ב"ה מוצאי ש"ק, ט' כסלו תשפ" | 07.12.19
הרב דרוקמן
הרב דרוקמן צילום: מאיר דהן
חשבון-נפש נוקב

האסונות האחרונים רח"ל עוררו רבים מאנ"ש להרהורי תשובה וחשבון הנפש • הרב דוד דרוקמן במאמר מיוחד ל'שטורעם' • עלה במחשבה


הרהורי חשבון הנפש לאור נרות החנוכה ובעקבות המצב האחרון, וגם בהמשך לדברי השליח הרב נתן גורארי שי' ב"כנוס השלוחים" האחרון כפי שהתפרסמו באתר זה.

האסונות האחרונים רח"ל עוררו רבים מאנ"ש כמתבקש להרהורי תשובה וחשבון הנפש, וכולנו תפילה וזעקה שאבינו אב הרחמן ירחם עלינו וישלח רפואה ומרפא לפצועים שי', יחבוש כאבם ושיברם של משפחות השכולות שי' וינחמם בכפליים בנחמת ציון וירושלים, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.

אחת מהמסקנות המדוברות יותר (וכמובן בצדק) -  שיש להגביר את ה"אהבת ישראל" שזהו הכלי להשפעת חינא וחיסדא ורחמין וחיין אריכין וכו' וכו'.

לעניות דעתי, אולי דוקא עכשיו הזמן והעיתוי להתחיל לעורר רגשי "אהבת ישראל" אמיתיים, אבל,  גם כלפי עצמנו; היינו, ילדינו ומשפחותינו.

אני מביע מראש את התנצלותי בפני אלה שאולי לא יאהבו את הדברים, ברם, אני מקוה שידונו אותי לכף זכות, ויראו את הדברים כתוכחה מגולה הנובעת מאהבה מסותרת.

למקרא הדברים הבאים, אפשר אולי להתנחם בעובדה כי הבעיות הנזכרות הן מנת חלקן של עוד קהילות דתיות אף חרדיות, ברם על כגון דא אומר "העולם": "צרת רבים – נחמת שוטים" וחסידים הם הרי פקחים (=קלוג), ויודעים גם יודעים כי "הפצת מעיינות חוצה" כוללת גם את "החוצה" שבתוכנו.

*  *  *  *  * 

שוחט צריכה להיות יראת ה' על פניו, כך נפסק בשולחן ערוך. אלא מעשה בשוחט שהיה "יותר מידי" ירא שמים, ובשעת הברכה על השחיטה עצם את עיניו בדביקות עילאית, והנה כשפקח את עיניו, התברר שביני לביני – אין עוף, הוא פרח...

נזכרתי בסיפור לאור מאמרו של הרמ"מ שי' ברוד שהתפרסם גם באתר "שטורעם", מאמר שאך טבעי שהביא בעקבותיו דעות והשקפות שונות ומגוונות, זה מבקר וזה מעודד, זה במקלו וזה בהערתו, כל אחד כיד ה' הטובה עליו, בקיצור: המגיבים "כולם אהובים כולם ברורים" ובעיקר "כולם פותחים את פיהם", וזה כמובן טוב ורצוי, מבורך ומפרה, וישנה אכן תקוה שההתעסקות  בסוגיא החשובה שעלתה לדיון תביא בהמשך הזמן בע"ה לתוצאות טובות כרצון ושאיפת רבינו נשיאנו.

א-ב-ל, וכאן בא ה"אבל" הגדול; המשותף לכל הדיונים האלה שהם עוסקים בדברים גדולים (ואכן באמת גדולים ללא מרכאות), אלא שדא עקא, מרוב התעסקות בעניינים נשגבים ד"יחודא עילאה" (ובמנותק מה"יחודא תתאה") –  ביני לביני ..."העוף פורח" ונעלם.

למה מכוון "המשורר"  (היינו כותב טור זה..) דנן?

חלקים נרחבים מקרב אנ"ש יושבים ומתוועדים, שוקלים וטרים הכיצד להביא ענייני גאולה ומשיח בעבודה פנימית ובעשיה בפועל, מתפלספים בעלי הרעיון שבמחננו ומנסים לרדת לסוף הכוונה של רבה"ק מהי הדרך אותה יבור לו חסיד, ולא מבחינים כי בעוד הם הם שקועים ועסוקים בדיונים נוסח ב"שמים ממעל" - נוברים אחרים ויורדים ל"ארץ מתחת", וביני לביני "העוף" נשמט מאיתנו ופורח, ומי יודע לאן...

אני מודה ומתוודה שהנושא הבא מטריד אותי במיוחד, ולו לאור העובדה ששנים רבות הקדשתי לחינוך (בני ו) בנות אנ"ש לצניעות ולטהרת הקודש (במסגרת עבודתי החנוכית בעבר ב"בית רבקה", וגם איזה זמן שימשתי כמזכיר "ועד הרוחני" בכפר חב"ד), והנה כיום תמה תמה אקרא ואני תוהה "הזאת נעמי"? וכפי שרמז על זה "מיט'ן גראב'ן פינגער" ידידינו השליח הנעלה הרב נתן גורארי' שי' בנאומו ב"כנס השלוחים" האחרון.

והנה, גם בנושא הכאוב הזה, אני שומע עצות מעצות שונות כשהמשותף להם שהם מזכירות לי את היהודי שמגיפה פגעה בלול התרנגולים שלו. הלך הלה לקבל עצתו של איזה "באבא" אשר העניק לו איזה קמיע בתור "סגולה" לעצירת התחלואה, אלא שמסתבר שזאת עזרה כמו "כוסות רוח למת", והתוצאה היתה שמספר נוסף של  תרנגולות התפגר. הלך מיודענו התמים שוב לאותו "באבא", ושוב קיבל סגולה אחרת אשר הניבה עוד כמה מקרי מות של תרנגולות, שוב ושוב קיבל מיודענו סגולות מה"באבא" ועד שלבסוף בא ל"באבא" והודיע לו שכל הלול איננו עוד בחיים... נענה ה"באבא" ואמר: "אוי, כמה חבל, היו לי באמתחתי עוד כמה סגולות לתת לך"...

אולי, הגיע הזמן שנינחת פורתא ממרומי "הקוסמוס" ונפנה את תשומת ליבנו לכמה הדרכות של "למטה מעשרה טפחים" בנושא המדובר, ובכללן, ממה ששמענו וקיבלנו מהרבי.

דוגמא: הרי ידוע לכל שהרבי זי"ע לא הסכים לסדר חו"ק לזוג אשר הכלה לא היתה מוכנה לקבל על עצמה חבישת "פאריק" ("פאה נכרית"). ואני שואל: למה שיסכים מסדר חופה וקדושין מקרב מחננו לערוך את החופה לזוג מאנ"ש כאשר בחתונה מוזמנת תזמורת הידועה כמי שמשמיע ניגונים מעוררי יצרים ועכ"פ כאלה שאין בינם לבין התעוררות של קדושה ולא כלום. ולמי שאיננו יודע: בציבור החרדי יש תזמורות שקיבלו "הכשר" מוועדות רבנים, ועובדא ידענא שרבים מהרבנים וראשי הישיבות לא מוכנים להופיע בחתונות בהן מנגנות תזמורות שלא קיבלו את ההכשר הלזה.

סח לי לא אחת הרה"ח ר' מרדכי (מוטל) לוין ע"ה ששימש זמן רב כמנהל חינוכי ב"בית רבקה" בכפר חב"ד, כי פעם כששהה ב"יחידות", תבע ממנו הרבי להחדיר את ענין צניעות הלבוש אצל התלמידות, ולא סתם, אלא לשים דגש על עניין זה בדוקא. הרבי הטעים והרחיב את הדיבור באותה "יחידות" כי דוקא עקב העובדה שעניין זה כה פרוץ בעולם, לכן כשבת ישראל "שוברת את עצמה" ולבושה בלבוש צנוע זוהי ההוכחה על מידת היראת שמים שבה. הרבי לא הסתפק בכך, אלא שלח את הר"מ לוין לאישיות חינוכית מפורסמת בבני ברק (הרב י.א.ו. ע"ה) כדי לקבל ממנו עצות הכיצד להתמודד עם נושא חנוכי זה. דבריו אלה של הרבי קצת עוררו פליאה אצל ר' מוטל לוין, כי אותה אישיות חרדית לא היתה מסווגת כמי שנמנית על בדיוק מחנה החסידים,  אבל הרבי "לא ויתר" ועמד על דעתו להתייעץ דווקא עם אותו מחנך.

בענין זה יש להעיר, כי אותה אישיות חינוכית הנחתה את הר"מ לוין, כי לכל לראש יש לדאוג לכך כי צוות ההוראה יראה ויוכיח דוגמא אישית של הופעה צנועה.

