענו התלמידים, "הן לימדנו המלמד, שהיום, בלילה הראשון מדליקים נר אחד, נר ראשון".

חיוך של נחת, עלה על פני המנהל, המחנך הדגול, ששאל, כשזיק שובבות בעיניו הפיקחות "ואם יפגשכם שכן לאטווי, תושב המקום, תוכלו לומר גם לו כן, בשפת המדינה?" הביטו הילדים א' על השני ושתקו.

"הן אור לגויים אנו, חזרו אחריי: ש ו ד י ע ן.. ד ע צ' י נ א י ע ם.. פ י ר מ ו .. חנוכה.. ס ו ו ע ט י" חיש קל למדו הילדים את המילים, למשמע קולם, חיוכו התרחב יותר, הוא הביט בהם במבט אבהי ואמר "כן, נכון, פ י ר מ ו.. ס ו ו ע ט י.. זהו פרסומי ניסא אמיתי, לכו לשלום תלמידיי," "פ י ר מ ו, ס ו ו ע ט י.. פ י ר מ ו, ס ו ו ע ט י.." פזמו הילדים ויצאו החוצה בצהלה, הן חופשה היום, חנוכה היום!".

"י א נ ד ע ר א ל א ר, ב ע ר ע נ צ' ע... י א נ ד ע ר א ל א ר, ב ע ר ע נ צ' ע..." קול צהלת הילדות, היוצאות להפסקה, החזירני באחת למציאות.

עשרות שנים חלפו, לנוטע'לע, הילד הקטן מהתלמוד תורה הריגאי, נולדו ילדים, ונכדים, לנכדים גם כן נולדו ילדים. גם הירש'ל חבירו של נוטע'לע, בנה את ביתו, גם לו ישנם נכדים.

"ב ו ג' ע ן... ב ע ר ע נ צ' ע.." צהלה הינדא בת נחום יצחק, בנה של בתו של ר' נותקע ברכהן, תלמיד חודקוב בתלמוד תורה הריגאי. "ש א מ נ ע.. י א נ ד ע ר א ל א ר" השיבה לעומתה יוליא בת סמיון בן צבי הירש כאחאנאוו תלמיד חודקוב בתלמוד תורה הריגאי. אכן נפלאים דרכי ההשגחה.

"ב ו ג' ע ן.. ב ע ר ע נ צ' ע.. ש א מ נ ע.. י א נ ד ע ר א ל א ר".

"ש ו ד י ע ן.. ד ע צ' י נ א י ע ם.. פ י ר מ ו .. חנוכה.. ס ו ו ע ט י".

הרב יצחק גרליק, שליח בקאזאן.

כ"ח בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
3
1. איציק - תודה
שוב, הצלחת לרגש אותנו. יישר כח
כ"ח בכסלו תשס"ו
2. משהו מיוחד
מדהים!
כ"ח בכסלו תשס"ו
3. אחת
חבל שפרסום פרי עטך מתפרסם לעיתים רחוקות כ"כ....
ב' בטבת תשס"ו