ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
ללמוד את ה"אוצר"

די להיוולד בדור השביעי כדי ששמו של המלך ייקרא עליך. השנה, בנוסף לרגש ל"שמו" של המלך, עלינו לחיות עם דרגא גבוהה יותר, "הוא". הגיגים לי' שבט
ב"אות" השנתית של המאמר "באתי לגני אחותי כלה" הנלמדת בשנה זו, אות י"ז מהמשך מאמרי ההילולא ה'שי"ת, מבאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע את המובא בפרקי דרבי אליעזר: "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד".

הרבי מבאר את ההבדל בין "הוא", לבין "שמו". "שם" – הוא גילוי והתפשטות, שם הוא רק הארה מהעצם. ואילו "הוא" – מורה על עצמיותו, עצם האור. ועצם האור הוא נעלם ונסתר.

הגילוי של "שם", יש בו כבר נתינת מקום לזולת, לדבר שחוץ מהעצם כשלעצמו. לעומת זאת "הוא" – מורה "שאינו בגדר גילוי והמשכה כלל בעולמות". ומדרגה זו נקראת בשם "אוצר", שהוא סתום נעלם מעין כל.

ואת האוצר הזה, הדרגא הגבוהה הזו, אותה מגלים ומבזבזים בשביל ניצוח המלחמה, מלחמת ה'.

עם נקודה זו, יש לחיות במהלך "שנת ההתקשרות" העומדת לפתחנו. שנה שתחילתה ביו"ד שבט השתא עד ליו"ד שבט תשס"ח. ההבדל שבין "שמו" לבין "הוא", ושמבזבזים את ה"הוא", האוצר, עבורנו – אנשי החיל.

*

המושג "שם", נושא בתוכו שני הפכים. מחד – הוא דבר חיצוני בלבד. שמו של האדם אין בו כדי להורות על חכמתו, מידותיו, או אפילו מעשיו של האדם הקרוי בשם זה, זהו דבר חיצוני בלבד. וייתכן גם, שאותו שם שנושא המלך, נושאים גם אנשים פשוטים נוספים, שאין להם ולו מקצת ממעלותיו של המלך.

אך מאידך – כאשר קוראים למלך בשמו, הרי "הוא נפנה לקוראיו בכל עצמותו". כאשר תופסים את המלך בידו, ייתכן והמלך ירגיש בכך ויפנה בידו או בחלק נוסף מגופו אל האוחז בו, כמו כן מי שאוחז בחכמתו של המלך, ומתאחד עם שכלו של המלך – הרי השכל הוא רק אחד מכוחותיו של המלך. אמנם כח נעלה, אך הוא אינו "כל עצמותו" של המלך. לעומת זאת בקריאה בשם – הרי הוא נפנה לקורא בשמו "בכל עצמותו". שמו של האדם קשור עם עצם מציאותו.

כמובא בחסידות, שכאשר אדם מתעלף חלילה, אזי כאשר לוחשים את שמו באוזנו, הוא מתעורר מעלפונו, היות ושמו של האדם – מגיע לעומק נפשו, לעצם הנשמה.

בהתוועדות יו"ד שבט תשכ"ב מבאר הרבי ש"שמו של המלך מתפשט על כל המדינה". כל האזרחים, בעלי החיים, ואפילו הצומח והדומם הנמצאים במדינה של המלך, נקראים בשמו של המלך: "זהו אזרח מדינת מלך פלוני", "חפץ זו שייך למדינת מלך פלוני". שמו של המלך נקרא עליו.

"כשנולד משה נתמלא הבית כולו אורה", מיד כשנולד משה רבנו, אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא, כל הבית כולו, אפילו העצים והאבנים שבו, הדומם והצומח, התמלאו אורה. אורו של משה רבנו נגה עליהם. שמו של המלך מתפשט על כל המדינה.

כל מי שנמצא ב"ממלכה" של המלך, בדורו של הנשיא, בדור השביעי, הוא לא נושא על עצמו רק כוח פרטי של המלך, הוא שייך והוא נקרא בשמו – בחלק הכי פנימי ועמוק – של המלך. השם של המלך נקרא עליך!