בשולי העובדה הנ"ל אני נזכר בבדיחה אודות אותו פלוני שקנה מכונית "קאדילק" ובא אצל ראביי רפורמי לשאול אותו האם יש לברך "שהחיינו" על רכישת ה"קאדילק". ענה לו הרפורמי: "מה זה 'קאדילק' אני יודע, ברם מה זה 'שהחיינו' אינני יודע". המשיך והלאה ושאל רב חרדי את אותה שאלה. הגיב הרב ואמר: "מה זה 'שהחיינו' אני כמובן יודע, אבל מה טיבו של 'קאדילק' אינני יודע".

ללמדך, כדי לתת הנחיות בנושאים שכאלה, לא די שיודעים את ההלכות בשולחן ערוך (או"ח סימן ע"ה, באבן העזר סימן כ"א, ובעוד מקומות), אלא צריכים גם לדעת מהו "קאדילק". ואם "נקרא לילד בשמו"; הרב –המחנך-הפוסק צריך להתמצא לא רק בהלכות היבשות שבשו"ע אלא, וההכרח לא יגונה,  הוא צריך להיות מודע  גם להלכי הרוח האופנתיים בעולם;  מה חורג מגדרי הצניעות, מה לא עולה בקנה אחד עם הטעם הטוב וכל כיו"ב, מה הן "הדקויות" שבזה, מה הן ההשלכות וכו' וכו'.

למיטב ידיעתי אין בשו"ע איזכור למשל על סוג בד ששמו "ג'ינס" לרבות הניואנסים הרלבנטים דיליה (ואף לא בשום "המשך" או שיחה..), אין מנוס, לשם כך צריך להיוועץ עם אלה שעיסוקם בכך וזה תחום מומחיותם, בבחינת "הלכה כרב בדיני ממונות".
      
אגב, גם בצה"ל הפנימו לאחרונה את ההנחה כי הופעה לא הולמת (מרושלת וכו') של חייל גוררת חוסר משמעת ופריקת עול. ללמדך שלא די ב"חינוך פנימי" ובסגולות "באבאיות"; אם לא קובעים מסמרות, אם לא מתקנים תקנות נוקשות – חלילה, אפשר להישאר בלי "תרנגולים בלול".
      
כדי לחדד את הדברים ו"להורידם" ל"עולם העשיה" אני שואל שאלה פשוטה: האם יעלה על הדעת, למשל, שבישיבת "תומכי תמימים" יאפשרו לבחורים (ואני מתכוון לתלמידים מן המניין ולא למתקרבים שהגיעו זה עתה) ללבוש, נניח, חולצות טריקו, או לחבוש במקום מגבעות – "קסקטים" בסגנון "קעמפ"? מדוע, איפוא, שיאפשרו הופעה לא הולמת (מבחינה חרדית וכל שכן חסידית) במוסדות החנוך של הבנות? כנ"ל בקרב ה"בעלי בתים" בישובי אנ"ש?
      
אם נעטה מעטה של צדקנות וחסידות-התחסדות ונמשיך לדון אך ב"דברים הגדולים" ונתעלם מן השריפה המשתוללת, או אם נרגיע את הכאבים ע"י כדורי "אקמול" - מי יודע לאיזה מחוזות רחמנא ליצלן נפליג ונגיע!
      
מספרים על החסיד הנודע ר' איצע "דער מתמיד" זצ"ל הגיע פעם לישיבה ליטאית וראה את צורת ההופעה של הבחורים שם (מגולחים, מגודלי בלוריות, מגבעות כמיטב האופנה שמוטות בזוית הראש) והוא ניסה "לעקוץ" אותם באמרו: "אתם הרי נראים כמו סטודנטים", אבל מסתבר כי מה שר' איצ'ה התכוון כתוכחה אצלם זה התקבל  כ..מחמאה...
      
(מבלי לפגוע מסחרית בשום אדם: אבל פעם ידעו שכפר חב"ד הוא "המקום הנכון" ל"הפצת המעיינות" ל"אפיית מצות", כיום, מסתבר, זהו גם "המקום הנכון" ל"צו האופנה" האחרון....).
      
אין איש אתנו יודע עד מה, אין אנו הקטנים מבינים  בעניינים שהם בכבשונו של עולם למה עשה ה' ככה באסונות האחרונים רח"ל, ברם, מאידך, איננו יכולים וגם איננו רשאים להתעלם ממה שמגלה לנו השי"ת בתורתו וע"י עבדיו הנביאים כולל בתורתו של נשיאנו הרבי זי"ע שהשראת השכינה היא ע"י הנהגה של קדושה וצניעות הלבוש (ומכל הן אתה שומע וכו' "ולא יראה בך...ושב מאחריך").
      
חז"ל במסכת שבת (דף כא, א) לימדונו ש"נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה" ופירש רש"י בטעם הפסול; "דלא שלטא בה עינא", היינו העין לא שולטת במרחק כה רב. וממשיכה הגמרא ואומרת: "מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו".

חשבתי בטעם הסמיכות בין שני מאמרי חז"ל אלה המהווה מסר חינוכי רלבנטי לדברינו, ובהקדים:

היהדות החרדית מתנגדת כידוע נמרצות למה שנקרא "שרות לאומי" לבנות, ואחד מן הטעמים המרכזיים לכך: בת ישראל צריכה להיות ברשות הוריה ובפיקוחם עד העת עליה אמרה תורה "את בתי נתתי לאיש הזה".

ועתה, סליחה על השאלה "האפיקורסית":

נוסעת בת סמינר רווקה לאחת המדינות, (או נערה צעירה להדריך באיזה "מחנה קיץ") ומתגוררת שם בדירת רווקות, ואני שואל: געוואלד, מיהו האחראי על התנהגותה, הנהגתה והליכותיה? אין לי ספק, שהשליח ורעייתו ה"קולטים" אותה הינם חסידים יראים ושלימים, אבל נשאלת השאלה, האם אלה, פנויים בדעתם ובטירדותיהם להתעסק בפיקוח ובהשגחה על  אותה קבוצת נערות צעירות? האם כל אברך צעיר ורעייתו שלוחים טריים ניחנו בכישורים המתאימים לכך?

אין זה סוד, וביודעי ומכירי קא אמינא, שלעתים אברך צעיר שזה עתה הקים בית, איננו יודע בין לימינו לשמאלו מה צריכים לדרוש בתחום הנהגת הבית בענייני הנהגה וצניעות, כולל צניעות הלבוש (וזה עוד נושא מעניין לענין באותו עניין; הכיצד, ואם בכלל,  מכינים את תלמידי הישיבה לחיי נשואין, וקצר המצע מלהשתרע).

במילים אחרות: "נר" החנוכה והחינוך נמצא במרחק כזה מעיני ההורים והמחנכים "דלא שלטא בה עינא" וכתוצאה מזה מגלים לפתע ש"הבור ריק" ולא די שאין בו מים אלא "נחשים ועקרבים" יש בו, רחמנא ליצלן.

יהא רעווא שמנורת החנוכה שמיקומה לכתחילה הוא "למטה מעשרה טפחים" - "תקרקע" קצת אותנו קצת, וכל תופעות ה"סטרא דשמאלא" ("מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל") יתמוגגו ויעלמו נוכח אור קדושת הנרות ההולך ומוסיף, ונזכה ובמהרה ל"אור חדש על ציון תאיר" ע"י גואל צדק בגאולה האמיתית והשלימה, ונס יגון ואנחה.

