ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
הרב אליעזרי על רקע השלוחים
הרב אליעזרי על רקע השלוחים צילום: אילוסטרציה
אוניברסליות ומשפחתיות יחדיו?

האם פסה תחושת הבייתיות שאפיינה כל-כך את הכינוסים הראשונים בהם השתתפתי? הרב דוד אליעזרי משרטט קווים לדמותם של כינוסי השלוחים
הרב דוד אליעזרי

כינוס תשס"ז על המפתן. הנה שוב נצפה באלפים הישובים בעשרות מעגלים, בכתף אל-כתף שבריקוד המתפתל וההמוני, במעמד הראל-קאל. ומן המחזה שנקלט בעין עולה המשוואה המרנינה אודות התעצמותה הפלאית של תנועת חב"ד, של שלוחי המשלח. ואז איני יכול שלא להריץ במוחי את התמונות מהשנים הראשונות; את כינוסי העשרות לעומת האלפים הנוכחיים.

מחשבות סגוליות אלו על המעמד בשנים האחרונות גדלות שבעתיים, כשאני מעמיד את כינוס השלוחים בעמדה שווה עם כינוס אחר למנהיגי העולם היהודי שתאריך התכנסותו חופף לכינוס השלוחים. נכון, גם שם מתאספים 4000 מנהיגים יהודיים. אבל כאשר אני תוהה מדוע הוא אינו עוצמתי כמו עמיתו החב"די אני מוצא מספר הבדלים מהותיים שמאפיינים את כינוס השלוחים ועושים אותו לאירוע היהודי הגדול בתבל:

ראשית, גיליתי שני הופכים בכינוס-השלוחים, שבמבט שטחי נראים כסותרים האחד את רעהו, אך העמקה בגורמים של אותם סממנים, מאוחדת ושלובה להפליא. כינוס השלוחים משפיע על כל הקורה בעולם היהודי. בכל העולם. הוא מציג את תנועת חב"ד כארגון היהודי המכריע ביותר שנותן את הטון וההשלכות על כל המתרחש. מאידך – התחושה בקרב הפוקדים את ימי הכינוס והבאנקעט שבסיומו היא של אירוע משפחתי. כאילו התאספה כאן משפחה מורחבת שלמה; הורים, גיסים, אחיינים, בני דודים. הרמוניה משפחתית של ממש. וזה לא מגמד את העובדה שבמשפחה יש לעיתים חילוקי דעות וויכוחים פנימיים – ההיפך: אנו מתעלמים מהן בשלב הזה, ומשתדלים להיות מה שאנחנו באמת: משפחה אחת, בנים לאותו אב שבאים אליו למעונו. והחמימות המשפחתית הזו מחשמלת את האוויר בעיקר בעת הבנקט, דווקא כאשר נוכחים אלפי איש יחדיו.

כי מה קרה לתנועות גדולות-אחרות כשהצליחו להרחיב את שורותיהן? אבדה להן המשפחתיות. ייתכן שהמקימים וההוגים נמנו על קבוצה קטנה ומגובשת, אך כשנוספו עוד מאות ואלפים לשורות הקבוצה – היא איבדה את התחושה הזו. אז מה באמת הסוד שלנו? התשובה ברורה: הרבי!

רק הרבי מסוגל היה להקים את האימפרייה הזו, ה"אנציקלופדיה" של אתגרי העם היהודי. יש בה הכל: קהילות צעירות, אוניברסיטאות, יהודי ברית המועצות, משפחות אמריקאיות צעירות, חיילים ואסירים, ילדים וחולים, אניטלקטואלים ויודעי ספר, נוער, שליח שפועל עם לוחמים בצפון ארץ ישראל ושליח שמעורר יהודי מבוגר בדרום אפריקה, בית חב"ד בשכונה צעירה בארצות הברית. לכולם יש כתובת חב"דית שנמצאת בכינוס. לכולם יש נציג. בכינוס הפדרציה היהודית שנערך בארצות-הברית גם מגיעים אלפי מנהיגים. אבל אני נוכח שם, ומבחין בעליל שהמניע שלנו נבדל לחלוטין מהכוח שלהם. אנו ממוקדים פי כמה במטרה: הם מחפשים מה עליהם לעשות, ואז, כשהם מגבשים החלטה, דנים איך לבצע. אצלנו הדיון הפנימי הוא איך להשיג את המטרות שהציב לנו הרבי, אבל המטרות ישנן! הן מוצבות מול עינינו, ואליהן אנו חותרים ומתקדמים יותר ויותר.

