ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
ילדי השלוחים
ילדי השלוחים
כי ביצחק'ס יקרא לך זרע

הם ה"יצחק" של דורנו, הם המממשים את רצונו החל מגיל שמונה ימים, עליהם אומר הכתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע" (א.ב חרמש ברשמים מהכינוס)

ראיתם את ילדי החמד, "צעירי השלוחים", בהופעתם בבאנקעט, בכינוס השלוחים שהסתיים בשבוע שעבר?

בספר "דיעדושקא – הרבי ויהדות רוסיא", מובאת שיחתו של הרבי מי"ט כסלו תשל"ב, בה מבאר הרבי את דברי המדרש על הפסוק "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", האומר: שקר החן והבל היופי – זה דורו של משה רבינו ודורו של יהושע (או לדעה אחרת דורו של חזקיהו המלך),  אשה יראת ה' היא תתהלל – זה דורו של רבי יהודא בר עילאי, שהיה דור של גזרות שמד ולמדו תורה ששה בטלית אחת, דור של גזירות של היפך החיים.

נקודת ביאורו של הרבי בשיחה זו היא: אכן, בדורו של משה לימוד התורה היה באופן נפלא ביותר, אבל הייתה חסרה אצלם פעולת האדם והיגיעה מצידו. לימוד התורה אצלם היה מתוך התלהבות עצומה, כי היה להם "חן" בדבר, לימוד התורה מצא חן בעיניהם. אבל  בלימוד באופן כזה, עדיין אי אפשר לדעת שהלימוד הפך את הלומד למציאות של תורה. קשה לדעת האם הלימוד שלהם הוא לימוד "אמיתי", שאין בו שינוי, או שמא כאשר ישתנו הנסיבות, תשתנה גם לימוד התורה שלהם, כך שלימודם אינו אמת טהורה.

וכך זה גם לגבי הפירוש השני במדרש – שהדברים מכוונים כנגד דורו של חזקיהו מלך יהודה: חז"ל אמרו שבימי מלכות חזקיהו לימוד התורה היה נפוץ ביותר, כמסופר ששלחו אנשים ובדקו, ולא מצאו ילד או ילדה שאינם בקיאים בהלכות טומאה וטהרה. אבל עם כל זה עדיין אי אפשר לומר בוודאות שלימוד התורה היה באופן של "אמת", כך שבכל מצב, הוא יעמוד ללא שינויים, וכשם שלמד תורה בשעת שלווה, כך ילמד תורה גם בעת צרה, ל"ע. וממילא אי אפשר לשבח לימוד באופן כזה ולומר עליו "היא תתהלל".

רק בדור מאוחר יותר, בדור של שמד, בני ישראל היו במצב של "אשה יראת השם": יהודי שאין שום הסבר להתמסרות שלו - הוא לא רואה אלוקות, ככתוב בתהילים "אבותינו סיפרו לנו", אבל אנחנו - "אותותינו לא ראינו", לא ראינו את הניסים. הסיבה היחידה שהוא לומד תורה – היא מצד "יראת ה'".

והרבי ממשיך: יהודי נולד ב"מדינה ההיא" (ברוסיה), גם אביו גדל שם, מעולם הוא לא ראה חיים של תורה בגלוי, מעולם לא ראה עניין של תורה ומצוות שאינו כרוך ברדיפות, ועל פי חישוב טבעי,  אין כל אפשרות להשתחרר מזה אי-פעם, עד כדי כך שהקושי לשמור שבת ולשמור את המועדים בפועל היה בדוגמת העניות הגדולה של "ששה בטלית אחת" וגם זה לא עצר בעדם – יחד עם זאת, הם "לומדים תורה".
 
ואם שואלים אותו: "מדוע? וכי אתה רואה את ה'חן'"? והרי "אותותינו לא ראינו" - הוא מוכרח לומר את האמת, שאינו רואה נסים. כשהוא יוצא לרחוב, הוא רואה "אויב ומתנקם" ובמילא הוא נכנס לביתו פנימה, אבל גם שם עליו להיזהר, שמא מצותתים מאחורי הכותל או מאחורי החלון. הוא גם אינו יכול לבטוח באנשים שבאים לבקר בביתו, מחשש שמא יכריחו אותם לספר.

