ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
יהודים מתפללים, מאת הצייר זלמן קליינמן ע"ה
יהודים מתפללים, מאת הצייר זלמן קליינמן ע"ה
אתרוג חתוך ושתי מגבות

"רבונו של עולם, אין לנו הרבה מה להציע. קח את כל אלו והנח על הכף, אני בטוח שהוא יוכרע". ערב יום הכיפורים, מרבים בזכויות ורק מסנגרים. הרב יצחק גרליק נזכר במספר פנינים, ממש בעל-שם'סקע, שארעו. ולא עם אבותינו (עלה במחשבה)

ערב יום הכיפורים, מרבים בזכויות ורק מסנגרים.

נזכרתי במספר פנינים, מעשים שקרו ולא עם אבותנו, בעל-שם'סקע, ממש כמו בסיפורים, משהו להכרעת הכף.

* * *

ר' אברהם, בעל משפחה מסורתית, בכל השנים הקפיד על כל מה שידע. במהלך אחת משיחותנו בענין "אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה", שיתף את המשתתפים בדוגמאות מחייו על 'שהכל נהיה בדברו'.

"מידי בוקר, אני מסיים את ריצת עשרת הק"מ לבריאות גופי, בקפיצה לנהר. עוד לא היה מקרה ששכחתי לברך 'שהכל' לפני הקפיצה".

"כל פעם?" שאלתי.

"כן" ענה בגאווה לא מוסתרת "וגם לפני בריכה, כל פעם מבלי לפספס".

משהו בתוכי, לא נתן לי להעמידו על טעותו, אולי התלהבות הקודש בדבריו, המסר של 'בכל דרכיך דעהו' שהעביר למשתתפים (לא היה חשש כבד שמישהו ילמד ממנו) הנחת שהקב"ה קיבל ממנו. כך עשיתי.

לאחר תקופה ארוכה, ניגש אלי, בצער מה סיפר שאחיו הסביר לו הכל.

כשראיתי את כאבו העמוק, לא על כך שבירך לבטלה, אלא על כך ששוב לא יוכל לעשות זאת. חשבתי לעצמי 'ברוך השם' ולא על כך ששוב לא יברך, אלא על כך שלא אני הפסקתיו..

* * *

ערב יום כיפור, נשארו מספר דקות לפני התקדש היום, בית הכנסת מלא ביהודים שהגיעו ל'כל נידרי'. נפתחת הדלת ובפתח עומדים שלשה יהודים. שני אחים ובן דוד, לבושים בגדי לבן ובידם... שלשה תרנגולים.

הם ידעו על 'יום כיפור'. גם שמעו, אולי זכרו מבית סבא, על 'כפרות'. הם פשוט חיברו א' לא' וזו היתה התוצאה.
נראה לי שהספקנו לעשות ה'כפרות' אך איני זוכר מה היה סופם של התרנגולים, אולי ברחו עד שהגענו אליהם במוצאי החג, אולי מתו, מה שבטוח שפעלו פעולתם ובגדול..

* * *

ליל ראשון דסוכות, אחר התפילה נכנסנו ברוב עם, לסעודת חג הראשונה.

ר' משה ב"ר נחום אליהו, עמד שם, ראיתי שהוא בוחן את הסכך. אחר הקידוש כשישבנו והסברתי על החג, על כך שדווקא עכשיו כשמתחיל להתקרר, אנו יוצאים לסוכה בלא גג וכו', הוא פתאום, התחיל לצחוק, בתחילה נבוך אח"כ מכל הלב. וזה סיפורו:

אבי, נחום אליהו, היה הסופר דמתא. גרנו בבית פרטי. אני זוכר את אבא עושה קידוש, פסח ועוד. בסוכות, תמיד אבא היה חוזר מבית הכנסת עם קבוצת יהודים ויושבים בסככה בחצר, יושבים ושרים ואני הילד הקטן מתענג ומפנים.

כשאבא נפטר, הרגשתי שאני חייב להמשיך את מה שעשה, הרבה לא ידעתי. ואז נזכרתי בסככה בחצר, זכרתי שבמקום הגג, היו ענפים, גשם חדר וזה הפריע לי. החלטתי לעשות מעשה, קניתי חתיכת מתכת ובניתי ממנה גג, תמיד אני עושה עבודה מושלמת וגם עכשיו כן, גג המתכת היה מושלם, טיפת גשם לא חדרה, סוף סוף יהיה אפשר לשבת בסוכה כמו בן אדם, רק דבר אחד לא יכולתי להבין הרבה שנים, מדוע אבא סבל כ"כ הרבה שנים, אה מי יגלה עפר מעיניך אבא...

