ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
"רק רציתי לשאול מה שלומך". ר' ברקה ע"ה
"רק רציתי לשאול מה שלומך". ר' ברקה ע"ה
כשברק'ה המתיק סוד...

"כשלעצמי, אני אוהב להיזכר באפיזודות שוליות לכאורה, בפרטים הקטנים, שעשו את ברק'ה למה שהוא" (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)

רבים נזכרים ביום הזה בדמות שנלקחה מהנוף החב"די, נקטפה באיבה, לפני שנים אחדות. דמותו הבלתי נשכחת של ר' ברקה וולף ע"ה.

שתי איגרות, מאלפות באותנטיות שלהן, נחשפו אמש ב'שטורעם', בניסיון לבטא מעט מן המעט מתוך ים הפעולות שעשה האיש הזה למען הרבי ובשירותו.

כשלעצמי, אני אוהב להיזכר באפיזודות שוליות לכאורה, בפרטים הקטנים, שעשו את ברק'ה למה שהוא.

כשאני נזכר בו, אני נזכר בטלפונים שהיה מרים בעוד הוא מפטיר, בחן, "רק רציתי לשאול מה שלומך". אני נזכר גם במנהג הקבוע שלו, בו נתקלתי פעם אחת ולא יכולתי שלא להתפעל, ברגע שמכוניתו הייתה נכנסת אל הרחוב של ה'נחלה', לחייג הביתה, ולהודיע, "אני מגיע".

עוד תמונה שנצרבה בזכרוני היא של ברק'ה עומד בירכתי הבמה באירועי י"ט כסלו הגדולים בכפר חב"ד, ומושך בחולצתו של ר' לוי יצחק פריידין, בעוד הוא מאיץ בו, "צלם, צלם", שעה שהיושבים בבמה, רבנים, אנשי צבא ושרים בכירים, היו פורצים בריקוד משותף.

אני זוכר גם את לחיצת היד שלו, שכמו נועדה להמתיק סוד ולהעניק סוג של חיזוק בו-זמנית, שבה היה 'סוגר עניינים' עם אנשי תקשורת עמם בא במגע.

אני זוכר את הלחישה הטלפונית שלו כשהיה בפיו גילוי שהיה יכול להיות מעניין. "יש לי בשבילך משהו מעניין", היה אומר ואתה כבר היית יודע שאת המידע הזה אסור להחמיץ.

אני זוכר את פני התם שהיה מציג כשהיה מבקש להסתיר מידע שעה שלא היה לו כל רצון לשתף בו אחרים. הביטחון הרב שבו היה עוטה את הארשת על פניו, היו גורמים לך להתחיל לפקפק באינפורמציה שזה עתה הגיעה אליך, ואשר קשרה את שמו עם המידע.

גם כשהיה מסנן מפיו סלידה עמוקה כלפי מעשה או מאורע, שלא היו לרוחו למצער או שהיו למורת רוחו, במקרה הגרוע יותר, היה זה בסגנון ייחודי שהיה ונותר שלו בלבד.

"שטארק-זיך אין יראת שמים", היה אומר, כמטבע לשון, בסיומה של כל שיחה, והיה לסיום הזה חן מיוחד, עת היה יוצא מפיו של ברק'ה.

*

זכור לא אשכח את הפעם האחרונה שבה התראינו. היה זה בחתונת בת הזקונים של הגרי"מ לאו. ברק'ה, שבינו לבין הרב לאו, יבלחט"א, נקשרה ידידות אמת, הגיע לחתונה כשמצבו הבריאותי כבר היה בכי רע.

גופו היה רזה להחריד ומבהיל היה להתבונן מפניו. רק החיוך נותר אותו חיוך. וכשבתגובה לאחד המשפטים שנשמעו מפי אבי הכלה, השמיע ברק'ה הערה אופיינית, התפרץ הרב רלב"ג בהתרגשות ואמר: "ברק'ה, אתה במיטבך"...

ודמעות נקוו בזוויות עיני האנשים במעגל שנוצר.

*

וגם את מראות אותו לילה, ליל מוצאי שבת בראשית, בו ליווינו אותו למנוחות, לא אשכח לעולם.

היה זה מסע ארוך שנפתח ליד בית הכנסת הגדול בנחלת הר חב"ד, אל מול המראה הכואב, המייסר והבלתי נתפס של הבנים הניצבים לפני מיטת אביהם.

והמסע נמשך בבית הלוויות שמגר בירושלים, כשהאב, ר' אפרים ע"ה, גבר על מידותיו ובאקט בלתי אופייני בעליל, שיגר את הרב מנשה חדד אל הרב לאו, בבקשה אישית שיאות לומר דברי פרידה.

ולאחר סתימת הגולל, במרומי הר תמיר הצמוד להר המנוחות, עת נשמע קולו של ר' מאן-דהו, שביקש בשם קהל אנ"ש חסידי חב"ד סליחה מהנפטר, רכן לעברי הרב לאו, ולחש לתוך אוזני: "ועוד איזו סליחה" - - -

ל' בתשרי תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
2
1. I love shturem
Please keep up the good work and shut down the dirty site of col , you guys have such class if you were selling shres i would want to be a part, I hate col did you see the pic they put of berke with the pig from jerusalem....Im preety sure you wont post this but I wanted to tell you guys this is A#1
ב' בחשוון תשס"ז
2. שאלת תם
מי ביקש סליחה?
ב' בחשוון תשס"ז