ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
אכן, יש קונה עולמו בשעה אחת

'א איד בלייבט א איד' אמרתי. ניצוץ נדלק בעיניו. 'כן?' שאל. 'כן!' עניתי. שוב הוא פרץ בבכי • הרב יצחק גרליק, באווירת הימים הנוראים

חלף בדיוק שבוע. יום ג' דסליחות, ההמולה רבה, קול הכאת הברזל הנשמע בבית הכנסת מהכאת הפועלים על הגג, מתמזג בקול הנשמע מאולם התפילות, שם עמלים לסיים את שיפוץ הזאל. יחדיו יוצרים הם אווירה מחייבת של 'היום קצר והמלאכה מרובה', זו משפיעה גם עליך.

בתוך כל ההמולה, בין שיחת נפש להנחת תפילין, איחול בטלפון וחלוקת לוח שנה, נכנסה אישה, 'סבא מאוד חולה' אמרה 'אנו לא יודעים מה לעשות'. רשמתי את שמו ושם אמו לתפילה על החולה, מסרתי גם את מספר הטלפון האישי שלי לכל מקרה. 'אולי אבוא לבקרו' הוספתי, כעת אורו עיניה, נראה שלזה ציפתה 'כן, זה היה יכול להיות מאוד טוב'. קבענו להיפגש בשעה 6:30 לאחר תפילת הערב.

נכנסו לדירה קטנה בת שני חדרים 'חורשובקא' , גרים פה ארבע נפשות, גם פה הולכים שיפוצים כאילו כולם הודבקו באווירת ערב ר"ה. בדרך לכאן שמעתי מה'נכדה' את סיפורו המזעזע של ה'סבא'.

'סבא סולומון, בן השמונים ושתיים, נולד למשפחה יהודיה. את סבתא, שאינה יהודיה, לא רצו לקבל במשפחה, עם אמי ואיתי כבר שמרו על קשר טוב, את סבתא פלינה אמה של סבא אהבנו מאוד אני לא אשכח את המטעמים שהייתה מכינה לנו. סבא, תלמיד מצטיין במגוון תחומים באוניברסיטאות, הוא מרצה מפורסם ומצליח במקצועו. הוא היה בריא, עד לפני תקופה קצרה עוד הלך לעבודה. פתאום, נחלש כל גופו, חוסר טיפול בזמן גרם שמצבו התדרדר מאוד עד שכבר אינו יכול לקום ממיטתו. מצב רוחו ירוד מאוד, הכל קרה כל כך מהר, ביום אחד הפך מאדם בריא וחזק לחולה אנוש'.

נכנסתי לחדר המרכזי החשוך כמעט, באור הקלוש שהודלק מצאתי למולי על הספה/מטה שוכב לו יהודי מבוגר. התקרבתי בחשש, פניו של איש מרשים ומיוסר ניבטו אלי. נראה שזקנו הקצר מקורזל משהו, המעטיר את פניו החיוורות ראה ימים טובים יותר. מיד כשהבחין בנו, קרא בשעת הערב המאוחרת 'א גוט מארגען' המילים הספורות שעוד זוכר.. הוא שאל: 'הגעתם בשבילי?' כשנענה בחיוב, ביקש 'הוציאו כל איש מעלי', ליבי הלם, הרגשתי שמשהו לא רגיל קורה פה.

כשיצאו כולם ונסגרו בחדר צדדי, לאחר שוידא שאכן אין איש מלבדנו אתו בחדר, פרץ בבכי ואמר בכבדות 'אני חולה חולה מאוד, אנני יודע מתי אמות ויש לי כל כך הרבה לומר, איני יודע אם אספיק זאת, אנא הקשב לי'.