כעת הוא כבר נעשה 'מבין' אבל ל'נחת' לקב"ה יצטרך למצא מקור אחר, אך אל תדאגו, גם זה לא חסר.

* * *

באחת הדוחות, מפעילות בערי הסביבה, ע"י ה'מרכז שליחות' נכתב כדלהלן:

הגענו עם ה'סוכה ניידת', התאספו יהודים, ברכו על ד' מינים, התוודענו. ראש הקהילה סיפר שהשנה, קיבלו לראשונה מ'איגוד הקהילות' ד' מינים, לולב ואתרוג, מאוד התרגשנו ובלילה הראשון כשהתאספנו במרכז הקהילתי שלנו (לא היתה לנו אפשרות לבנות סוכה) סיפרנו על החג, אנשים התלהבו, אנחנו מודעים לצמאון הרב של בני הקהילה והחלטנו להתחלק כולנו במצווה, בסיום החגיגה לקחנו את האתרוג, הטרי שזה עתה הגיע, בעדינות פרסנו אותו לפרוסות דקות דקות שיספיק לכולם.. וזה הספיק.

* * *

ר' אהרן, גר בעיר צ'עבאקסארי, כשעתיים נסיעה מאיתנו. הכרתי אותו לראשונה, כשהגיע אלי לבקש תפילין חדשות. הופתעתי מהופעתו, עם זקן מדבר באידיש ומניח תפילין בכל יום, משהו נדיר במחוזותינו.

בין הדברים סיפר לי, שהוא היחיד ש'יודע משהו' בעיר, הוא התלונן ע"כ שאופן חגיגות החגים בקהילה אצלו, זה לא זה.

'איך בין א כהן' אמר 'אני יודע לקרא קדיש, הלוויה יהודית במאה אחוז, אני לא יודע לעשות, אבל איזשהו טקס אני עושה, בכל הלוויה אני הולך לבית הקברות, לובש את הטלית ותפילין, כדי שהם יראו שזה לא סתם כך, וקורא קדיש..
כן, כהן עם טלית ותפילין בבית הקברות.. הפעם כמעט השתכנעתי להסביר לו, אבל לא יכולתי לעשות זאת, אני לא אפריע לקב"ה לרוות נחת..

הוא נפטר, לפני כן ביקש שאשתתף בהלוויתו, כך עשיתי, נסענו בערב שבת מרחק של כ200 ק"מ, מצינו אותו עטוף בטלית כשאחד הד' כנפות קרוע, לשאלתי ענתה אשתו שכך ציווה עליה. הצלחתי לקיים את בקשתו, קראנו 'קדיש' על קברו, יהי זכרו ברוך

* * *

שלמה דוד, בעל דרגה בכירה מאוד במשטרה, קנה תפילין ובכלל מתקרב ליהדות.

באחד השנים, בעשרת ימי תשובה, סיפר לי בסיפוק, איך הצליח לראשונה בחייו לשמור את ראש השנה, הלכתי ברגל לבית הכנסת, לעבודה הייתי חייב להכנס אבל ללא רכב וכך במשך יומיים שלמים. ואפי' תשליך הספקתי לעשות ממש ברגע האחרון, לפני השקיעה, נזכרתי שצריך לעשות 'תשליך' קראתי שצריך ללכת לנהר מחוץ לעיר תפסתי רכב ודהרתי, כאמור הספקתי, ממש ברגע האחרון, כעת אני רגוע..

שוב השיקולים, שוב ההכרעה 'נחת', 'נחת' מה יש יותר מ'נחת', בפרט שזה לאחר מעשה, זה בוודאי יצטרף לזכויותיו.

* * *

וזה כבר סיפור מ'כלי שני', כלומר שמעתי ממי ששמע מבעל המעשה עצמו:

בכל בתי ישראל מתכוננים לפסח, מנקים את הבית, קונים מצות, גם י. אז ילד בבית הספר באחת מערי רוסיה, התכוננן.
הוא החליט להכין לבד מצה לפסח, הוא שמע מהמורה את כל שלבי ההכנה, התפריט, הכל היה רשום לו במדיוק, הוא גם ידע שצריך להכשיר התנור לפני שמכניסים את המצה.