ג' בטבת תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
59
1. יישר כח! חזק ואמץ
ב"ה שנמצא מי שמצא עוז לומר דברי אמת. בהיותי החצרות קדשנו שמעתי מפי מחנכת מפורסמת מאנ"ש שהרבי דרש להסתכל וללמוד מהנהג "בית יעקב" ובמר לבה התבטאה שכיום כמעט אין שפה משותפת בין האמהות והבנות בדבר קנית בגדים.
יודע אני מקרוב, כאשר בהתענינות אודות שידוך מקרב בנות הלומדות במוסד שלנו, עבור בחור יר"ש חדור בהכרה ובהנהגה חסידית, נעניתי שאכן היא יראת שמים וצנועה, ותוך כדי דבור נאעמר לי: "אבל כמובן לא כמו בבני ברק!" האם יש צרך להביע את התדהמה שאחזתני נוכח מלים כאלו?
אכן, נתפסים להרהורי תשובה בענינים נשגבים בלבד! מתי נשים אל לבנו לגרום נח"ר לרבנו במעשים בפועל בחיי היום יום כרצונו.
אין המקום בתגובה קצרה לפרוש יריעה רחבה בנדון זה ובדומה לו, ולא רק בדבר הנהגת הבנות, שבפירוש אין לתלות את האשמה בהןאלא ב"מאן דנפח מתוכו נפח" בחינוכן, אלא גם בריבוי יר"ש בהנהגת הבחורים היקרים, שכביטוי הרבי הם אכן "יקרים שביקרים", אך יש הזנחה בחינוך בפרטים יום יומיים. אני מברך על יזמת ידידי הרב דרוקמן שי' שלא להמריא דוקא לענינים נשגבים בפרט בלתי מוגדרים, אלא לערוך חשבון נפש נוקב בענינים מעשיים שדורשים תקון במחננו הטהור, ואל יאמר איש שזה בלתי אפשרי.
אם יהיה המשך וצליל של היענות חיובית לדבריו, אהיה מוכן גם לא בעילום שם, שלא בכדי עשיתי זאת כאן, לעזור בלקיחת חלק פעיל, הן בכתב והן בכל דרך של פועל בנושאים אלו. ומי יתן ודבריו לא ישארו קול קורא במדבר!
עשו כל שביכלתכם - ויש ביכולת לפעול והרבה למען כבוד הרבי, כבוד שמים וכבוד חב"ד.
ג' בטבת תשס"ז
2. מי לה' אלי
זו הכותרת הראויה לדבריו האמתיים של הרב דרוקמן שי'.
הבא ניענה לקריאה אל הדגל, תוקם בהקדם ועדה רוחנית רצינית מתוכנו שתשב ותדון ברצינות על הדברים הדרושים תיקון.
ג' בטבת תשס"ז
3. כל מילה בסלע
אמת, יציב ונכון.
צריך עכשיו לדאוג לקיים.
ג' בטבת תשס"ז
4. כולם צודקים! הגיע הזמן לאחדות ובהדגשה אמיתית
אמיתית
לאוהב גם עם הדעות שלך סותרות את השני.
אנחנו יוכלים ללמוד את זה מהרבי : שיצחק רבין שהוא בדעתו נגד דעתו של הרבי בעניני שלימות הארץ. ולמרות הכל קיבלו אותו בסבר פנים יפות בכפר חב"ד.
כי אנחנו צריכים לאוהב יהודי ולקבל אותו למרות שדעתנו לא כמוהו .
ג' בטבת תשס"ז
5. נר ביתו קודם
נר ביתו קודם לפני נר חנוכה.
ענינים של בני ביתו קודמים
להאיר את ה"חוץ".
ועיין לקו"ש ח"א פרשת ויגש
ג' בטבת תשס"ז
6. למגיב מספר 1
אכן ניכר שאתה חם לנושא, אבל אם תישאר אנונימי לא עשינו כלום!
ג' בטבת תשס"ז
7. האם נכונים הדברים?
עיין בהקדמת "אור החיים" הקדוש לחלק כ' ב"אור תורה" והשווה.
ג' בטבת תשס"ז
8. שמא נתחיל ב"טיולים" ברחוב
ראשית אני מודה לרב על דבריו האמיתיים.
אני חושב שהדבר הראשון שצריכים ויכולים לעמוד עליו, הוא הטיולים של הבנות בלילות ברחובות.
בימי ילדותי, תמיד ידעתי כי הוריי לא משכימים בשום פנים ואופן לרדת לרחוב בליל שבת לאחר הסעודה, אלא בלוויית אחד ההורים.
ניתן לראות בנקל את בנות הכפר או נחל'ה בשעות המאוחרות של ליל שבת, כשהן מסתובבות ברחובות, ומשם הדרך לקשר עם הבנים (שמשום מה התעלם מהם כבוד הרב דרוקמן) - קצרה ביותר.
ג' בטבת תשס"ז
9. הלוואי והיו חובשים קסקטים
וזה כלי קשר לשום דבר אחר מדבריו הנכונים של הרב דרוקמן.
ג' בטבת תשס"ז
10. קרה עם הרה"מ
כמדומני הרבי מספר הסיפור על העוף
על הרה"מ ממעזריטש
ג' בטבת תשס"ז
11. לוי
הרב דרוקמן נקווה שיהי' לזה המשך,אל תפסיק לדבר על זה,ישר כח.
ג' בטבת תשס"ז
12. הסיפור
להעיר משיחת שמחת בית השובאה תשי"ג (תורת מנחם כרך שביעי עמוד 54 ואילך):
בא' מרשימות הסיפורים ששלחו לי לאחרונה, מספר החסיד הרושם ע"ד מאורע שאירע פעם בהיותו אצל כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעת התוועדות ואמירת מאמר, שהי' אז קהל רב, ובמילא הי' דוחק גדול, וכד הוי דוחקא דציבורא – נשבר השולחן שהיסב עליו אדנ"ע, וכדי שלא לבלבל את אדנ"ע – שישב בעינים עצומות ואמר מאמר דא"ח – הוציאו בחשאי את קרשי השולחן, חלק מכאן וחלק משם, אל מחוץ לדלת. (כ"ק אדמו"ר שליט"א המשיך לספר בבת-שחוק:) כאשר אדנ"ע סיים אמירת המאמר ופתח את עיניו – ראה שהשולחן איננו. ושאל: היכן השולחן? וכשסיפרו לו מה שאירע, נענה ואמר: אספר לכם סיפור אודות ר' לוי יצחק מבארדיטשוב:
כאשר ר' לוי יצחק מבארדיטשוב למד שחיטה, הנה בגמר הלימוד – בהתאם לדרך הלימוד שלו בהיותו למדן – והקבלה כו', כשהגיע להמעשה בפועל, שהוצרך לשחוט עוף – הביאו לו עוף, ולקחו בידו, והתחיל לברך על השחיטה.
בעת אמירת הברכה, ובפרט שהיתה זו פעם הראשונה שמברך ברכה זו – הי' ר' לוי יצחק מבארדיטשוב בתנועה של דביקות ("ער הא?ט זיך פא?ר'דביקות"), ונמשך אריכות זמן, (כ"ק אדמו"ר שליט"א שחק וסיים:) ובינתיים – פרח העוף.
וכשסיים את הברכה ופתח את עיניו, שאל: "נו, היכן הוא התרנגול" ("ו?וי איז דער ה?ין")?!...
וכמו כן יכול להיות בנוגע ללימוד התורה – שמרוב הדביקות בהלימוד, עלול לשכוח אודות המעשה בפועל, ובינתיים, יפרחו להם הגוף ונפש הבהמית, ואח"כ יתעורר מהדביקות, ויתחיל לצעוק "ו?וי איז דער ה?ין"!...
הן אמת שתובעים ממנו דביקות בלימוד פנימיות התורה ונגלה דתורה, עליו ללמוד את ההלכות, וגם את הכוונות, ובשעת מעשה צריך גם "דביקה'ען זיך", אבל, ביחד עם זה, צריך לפעול גם על הגוף ונפש הבהמית, להוציאם מה"געשמא?ק" בענינים גשמיים לה"געשמא?ק" של עניני קדושה, תורה ומצוותי.
ג' בטבת תשס"ז
13. ישנה מסגרת חינוכית אחת באנ"ש ש...
ישנה מסגרת חינוכית אחת וזהו בית ספר "עטרת חיה" בבני ברק, שצורת הופעת התלמידות שם מקדשת שם ליובאוויטש, וכל השכנים החרדים באזור יודעים שחב"ד היא דוגמא חיה לחיים עפ"י שו"ע.

אם יש עוד מקומות כאלה אשמח לשמוע.
ג' בטבת תשס"ז
14. בקונטרס "עץ חיים" כתוב
יש שם הוראה ל"תמימים" בליובאוויטש לא לצאת לטיולים בשבת ברחוב.
בתקופ]ת המשפיע ר' שלמה חיים ע"ה ידעו הבחורים שבשבת לא יוצאים מכותלי הישיבה.
ג' בטבת תשס"ז
15. הלואי הלוואי
שישמעו דבריך האמיתיים והכנים
ג' בטבת תשס"ז
16. שוב הנשים אשמות...