בקול קטוע מבכי הוא החל לגולל לפני את סיפורו: 'קוראים לי סלומון (שלמה) זלמן, נולדתי לפני שמונים ושתיים שנה בקאזאן לאבי ר' מיכאל ולאמי פסי'ה, גרנו סמוך לבית הכנסת, זה שכעת החזירו לנו. אמא הייתה תמיד קוראת לי זאלמינקע,  הזיכרון היהודי היחיד העומד חי לנגד עיני כל השנים, איך שאני בן הארבע עומד בביהכ"נ ואבי ז"ל נותן לי להחזיק את ספר התורה, נזכר אני שהיינו הולכים יחד ל'כאלנידרעיי'. בגרתי, בלומדי באוניברסיטה הכרתי סטודנטית לא יהודיה, איני יודע אם זה היה נכון או לא, בכל אופן אמי לא יכלה לסובלה בגלל היותה גויה' וכך הוא גולל בפנינו את סיפור חייו המפותל ולסיכום אמר 'עברתי הרבה בחיים יש לי תעודה מאוניברסיטה זו ורכשתי תואר כזה וכזה - תוך שהוא מונה באצבעותיו את התחומים הרבים בהם הוא מתמחה-  אבל זה לא אני! מה אני? מי אני?, יא ייברעיי 'אני יהודי!' זעק 'אבל'.. כאן פרץ בבכי מר תוך שהוא מליט את פניו בידיו הצנומות, 'אני לא מרגיש שאני יהודי.. אני לא.. , אני מבקש מכם רק דבר אחד, אני רוצה להרגיש שאני יהודי.. עוד מעט, אסתלק מן העולם וודאי יקברו אותי ליד אמא, אני רוצה שיכתבו על המצבה למעלה רק בלשון הקודש ושיכתבו גם את שם אמא, אני רוצה להרגיש יהודי!, איך לעשות זאת לא יודע, אבל אני רוצה להרגיש יהודי!'.

התקשתי לומר לו משהו, יהודי מתייפח ונאנח על מצבו, לנגד עיניי ראיתי את המובא בהיום יום דג' תמוז "אאזמו"ר [המהר"ש] אמר: אנחה יהודית בעקבות גשמיות לא טובה, ח"ו – גם היא תשובה גדולה, בפרט אנחה בעקבות רוחניות לא טובה – בודאי ובודאי שזו תשובה מעליתא. האנחה עוקרת מעומק רע, ומציבה במעמד טוב".

'א איד בלייבט א איד' אמרתי לו. ניצוץ נדלק בעיניו.

הוא הבין.

'כן?' שאל.

'כן!' עניתי.

שוב הוא פרץ בבכי. הפעם הבחנתי בדמעה של שמחה, הוא הסתכל עלי תוך כדי בכי ומלמל 'יהודי אני! יהודי אני!'.

הבאתי לו להחזיק את לוח השנה החדש שהוציא לאור איגוד הקהילות ברוסיה, הוא חיבק את הלוח, הבאתי לו גם מחזור לראש השנה. הוצאתי מכיסי מזוזה ושאלתי האם ירצה שאקבע לו מזוזה 'בוודאי' ענה 'הרבה זמן חיכיתי לזה' כשכיפה לראשו אחרי שאמרנו יחד 'שמע ישראל' הוא צפה בנו קובעים את המזוזה על דלת חדרו, הרים ידו לשלום ונפרד מעמנו.

זה עתה, שבוע ויומיים לאחר הביקור, חזרנו מהלווייתו. הוא נטמן, כבקשתו, ליד אמו. בסוף ההלוייה, במעמד כל תלמידיו ומכריו שהגיעו ללוותו, ניגשתי אל הקבר הטרי ועל קורת העץ שננעצה בו כמצבה זמנית, הוספתי בכתב ידי, בלשון הקודש כמובן,  'פ.נ. ר' שלמה זלמן ב"ר מיכאל ת.נ.צ.ב.ה'.

אכן יש קונה עולמו בשעה אחת.

לע"נ ר' שלמה זלמן ב"ר מיכאל ע"ה נלב"ע ד' תשרי ה'תשס"ז, ת.נ.צ.ב.ה.

ו' בתשרי תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
3
1. מרגש מאוד...
וכולם צריכים לזכור שמכל דבר יש הוראה!!!
ו' בתשרי תשס"ז
2. כשרון כתיבה יוצא מן הכלל...
הסיפור לכשלעצמו מרגש מאוד ובנוסף הכשרון-נוגע ללב ,אין מילים...
שתמשיך לנצל ולהצליח.
ז' בתשרי תשס"ז
3. אכן
כישרון יוצא מן הכלל. הרב גרליק - עולם הספרות והכתיבה החב"דית מחכה לך.
י"א בתשרי תשס"ז