כאן חשוב להדגיש שאת שלב ההתדיינות הפנימית התוך-חב"דית יש לבצע בבקרה ראויה, מתוך אהבת ישראל וידידות. והכנס מעניק לנו את האפשרות החשובה והמחוייבת הזו לשבת ולדון בצורה ראויה ומועילה איך לבצע את ההוראות שקיבלנו מהרבי. והמציאות בעברה הוכיחה את הצלחת הדיונים הללו: ראו איך הוקמו כל הארגונים והיוזמות שהשפיעו בצורה כה ניכרת על היהדות העולמית: "שבתון של משיח", השלוחים לאוניבסיטאות, ארגון JLI שמוביל כיום את שיעורי התורה לגברים בעולם, ומידי שנה מנפיק הכינוס חידושים נוספים שמגיעים לכל יהודי בעולם!

אז מצד אחד אני רואה את כינוס השלוחים כפארברענגען חסידי ארוך שבא לידי ביטוי בעיקר בליל שבת. נמצאים שם רק השלוחים והמשפחתיות האמורה כה בולטת. וגם הבנקעט התנהל כל השנים בצורה דומה. אבל כשהעניין גדל וניכר בו הפונטציאל הגדול של הבאת בעלי-בתים כדי שייחשפו לעובדה שכמו השליח שלהם יש עוד 4000, ניהלנו דיונים איך לבצע זאת. זכיתי להימנות על המארגנים, וייאמר לזכותו של הרב קוטלרסקי, שהוא עמד בתוקף על השארת תחושת המשפחתיות בבנקעט. הוחלט שייערכו עבורם סדנאות, אך מעמד הסיום הגדול לא יוחלף בערב גיוס כספים, כי מדובר כאן באירוע משפחתי. כך אנחנו משמרים את התחושה המשפחתית שליוותה את משתתפי הכינוסים הראשונים עד היום בהיקף גדול כל כך.

כעת אני נזכר באפיזודה מעניינת מכינוס השלוחים הראשון שהשפיעה עלי זמן רב מאוד. ישבנו 30-40 שלוחים ולא ידענו איך לנהל את הבנקעט. מישהו הציע שכל אחד יציג את עצמו (למרות שלא היה צורך..) ואז קם אחד מזקני השלוחים. היה זה השליח הרב שלום פוזנר שהתחיל לספר בפרוטרוט על כל מאורועותיו בשליחותו שבפיטסבורג ואיך התגבר על קשיים שונים ואז, עם אותה אווירה 'ביתית' ופתוחה קיבלנו פורפורציה על קשיינו שלנו. לפתע האתגרים (גם כן מילה יפה בעברית..) שלנו נהיו קלים יותר ביחס למה שהוא חווה. ההזדהות עם מסירות הנפש שלו הייתה מוחלטת לגמרי!

עברו עשרים שנה, ואני שוב בבנאקט, לא ארבעים איש אלא ארבעת אלפים, ובכל זאת אני עוד רואה כאן את דמותו של ר' שלום פוזנר עם אותה פתיחות משפחתית של דברים ששומרים רק למשפחה. כי הנה כי כן, יש לנו כאן שתי קצוות: משפחתיות ואוניברסליות. ולמרבה השמחה – הן מסתדרות יחד להפליא.

הכותב הוא שליח חב"ד ביורבה לינדה, קליפורניה.

י"ט בחשוון תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
3
1. יישר כוח גדול לרב אליעזרי


מאמר יפה , אהבתי את העובדה שהרב אליעזרי בחר להדגיש את המאחד והמחבר בין אנ"ש...יישר כח גדול
כ' בחשוון תשס"ז
2. יישר כוח גדול לאתר שטורעם.נט!
שנותנים לכל מאן דבעי לפרסם אמרותיו ומאמריו; באמת חשוב מאוד!
כ' בחשוון תשס"ז
3. הרב אליעזרי חסיד אמיתי
כ' בחשוון תשס"ז