ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
שלש 'עליות', שלש תקופות, שלשה סיפורים

"אחרי התפלה ניגש אלי אחד המתפללים ושאל – "תגיד, לא הכנת את ההפטרה"? השבתי לו – "אכן, לא התכוננתי, לא התכוננתי למצב שלנו, אני חושב שאיש לא מוכן למצב הזה"...". א.ב חרמש על שלוש תקופות בחייו, בהן עלה לתורה אצל הרבי. מוגש לקראת יום ההילולא ג' תמוז (עלה במחשבה)

"לעלות לתורה אצל הרבי", זו היתה שאיפתו של כל חתן ערב חופתו, בעשורים האחרונים. עליה לתורה במחיצת הרבי, זו משאת נפש של כל חתן, ובשנים מאוחרות יותר - גם שאיפתו של הנער המתקרב לגיל עול המצוות. הרבי אוחז בספר התורה בידיו הק', מברך את ברכת התורה, ואתה עומד לידו, סנטימטרים ספורים, כה קרוב.

חתנים רבים היו מגלים כשרונות חבויים, ומקבלים "היתר יציאה" בדרכים פתלתלות כדי לממש את השאיפה הזו. וכי מילתא זוטרתא היא בעיניך? מדובר על "לעלות לתורה אצל הרבי"!

מלבד המשמעות הרוחנית של העליה לתורה לפני החתונה, אצל הרבי, הכוחות שמקבלים מהתורה לנפש האלקית, לפני בניית הבית האישי, יש בזה גם משהו בשביל הנפש החיונית, ואפילו גם בשביל הנפש הבהמית החסידית. זו אינה עמידה ליד הרבי בחלוקת הדולרים, שם אתה עומד שניה או שניים וכבר אינך שם, זו אינה עמידה בהתוועדות שם אתה עומד רחוק מהרבי. כאן אתה עומד, ליד הרבי, קרוב מאוד, פרק זמן ארוך. 'נצח' במושגים שכאלו.

אתה רואה את הרבי נושק לספר התורה בראש הקריאה, בסופה ושוב בראשה. גולל את הספר, ראשו מוטה מעט הצידה, מגביה את עצי החיים, "ברכו את ה' המבורך"...

שלשה פעמים זכיתי לעלות לתורה, אצל הרבי, האחת אכן היתה "אצל הרבי", ואילו השאר נקראים כך רק בשם התואר. שלש עליות. כל אחת בתקופה שונה, תקופות שונות זו מזו בתכלית, מן הקצה אל הקצה. כל עליה, ורגע אישי עם הרבי בצדה.

-א-

יום חמישי, ח' שבט תשד"מ. תפלת שחרית החלה בשעה 9:30. כעת השעה 10:00, הרבי הגיע זה לא מכבר ל770, נכנס לחדרו הק', ובעוד דקות ספורות ייצא אל הזאל הקטן לשמוע קריאת התורה של יום חמישי.

זה יום הבר מצוה שלי, שני חתני בר-מצוה עומדים לעלות לתורה היום, בנו של הרב שלום בער העכט מקווינס ואנכי. מי יעלה ראשון ("במקום כהן") ומי יעלה שני ("במקום לוי"). כל אחד רוצה לעלות "שני", להיות זה הקרוב לעליה של הרבי, "שלישי".

הופל גורל ובחלקי נפל "במקום כהן", מעט אכזבה, אך הודות לנאמן בית חיינו ר' מאיר הארליג, שהורה לי להשאר לעמוד ליד בימת הקריאה, כל משך הקריאה, גם זו של העליה של הרבי, נותרתי לעמוד קרוב אל הרבי. קרוב, כה קרוב...

*

שבוע וחצי קודם לכן, הגעתי לבדי לניו יורק. בשנת תשד"מ, המושג "חלוקת דולרים" שייך היה עדיין אל העתיד. המגע הבלתי אמצעי הוא רק בין הרבי לבין הילדים, בבואו מהבית בשעה עשר בבוקר, בדרכו לתפלת מנחה, או ביציאתו למקוה או לאהל. להם הוא מחלק מטבעות של 'ניקל' לצדקה.

רק ילדים תחת לגיל בר מצוה זוכים בכך, ואני בעוד שבוע נכנס למצוות, יש לי אפשרות של פעמים בודדות לזכות ולקבל מטבע מידו הק' של הרבי. חונכתי גם שחלילה אין לגזול מזמנו היקר של הרבי, גם לא לגזול ממנו את אותה השנייה בה הוא מושיט לך את המטבע לצדקה – וכך, כשאני נקרע בין שני הרצונות הללו, חשבתי לעצמי כי במשך השבוע וחצי שיש עד יום הבר-מצוה, אושיט את היד פעמיים-שלשה בלבד, ובכל היתר – אסתתר מאחור, כדי שהרבי כביכול "לא יבחין בי", לא יגש אלי להושיט לי מטבע.

