ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
טירדת חסיד ומענה של רבי

מה גרם לשוחט חסידי עגמת נפש, מדוע הוא כתב לרבי שני מכתבים באותו נושא ומה ענה לו הרבי (הרב משה מרינובסקי, עלה במחשבה)

איש חסיד היה, ירא אלוקים מרבים, תלמיד-חכם מופלג וגם שו"ב מומחה. בגלל כל התכונות הללו שהיו בו, אנ"ש שבעיר מגוריו ברוסיה הסובייטית סמכו עליו בכל הקשור לאספקת בשר כשר. והמשימה היתה בכלל לא פשוטה. הסחר בעוף או בעגל, היה אסור, השחיטה כדת וכדין היתה אסורה ואת הכל היה צריך לבצע בחשאי, בלי שאף אחד יראה ובלי שאף אחד יידע.

אחת הדרכים לשמור על הסודיות היתה לשתף בעניין דווקא גוי. מהרגע שהלה הפך לשותף בצד הכלכלי של העניין, נפתחו אפשרויות נוספות איך לרכוש את בעלי החיים, היכן להסתיר וגם איך לשווק בסופו של דבר את הבשר שלא נמצא כשר וראוי לעלות על שולחנם של בני מלכים.

יום אחד היה מעשה ובשלב כלשהו של התהליך, אולי בין שחיטה להכשרה, ואולי לאחר האחסון לקראת ההעברה ללקוחות, הגיע אותו חסיד שו"ב למקום המסתור והנה הוא רואה שמי שהיה מופקד על נעילת המקום או על שמירת הבשר התרשל בתפקידו ובהיותו כאמור ירא אלוקים מרבים, מיד נסתפק לו שמא יש כאן חשש בשר שנתעלם מן העין.

ואולם, הנסיבות היו כאלה שלא היה סיפק בידו לעשות דבר ואדהכי והכי, הבשר נמסר לתעודתו, כמוסכם מראש, ונאכל על-ידי מי שהיו סמוכים ובטוחים שהכל כשורה בהכירם את אותו חסיד נעלה.

הימים היו סער. רדיפות מבית ומחוץ וגם מלחמה עולמית באמצע. אף אותו חסיד סבל והתייסר ביסורים קשים ומרים של רעב ונידודים שנמשכו עד 'יציאת רוסיה' המפורסמת בשנים תש"ו-ז.

אימת רוסיה הקומוניסטית שוב איננה מרחפת מעל ראשו, אך אותו מעשה מטריד אותו עד מאד והוא אינו מוצא מרגוע לנפשו. כחסיד נאמן, הוא מעלה את הסיפור על הכתב ומשגר את המכתב אל הרבי הריי"צ נ"ע ומבקש תיקון לאותו עניין.

כשחולפים הימים וגם השבועות והוא לא מקבל את המענה המיוחל מהרבי, החסיד השו"ב חוזר וכותב על כך לרבי בשנית.

בינתיים, מתברר שמכתבו הראשון אכן הגיע במועדו אך "מסיבה בלתי רגילה נאבד מכתבו בין ריבוי מכתבים אשר חיכו לבירור עניניהם קודם המענה, וזה עתה הגיע תורו לענות עליו".

הרבי כותב כי תוכן המכתב "בענין שנזכר ונדמה לו שנכשל במכירת בשר ונפשו עגומה עליו", גרם לו כאב גם בגלל "ההרגש המדאיב" וגם מפני שלתחושה הזו יש "תוצאות בלתי נעימות בחלישות עבודת התפלה ודרכי החסידות.

הרבי ממשיך ואומר למרות המאורעות והטלטולים ממדינה למדינה יש לזכור את המטרה – להאיר את חושך הגלות ואת המטרה הזו יש למלא מתוך תענוג על טוב ה' בהתוועדות חסידית ובריקוד פנימי, ואף מביא מדברי הרבי הרש"ב נ"ע בשמחת תורה תרנ"ה על מעלתו של ריקוד חסידי לאחר עבודת ה' במשך היום.

את הדברים הללו כתב הרבי הריי"צ נ"ע בא' אדר-שני תש"ח. לאחר שמכתב זה נשלח ליעדו נתקבל המכתב השני, ובי"ב ניסן חוזר הרבי ומתייחס ל"מכתבו זה המלא צער ואנחה על דבר ספק שגיאה". הרבי קובע חד משמעית כי "וכבר ה' הטוב סלח לו, וחבל על צערו" ואף ממשיך ואומר כי יש לחשוש שהצער אינו אלא עצת היצר "המתחכם בנכלותיו להמציא טרדות ובלבולים שונים, להמציא עלילות וסיבות איך למנוע את האדם בכלל בן תורה וחסיד בפרט מלעסוק בתורה ועבודה לפי ערכו כידוע ומבואר בספרי מוסר ובסיפורי חסידים".

הרבי מסכם בקריאה לבטל את המחשבות המדאיגות ולהתמסר לתורה ועבודה ואף מוסיף שפע ברכות.

*

כיון שהמוציאים לאור את אגרות-קודש הרבי הריי"צ נ"ע מצאו לנכון להשמיט את שמו של החסיד משתי האגרות (חלק ט, אגרות ג'רא וג'ריט), לא נהיה בבחינת הולך רכיל מגלה סוד וגם אנחנו לא נגלה במי המדובר. ואולם, את סיפור המעשה שמענו ממקורות נאמנים ביותר ואילו דברי הרבי הלוא הם כתובים.

לא נותר לנו אלא לשים אל לבנו מה הטריד חסיד ירא-שמים ומה ענה לו הרבי.

כ' באייר תשס"ו