ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
צילום: י' בלינקו
נשיקות או מלקות?

מצבם של התמימים טוב או לא? פנים לכאן ולכאן. הרב משה מרינובסקי נזכר בסיפור חסידי אשר הפירושים עליו מיותרים (עלה במחשבה)
לא מכבר הזדמן לי לנהל שיחה ממושכת עם אחד האישים שתופסים עמדת-מפתח בשדה החינוך של ה'תמימים' בדור הזה. מספר נכבד של בחורים 'תמימים' נתונים להשפעתו הישירה בישיבה בה הוא מכהן ומצודתו פרושה גם מחוץ לכותלי הישיבה 'שלו'.

במהלך השיחה בקשתי לשמוע את עמדתו בשאלה שעולה מעת לעת במחנינו: האם המצב הרוחני שלנו, המבוגרים שבין אנ"ש ויותר חשוב התמימים הצעירים הוא טוב ורצוי ויש מספיק סיבות להיות מרוצים ושבעי רצון או שמא אנחנו די קרובים לתחתית סולם המעלות המוליכות מהמצוי אל הרצוי.

המחנך אתו שוחחתי ענה כי מבחינות רבות אפשר להמליץ על אנ"ש והתמימים כיום הזה את האימרה החסידית על הפסוק "דור לדור ישבח מעשיך". לפי פשוטו משמעות הכתוב היא כי השבחים על מעשיו של הקב"ה נמסרים מדור לדור. חסידים הוסיפו ופירשו כך: מדור לדור, מעשיך, היינו מעשיהם הטובים של בני ישראל, הולכים ומשתבחים.

"דברים רבים", הוסיף אותו מחנך, "שלפני דור או שניים היה צריך לשנות הרגלים ולחולל מהפכות כדי להחדיר אותם, הפכו היום לדבר מובן מאליו והרבה 'הנחות' חסידיות הפכו לנחלתם של רבים וטובים.

"מצד שני, בשיחות שלי עם הורים ומחנכים אני נוהג להצביע ולהדגיש גם את הדברים שצריכים תיקון, כדי להגביר את המודעות לסכנות רוחניות חמורות מאד שבעבר בכלל לא היו קיימות. הרחוב, זה שמחוץ לכותלי הישיבות, התגשם כל-כך והפיתויים גדלו ועצמו כל כך שכדי להנצל מהם דרושה מידה כפולה ומכופלת של זהירות".

את הבחינה עד כמה ההגדרה הזו הולמת ואת הצעדים המעשיים שיש לנקוט בעקבותיה, נשאיר למחנכים, ראשי הישיבות והמשפיעים, כל אחד ואחד לפי כבודו ומעלתו.

אנחנו רק נספר סיפור שהדברים האלה הזכירו לנו.

* * *

היה זה בפורים קטן תרפ"ז, במעמד המפורסם במוסקווה שבו הרבי הריי"צ השמיע את המאמר הידוע "וקבל היהודים" ומול עיניהם של בלשי הג.פ.או. שהרבי היה מודע היטב לנוכחותם נשא דברים נלהבים על הצורך לשמור על חיים יהודיים, ללמוד תורה ולקיים מצוות, גם במצב שלשם כך נדרשת מסירות-נפש.

במכתב מאלף ומרתק שכתב הרבי כעבור עשר שנים (בכסלו תרצ"ז, נדפס בספר המאמרים תשי"א עמ' 215, ומשם לאגרות-קודש שלו) מספר הרבי הריי"צ נ"ע בעצמו על אירוע ייחודי באותו מעמד:

בין הנוכחים בהתוועדות היה כשלושים צעירים, רובם תלמידי אוניברסיטאות שהודות להשפעתו של הגה"ח הרב יעקב לנדא ע"ה (לימים רבה של בני-ברק) התארגנו במסגרת "תפארת בחורים" והיו קובעים עתים לתורה ולומדים חסידות.

במהלך ההתוועדות התייחס אליהם הרה"ח ר' יצחק מתמיד הי"ד ואמר, באוזני הרבי, כי יש לקרב את הצעירים הללו המוסרים את נפשם על שמירת השבת וקיום מצוות נוספות וגם קובעים עתים לתורה. גם חסיד נוסף, אחד מזקני אנ"ש באותם ימים ושמו ר' פרץ שהיה "יודע בצערן של התלמידים ההם", אמר שיש לנשק את הצעירים האלו.

ומה הגיב הרבי?

לבו אמר לו, מעיד הרבי על עצמו, כי אכן אותם צעירים חברי "תפארת בחורים" במוסקווה בהחלט ראויים לקירוב אבל עם זאת הם ראויים גם ל ... מלקות ("כדאמרי החסידים געבן קארקעס"), שכן לאמיתו של דבר אותם חבר'ה היו אמורים להיות תלמידי ישיבות לכל דבר ואילו היו מצויים בין כותלי הישיבה בוודאי היו מתנהגים בצורה אחרת לגמרי ורק מפני שלמעשה פנו לכרמים אחרים, העובדה שהם שומרים שבת ומצוות נוספות וגם קובעים עתים לתורה מזכה אותם בשבחים...

ואולם, אין לשכוח מה תפקידו האמיתי, כלומר הרצוי, של כל צעיר יהודי הן כלפי עצמו והן כלפי החובה להשפיע על אחרים (וראה עוד בעניין זה במכתב הנזכר).

פירושים מיותרים.

והלוואי שנהיה ראויים באמת לקירובים ולנשיקות חסידיות.

ו' בשבט תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. ר' משה שיחי' קיבל כנראה את כישרון הכתיבה והחינוך החסידי בבית מאביו ז"ל ע"ה
י"א בניסן תשס"ו