יהודי זה שאין לו שום חישוב הגיוני, ולכאורה איננו רואה שום "חן", ושום "יופי" - הוא לא רואה שכר כלשהו בעולם הזה עבור פעולותיו, ואינו רואה שכר כלשהו, רחמנא ליצלן, אפילו בעולם הבא, מכיוון שהוא יכול ללמוד תורה רק בשעה שאינה "לא יום ולא לילה", אחרת, יאסרו אותו ויגזלו או יגרשו את הילד שלו...

הוא רוצה ללמוד תורה – אך אין להשיג ספר, אין להשיג מלמד, לא קיימת ישיבה, אין שום דבר, וממילא הוא מבין שלימוד התורה שלו רחוק מלהיות מושלם.

האם הוא יאמר שהתורה שהוא לומד היא תורה "יפה"?! הוא מוכרח לומר את האמת; הוא לא רואה בזה שום יופי. וכאשר שואלים אותו: "אתה לא רואה בזה שום יופי, ואתה לא רואה בזה חן, לשם מה אתה מסכן את נפשך?" הוא עונה שאין לו שום הסבר, והוא גם לא מחפש שום הסבר - "את האלוקים אני ירא" - יש לו "יראת השם"!...

על דור זה נאמר אשה יראת ה' היא תתהלל...

*

נזכרתי בשיחה זו כשראיתי את הילדים "צעירי השלוחים" בבאנקעט המרכזי שלהם ששודר היישר אל הבאנקעט בכינוס השלוחים האחרון. ילדים, שלוחים צעירים, שמעולם לא ראו את הרבי, לא היו איתו תחת קורת גג אחת מעולם, ואף לא נולדו בעולמינו כשהרבי היה איתנו כאן בעלמא הדין.

והם שרים, יושבים שורות שורות, כולם בחולצות תואמות, ושרים בפה אחד "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח"... כן, את השיר שהולחן על ידי יהודים שצעדו בדרכם האחרונה, מתוך מסירת נפש, "אשה יראת ה' היא תתהלל"...

ההורים שלהם יצאו לשליחות, אבל זו חכמה?! יש כאלו שגם הסבא והסבתא שלהם יצאו בשליחותו של הרבי לערים ועיירות – וכי זו גבורה?! אלו ואלו הם דור של "שקר החן והבל היופי". הם ראו את הרבי, הם ראו עד כמה הדבר בוער לרבי, הם קיבלו הוראות ישירות מהרבי, מכתבים, צעטלאך, דברי עידוד, בקבוק משקה בפארבריינגען, הם ראו כמה נחת רוח יש לרבי מאלו שיצאו לשליחות, הם שמעו מהר סיני מידי שבת בשבתו קול חוצב להבות אש "גייט ארויס אויף שליחות", "קער א וועלט היינט". וכי יכלו הם לא לצאת? השאלה היא על אלו שלא יצאו, הכיצד נשארו הם בחממות החב"דיות?

אך הילדים הללו, אותם צעירי השלוחים, אין להם לא חן ולא יופי. הם – לא ראו את הרבי, הם – לא שמעו מדברותיו. הם – לא זכו לקבל ממנו ולו חיוך אחד, לא דולר ולא כוס של ברכה, לא לעקאח ולא מטבע לצדקה. והם – הם בשליחות מרגע לידתם. הורתם ולידתם בקדושה, הם אלו עליהם אומר הכתוב "אשה יראת ה' היא תתהלל". אין להם לא חן, ולא "נת' ותשואת חן", לא יופי, ולא כלום. אבל יש להם "יראת ה'". הם בשליחות. כי יש להם אהבה ויראה לרבי.

והילדים הללו – חיים במסירת-נפש, ושרים הם את השיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" – הם צועדים אל חיים של מסירת-הנפש, מסירת הרצון, עם השיר בפיהם...

*

כל תלמיד בישיבה קטנה חב"דית מכיר את הביאור של הרבי בלקוטי-שיחות חלק א' אודות הויכוח וההבדל בין יצחק לישמעאל. יצחק נולד כשאברהם אבינו היה בגיל מאה וישמעאל בהיות אברהם אבינו צעיר יותר. יצחק נימול לשמונה ימים, וישמעאל בגיל שלוש-עשרה.

ישמעאל טען שהוא מקושר לקב"ה מתוך הכרה, מתוך רצון והבנה, ולא "בכפיה" כמו יצחק. ויצחק לעומתו טען, שהקשר בין יהודי לקב"ה הוא עצמי, ולא מותנה בכלי השכל או ההכרה של האדם. מרגע לידתו של יהודי, הוא צריך להתקשר לקב"ה, מבלי להתחשב בדעתו או ברצונו. גם אם הדבר כרוך בכאב, בהקזת דם ובחיתוך בבשר החי.