ראשית אני מוכרחה לציין שאני מסכימה עם דבריו של הרב דרוקמן שיש הרבה דברים הטעונים שיפור ובראשם נושא הצניעות,אבל חורה לשמוע אחרי אסונות ששוב ושוב 'מפילים' את התיק על הנשים והבנות לעיתים נדמה שזה הפתרון הכי נוח.
למיטב ידיעתי (ואם אני טועה אשמח לקבל תיקון)לא היה מעולם שהרבי קשר ישירות (והדגש הוא על ישירות) בין עניין של היפך החיים לחוסר צניעות ומאידך כמה וכמה פעמים קשר הרבי בין אסונות שארעו בקרב אנ"ש עם עניינים של חוסר אחדות. אז נכון שצריך גם לתקן את נושא הצניעות אבל למה להסיט את הדגש מהנק' העיקרית? במיוחד שכל מי שעיניו בראשו רואה ששרשרת האסונות הללו באו אחרי גילויי שנאה קשים בתוך עדת החסידים היל"ת.
נושא האחדות ואהבת ישראל הוא לא נושא ברומו של עולם הוא מאוד יומיומי ומעשי ונוגע לפרטים הקטנים בחיי היומיום.
שלוחים, רבני חב"ד משפיעים,
מחנכים וכל מי שכוחו בלשונו היו צריכים להזדעק ולמחות במלא התוקף מיד אחרי האירועים הקשים שארעו בסיום כינוס השלוחים האחרון.המסר הברור שהיה צריך לצאת באותם ימים נוראים,ובמיוחד אל צעירי הצאן, הוא שמי שמרים יד על חברו שילך לבני ברק כזאת לא יעלה על הדעת במחננו.
במקום לעסוק במאמרים מעוררי מחלוקת ומקוממים דוגמת מאמרו של הרב ברוד היה צריך להציף את כלי התקשורת החב"דים בדברי התעוררות שקוראים לחיזוק אהבת ישראל ובמיוחד אהבת החסידים.
אני מציאותית ואני יודעת שלא בטוח שנצליח לשכנע אחד את השני לחשוב כמוני,אבל ללמוד לכבד דעה אחרת,וגם אם הוא חובש כיפה אחרת,זה מנימום מתבקש. ושלא כמו שכתב הרב ברוד,מי שחושב כמוני הוא חב"דניק ומי שלא ,כנראה שלא...
אני רוצה לסיים דווקא בזכותן של נשי ובנות ישראל הצדקניות שדווקא הן אלו שיודעות להתעלות מעל המחלוקות,כפי שבא לידי ביטוי בכינוסים השונים של נשי חב"ד ומהן יראו וכן יעשו ולא בכדי נא' שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידים להגאל...
ג' בטבת תשס"ז
17. הבנה מוטעית
אין זה נכון שמאשימים את הבנות. ההאשמה היא בפירוש על המחנכים והאחראים. וזאת בפירוש צריך ואפשר לתקן. אך כל זה רק אם יקחו את הענינים ברצינות ולמעשה. (לא רק את המפורט בדברי הרב דרוקמן. זו רק דוגמא אחת. יש לצערנו כהנה וכהנה, ולא רק בעזרת נשים.
מחנכים פקחו עין.
ג' בטבת תשס"ז
18. אין לנו אלא דברי בן עמרם
מי מאיתנו יכול לתת הסבר לאסונות שפקדו אותנו רח"ל,
וא"כ אין לך בו אלא חידושו,
הפעם היחידי שהרבי הסביר מקרה של מוות רח"ל
תלה זה בחסרון באחדות
ואנו אין לנו אלא דברי בן עמרם
ואין אחר דברי המלך כלום
ג' בטבת תשס"ז
19. במענה לתגובה 6 מאת מס' 1
אינני "עצם בלתי מזוהה". קודם אני הוא גם המגיב מס' 2. ואני אומר זאת ביחס להאמור להלן.
אני מוכן לעזור ורוצה לעזור, אך כל זאת אם אראה שהדברים נופלים על אזנים בלתי ערלות. וזו הסיבה שלע"ע לא הזדהיתי.
יש לקחת בחשבון שבדברי מוסר והתעוררות בלבד לא ישתנה מאומה. חייב לקום גוף נבחר שיתן דעתו על נושאים שונים. אולם דא עקא, כל מה שיגיד אותו ועד וכדו', יתקל בתגובה "מי שמך". ויהיו כאלו שמיד ימצאו טענה מי אומר שאכן כך רצה הרבי?
אפילו כאן בתגובות כבר נשמע צליל כזה. "הרבי לא קישר עניני צניעות למקרים לא רצויים..."
איזה הבלים הם דברים כאלו. יש ספר ששמו שולחן ערוך! האם הוא צריך אישור?
אם לא תהיה הכרה לועד זה כאורוריטה (מסוימת עכ"פ), הדיבורים הם (ר"ל) ברכה לבטלה.
איך יבחר הועד ומי יעניק לו אותה סמכות זו שאלה טכנית גרידא.
הבה ונתעורר לפעול ובזריזות.
אני מבטיח שמי שצריך, יע זהותי.
התנערי מעפר קומי!
עורי עורי לבשי בגדי תפארתך.
ג' בטבת תשס"ז
20. למעיר מס' 6
למה אינך מזדהה. אילו ידעתי מי הכותב ובאמת רוצה עזרה הייתי מזדהה עכ"פ לפניך בטלפון.
עדיין לא מאוחר. אעקוב אחרי תגובתך לאמור בזה
ג' בטבת תשס"ז
21. לא רק הנשים אשמות, גם הגברים !
הרב דרוקמן צודק במאה אחוז, אבל לדעתי גם הגברים צריכים לעשות חשבון נפש.

יש דברים שפשוט לא מדברים עליהם משום מה, אך כנראה שהגיע הזמן לדבר על הכל, ופתוח, אפילו שזה לא נעים להוציא לרשות הרבים את כל הליכלוך.

נושא התפילה. אדמוה"ז כותב גוואלד על זה, ואנחנו גם צריכים לצעוד גוואלד ! חילול השם וחילול שם ליובאוויטש (ושוב, חלילה להוציא לעז על כל הקהילה, אבל כאמור פעם אחת חייבם להתריע על כך), קבוצות של בחורים ואברכים יושבים כל התפילה ומדברים דברים בטילים רח"ל! איזה חינוך זה לילדים ? ומה עם תפילה בציבור ? - ומי שאכן מתפלל בעבודה שיקח ספר ביד וישב עם כל הציבור ויענה קדושה ברכו וכו" אך למה לעשות חילול השם ?

יתכן שאסור לדבר על זה, זה גם לא היה השיטה של הרבי להפחיד, אבל כמה גדולי ישראל כתבו שאצל אחינו הספרדים לא היתה שואה כי הם לא דברו בבית הכנסת ! יתכן שאסור לדבר על זה אבל יתכן שבזמן חשבון נפש מותר.

ומה עם הלכות תפילה בשו"ע הרב, זה לא עבור אנ"ש חלילה ? כיצד עומדים להתפלל שחרים אחרי חצות, לכתחילה, (מבלי להתפלל בעבודה כלל) מי נתן התר על זה ? ואיך נראית אותה תפילה שנחטפת בכמה דקות אחרי כל כך הרבה דבורים בטלים ?

הרב דרוקמן, עבור גם לצד הגברים גם שם יש לצערינו הרבה מה לתקן
ג' בטבת תשס"ז
22. גם הגברים אשמים
הם אשמים שמרשים לנשותיהן להופיע כמי שמופיעות.

מה שאת מזכירה את דברי הרבי, במחילה, האם אפשר להשליך ממקרה אחד על חברו?

כשקורים ל"ע אסונות התגובה הספונטנית היא חשבון הנפש ופשפוש במעשים.

ואם כבר את כבר כן מזכירה את דברי הרבי, אז לידיעתך, לי לפחות ידוע שהרבי תלה את היפך הברכה רח"ל בענין מסויים בסיבת הזלזול בכיסוי ראש.

תחת ידי מצויה גם רשימה של "יחידות" לחסיד מפורסם שהרבי תולה אסונות ל"ע שקרו בקהילה מסויימת והרבי מקשר את זה בהתנהגות של היפך הצניעות.

אדרבה, מצד אהבת ישראל יש להשמיע תוכחה מגולה מאהבה מסותרת, וישר כח גדול להרב דרוקמן שעשה את זה.

