ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
לשנה הבאה בירושלים

בעבר היה 'מראה כהן', היום יש 'כאוהל הנמתח'. א.ב חרמש בתחושות של היום הקדוש, בין מארינה רושצ'ה לזכרונות משנות האור (עלה במחשבה)


.."י-ה שמך בנו יערב, וישעך לנו תקרב". הש"ץ ר' ליפא שפירא מנעים בקולו מנסה לגבור בקולו הרם על שאון ההמון העומדים צפופים ומנסים למקם את עמידתם טוב יותר לקראת ה"מארש".

תפלת נעילה, ב-770, אלפים עומדים ופניהם למזרח, אל הרבי, העומד על הבימה המוגבהת. בצד ימין, מעט מאחורי הרבי, ניצב גרם המדרגות שהועלה על בימתו בעת ההפסקה בין מוסף למנחה, מדרגות עליהם יעלה הרבי בעיצומה של סערת ניגון "מארש נפוליון".

ואני עומד מעט מאחורי בימת הרבי, בספסלים המתוחים בין בימת תפלת הרבי לבימת ההתוועדות. שם במקום אותו רכש זקני ע"ה, הבעל קורא של הרבי - הרב מרדכי שוסטערמאן, עומדים כעת על מקומו – מלבדו – עוד ארבעה נכדים. לידנו, עומדים גם נערי משפחת בוגומילסקי, גם הם עומדים על מקומו הקנוי של הסבא שלהם. מלפנינו ניצבים נכדיו של ר' שמעון גולדמאן, גם הם עומדים במקומו. צפוף, הספסלים נלחצים אל העצמות, יש להותיר מקום גם ל"מארחים הנכבדים" שרכשו את המקום במיטב כספם, ורוצים להתפלל "במנוחה". אך מה לי בול עץ הנדחק על עצם הירך, מה לי צפיפות ועמידה לוליינית. המקום הוא מקום מעולה, לא יותר ממרחק של 4 מטר מבימת הרבי.

קהל רוגשים בבית קודש הקדשים. אנו עומדים לפני אחד משיאי חודש תשרי, הצום כלל אינו מורגש, "לחיותם ברעב". הרבי ניצב על הבימה, מעודד בידו השמאלית את ניגוני התפלה, "אתה בחרתנו מכל העמים"...

*

..."גאולתינו לנו תקרב", מתחנן בקולו הש"ץ ר' שניאור זלמן בוימגארטן בהיכל בית הכנסת "בית מנחם" שבבנין "מארינא ראשצע" שבמוסקבה.

בית הכנסת מלא מפה לפה, כאלף ומאתיים איש גודשים את היכל בית הכנסת והמבואות, אין כסא פנוי, המעברים מלאים באדם, יהודים מוסקבאים, יוצאי עדות קווקז ויהודי גרוזיה, יהודי ההר,  צעירים ומבוגרים, ישראלים יורדים, אנשי עסקים ונזקקים, עבדקנים ו"יהודי יום כיפור", וכולם מחרים-מחזיקים אחרי קולו הרם של החזן "ה', ה', א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת." התרגשות בקהל, רצינות על פני כולם, עיניהם נטועות במחזורים וידיהם פרושות אל על.

בית הכנסת מלא מזה ליל אמש. אם בשנים קודמות בית הכנסת היה מלא בעיקר בשעת תפלת ערבית של ליל יום כיפור ובשעת תפלת נעילה, הרי שהשנה בית הכנסת לאורך היום כולו היה מלא. מאות יהודים שהתענו בכל משך המעת-לעת. חדרי המלונות הסמוכים שנשכרו על ידי השלוחים, עבור המתפללים הרוצים להתפלל בבית הכנסת וללון בקרבת מקום, היו מלאים עד אפס מקום.

**

"אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" הלב פועם בקצב מהיר יותר, הרבי מעודד את השירה בעוז. טליתו נופלת מעט מעל כתפו, והרבי ממשיך לעודד את השירה. הקהל מביט אל הרבי לא גורע עין, הלבבות והפיות כולם שרים "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה"...