בוקר של תחילת שבט, השעון מורה על דקות ספורות לפני השעה 10:00. בלובי הכניסה ל-770 עומדים מספר אברכים, תמימים, וגם כמה ילדים, אני ביניהם. עומד בגבי למעלית, פני אל מול דלת הכניסה. דלת הבנין סגורה, בעוד רגע קט היא תיפתח בחטף, מישהו יסתתר מאחוריה ויאחז בה, הרבי יצעד בצעדים מהירים בשביל הכניסה מרכבו אל הבנין. מלך ביופיו.

זו אחת מאותם פעמיים שלשה שהתרתי לעצמי לקבל מטבע מהרבי.

הס הושלך, הרבי נכנס. רק רעש המכוניות השועטות על השדרה מפר את הדממה. הקהל אינו גדול, אולי 10 - 15 איש עומדים בלובי. הרבי מכניס ידו לכיס, מוציא מספר מטבעות ומחלקם לילדים, אני האחרון...

הנה הרבי מושיט מטבע לילד שלפני, זו היתה המטבע האחרונה שהיתה בידו הק'. הרבי פונה כעת אלי, הוא עומד לידי. מכניס את ידו לכיס - אין מטבע נוספת, לכיס השני – אין מטבע,  לכיס הסרטוק – ואין מטבע.... הרבי נכנס לחדרו הק'.

ואני, ילד צעיר, חושב לעצמי, הנה לך - גם גזלת מזמנו של הרבי, וגם מטבע אין לך. יצאתי החוצה.

אכזבה לצד כעס-עצמי משמשים בעירבוביא, למה עמדתי כך בצורה שהרבי ניגש אלי? רגלי ומחשבותיו נשאוני לחצר 770, לסוכה ומשם לאיזור התשליך.

אחרי כמה דקות חזרתי ל-770, "איפה היית?!" "לאן ברחת?!" שאלו-נזפו בי התמימים של קבוצה תשד"מ, "הרבי יצא מחדרו עם מטבע בידו וחיפש אחריך"...

-ב-

עליות, גורלות, מי יזכה לקבל "שביעי". בעיות של חתנים.

לקבל "שביעי", זה אומר לעמוד קרוב אל הרבי בעת שהרבי קורא את ההפטרה. במקום להדחק במקום הקבוע ברצפת בית הכנסת, דחיפות, שמיעה לא הכי טובה - הרי מי שמקבל שביעי, עומד ליד הרבי מכח הדין. שומע היטב, ועומד קרוב, קרוב אל הרבי. כה קרוב.

שבת פרשת כי תצא, י"א אלול תשנ"ג, ואני בשבת "אופרופעניש". לשמוע הפטרה מהרבי? הלוואי! אשלם כל הון שבעולם. מאז כ"ז אדר ראשון בשנה שעברה, תשנ"ב, השתבשו סדרי בראשית. כל מה שהיה מוכר, הפך למקור לגעגועים, לזכרון צורב, לזעקה מתפרצת מלב מורתח "למה?!". הכל שונה. וכשאומרים "הכל" -  זה כולל את  ה-כ-ל, גם את העליה לתורה.

החתנים מתפללים תפלת שבת ב'זאל' הקטן, "למעלה". לפני קריאת התורה מתקיימת הפסקה, עד לקבלת איתות מגן עדן התחתון.

דלת הזאל הקטן, הסגורה כל העת, נפתחת לקריאת התורה, השולחן מוסט שמאלה, אל חלל הפתח. למי כבר משנה "שישי" או "חמישי", מה לנו שביעי ומי לנו מפטיר. המצב עגום, כואב. זו אינה קריאה בתורה, זה קריעה בלב.

עליתי לתורה "ליד הרבי"...  נאך מיר "ליד הרבי"... איני זוכר איזו עליה קיבלתי, למי חשוב הסדר. האווירה אינה מעודדת במיוחד.

*

כבר לפני שבוע ועוד קודם לכן, מזכירי כ"ק אדמו"ר הודיעו לחתנים שיהיו בכוננות לקראת כל תפלת מנחה, כדי שייגשו לקבל את הסידור מידיו הק' של הרבי. לא כל יום יצא הרבי לתפלת מנחה, עתים התפלל בחדרו הק'. החתנים הסתובבו כל העת עם הגארטל בכיסם. ובכל יום התכוננו הם לעמוד ליד הרבי, לגשת אליו ולקבל ממנו את הסידור. היינו אז במצב של "כל ימיו בתשובה", אולי עוד מעט, אולי היום, אעמוד ליד הרבי.

בתחילתו של השבוע, בשעה מוקדמת יחסית, הביפרים צפצפו "מנחה נאו", ואני רצתי כל עוד רוחי בי אל גן עדן התחתון. מזכירו של הרבי פתח בפני את הדלת, הוליך אותי אל עבר חדר-המרפסת בה התפלל הרבי, כדי לקבל את הסידור.

הרבי כבר ישב על כיסאו בחדר-המרפסת, סידורו פתוח לפניו, שפתיו ממלמלות "קטורת" של לפני תפלת המנחה. ליד סידורו הפתוח מונח סידור נוסף. ואני נכנסתי פנימה. לקבל את הסידור מידיו הק' של הרבי...