הוא לקח את הבצק הכניס לתנור האפיה הביתי והמתין, המתין והמתין, למה הוא ממתין? התברר שפרט אחד בלבד הוא החסיר, כמה זמן הבצק צריך לשהות, כך הוא המתין וכשראה שהיא טפחה מספיק, הוציאה. הוא שמר אליה כבבת עינו, וכי קלה היא בעיניך, עבודת יד של ממש וכך את הסדר הראשון בחייו חגג עם מעשיי ידיו..

זה כבר מוגזם, אה? 'חמץ בפסח'! גם אני סבור כך, אבל שמעתי על זה הרבה אחרי.. וה'נחת', מה תאמרו? לדעתי, גם פה הוא רווה נחת.

* * *

בערב ר"ה האחרון, התקשרתי ליהודי א' לאחר לו 'שנה טובה', הוא שכב בבית הרפואה, כשהתחיל להודות לי על ה'צלצול' אמרתי לו שאיך לא אתקשר אליך בפרט כשאתה נמצא לבדך. כאן הוא עצר אותי ואמר 'אני לא לבד, אני איתך, אני מחזיק כעת ספר 'תניא' קורא ומתכונן נפשית להיות 'בינוני'!' כאלו הם בניך.

ולסיום כמה מילים לאבינו מלכנו.

לא מזמן התארחתי באחת הקהילות החשובות ברוסיה, כאורח בעל 'פנים חדשות' התכבדתי לשאת דברים.
ברדתי מהבמה, ניגשו כמה יהודים ובנימוס הודו ואף החמיאו.

את אחד מהם אני זוכר טוב, 'גרישא' שמו, הוא ה'בלן', הכרותי עמו עד עכשיו הסתכמה כשאני מצידי דופק על דלת מחסן המגבות, שם הוא שוהה כמעט בדרך קבע. והוא בתורו מגיש לי מגבת.

(לא קלטתי את 'סדר עבודתו' בבחירת המגבת, אבל מאופן נבירתו בערימת המגבות, שכולם שווים בצבע וגודל וארשת פניו הרציניות נראה ש'סוד גדול יש כאן').

הוא ניגש אלי ואומר 'לא ידעתי שאתה רב' 'תודה על הדרשה. מחר כשתכנס למקווה תדפוק ותבקש בבקשה שתי מגבות, אני אתן לך'. מחוותו האדיבה החמיאה לי יותר מכל.

רבונו של עולם, אין לנו הרבה מה להציע לך, גג מתכת לסוכה, פרוסת אתרוג, בריכה מבורכת ואולי מצה טפוחה. קח את כל אלו והנח על הכף, אני בטוח שהוא יוכרע. ואם זה לא מספיק, אולי משהו בצד השני מכביד מידי, הוסף גם 'שתי מגבות', בחרנו אותם בקפידה, במיוחד בשבילך.

אל תדונו אותי, כל אחד וחולשותיו, זו חולשתי, לא מסוגל לומר להם דבר.

ח' בתשרי תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
12
1. הרב גורליק
יישר כח לרב גורליק ויישר כח למערכת על גילוי הכשרונות הברוכים וזיכוי הרבים.
ח' בתשרי תשס"ו
2. חזק ביותר
איציק, כל הכבוד על המאמרים היפים שלך ממש מחזיר אותי שנים אחורה ב"השקפה" (תקופת קלרה...)
ח' בתשרי תשס"ו
3. מהמדרכים בקיץ
כל הכבוד
ט' בתשרי תשס"ו
4. אנחנו לא רפורמים
המאמר יפה ומרגש אבל גם... מאד מסוכן (כמו המאמר אשמנו מכל עם) יש גבול דק בין לימוד זכות שהיוצא מפיהם של רועי ישראל כרבי לוי יצחק מברדיצ'וב וכיו"ב, לבין 'טענות' כלפי הקב"ה מיהודים כמונו.גם לחילונים ברמת אביב יש מלא טענות כלפי הקב"ה.

ובנוגע לענינינו: אנחנו מאמינים שהתורה הזו לא תהא מוחלפת ובתורה כתוב שלברך ברכה לבטלה זה עבירה ועבירה גורמת היפך הנחת לקב"ה. כהן בבית הקברות זו עבירה ועבירה גורמת היפך הנחת לקב"ה, למרות שהיהודים הללו עשו זאת בתמימות.