ג' בטבת תשס"ז
23. "סולם רעוע"
מבלי לגרוע כלל וכלל מהדברים הצודקים והחשובים שנאמרו במדור זה,ברצוני להסב תשומת לב כולנו לתקנה בתחום שונה לגמרי, אך היא כ"כ אמתית וחייבת להיות מעתה.
ר' נפתלי רוט כבר רמז אמש בשידור ב"מורשת", על דברי הגמ' שכאשר יש סולם רעוע, אין קושי' של שלוחי מצוה וכו' ה"י.
אני מבין שנמנעים מלהעלות נושא זה מפני הכאב. אך עיני אף אחד לא טחו מראות.
חייבת לצאת תקנה מחייבת שאין עוד נסיעות למבצעים וכדו' עם רכב שכור בידי נהג מזדמן.
אסור לשלוח תלמידים או תלמידות אלא עם רכב מחברת הסעה שנהג מקצועי נוהג בו!
זה המינימום שבידנו לעשות.
חובת רבנים לצאת בפסק מחייב שרק כך ולא אחרת.
אין זה בא לפטור חלילה או להקל ראש בצורך להתעוררות רוחנית לתקן את הצריך תיקון, וצערנו יש מה שטעון תיקון.
שהרי למרות הכל, ידועים הדברים שכל התולה במקרה ר"ל...
אבל יחד עם זאת אסור להתעלם מן המציאות החמורה גם בשטח זה.
חמירא סכנתא...
הבה ניטול גם קורה זו מבין עינינו.
ג' בטבת תשס"ז
24. למגיב 18
מי שוצה וינסה להסביר סיבת המאורעות הנוראים, הרי אינו אלא פתי. "אתה יודע רזי עולם" ועל כך נאמר "וידום אהרן". אלא שבלא חיפוש הסבר חלילה, יש חובה של "יפשפש במעשיו". בודאי שאחדות הוא ערך נעלה עד מאד. אולם האם זה נימוק להחליש גישה של התעוררות ותיקון בנושאים אחרין מעשיים? מה פשר הדברים אין לנו אלא דברי בן עמרם כאן. ומנין לנו שבן עמרם הי' גם היום אומר בדיוק מה שאמר אז? הוא שהיו עיניו צופיות למעלה ראה וידע אז מה שאמר. וכי בן עמרם ממש, מרע"ה, תמיד תלה מה שאירע רק בנושא אחד?
מה לנו, בעלי עיני בשר גרידא לבקש סיבות. עלינו לחפש רק מה עלינו לעשות ותו לא.
ובקשר לאחדות, פשיטא שחבושה היא עד מאד וגדול ערכה עד לשמים. אך ראשית כל, אנא, הגדירו מהי אחדות. אחדות ככל שגדול ערכה, אין משמעותה שיש לקבל כל דעה. אם דעה מסוימת של פלוני נראית לחבירו כאינה נכונה, או אולי אפילו כאסורה, אין שום מצוה לכופו להתכופף אליה.
אחדות לא יכולה להיות צבועה בטענה בוא וחשוב כמוני וממילא תהא אחדות, או בכפיה לאחידות דעות והרגשים
יואילו המנהיגים הרוחניים להביע ראשית דבר לאיזו אחדות קוראים. יגדירו מהי אחדות רק אח"כ בכלים לביצוע האחדות.בלי זה הדיבורים גרידא, הם פטומי מילי בעלמא, עם כל הצער שבזה.
ג' בטבת תשס"ז
25. כל הכבוד לרב דרוקמן ולמגיב מס"21
אכן זהו זמן לחשבון נפש ולבדיקה כללית במצבנו.

זה לא סוד שהלבוש הנשי בחב"ד זה לא ממש הולם לבוש של נשים ובנות חסידיות, והשאלה למה ?

למה על בכשרות אנו יכולים להדר עד הקצה האחרון, ובמנהגים אנחנו מדייקים ומהדרים בכל מה שרק ניתן, ואילו בדבר החשוב ביותר - כבודה בת מלך - אנחנו מזלזלים לצערנו .

ומכאן למגיב 21 שכמדומני בפעם הראשונה העלה את הנושא הכאוב ביותר שעליו היה טאבו עד עכשיו, נושא הזלזול בתפילה. דוקא בליובאוויטש שנושא התפילה הוא הנושא החשוב ביותר - דוקא אצלנו הוא הנושא הפרוץ ביותר, וצודק מגיב 21 שזה ממש חילול השם, כאשר אין אפשרות לקרב מישהו ולהביאו להתפלל בבתי הכנסת שלנו, עקב חילול השם הנורא שקורה בדיבורים בלתי פוסקים באמצע התפילה.

על הרבנים לקחת יוזמה בכל בתי כנסת חב"ד ולמנות ממונים שפשוט ישמרו על הסדר והשקט - כמה שזה נשמע מצחיק ומגוחך אבל אין ברירה !

צודק גם הרב דרוקמן בקשר לבנות צעירות היוצאות לשליחויות לבדן, מבלי מסגרת מתאימה.

אבל גם כאן רציתי לכוון את הרב דרוקמן גם לבחורים ולא רק לבנות.

האם זה טבעי שבחורים צעירים יוצאים לשליחויות לבתי חב"ד שונים ברחבי תבל לתקופות ממושכות (אין המדובר על נסיעה של 3 ימים לערוך סדרים ציבוריים) מדובר על שבועות וחודשים שמבלים בחורים לא נשואים ברחבי תבל, כמובן עוסקיםם במבצעים אך מקרבים את את הסטודנטיות הצעירות והמטילות הרבות שנקלעות לבתי חב"ד, ולפעמים יושבים אתן שעות לשיחות וכו" האם על זה לא צריך לתת את הדעת.

נחפשה דרכינו ונחקורה,
ג' בטבת תשס"ז
26. תגובה ל-10
הרה"ק מברדיטשוב זצוקללה"ה
ג' בטבת תשס"ז
27. הורה מודאג
אתה כל כך צודק הרב דרוקמן והלוואי ויקום כבר גוף אחראי ביב"שיקבע מסמרות בענין כה חשוב.
ג' בטבת תשס"ז
28. כשם שתקבל שכר על הדרישה כך תקבל שכר על העצה...
ושוב זה אותו רב, איש רב פעלים, ש'מרים את הכפפה' ולצד כל האומרים והמעשים (האם יש מי שחושב שגם על זה נקבע הדין "גדול המעשה יותר מן העושה" – אתמהה), הוא יוצא ב'תוכחה מגולה' על הדרוש – לדאבון לב – ל'תיקון גדול' (לשון שנאמר בחז"ל בעניין הצניעות).

יישר כוח הרב דרוקמן "שנתפסת" על דברי תורה.

כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים (בעיקר על חלשים), אך לא כולם "תופסים"... לא כולם תופסים את המשמעות העמוקה של הזילות (ביודעין ובלא יודעין) בנושאי הצניעות.


שמעתי פעם מהרב יוסף שי' הכט (רבה של אילת) הסבר רעיוני-השקפתי על התופעה המרתקת (אם ניתן לכנות את זה כך) המתוארת בפרשת נצבים – "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' א-להינו ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה"

כיצד, שאל הרב הכט, כיצד ייתכן שיגיע מצב כזה שבו לא רק 'איש או אישה', לא רק 'משפחה', אלא 'שבט'... שבט שלם שפונה היום מעם ה' אל-לוהינו....לאן? ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם... איך זה ייתכן?! איך קורה דבר כזה?!

והתשובה על זה, השיב הרב הכט, על פי דברי הבעש"ט על הפסוק "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים" – כאשר קיים ה"וסרתם" ("אסורה נא ואראה"), כאשר קיימת חריגה, גם אם היא מועטה ומזערית, היא עלולה לגרור אחריה את הגרוע מכל "ועבדתם אלוהים אחרים"... וד"ל


למרות שאת הדברים הללו קישר (בזמנו) הרב הכט לנושא ההתקשרות וההליכה בדרכי החסידות, הדברים ראויים להיאמר גם אודות נושא הצניעות.

והדברים חייבים להיאמר ובקול רעש גדול: גם 'חריגה', גם אם היא רק חריגה קטנטנה, מגדרי הצניעות – כפי שנקבעו לנו חז"ל וכפי שדרש הרבי מרבני אנ"ש לפרסם כמה וכמה פעמים – עלולה, לא עלינו, לגרור אחריה מציאות קשה הרבה יותר, מציאות שסופה מי ישורנו.

זה לא המקום ולא ה'אתר', לחזור ולמנות כרוכל את כללי וגדרי הצניעות (בלבוש ובהנהגה) הנדרשים על פי תורה. הדברים ברורים וידועים... אך ראוי להדגיש שכמאמר העולם: "כשיש ספק, אז אין ספק" – כשיש ספק האם הבגד הזה, המוזיקה הזו, השהות במקום הזה, ההליכה במקום הזה, מתאימים לאותם כללים וגדרים... 'שב ואל תעשה – עדיף'.


א-ב-ל, וכלשונו של הרב דרוקמן: "וכאן בא ה"אבל" הגדול"; נדמה לי ש'העיקר חסר מהספר'...

למרות דברים הכנים, הצודקים והראויים של הרב דרוקמן על הדברים הנצרכים לתיקון, מסיבותיו עמו העדיף הרב דרוקמן להתמקד ב"לא תעשה", במה שלא ראוי להיעשות אך לא פירש את ה"עשה", איך ומה כן ראוי להיעשות.

כוונתי בעיקר לדבריו אודות התלמידים והתלמידות היוצאים (באישור מוסדות החינוך שבהם הם לומדים ומתחנכים) ל'שליחות', לעזרה לשלוחי המלך ברחבי תבל.