עוד כמה נכדים הצטרפו לחסות תחת כנפי סביהם, הצפיפות איומה, אך כלל אינה מורגשת. אמנם גופך עומד כאן, לחוץ ומעוך, אך נשמתך שם, על הבימה, ושם – כלל לא צפוף, שם נעים, שם עומד הרבי, אתה כולך מרוכז ל"שם", וכלל אינך" כאן".

*

"גואל חזק למענך פדנו, ראה כי אזלת ידינו. שוב ברחמים על שארית ישראל. העיר הקודש והמחוזות, היו לחרפה ולביזות, וכל מחמדיה טבועות וגנוזות."..

אתה עומד בהיכל מארינה ראשצע. אמנם אין ספסל הנדחק אל תוך בני מעייך ולוחץ על הסרעפת, אבל גוש חונק את גרונך, נתחב היישר אל תוך ליבך, אל מעמקי נשמתך.

אם בעבר היה לנו "מראה כהן", היום יש לנו "כאוהל הנמתח". אם בעבר השיר "אבינו מלכנו" היה פורט על מיתרי הנשמה במילים "אלא אתה", היום הלב רועד גם בחציו הראשון של השיר".

"אזכרה א-לקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר הא-לוקים מושפלת עד שאול תחתיה". לא פלא שהקטע הבא אחריו הוא "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות"...

**

"איי ייאי ייאי..."  השיר בוקע מכל הזאל הגדול, הרבי מעודד את השירה בידו על הסטענדר, עוד כמה רגעים והרבי יסתובב לקהל, רגע אחריו - והוא יעלה על המדרגות, טליתו מכסה את פניו, וידיו מעודדות את השירה בעצמה. השירה נובעת ממעמקי הנפש, והרבי עומד על הבימה מרים את הקהל כולו כמה אמות מעל לקרקע.

*

כל הקהל רוקד במעגל רחב, כל בית הכנסת רוקד, מי מהם שמכיר את הניגון משנים קודמות ומי מהם שזו להם הפעם הראשונה והם שואגים "איי, איי, איי". אלף ומאתיים איש, שירה אחת, ריקוד אחד מארש אחד. הרב בערל לאזאר מנצח על הריקודים בלהט-אש, והקהל כולו נסחף.

רגע אתה בבית הכנסת רוקד בין הכסאות, ורגע אחד אתה "רוקד בין הספסלים", רגע אתה במוסקבה, ורגע אתה ב-770, חדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא.

ואז מבליחה בך המחשבה –

גם שם, וגם כאן – אינך יכול לראות את פניו של הרבי. לא ב-770, ולא במוסקבה, אתה רוקד מארש נפוליון, אבל את פניו של הרבי אינך רואה, פניו מכוסות.

מה שאתה רואה – אתה רואה את ידיו של הרבי, "ידיו של משה עושות מלחמה", אתה רואה את ידיו המרימות את העם לגבהים, אתה רואה את ידיו של הרבי, "וישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם", אתה רואה את ידיו – את פעולותיו של הרבי.

שם הרבי הרים אותנו לגבהים, וכאן הרבי מרים את יהודי רוסיה לגבהים. את כל אותם אלף ומאתיים איש, אותם הרבי מרים לגבהים, אותם הוא הביא לבית הכנסת לצום את כל הצום, אותם הרבי הרים מעמק עכור והעמיד אותם בקרן אורה...

ואז קרא הקהל כולו, ואני הצטרפתי אליהם – "לשנה הבאה בירושלים".

י"ג בתשרי תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
3
1. ש
מרגש ביותר.
י"ג בתשרי תשס"ז
2. בהחלט מרגש
וכתוב ביד אמן
ט"ו בתשרי תשס"ז
3. מאוד מיוחד
סוחף ומעורר הזדהות אמיתית עם כל מילה.

אבל מה עם ההבטחה בבוקר כ' אלול, במקווה המשופץ?...
י"ח בתשרי תשס"ז