ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
מקורות, ליקוטים ומה שביניהם

"יש חשיבות לכל הביאורים והליקוטים, אך אם נסתפק בהם, בדור הבא לא יהיה מי שילקט". הרב משה מרינובסקי, עלה במחשבה

פנים רבות ומשמעויות רבות לו ליום הבהיר ה' טבת, היום בו בדיוק לפני עשרים שנה, בשנת תשמ"ז, ניתן פסק הדין (לעיני העמים, בבית המשפט הפדרלי, כפי שהרבי הדגיש) שקבע חד משמעית כי "דידן נצח" במשפט הספרים המפורסם.

ה' טבת הוא חגו של הרבי. זהו יום חגה של הנשיאות של הרבי ובמילא גם של ההתקשרות לרבי. זהו החג שלנו, שנוצר והתהווה בדורנו, כאשר עיננו ראו ולא זר את עוגמת הנפש הנוראה שהדבר היסב לרבי עד שהגיע הניצחון המיוחל ואוזנינו שמעו ולא זר את שיחות הק' בעת הניצחון ואת ההתוועדות בתשמ"ח בה הרבי קבע את החג לדורות, כמו גם שיחות הק' בהקשר זה בשנים הבאות.

אלא שכמו בכל דבר אחר, עם כל הכבוד וההערכה ל'הרגשים' שלנו, גם אלה החסידיים מאוד, הרי במשנתו של הרבי ה' טבת הוא קודם כל חג הספרים. החג של הרחבת והגדלת ספריות תורניות ושל רכישת ספרי קודש, כאשר המטרה ברורה: להוסיף בלימוד בספרים.

בהקשר זה מעניין להזכיר כי פרשת הספרים המפורסמת איננה הפעם הראשונה בה ספרים וכתבים מספריית אגודת חסידי חב"ד נפדו מן השביה.

קדמו לה כמה פרשיות אחרות (שתוארו בשעתו בהרחבה בגיליונות השבועון "כפר חב"ד") ואחת מהן התרחשה בחורף תשל"ח. באותם ימים יצאו לורשה בירת פולין השליח הנודע, יו"ר ועד אגו"ח העולמית הרב אברהם שם טוב ועמו חבר מערכת "אוצר החסידים" הרב אהרן חיטריק, כדי לפדות מן השבי כתבי דא"ח שנותרו בפולין מאז שהרבי הריי"צ נ"ע נמלט מורשה הבוערת. שליחותם הוכתרה בהצלחה והם הביאו לספרית אגו"ח ב-770 כתבים שערכם לא יסולא בפז, ובהם לא מעט כתי"ק מקוריים של רבותינו הק'.

דומני כי בשעתו פורסמה גם העובדה שעם הגיע האוצר היקר, יצא הרבי מחדרו בו שהה באותם ימים בעקבות ארועי שמיני עצרת אותה שנה ועשה דרכו לבניין הספריה הסמוך, לחזות באותם כתובים שנפדו (היה זה, כמדומה, מספר ימים לפני היציאה המפורסמת לביתו בר"ח כסלו), ועדי ראיה מספרים כי הביקור הזה גרם לרבי נחת רוח מרובה.

אותו אוצר שהגיע בתשל"ח היה לא רק רב איכות אלא גם רב כמות והגעתו הביאה את מערכת "אוצר החסידים" להקים מכון מיוחד שיעסוק בעריכת הכתבים הללו לדפוס. המכון הוקם ומאז הניב פרי הילולים בדמות עשרות רבות של ספרי חסידות.

חלפו מספר שנים והגיעה שנת תשנ"ב. השבועון "כפר חב"ד" עמד להוציא לאור את גיליונו ה-500 (כן, זה שזכה לאיגרת הברכה המיוחדת של הרבי) ולרגל המאורע החגיגי הוחלט להפיק מוסף מיוחד שיעסוק בנושא הפצת החסידות. במסגרת זו היתה לי הזכות לשוחח ארוכות עם שלושה אישים מרכזיים בעבודת הקודש הזו של עריכת כתבי רבותינו הק' לדפוס – הרב אהרן חיטריק הנזכר, הרב אליהו מטוסוב והרב גבריאל שפירא (הראיונות נתפרסמו באותו מוסף, ומשם תקחנו).