כמי שזכה לראות (אצלו ואצל אחרים) את פעולתם הנפלאה של אותם תלמידים ותלמידות, את הפירות ופירי-פירות שנבטו, צמחו והבשילו בעקבות הפעילות המבורכת הזו, לא יכול שלא לשאול את השאלה המתבקשת: אז מה כן ניתן לעשות? איך כן ראוי ונכון להמשיך להיעזר באותם תלמידים ותלמידות בעבודת השליחות?

ובנימה אישית: אינני בא, חלילה, לקרוא תגר על דבריך הרב דרוקמן, להיפך אני מעריך ומוקיר את האומץ והתעוזה 'לקרוא לילד בשמו'... אני משוכנע שבדבריך לא באת לקרוא לעצור את הפעילות של אותם תלמידים ותלמידות ברחבי העולם... אך כשם שתקבל שכר על הדרישה כך תקבל שכר על העצה... מהי העצה שלך שעל פיה יוכלו השלוחים להמשיך את פעילותם ברחבי העולם, פעילות שמבוססת ברובה על אותן 'כוחות עזר', פעילות שמתבצעת על ידי אותם תלמידים ותלמידות.


ומעניין לעניין באותו עניין:

ייחודיות מיוחדת קיימת בנושא הצניעות, שעליה בחר הרב דרוקמן להסב את דבריו, על פני כל שאר הדברים שקיימים ודורשים תיקון (ויפה שעה אחת קודם), כפי שהיצעו, ובטח עוד יציעו, רבים מהמגיבים לדברי הרב דרוקמן – הצניעות היא זו שנראית כלפי חוץ.

נכון שצריך להקפיד להתפלל בזמן, במניין ושלא לשוח שיחה בטלה באמצע התפילה; נכון שצריך להקפיד ליטול ידיים עם מגבת דווקא, ללכת עם ציצית של צמר דווקא ואף לישון עם ציצית; נכון שצריך את זה ואת זה וגם את זה...

אבל כל אלו הם דברים שבין אדם לקונו, דברים שבעיקר מתרחשים בין הכתלים, בד' אמות של בית הכנסת ובית המדרש ובחדרי חדרים.

נושא הצניעות מופנה בעיקר כלפי חוץ, הוא זה שעל ידו אנחנו יכולים וחייבים לבטא את ה'ונפלנו', את הייחודיות שלנו כחסידי חב"ד שסרים למרותו ומשמעתו של הרבי שדרש, בדרישה שאין עליה עוררין, להקפיד בנושא הצניעות עד הקצה האחרון.


ומסיימים בטוב.
ג' בטבת תשס"ז
29. הבחורים - הכתובת לכל חבטה מזדמנת
לצערי זה נראה כי בתקופה האחרונה נהיה מנהג שמשתלחים (פה) בבחורים.
יפה כתב השבוע אהרון דב הלפרין בחדשות חב"ד שזה שהבחורים יקבלו החלטות חשובות זה לא פוטר את אנ"ש, הרבנים והאברכים בקהילות אנ"ש.
והאם באמת רק מצב הבחורים כ"כ גרוע (אם בכלל)? זה אולי לא נעים לדבר ע"כ ובטח אני לא אדרוש שאחר מהרבנים החשובים יכתוב ע"כ מאמר נוקב, אבל מוכרחים לתלת את הדעת איך הבחורים הגיעו למצב כזה (לדעתך). היכן כל אותם הרבנים, משפיעים, יושבי על מדין שאמורים לתת "דוגמא חיה", האם אצלהם כל ההנהגות כפי שצריכות להיות? האם אצל כבוד הרבנים (בהדגשה) ש"מזדעקים" השכם וערב, קיימת אותה "אחדות"?
אז נכון, הקהל שהכי קל להפנות אליו אצבע מאשימה זה הבחורים, להם אין במות, אין אתרי אינטרנט, ומסתמא הם גם לא מחפשים להגיב.
למרות שמי שבאמת מסתכל על מצב הבחורים, מוזמן הוא ליכנס לאחת מן הישיבות הגדולות, ויווכח לראות שרובא דרובא של הבחורים עסוקים בלימוד, בהתקשרות, במבצעים, ומצב הישיבות לא השתנה מאומה מלפני 10 שנים.
ג' בטבת תשס"ז
30. שלום הבית שלי פגוע ביותר בשל עניני צניעות
אני מעריך מאוד את דבריו של הרב דרוקמן, אכן כל מילה בסלע.
המצב במחנינו בענין זה הוא מן הקשים שבקשים.
כל חיי למדתי בחב"ד, אני בן להורים שליחים שגם הם למדו כל חייהם הבוגרים בחב"ד בחבד. רעייתי גם היא בת להורים שלוחי הרבי.
אני נשוי זה למעלה ממנין שנים. כבר מתחילת הנישואין לבושה היה לצנינים בעיני. אולם כל העת היה לה על מי להצביע: הנה זו הולכת גם עם שמלה זו ובעלה לא פחות צדיק ממך וזו הולכת עם פאה בדיוק כמו שלי וגם בעלה צדיק גדול ממך וזו נועלת נעליים יותר גרועות משלי וכו' וכו' כיד ה' הטובה.
כמובן שהנהגה זו לא נעצרת בבגדים, היא ממשיכה לאורח חיים מלא ושלם, ידידות, סביבה, דיבורים, תרבות וכו' וכו'.
אם בשנות נישואיי הראשונות לא הייתי ער לענינים כגון אלו, וקיבלתי והשלמתי עם טענותיה ש"לא התחתני עם צדיק גדול" ושלכן אין הצדקה להטיל מגבלות ואיסורים יותר משפלוני ואלמוני מטיל, וזאת בצירוף אי-הבנתי בלבושא דאיתתא, הרי שכיום כבר לא קיימת אפשרות העלמת עין, הדברים הם בבליטות, שלא ניתן להתעלם ממנה.
ולאחר שהאדם "טועם" וירא כי טוב, קשה עד מאוד להסיר התאווה ממנו.
אנו הולכים לייעוץ בענין נישואינו, ומתקשים ביותר לנהל חיים משותפים של אהבה ואחווה, וכמעט הכל על הרקע הזה.
אשר לי, ליכא ספיקא בדידי, שאם הנוהג במחנינו היה כזה שלבוש כזה או אחר לא יעלה ולא יבוא, וכשם שבקהילות אחרות - מלבוש זה או אחר, קובעים את היותך "שייך" למחנה או "לצריו", הדברים לא היו מגיעים לידי כך.
אני כותב את דברי ועיני וליבי דומעים.
בנות ישראל הכשרות, אין לכן מושג כמה צרות קשות תוכלו למנוע מעצמכן בהווה ובעתיד, ממשפחותיכן ומצאצאיכן הכל-כך תמימים, צדיקים וטהורים - באמצעות בגדי תפארתיכן.
בתקוה שהקב"ה ישלח מזור לבעיות ביתי ונוותו, ושיאיר לכן ולנו הדרך הנכונה אשר תלכו בה.
היו שלום
ג' בטבת תשס"ז
31. צריך לעשות סדר
לעניות דעתי באמת כבר הגיע הזמן לעשות סדר ולעשות כללים בכל הנושא של שליחות אצל בחורים וגם אצל בחורות התחל בהוראות הבטיחות כמו שכתב 23 שצודק במאה אחוז המשך במה שכתב הרב דרוקמן בנוגע לבחורות וכלה בבחורים שיוצאים לשליחות ו"מקרבים" בחורות כמו שכתב 25.
ג' בטבת תשס"ז
32. הבחורים באמת מאד טובים, אבל נשאלת השאלה?
ידוע שבתו"ת חינכו ש"אבן הבוחן" של בחור היא אופן הנהגתו אחרי החתונה.

נשאלת איפוא השאלה: אם הבחורים אמנם כל כך חסידיים, והנחות העולם כל כך מופרכות אצלם, הכיצד הם מאפשרים לנשותיהם אחרי החתונה להתלבש עפ"י כל כללי הנחות העולם? וד"ל.