אומר על כך הקב"ה, "כי ביצחק יקרא לך זרע". הקשר בין יהודי לקב"ה הוא קשר עצמי, קשר מהותי, ולא זה הבנוי על יסודות של הבנה והכרה. הקשר אינו תלוי ברצונו של אדם או בדעתו.

ילדי השלוחים - הם ה"יצחק" של דורנו. אבותיהם יצאו לשליחות, כשהם בוגרים, הם יצאו מתוך הכרה, מתוך רצון, מתוך הבנה במעלת ומהות הדבר. הם חונכו על יציאה לשליחות, הם רוצים לעשות נחת רוח לרבי, הם מבינים שביציאה לשליחות הם ממלאים את יעודם – ההתקשרות שלהם לרבי היא מתוך הכרה.

לעומתם הילדים, איש לא שאל אותם לרצונם, איש גם לא מתחשב בדעתם, הם כבר מגיל שמונה ימים, ועוד קודם לכן, כבר בשליחות. הם קשורים עם הרבי בקשר עצמי, ומהותי. הם "עולה תמימה". ונכון, כן – לעיתים (ולא רק לעיתים) זה גם כרוך בכאב. אין להם את כל מה שילד חב"די אחר מקבל בכל נקודה אחרת בעולם, לא חינוך מסודר ולא ילדים לחברה, לא מיני מתיקה ולא תמיד מוצרי חלב, לא תלמודי תורה ובתי ספר ולא סבא וסבתא בכל חג ומועד, בגיל 10 או 12 הם כבר נשלחים מהבית בטיסות למדינות אחרות כדי להשלים פער לימודים. הם מקריבים את כל עולמם של הילדים - עבור הרבי.

הם אלו ה"יצחק" של דורנו, הם אלו המקושרים לרבי, המממשים את רצונו החל מגיל שמונה ימים, עליהם אומר הכתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע", הם אלו הזרע, הזרעו בחיים.

מתפרסם ב'שבועון כפר חב"ד'.

ח' בכסלו תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
4
1. גוט געזאגט
ט' בכסלו תשס"ז
2. מתי הכריז הרבי בלשון זה "גייט ארויס אויף שליחות"??
כאשר מצטטים את הרבי במרכאות יש להשתדל שהלשון יהיה מדויק. בודאי אמר הרבי דברים ברוח זו, אך מעולם לא "זעק בקול חוצב להבות" במילים אלו. הביטוי הכי קרוב לכך שזכור לי, וגם הוא היה נדיר ביותר, הוא מתשמ"ו, שאז סיים הרבי את השיחה בטון מיוחד במילים "ווערט שלוחים און גיי ארויס איינעמען די וועלט"!
ט' בכסלו תשס"ז
3. 2 - יפה דרשת
יפה אמר המגיב השני. דומה שנתחלף לו לא.ב.חרמש היקר פארבריינגען של הרבי בפארבריינגען של אחד ממשפיעי הדור האחרון, שהם אכן זועקים כך ללא הרף "גייט ארויס אויף שליחות" בטון הצדקני המיוחד...

בכלל, הקורא את "הוגי הדעות" דפה וכך גם בכפר חב"ד ובבמות חבדיו"ת נוספות יכול לקבל את הרושם שהרבי בהתוועדויותיו היה אך ורק מדבר על "לצאת לשליחות", "להיות שלוחים" וכו'. ואם כבר מדברים על הדור הצעיר - נוצר אכן חשש שכך תיראה התוועדות הרבי בדימיונם - הרבי יושב ודורש מאנשים לנסוע למדינות רחוקות..

מי מזכיר את זה ש95 אחוז מהתוועדויות הרבי היו אודות לימוד תורה, יראת שמים פנימית, לימוד חסידות, עבודת התפילה וכו'? גם כשדיבר אודות שליחות היתה זו בעיקר הדרישה "לעסוק בהפצת המעיינות", דרישה שהופנתה כלפי אנ"ש והתמימים בכלל, בעלי עסק ויושבי אוהל ללא יוצא מן הכלל, אלא שכמובן כאשר מדובר על הפצת המעיינות במקום מרוחק טכנית, נוצר הצורך "לצאת לשליחות".

ואכמ"ל.
ט' בכסלו תשס"ז
4. משה יחלון
עוד תמונות
י' בכסלו תשס"ז