ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
מה הם החיים של אבא

אחדות טכנית, נגד אויב משותף? או אחדות אמת, חיובית וטהורה? כיצד בדק יוסף הצדיק את אחיו? במבחן המציאות (א.ב חרמש, עלה במחשבה)

אין ילד חב"די שאינו מכיר את הסיפור עם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שלמד בהיותו ילד על דברי "בעל הטורים",  שיעקב אבינו חי את מיטב שנותיו בארץ מצרים. הראיתם את פירוש בעל הטורים? בדבריו הוא  מזכיר פעמיים י"ז שנה, פעם אחת משנולד יוסף עד מכירתו למצרים בהיותו בגיל 17, ופעם שנייה על שנותיו אחרי ירידתו למצרים (פעמיים י"ז בגימטריא "ויחי"). מדוע בכל זאת מקובל רק ההסבר השני, מדוע הדגש הוא על שבע עשרה שנות חייו המאוחרות?
 
טו"ב שנותיו האחרונות של יעקב אבינו, היו השנים הטובות ביותר בחייו. כל משך מאה ושלושים השנים שלו, היו "מעט ורעים", למרות שבהם הוא העמיד של י"ב שבטי י-ה, שנים בהם העמיד את עם ישראל לדורות. שנים בהם היה בארץ כנען – אבל הם היו מעט ורעים. היה בהם משהו עיקרי שלא היה כנדרש. דווקא שנותיו בערוות הארץ, הם אלו שהיה בהם משהו טוב, משהו עיקרי טוב, שהוא זה שהביא לכך שאלו היו מיטב שנותיו. מה סוד השנים הללו?

מה ההסבר לכך שכאשר יוסף מתוודע לאחיו, אחרי שהוא אומר להם "אני יוסף", הוא שואל אותם "העוד אבי חי"?, לאחר שהוא יודע שאביו חי בארץ כנען?

למה באמת יוסף לא גילה לאביו, כל השנים, שהוא חי בארץ מצרים, וכי הוא מושל בכל הארץ? ולמה רק כאשר יהודה רצה להקריב עצמו תחת בנימין, יוסף לא יכל לעמוד בעומס והתוודע לאחיו?

יוסף, לאורך כל ההתנהלות שלו מול אחיו, רצה למצות מהם "אחדות", ולא סתם אחדות טכנית, אלא מהותית, אמיתית, פנימית.

איך הוא טען כלפיהם בבואם למצרים – "מרגלים אתם". אכן, יש ביניכם אחדות, יש לכם מטרה משותפת, אבל היא מטרה שלילית, אתם מאוחדים טכנית. זו אחדות מול אויב משותף, אבל זו אינה אחדות אמיתית.

אחיו טענו כנגדו: מה פתאום, "כולנו בני איש אחד נחנו", לא ולא, זו לא אחדות "שלילית" של מרגלים. יש לנו אחדות של אמת, יש לנו אבא אחד, אנחנו יורדים לכאן יחד, מתוך אחדות חיובית. יש לנו גורם אחדות טהור, כולנו בניו של צדיק הדור.

יוסף לא קיבל את הטענה, הוא רצה לבדוק עד כמה אמת יש בה. מבחן המציאות.

רק כאשר יוסף שלח אותם עם הגביע באמתחת בנימין והאחים כולם חזרו למענו מוכנים לשאת בעול עבורו, רק כאשר הוא נוכח לראות כי יהודה מוכן להקריב את עצמו עבור אח אחר "ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני", רק כאשר הוא מיצה מהם את האחדות האמיתית – או אז הוא הבין שהוא הצליח במשימתו, ורק אז הוא התוודע אליהם.

ואז הוא בא אליהם בתביעה זועקת, "אני יוסף - העוד אבי חי"?! אחים שכל כך הרבה שנים חיים ללא אחדות, והאחדות שיש ביניהם היא טכנית בלבד – אבא יכול לחיות כך? אילו חיים יש לאבא?! "העוד אבי חי"?! עשרים ושתיים שנה אבא צריך לשאת בכאב את הפירוד והמחלוקות בין האחים?!