ג' בטבת תשס"ז
33. שיחה לא ידועה כל כך של הרבי!
ב"ה

להלן קטעים מתוכן שיחת הרבי בשמחת תורה תש"ל
(התפרסם בחוברת "הצניעות היא אבן הבוחן של בת ישראל" שיצאה מטעם "בית רבקה" בר"ח אדר ב' תש"ל)

....לנוכח המצב הקיים, בסופו של דבר הילדים ישכנעו את הוריהם, את האמהות לחבוש פאה, וללבוש לבוש נאות כפי שציוותה התורה, לא כפי שקורה היום בציבור הרחב, שבו נשים זקנות "מתהדרת בלבוש בלתי צנוע.
....התרופה למכה זו תבוא מבנות צעירות, שלהן קל יותר להסביר את חומרת המצב ולשכנען שאין הדבר מתאים לבת ישראל.
דבר זה נגרם מחישובים שונים, היא חושבת שבצורה אחרת לא תוכל להתבלט ולמשוך אליה בחור. לא ע"י השכל שלה – כי שכל אין לה, לא ע"י רגש הלב – שגם זה אין לה, לא ע"י מעלות, "ובכלל זי איז קיין מענטש נישט" (=איננה בנאדם)...

זה מראה על שפלותה, שהרי בדרך זו היא נושאת על עצמה שלט ומודיעה – שכל אין לה, רגש ג"כ אין לה, חסרת ידיעות ומעלות, ופניה ג"כ מכוערות, המעלה היחידה שיש לה שהיא מגלה מקום שצריך להיות מכוסה...
וכמו שכתוב הכסיל מתגלה בטפשותו, ומעלות אין לו. אותה בת שמוציאה לראווה לראות את תלבושתה מגלה את הטפח שצריך להיות מכוסה, ידוע פס"ד בתורה שבנות ישראל יפות הן אלא שהעניות מנוולתן, ואין עני אלא בדעת....

...המסקנה מכל הדברים: צריכים לנצל את דעתן הרחבה של הנוער, באופן כזה שהבת תשפיע על אמה שתשנה את דרכה, והלה תשפיע על חמותה, והנערים על הזקנים.

(העתקתי כמה קטעים בלבד מהשיחה כפי שהתפרסמה בחוברת הנ"ל).
ד' בטבת תשס"ז
34. אצלינו אין שום הגבלות...
פה בארצה"ב יש בתי-ספר לבנות שהן לא כ"כ דתיות אבל לפחות אפשר לראות על הלבוש שלהן שיש מישהו-משהו שמגביל אותן לומר עד כאן ותו לא, אבל אצלינו אין שום... הגבלות כל אחת איך שהיא רוצה היא הולכת ואין אף אחד רב וכיו"ב שיגיד זה לא מקובל.
ד' בטבת תשס"ז
35. הכל נכון
כולם צודקים יש לעשות חשבון נפש ובדק בית ולתקן את הטעון תיקון, ויש הרבה מה לתקן!!! אך הכל מתוך אהבת ישראל אמיתית ואיכפתית ועל דרך הטוב, בהאשמות הדדיות לא נגיע לשום פתרון. אך נראה לי שבדק הבית צריך להתחיל בצמרת בין הרבנים כי במצב של היום ואין כאן המקום להאריך כי הדברים ידועים. לצערנו קולם לא נשמע ולכן אין סמכות לאכוף את הדברים. קודם לכל יש לתת דוגמא אישית ומיידית אחדות בין הרבנים!!!!!
ד' בטבת תשס"ז
36. מי זה "הרב י.א. ו. ע"ה" הנזכר במאמר?
למי הכוונה?
ד' בטבת תשס"ז
37. תשובה ל - 36
הרב יוסף אברהם וולף זצ"ל
(מסמינר וולף המפורסם).
ד' בטבת תשס"ז
38. מענה ל36
זה הרב יוסף אברהם וולף שהקים סמינר בבני ברק והיום מתחנכות בו ובסניפיו אלפי בנות.היה מתנגד אמיתי, הבנות חונכו ומתחנכות בשנאה לחב"ד,מה שלא מנע מהרבי לבקש ללמוד מהדברים הטובים שיש בהם.
ד' בטבת תשס"ז
39. כמס' 30 - הגיעו מים עד נפש, זועק לעזרה
אבקש מהגולשים הכוונה למי ניתן לפנות לייעוץ בענין. למי שמבין בשלום בית, ומבין גם בענייני העולם.

ד' בטבת תשס"ז
40. אחריות ההורים
כל הורה חייב בחינוך ילדיו,
ולפני שנותנים כסף לקניית ביגוד, צריך לפקח שזה יהיה כפי ההלכה.
ד' בטבת תשס"ז
41. מי אשם?
יישר-כוחו של הרב דרוקמן שנגע בנקודה חשובה ביותר, ויישר-כחו של מגיב מס' 21 שנגע בנקודה לא פחות חשובה - ואולי אפילו יותר, כפי שיתבאר לקמן.

כל הורה לילדים במחננו, וכל מי שקצת איכפת לו מהמתרחש סביבו, מודע לעובדה שחלק גדול מהבעיות במחננו נובעות מחוסר קבלת מרות (בלשון המעטה - או בלשון בוטה יותר - פריקת עול).

אחד המקומות/הענינים בו באה הפריקת עול לידי ביטוי הוא ביהכ"נ/התפילה. לרבים מאתנו זכורה הכרזתו של רמ"פ כ"ץ ע"ה לפני תקיעות "מ'זאל געדיינקען וואו מען שטייט און פאר וועמען מען שטייט". הכרזה זו, מקומה היא לא רק לפני התקיעות דר"ה, אלא בכל יום לפני כל תפילה, ובכל עת שנמצאים בביהכ"נ וביהמ"ד (ובפרט בליובאוויטש שבשליובאוויטש).

לפני ימים ספורים למדנו בשיעורי חת"ת בתניא את שני הסימנים האחרונים של אגה"ק - ולכאורה לא נגע ולא פגע! כל אחד מאתנו יודע כיצד נראה "מנין" של אנ"ש. מתחילים בד"כ עם כעשרה או יותר, ומסיימים עם מספר דומה, אלא שפעמים רבות העשרה שמסיימים אינם העשרה שמתחילים. חוטפים את התפילה, מדברים לפני ואחרי וגם באמצע התפילה (וכפי שאמר ידידי לפני שנים: התפילה בשבת לוקחת לי שעתיים ועשר דקות - שעה עד ברוך שאמר, שעה אחרי שמו"ע, ועשר דקות בין ברוך שאמר לשמו"ע). בד"כ בחזרת הש"ץ קשה למצוא מניין שיענו כפי שפוסק אדה"ז, שאין אפילו לעיין בספר בשעת חזרת הש"ץ.

ולאחרי כהנ"ל נשאלת השאלה: מה יעשה הבן ולא יחטא? אומרים לילד שבתפילה ביכלתו לדבר פא"פ עם ממה"מ הקב"ה, אכל בי עשרה שכינתא שריא, פונים אל הקב"ה בלשון נוכח - ברוך אתה, ובחדא מחתא מתנהגים כאילו נמצאים בשוק של יושבי קרנות!

וכאשר יוצאים מביהכ"נ בו הפגננו כזו פריקת עול מלכות שמים, ממשיכים בחיי היום-יום, פורקים ומזלזלים בעול השו"ע והרבנים (אשר בעצמם, לדאבוננו חוטאים גם הם בכהנ"ל), לא נוהגים כבוד מינימלי בזולת. וההמשך מתבטא בחוסר כבוד עצמי עד להיפך של "כל כבודה בת מלך פנימה" והדומה לזה אצל הבחורים ואנ"ש (בצורת הלבוש והדיבור).

הגיע הזמן שכאו"א מאיתנו, ובראשנו הרבנים והמשפיעים, "יתפוס א"ע בידיים" ויעצור את ההתדרדרות. החל בענין של "נהגו כבוד זה בזה", הנהגת ביהכ"נ הראוי'. "רגע של שתיקה" לפני התפילה בכל המוסדות (אף שאצלנו, כיון שאין מניעה - אין זה צריך להיות בשתיקה, אלא בפירוש באופן ד"דע לפני מי אתה עומד" וכו'). וההמשך בתפילה במתינות, בקול רם מלה במלה, הסרת התפילין רק לאחר שיעור תהלים.

