ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
הרבי יוצא מהסוכה כשהוא אוחז בידו הק' את ספר הרמב"ם
הרבי יוצא מהסוכה כשהוא אוחז בידו הק' את ספר הרמב"ם
הרבי תיקן והתמימים הסתערו

מיוחד לכ' טבת: הרב משה מרינובסקי זכה להיות ב'בית חיינו' כאשר הכריז הרבי על תקנת הרמב"ם, ומספר על ההתלהבות הגדולה (עלה במחשבה)
את ה'פצצה' של תקנת השיעור היומי ברמב"ם הרבי הטיל לראשונה, כזכור, בהתוועדות אחרון של פסח תשד"מ. באותה שעה הרבי דיבר על הרעיון באופן כללי. כעבור יומיים, התקיימה 'יחידות כללית' לאורחים שבאו לרבי לחג הפסח ועומדים לשוב איש איש למקומו, ובדברי ברכתו בהזדמנות זו הרבי הוסיף ופירט את דרכי הביצוע של התקנה.

(אגב, באותם ימים לא היה נהוג לשדר את היחידות גם מחוץ לאולם בית המדרש הגדול בו היא נערכה, אך ברגע שהרבי הזכיר כי הדברים נשמעים ב"שידור", החל חדר התקשורת להשמיע את דברי הרבי ברמקולים בביהמ"ד הקטן, מחוץ ל-770 ולרחבי העולם, כמסופר ב'רישומה של שנה' עמ' 204).

באותה שיחה ב'יחידות' הרבי קבע את יום ראשון ז"ך ניסן כיום התחלת הלימוד והוסיף ופירט כי לכתחילה יש ללמוד שלושה פרקים ליום, על-מנת לסיים את לימוד כל ספר משנה תורה לקראת יום הולדתו של הרמב"ם בשנה הבאה (למעשה, המורה-שיעור נערך כך שהסיום חל בי"א ניסן, יום ההולדת של הרבי), ומי שקשה לו ללמוד שלושה פרקים ביום - ילמד פרק אחד ליום ויסיים את כל הספר במשך שלוש שנים, כשיום הסיום יהיה יום ההילולא של הרמב"ם, כ' טבת.

זכיתי להיות באותם ימים מאירים בבית חיינו, 770 וזכור לי איך, כצפוי, התמימים קיבלו את תקנת לימוד הרמב"ם בהתלהבות גדולה. חיש מהר נרכשו סטים של רמב"ם, כשחנויות הספרים בקראון הייטס בקושי עומדות בביקוש הגדול, וכולם התחילו לשמור על התקנה החדשה. עם סיום ימי 'בין הזמנים', של חג הפסח, כאשר שבנו לספסל הלימודים ב'זאל' שבבית המדרש 'חובבי תורה' (מקום הלימודים של התמימים ב'קבוצה' מארה"ק), לימוד השיעור היומי ברמב"ם היה לשיחת היום בין התמימים.

בעצם, הדבר היה לשיחת הלילה, שכן עם סיום סדר חסידות של הלילה, עשרות תמימים שלפו את ספרי הרמב"ם החדשים שלהם ושקדו על לימוד שלושת הפרקים היומיים. הלימוד נמשך בדרך כלל שעה ארוכה. בפרקים הראשונים נדרשו הבחורים הצעירים להתמודד עם מושגים כמו גלגלים וכוכבים וגם מאוחר יותר, בהמשך הקיץ, כאשר הלימוד היה בפרקים ארוכים בהלכות שבת, למשל, המשימה היתה כרוכה במאמץ לא מבוטל, שהרי הרבי הורה שככל שמדובר בתלמידי הישיבות, לימוד הרמב"ם הוא בנוסף לסדרי הלימוד הרגילים ולא תמורתם. אבל ההתלהבות היתה גדולה והלימוד היה בלהט ובשמחה על הזכות לקיים הוראה חדשה של הרבי.

* * *

באחד מאותם לילות ראשונים של לימוד הרמב"ם, כשההתלהבות השמורה לדברים חדשים ומסעירים היתה בעיצומה, התבטא אחד התמימים בהפלאה על גודל ועוצם התקנה הקדושה באומרו "זה הרי מדהים, בעוד שנה כולנו נהיה בקיאים ברמב"ם".

עמדנו אז לצידו של המשפיע הרה"ח ר' שלמה זרחי שי'. לשמע הדברים, נעץ ר' שלמה באותו בחור מבט חודר, והעיר: "בוודאי שיהיו בקיאים ברמב"ם, אבל לא כולם, רק אלו שיקחו את העניין ברצינות".

היינו בחורים צעירים, עם מידה רבה של התלהבות נעורים, ולא כל-כך קלטנו למה המשפיע מסייג את ההלהבות. וכי יש בחור אחד ב-770 שלא לוקח תקנה של הרבי ברצינות?...

ר' שלמה הבין את הפליאה שלנו והשמיע בפנינו כמה דברים נוקבים על הצורך לקחת דברים ברצינות. נוקבים עד כדי כך שגם לאחר יותר מעשרים שנה הם זכורים היטב. נוקבים עד כדי כך שבתוך הדברים התבטא (כממתיק סוד, ובטח גם קוראי שורות אלו כעת לא יגידו אותן בגת) כי אמנם כן, אם אין יחס רציני כראוי מצד השומעים והמקבלים, יש חשש שדברים מפורשים של הרבי לא יתקיימו, חס-ושלום, כפי שנדרש. כבר היה לעולמים, התבטא המשפיע בכאב, שבחורים נכנסו ליחידות, שמעו בקודש פנימה הוראה ברורה לבצע משימות כאלו ואחרות בתוך פרק זמן מסוים, ולמרות שמדובר בתמימים מקושרים בכל נימי נפשם שעומדים הכן ללכת באש ובמים למען הרבי - ה'קלוגינקער' התערב ולמעשה ההוראה לא בוצעה. ללמדנו, שרק התייחסות נפשית פנימית אמיתית וכנה, במלוא הרצינות ובשיא הרצינות, היא ערובה לכך שדברים לא יישארו בעולם הרגש והרצון הטוב אלא יבואו לידי פועל ברמה הדרושה ויניבו את התוצאות הרצויות.

הדברים נכונים בכל נושא ובמיוחד בשמירת תקנה שדורשת מידה לא קטנה של קבלת עול יום יום, בלי יוצא מן הכלל.

כך או כך, אין ספק שכ"ף טבת, יום ההילולא של הרמב"ם, הוא שעת-כושר להחלטות טובות בכיוון זה, וברצינות.

י"ט בטבת תשס"ו