אבא שלא רוצה לשלוח את בנו בנימין עם האחים, כי הוא חושש מבניו, מאחיו של בנימין, שהם יהרגוהו או ימכרו אותו כמו שעשו לאחיו הגדול – הלזה ייקרא "אבא חי"?!

לשם מה ליוסף לגלות לאביו שהוא חי? איזו תועלת תבוא מכך, וכי אלו הם "חיים" של יעקב אבינו?! בנים המסוגלים למכור את אחיהם, עצמם ובשרם לישמעאלים? "קצתי בחיי מפני המחלוקת"!

לכן, אחרי שיוסף התגלה לאחיו, והוא שלח אותם חזרה לארץ כנען, אל אבא, הוא לא הסתפק במשלוח נציגים – הוא שלח את כולם, הוא רצה שיעקב יראה את כולם יחד. ראה את בניך, כעת. תראה אותם - כאשר אח מוכן להקריב את עצמו למען אחיו, כאשר אח מסתכן בגופו למען אחיו, ראה איזו אחדות טהורה יש כאן.

או אז נאמר: "ותחי רוח יעקב אביהם". אבא החל לחיות.

לראשונה בתולדותיו יעקב החל לחיות חיים אמיתיים, הבנים מאוחדים.

בי"ז שנים הראשונות של יוסף, אלו אינם "טו"ב שנים", אלו שנים של מחלוקת בין האחים, "וישנאו אותו אחיו, ולא יכלו דברו לשלום", לא לזה ייקרא "חיים". דווקא טו"ב השנים האחרונות של יעקב, כאשר הבנים מאוחדים – אלו הם "ויחי יעקב".

כולנו מחכים ל"ותחי רוח יעקב אביהם", כולנו מצפים ל"ויחי יעקב", כולנו מחכים לקול השופר המכריז "אני יוסף!" לשם זה – צריכים אנו להביא את האחדות האמיתית, הטהורה, את "ונפשו קשורה בנפשו".

רק אז, כאשר הזרעו יהיה בחיים, כאשר כולנו נחוש שכולנו "זרעו", לא רק שאנו "תולדות", שלאו דווקא שיש קשר בין תולדה זו לתולדה אחרת, אלא כולנו זרעו, כולנו זרעו של יעקב אבינו, "כולנו בני איש אחד נחנו". וכאשר זרעו יהיה בחיים, או אז נזכה להוא בחיים, לותחי רוח יעקב אביהם.

מתפרסם השבוע בשבועון כפר חב"ד.

י"ג בטבת תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
4
1. חזק
חזק! חזק! חזק!
י"ד בטבת תשס"ז
2. במחכת"ר - הערה: י"א שבנימין נשאר אצל יוסף
מובא באיזהו מקומן -
(אינני זוכר כעת היכן)

מכיון שיהודה לא קיים את התחייבותו "הביאותיו אליך והצגתיו לפניך"

התקיים בו "וחטאתי לאבי כל הימים"

ולכן היו עצמותיו מתגלגלות בארון כל 40 שנותיהם במדבר, משום הנידוי שקבל על עצמו.

ויש מקום לכך, שבנימין נשאר אצל יוסף, גם בסברא:

כיון שבנימין הי' אחיו היחיד מאב ומאם, ולאחרי ניתוק של 22שנה זמ"ז,

נותר עמו עד בא כל בני המשפחה מצרימה, לנחמו ולשמחו.



אבל -

אין משיבים על הדרוש,

וישר כח על ההברקות.
י"ד בטבת תשס"ז
3. אחדות
לא"ו ממש מחי'ה לקרוא תמשיך כך
אחד השלוחים
י"ד בטבת תשס"ז
4. ל-2
עיין ב"דעת זקנים" (פ' ברכה לג,ז), וז"ל: "דאע"ג דנר' שהחזירוהו לבנימין, שהרי נמנה עם יורדי מצרים ולא עם יוסף ובניו שהיו במצרים, מכל מקום קללת חכם אפילו על תנאי היא באה".

ומסיימים בטוב.
ט"ו בטבת תשס"ז