ויה"ר שבעמדנו בערב ה' טבת, שבו פסק שופט גוי באופן גלוי לכל העמים, אשר רבי אומר אמת צרופה בכל מלה שהוא אומר, נתחיל גם אנו לערוך חשבון נפש אמיתי עם עצמנו, לומר את האמת לעצמנו, ולנהוג במדת אמת ליעקב.
ד' בטבת תשס"ז
42. ידיד
בכלל ההרגשה שלי, שגם הרב דרוקמן וגם המגיביםהרבים כותבים מלב כואב ואוהב, וחזקה על דברים היוצאים מן הלב שיכנסו ויחדרו ללבבות.
ד' בטבת תשס"ז
43. הדוגמא היא הקובעת! בבית ובסביבה
הכל טוב ויפה אבל יש מוסדות בחב"ד השומרים על צניעות והפעה מתאימה .כמו המוסד בו אני עובדת. וזה שומר על הבנות שלנו. כמו כן הכרתי בית ספר עטרת חיה שבו לא הרשו למרות אפילו להתאפר כדי שהבנות לא יראו מרות המתאפרות בצורה המושבת תשומת לב וכמובן לא צנועה.
ד' בטבת תשס"ז
44. למס' 30 ו36
אי אפשר לתת כתובות במסגרת הזו. אי אפשר להשתמש במסגרת כזו לפרסום שמות וכתובות. אם תכתבו מספרטלפון, ימצא מי שיטלפן אליכם ויציע למי לפנות. רק בדרך כזו תוכלו לקבל אינפורמציה מועילה.
ה' בטבת תשס"ז
45. תודה על הכתבה החשובה ביותר!
פשוט אין לי מילים. מסכימה בהכל ומדברת על הענינים הא'לו כל הזמן עם תגובות מהמסובבים בכלל לא חיוביות בדרך כלל. מעדיפים לא לראות את המציאות שכל העולם רואה. סוף כל סוף יש מי שאומר את המצב כמו שהוא והלואי וזה לא יישאר רק במילים. פה בניו יארק, יש קבוצת נשים שכ"כ משתדלת לשנות את המצב, בפרט דרך המוסדות שלנו, וזה פטוט מדהים הקשיים מצד הנהלות המוסדות, שרק דרכם אפשר לעשות שינויים. זה לא פלא שכך נראים הדברים. זה בכלל לא אשמת הבנות. הן לא רואות דוגמא חי'ה לא מצוות המורות, לא מההנהלה, לא מהאמהות ובכלל מהנשים הסובבות אותן. ומה רוצים מהבחורים ומהבעלים הטריים, מאיפה שהם ידעו מה הולם כשזה מה שהם רואים מסביבם. פה המקום גם להזכיר שאני מסכימה עם כותב התגובה 23, דבר שכבר הרבה זמן מפריעה לי ביותר.ובקשר לחוברת המוזכרת בתגובת 33, הייתי מאוד שמחה אם אוכל לדעת איך להסיג את החוברת הזו.תודה על פירסום הכתבה. כאן גם המקום להזכיר שהאתרים באינטרנט יש להם גם אחראיות בעניינים הא'לו, פירסום תמונות נשים ובנות זה גם בעי'ה רצינית שלא מוסיפה יר"ש אך מוסיפה ללעומת זה. בשורות טובות בקרוב ממש.
ה' בטבת תשס"ז
46. מחפשת
ל43 אני מאוד סקרנית לדעת איפה יש מוסדות בחב"ד שבאמת שומרים על הצניעות. אני מתכוונת לצניעות ע"פ שולחן ערוך ולא מה שמקובל היום בחב"ד כביכול צנועה. צניעות כפי שמקובל בכל בתי הספר לבנות החסידיים והלא חסידיים בלי פשרות. לא רק בתלבושת אלא בכל הענינים הנוגעים לצניעות בחורה י'הודי'ה. תודה
ה' בטבת תשס"ז
47. תגובה ל - 45
תפני בבקשה אלי:

דוד מ. דרוקמן, אה"ק ת"ו
972-4-8719471
ה' בטבת תשס"ז
48. ל-16: כמה שאת צודקת!!
ה' בטבת תשס"ז
49. ל-16: צדקת!
מה לא מובן? הגברים פשוט לא יזיזו את עצמם,כי בין כה הנשים יעשו את העבודה בשבילם... אם יש מישהו שמסוגל לבצע שינויים מעמיקים ולקחת על עצמו שינוי עצום - זה הנשים. ולא סתם נאמר: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להגאל!
ה' בטבת תשס"ז
50. לכתחילה אריבער!!!
ה' בטבת תשס"ז
51. רק החבדניקים מסוגלים
מאז ומעולם היתה חב"ד "מרימה" ויוזמת פרוייקטים והולכת איתם עד הסוף, גם אם היו מלעיגים ומתנגדים, ואחרי שנים - חיקו אותה גם חוגים אחרים. בואו ניקח גם את הנושא הזה עד הסוף - כמו שהרבי ידע להפעיל אותנו, ונגרום לכך שחוגים אחרים יחקו אותנו גם בתחום הזה!!!
מה דעתכם?
ה' בטבת תשס"ז
52. ווערן א שו"ע איד
אחד מהעצות לעניות דעתי: כל אחד יחליט ויקבל על עצמו להזהר מכאן ולהבא בשו"ע בחיי יום יום, בתפילה, בזמן ק"ש, בכשרות, בצניעות, וכו וכו פשוט "ווערן א שו"ע איד", וזה עצמו ישפיע על הסביבה במדה גדולה בעז"ה.
ה' בטבת תשס"ז
53. שו"ע איד-הרבי
רציתי להוסיף שכידוע לי הרבי אמר על עצמו: איך בין א שולחן ערוך איד.
ו' בטבת תשס"ז
54. מלב אל לב נכנס ללב
הרב דוקמן צודק במליון אחוז רק לפי דעתי בקשר לצניעות לבעלים יש חלק גדול מאוד אישה שבעלה יעמוד לרוחב ולאורך ולא יתן לאשתו לצאת לרחובה של עיר בצורה כזאת כגון בגד לא צנוע וכן פאה ארוכה כגודל הגלות יוכל לפעול הרבה ברכה והצלחה בכל העינינים
ז' בטבת תשס"ז
55. תגובה למספר 30
ישר כח על הפתיחות נתת לי עומץ גם כן לפתוח קלף גם אצלי בדיוק כמו אצלך יום ולילה ויכוחים כל יום מחדש על הלבוש וגם אצלי המענה הוא למה לפלונית אלמונית שבעלה לא פחות חסידי ממך מותר כן ללכת בצורה כגאת והוא לא אומר לה כלום ותשובתי היא איך את יודעת מה נעשה אצלם אין לי כח כל יום לויכוחים לכן אני מרים ידים מה עושים? תנו לי עצה
ז' בטבת תשס"ז
56. ועדות איכלוס לא רוצים זוגות חבדיים
בכמה מאזורי המגורים החרדים לא מוכנים לקלוט משפחות חבדיות וטענתם שאי אפשר לתת לכל השכנים בסביבה לסבול מהעדר הצניעות השורר במחננו ורק אחרי ברורים שהזוג נראה ומתלבש כמו זוג חרדי הם נותנים את האישור .
הרבה זוגות אינם מבינים אפילו " מה הבעיה" בזה שהלבוש אינו תואם בת ישראל צנועה , "מה אנחנו דוסים" ועוד ועוד אך נפגעים כשאינם מקבלים אישור, זאת ועוד הנשים הללו שאינם לובשות כראוי פוגעות ישירות ברבי נשיא דורנו, בכבוד ליובאוויטש, מעבר לנושא ההילכתי שברור מאליו ואין אפילו צורך לדבר על כך.
ז' בטבת תשס"ז
57. תגובה למספר 55
אינני מכירה את אשתך אבל בתור אישה באופן כללי אני יכולה להגיד שיש שולחן ערוך ויש הלכות. אז מה השאלה? א"א להחליט איזה חלק מהשולחן ערוך מקבלים ואיזה לא. הנהגה כזאת מביאה אותנו לגדר של רפורמים. מה שהשני'ה עושה מה זה משנה? מה זה שהולכים אחרי מי שלא י'הי' בלי לחשוב על מי ועל מה מוותרים. הקב"ה נתן לכל אחד מספיק שכל בשביל לחשוב ולדעת מה נכון בלי שהשני יחליט מה נכון ומה טוב בשבילנו כביכול עם יותר סמכות מהשולחן ערוך שכל פרט כ"כ מתחשב בכבוד של כל בנות ונשות ישראל. מה הבושה להיראות כבת ישראל אמיתית. כדאי לחשוב מה מביא את החשק הזה להיראות ככל הגוים, צורה שבכלל לא מביאה שום ערכה וכבוד לאישה לאיכותה אלא לחיצוניות שבחיצוניות והוכפת אותה לחפץ ולא לבן אדם עם איכות ותוכן. עצם העובדה שזה גורם לכל כך הרבה שימת לב מהמסובבים, זה מספיק בשביל לדעת שיש פה בעי'ה עם הצניעות. הצלחה ובשורות טובות.
ח' בטבת תשס"ז
58. יש המשך לנושא המדובר בלינק הבא
י"ז בשבט תשס"ז
59. אברך
אצל הגברים הלבוש הרבה יותר מוגדר מאשר אצל הבנות משא"כ אצל הבנות לכן הרבה יותר קל לטעות נ.ב. אני תושב ירושלים ואני לא רואה נשים לא צנועות כוונתי לחבדניקיות אולי אני לא מבין
כ"ד באדר תשס"ז