בין הדברים גילה הרב מטוסוב כי כאשר התקבל לעבודה במכון, בשנת תשל"ח, היה אברך צעיר, זמן קצר לאחר נישואיו, ובתחילת הדרך לא ידע עד כמה יתמיד בתפקידו ועד מתי תמשך המלאכה. באותם ימים נכנס ליחידות אצל הרבי הרב בנימין גורדצקי ע"ה, ובמסגרת תפקידו כפטרון השליחות במרוקו, דיווח לרבי על המתרחש עם כל אחד מבני ביתו של השליח הרב שלמה מטוסוב. כשהגיע לבן הרב אליהו אמר הרב גורודצקי כי הוא עובד באופן זמני במכון שהוקם לאחרונה להוצאה של לאור של כתבי רבותינו. הרבי הגיב מיד: למה באופן זמני? הרי זו הפצת המעינות חוצה והעבודה הזו תמשיך עד ביאת משיח צדקנו וגם אחרי ביאת משיח צדקנו!...

ה' טבת הוא הזדמנות נאותה, בבחינת הזמן גרמא, להעלות על נס את המפעלים שעוסקים בהפצת המענות עצמם. מובן שיש חשיבות עצומה לכל הביאורים והליקוטים, לכל העיבודים ולכל הפירושים ואין ספק שכל אלה הם בכלל הפצת המעינות, ובוודאי שעריכתם, הדפסתם והפצתם ממהרת את בוא הגאולה השלימה. ועם כל אלה, יש חשיבות מיוחדת לעבודת הק' של שלושת הנזכרים ועמיתיהם שלא נזכרו כאן שעוסקים בגילוי ופרסום המעינות עצמם, אוצרות תורתם של רבותינו הק' לדורותיהם.

ברעיוני, המחשבה הזו משתלבת באמירה ששמעתי מפי הגה"ח הרב משה-יהודה לייב לנדא, כיום רב אב"ד בני-ברק ואז מגיד השיעור שלנו בישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד. יום אחד מישהו הביא לכיתה ספר חדש של ליקוט וקיצור הלכות. הרב לנדא עלעל בו מעט ואחר כך אמר: בהחלט, עבודה יפה ומגיע למחבר יישר כוח גדול, אבל אתם כבחורים צעירים צריכים לזכור שאין תחליף ללמוד ש"ס ופוסקים מן המקור. וחוץ מזה, אם גם בישיבות יסתפקו בליקוטים וקיצורים, עלול להיווצר מצב שבו, חלילה, בדור הבא לא יהיה מי שיהא בכוחו ללקט ולקצר...

ומסיימין בטוב. יהי רצון שחג הספרים יחזק את זיקתנו ויגביר את הלימוד בספרים, בנגלה ובחסידות קודם כל במקורותינו עצמם ובהמשך גם באלה שהם מעובדים, מקוצרים ומלוקטים, ויגדיל תורה ויאדיר.

ו' בטבת תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
2
1. יפה
מאמר יפה מאד.

אך יש לזכור את מאמר הצמח-צדק, שהתחרט על שלא ביקש מאדמו"ר הזקן וכו' בגלל שהתורה אין לה סוף, ותמיד אפשר לעמול עוד ועוד.

כך גם כאן, ספרי הליקוטים מאפשרים לתלמידים להשתמש בזמנם ללמוד באופן עמוק ורחב יותר, גם במקורות הללו עצמם שמהם נלקטו הדברים.
ו' בטבת תשס"ז
2. צדקת בערל, אבל
זה בדיוק מה שהרב מרינובסקי ציטט בשם הרב לנדא.

"אתם כבחורים צעירים צריכים לזכור שאין תחליף ללמוד ש"ס ופוסקים מן המקור. וחוץ מזה, אם גם בישיבות יסתפקו בליקוטים וקיצורים, עלול להיווצר מצב שבו, חלילה, בדור הבא לא יהיה מי שיהא בכוחו ללקט ולקצר"

שמת לב, בערל?
"אם גם בישיבות יסתפקו"
אזנים לתורה הם המפתחות, ספרי הערכים והליקוטים ,
אבל בשום אופן לא להסתפק בזה !
י"ב בטבת תשס"ז