אם יהודי פשוט, בור גמור, יספר לרב גרליק בתמימות שהוא אוכל גמל ומברך כל יום לעי"נ אבא שלו, האם לא היה אומר לו שזה בשר טריפה?

כאמור, הטענות לא חלילה על אותם יהודים, וגם לא על הקטע המרגש בסיפור, אלא על ההחלטה המוטעית החצי רפורמית של השליח לתת לאותו יהודי להמשיך לעשות עבירות של ברכה לבטלה וכיו"ב כי "זה גורם נחת לקב"ה". הסיסמה "יהודי בלב" מנוגדת לחלוטין לרוח היהדות ובפרט להדרכת הרבי שמעשה הוא העיקר".
ט' בתשרי תשס"ו
5. לאיש יהודי
אתה נשמע פרומער ירושלמי ממש עתיק, עם חאלט ושטרימעל, מחסידי ליובאוויטש הנושנים.
ט' בתשרי תשס"ו
6. אפיזודה
הייתי מוסיף את זה לאפיזודות של הרב גרליק: בערב יום כיפור השתא הלכתי לבית הכנסת, וראיתי שני בני נוער חילונים לבושים בלבן - כנראה לכבוד היום הקדוש - משוטטים ברחובות. מה התפלאתי לראות שגם את הכלב שלהם הלבישו במין כסות לבנה, שיהיה מוכן ומצוחצח ליום הקדוש.
י' בתשרי תשס"ו
7. תגובה ל-4
לפי עניות דעתי הרב גרליק לא מנסה לעשות כמעשה ר' לוי יצחק, ואני משוכנע ובטוח שהוא העמיד את אותם יהודים על טעותם ההלכתית, אלא שבמבט שלאחר מעשה כמובן שיש להמליץ טוב על ישראל.
י' בתשרי תשס"ו
8. ל-4
אני לא מבין, אסור להפנות שאלה/טענה לקב"ה? הרי הרבי כמה וכמה פעמים אמר שצריך לפנות לקב"ה בטענות בנושאים מסוימים ובפרט בנושא הגלות.
לגבי יתר הדברים אני רוצה להאמין שהשליח העמיד אותם על טעותם ורק מביא את הדברים כאן לסיפור בעלמא וללמד סניגוריא על עם קדושים, ותו לא. חלילה לחשוב אחרת.
י' בתשרי תשס"ו
9. העונג למעלה
ראה קובץ מכתבים בסוף התהילים, רשימה משיחת שמחת תורה תרצ"ז, בסוף הרשימה, הרבי הרייץ מביא סיפור מר' עקיבא ששמע איך אחד אומר 'שמע ישראל' ומסיים 'אחר' במקום 'אחד', הוא הסביר לו שזה היפך הכוונה ח"ו, היהודי ההוא הפסיק לומר 'אחר' אבל לומר 'אחד' לא הצליח ללמוד ובזה הוא חיסר את העונג למעלה שהיה מאמירתו, בגלל שכוונתו היתה טובה.
וזה מה שרצה הרב גורליק להסביר לנו, בוודאי יש גבול דק, זה יותר לדיבורים 'ביננו'
י"א בתשרי תשס"ו
10. קורא
תקראו את השורה האחרונה שלו, הוא בעצמו מודה שזו 'חולשה' שלו ומבקש לא לדון אותו, אז באו לא נדון בפרט בימים אלו
ולעצם העניין, מה עם הסיפור אודות היהודי שהתפלל כל יום כל הסידור, ואחר שאשתו הוציאה את הסימניות וחצה את הנהר על 'מטפחת' הורו לו להמשיך להתפלל כך, ומה עם 'ברכה לבטלה' וכו'
וחלילה להשוות עם טריפות שמטמטמות וכו'
י"א בתשרי תשס"ו
11. נהנה מכל מלה
ישר כח לרב גורליק פשוט תענוג
כ' בתשרי תשס"ו
12. ולנסוע ברכב למקוה בשבת שמעתם ?
באחת מערי רוסיה המיקווה מצוי במרתף של בית מידות אותו בנה אחד הגבירים מהכפר בו גרות כמה משפחות שלוחים .
אחד האורחים התעורר בשבת מאוחר וביקש מהשומרים שכאשר יראו מישהו יוצא מהמיקוה יקראו לו ויהיה לו עם מי ללכת לבית הכנסת .

השומר קרא לו ויהודי מקומי צועק לו אנו מאחרים לקריאת התורה תעלה מהר לאוטו .

מה נגיד?
ד' בחשוון תשס"ו