ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
כותב השורות על רקע סידור מכותם בדם, לאחר הפיגוע בכפר
כותב השורות על רקע סידור מכותם בדם, לאחר הפיגוע בכפר
והמשכיל בעת ההיא ידום

"שני תאריכים בעלי משמעות חלים השבוע. חמישים שנה לטבח בכפר חב"ד וט"ו שנים לשיחת כ"ח ניסן" (הרב משה מרינובסקי, עלה במחשבה)

השבוע חלים שני תאריכים בעלי משמעות רבה. האחד הוא מלאות ט"ו שנים לשיחת הק' הידועה של אור לכ"ח בניסן תנש"א, בה השמיע הרבי את הקריאה-הוראה "עשו כל אשר ביכלתכם". השני הוא מלאות חמישים שנה לפיגוע הנורא בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד בו נהרגו המדריך שמחה זילברשטרום וחמשת התלמידים: נסים עסיס, משה פרץ, שלמה מזרחי, אלברט אדרי ועמוס אוזן הי"ד.

הארוע הראשון זוכה, מטבע הדברים, לתשומת לב רבה. זה מובן, טבעי ומבורך. חמש עשרה שנים חלפו, עדיין לא נושענו וכצפוי - חסידים לא יושבים בשקט. נערכים כינוסים, מתקיימות התוועדויות, נכתבים מאמרים, עולים רעיונות והכל מתוך תחושה של נחישות להוסיף ולעשות הכל, "כל אשר ביכלתכם", עד להשגת המטרה "להביא את משיח צדקנו בפועל".

אינני יודע אלו ארועים צפויים, אם בכלל, לציון חמישים שנה לפיגוע הנורא ההוא, אבל העובדה ששניהם עומדים השבוע על סדר היום החב"די יכולה לסייע להביט על הדברים נכון.

אתם יודעים איך הגיב הרבי בעצמו על הפיגוע?

הנה, כך מסופר ב'מבוא' לאגרות-קודש חט"ז (הכרך שמכיל את איגרות קייץ תשט"ז):

"היו כנראה שציפו לשמוע מהרבי 'הסברים' למאורע המחריד. אולם הרבי שליט"א, שמצד אחד לא פסק מלעודד ולהמריץ – גזר על עצמו שתיקה מוחלטת בכל הקשור להסברת המאורע עצמו. את תוכן הדברים האלו ביאר בשיחה לרבים בחג השבועות (לקוטי שיחות חי"ב ע' 258). ואף כתב על כך בכמה אגרות:

"ומה שכנראה ממכתבו זה תמה שלא כתבתי תיכף להמאורע, הוא במכש"כ וק"ו מאהרן כהן גדול, שהעיד עליו הכתוב וידום ([איגרת] ד'תעג).

"נתעכב המענה כי קשה הי' לכתוב לאחרי המאורע בכפר חב"ד, אשר אחדים רצו להסבירו עפ"י הכתוב בקרובי אקדש, אבל גם שם הענין סתום, ורק למדנו משם שיש לפעמים הנהגה כזו, וכיון שגם שם אינו מובן הרי אינו ענין של ביאור אלא גזירה שוה, ולכן בא הזמן של וידום אהרן (ד'תקו)".

איש איננו מסוגל, כמובן, לבוא בסוד עבדי ה' ולנסות להסביר מה משמעות העובדה שמאורעות מסויימים מוגדרים על-ידי הרבי כסתומים וחסרי פשר. איש גם אינו יכול ואינו רשאי, כמובן, לקבוע איזה מאורעות נכללים בסוג זה של דברים הסתומים. רק על ימות המשיח כותב הרמב"ם שבהם יהיו בני ישראל חכמים גדולים "ויודעים דברים הסתומים"...

ובכל זאת, אין ספק שאת העיקרון חובה לאמץ. עם כל הכבוד לכל אחד ואחד מהדוברים והכותבים, קשה להמנע מהתחושה שככל הנראה ברבות השנים - ודווקא מרוב התקשרות ודבקות ורצון אמיתי לעשות רצון הרבי ולצאת סוף סוף מן הגלות הקשה – נסחפנו. פה ושם שכחנו כי לא מחשבותי מחשבותיכם. לפעמים הסחנו דעתנו מהבקשות של הרבי בעצמו לא ללמוד בדבריו הק' "פשטל'ך" וברוב הדברים אמרנו פה ושם גם קצת "אייגענע" בלי מקור מבוסס בדברי הרב.

כך, באשר להסברים ופירושים בשיחות הק' ולא פחות מזה ביחס להסברי הארועים שהיו מאז ועד ג' בתמוז תשנ"ד. הלא כל בר-דעת מבין שאם יש משהו מופלא ונשגב מבינתנו וללא ספק שייך לתחום הנסתרות לה' אלוקינו הנורא עלילה על בני אדם ומנהיג את עולמו בדרכים מופלאות שלא מושגות מבינת אנוש – בוודאי שמאורעות כ"ז אד"ר תשנ"ב וג' תמוז תשנ"ד הם בכלל זה.

*

כך, באשר להסברים, פירושים ומה שמכונה תיאוריות ופרשנויות. כאן, לפחות מעת לעת, וגם מעט לעט, כדאי לזכור שיש גם דרך של 'והמשכיל בעת ההיא ידום'. ואולם, בכל הקשור לעולם המעשה, לעומת זאת, בוודאי שמצווים ועומדים אנו - "עשו כל אשר ביכלתכם".

כך נהג הרבי גם בארועי תשט"ז. הסברים ופירושים – הס מלהזכיר, אבל באותן איגרות עצמן הוסיף וכתב:

"במה דברים אמורים בהנוגע להסברת המאורע, אבל בהתוצאות שהמאורע מכריחן אין מקום לספק".

ואף בנידון דידן של "עשו כל אשר ביכלתכם" – בשיחות הק' שמאז כ"ח בניסן (וגם קודם לכן!) יש פע רב של הוראות מעשיות ברורות מאד מלימוד ענייני משיח וגאולה בתורה שבכתב ושבעל פה (שיחות השבתות הסמוכות לכ"ח ניסן) ועד להתחזקות באהבת ישראל (שיחת ש"פ ויקהל תשנ"ב).

והעיקר שהזעקה האמיתית עד מתי כבר תפעול את פעולתה ונראה בעינינו את "ביאת משיח צדקנו בפועל ממש".

כ"ח בניסן תשס"ו