קשה הכתיבה. קשה לשחזר מחדש את שראיתי, ושבעתיים כבד הדבר לצייר זאת במחשבה ובפרט בכתיבה. אם עד אז ראינו את הרבי בעמדנו למטה, באולם הגדול, והרבי יושב על המרפסת, וכולנו שרים בעוז, מתחננים וזועקים "יחי אדונינו", הרי כאן, במרפסת, כשאתה עומד ליד הרבי, קרוב, כה קרוב, כשאתה רואה את השבר מקרוב כל כך, כשאתה נוכח לראות את הרבי כך במצבו - - - פלצות. נעיצת חרב בבשר הלב. רעד אוחז בי בכל עת שאני מצייר לעצמי את המעמד...

-ג-

אין בכוחי לתאר את העליה לתורה השלישית "ליד הרבי", עליה שסחטה ממני כוחות נפש. אין בי את הכוח להעלות על הכתב את ה"רגע האישי", המפגש הקרוב, כביכול, עם הרבי בעת הזו. אך היו הם שניהם סביב נושא אחד. נושא אישי.

שבת פרשת חיי שרה, שבת מברכים כסלו, תשס"ד. שבת כינוס השלוחים. ואני עושה את השבת באהל הק'.

בעוד יומיים אחגוג כאן, בד' אמותיו הק' של הרבי, את חגיגת האפשערעניש לבני דוב בער שיחי', ואני עושה את השבת בלעדיו, באוהל הק'. הוא נשאר ב"שכונה".

התפללנו תפילת שבת בפרוזדור הכניסה לאוהל. זו לא תפילה ככל התפילות, כאן, באוהל הק', כאשר אתה חש בכל רגע כי עומד אתה ליד הרבי, הינך סופר כל מילה, מרוכז כל כולך, הניגונים הם אחרת, התפילה היא אחרת, המחשבות הם סביב נקודה אחת.

קריאת התורה. ואני מאזין לקריאה. במפתיע נקראתי לעלות למפטיר. תארו לעצמכם, לקרוא הפטרה, בד' אמותיו של הרבי. נזכר אני באותו שמחת תורה שר' מענדל פוטרפאס ע"ה קרא מפטיר ב770 והרבי נשאר לעמוד לידו כל משך קריאת ההפטרה, ולא חזר למקומו כבכל שנה...

הקראתם פעם את הפטרת חיי שרה, ההקשבתם למילים שנאמרו שם? "...ואתה אדוני המלך, עיני כל ישראל עליך"... אתה מתחבר עם המילים, ומאידך – המילים כה צורמות, כה קשות לקריאה, ובפרט במקום הזה. ליד הרבי, במצב הזה.

..."להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו.

"והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו .. ולא הודעת את עבדיך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו...

"ותיקוד בת שבע אפים ארץ ותשתחו למלך, ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם".

אני עומד וקורא, עומד ורועד, עומד ומגמגם, מנסה לייצב את הקריאה – ללא הצלחה...

אחרי התפלה ניגש אלי אחד המתפללים ושאל – "תגיד, לא הכנת את ההפטרה"? השבתי לו – "אכן, לא התכוננתי, לא התכוננתי למצב שלנו, אני חושב שאיש לא מוכן למצב הזה"...

*

על ה"מפגש" עם הרבי בעת הזאת, עת של החושך יכסה ארץ, חושך ענן וערפל, אין בכוחי להעלות על הכתב. אולי בבוא היום, כאשר יתממשו בעיני בשר הדברים ש"נאמרו" שם, יהיו בי הכוחות...

כ' בסיון תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
5
1. יישר כח!
יישר כח!
הכתיבה שלך שווה מליונים!
כ"ב בסיון תשס"ו
2. מה הקטע לדבר בלשון עבר
תגיד לי בבקשה א ב חרמש
למה מדברים כלפי הרבי בלשון עבר
דבר שני את השיחה שהרבי אומר שאין גניזה בנשיא הדור על דרך אבן השתיה בבית המקדש
גם את זה אף אחד לא מכיר כאילו סתם הרבי דיבר
הלא נאמר "אין אחר דבר המלך כלום ואני חושב שאתם משנים הכל לפי העולה על רוחכם זוהי באמת מחלה שלא עוברת מה שנותר לי לאחל זה רק רפואה שלמה תיכף ומיד
ודבר שני ממש בבקשה תפסיקו לדבר אל הרבי בלשון עבר או בסגנון יותר יפה תפסיקו להתנהג כשקרנים
כול טוב יחי המלך המשיח
כ"ב בסיון תשס"ו
3. אלינקע - פנטסטי
כ"ב בסיון תשס"ו
4. מדהים!!
מסכים איתך בכל המובנים ומאחל לך ולנו לגאולה פרטית שממנה גאולה כללית. משיח נאו!!!
כ"ג בסיון תשס"ו
5. דראף תשובה טאן
לא.ב.ג.ד חרמש
..."להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו.

"והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו .. ולא הודעת את עבדיך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו...

אם הפסוקים האלו מתחברים לך עם הרבי אז אתה בבעי'ה.
כ"ד בסיון תשס"ו