אילו כדי לשאת את שמו של המלך היה צורך להבין את שכל המלך לאשורו, הרי ייתכן וישנו אדם, שמצד סיבות שונות, אינו יכול להבין את עומק שכלו של המלך. כמו כן – אילו הדבר היה קשור בהרגשת מידותיו או הרגש הלב של המלך – ייתכן וישנם כאלו שאינם כה מזוככים, כך שאינם יכולים להיות קשורים למלך.

אבל לכך ששמו המלך יהיה נקרא עליך – אין כל צורך בכישורים מוקדמים, די להיות דומם או בעל חי של מדינת המלך, די להיוולד בדור השביעי, וכבר שמו של המלך נקרא עליך.

מכך נגזרת גודל האחריות המוטלת על הנמצאים בדורו של המלך, כיון שהוא נושא עליו את שמו של המלך, "יהודי זה - הוא חסיד של הרבי", שמו של המלך נקרא עליו, הרי הנהגתו ומעשיו אינם הנהגה פרטית של איש פרטי, אלא זה נוגע לשם שאתה נושא עליך, אתה נולדת בדור השביעי, אתה נקרא בשם חסיד של הרבי, כל מעשה שלך מתייחס לשם שאתה מייצג, יש לך אחריות כבדה - שמו של המלך נקרא עליך!

*

עם תחושת אחריות זו, תחושת גודל ויוקר האחריות ל"שמו של המלך", יש לחיות כל הזמן, כל השנים. בשנה זו, מלמדים אותנו דבר נוסף: "היה הוא ושמו בלבד".

לכאורה נדרש מאיתנו, בנוסף לרגש לשם של המלך, "שמו", לחיות השנה עם דרגא גבוהה יותר, עם "הוא".

מילים גבוהות, שאין לי בהם הבנה. מי ומה אני שאדרוך בעולם כה נעלה ועדין, להבין מה זה "שם", ומה היא הדרגא הנעלית יותר, "הוא". לדעת מה נדרש מאיתנו לעת הזאת. משפיעים ויהודים העוסקים יומם וליל בתורת החסידות מן הסתם יבארו זאת היטב, אולי הם יוכלו להבהיר מה נדרש ומה צריך. אך עלתה בליבי מחשבה קטנה, לקראת יו"ד שבט, ואם שגיתי, ה' הטוב יכפר.

מכולנו נדרש לחזק את ההתקשרות שלנו לרבי, כל חד לפום שיעורא דיליה. ו"ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות וכו'", כמו שהרבי כותב בלוח היום יום, כ"ד סיון.

אולי בשנה זו, כאשר הנושא המדובר הוא המעלה של "הוא", על ההארה והגילוי לזולת – ה"שם". אולי יש מקום לומר, שזה הזמן לחזק יותר את ההתקשרות לרבי, על ידי הלימוד בתורתו של הרבי, לימוד בדבר שמסמל יותר את ה"הוא", מאשר את ה"שם".

לימוד ה"רשימות" של הרבי, הם – בלימוד בתורתו של הרבי - מסמלים יותר את ה"הוא", את האוצר הסתום ונעלם, לעומת ה"שם" – שהוא גילוי וההארה מהרבי שנאמרו ונכתבו יחסית לפי כלי הזולת, ה'לקוטי שיחות', המאמרים, האגרות קודש וכל תורתו הרחבה של הרבי.

כל תורתו של הרבי הם דברים שהוא אמר או כתב לזולת, הם גילוי והתפשטות האור (או שהם בבחינת "שם" לשון יחיד, כמו שהרבי מבאר בהמשך המאמר, או שהם "שמות" לשון רבים. תורה של הרבי, המשכה מהרבי, תורה לכלל, או לפרט, המשכה שבבחינת אור פנימי, ותורה שבבחינת אור מקיף), אך הם כולם בגדר של "שם".

לעומת זאת ספרי ה"רשימות", הם התורה של הרבי שהיתה "חתום ונעלם מעין כל", זה התקשרות עם בחינת ה"הוא" של הרבי, אלו דברים שהרבי לא כתבם עבור הזולת, זה דבר שהיה "אינו בגדר המשכה וגילוי כלל", "אוצר" שהיה סתום ונעלם במשך כל השנים, זה "אוצר" לא רק כמדרשו, אלא גם כפשוטו, הון יקר, ואותו מבזבזים אחרי ג' תמוז עבור אנשי החיל הפשוטים, כדי שיקבלו משנה כח שלא היה עד עתה, כדי לנצח איתו את מלחמת ה'.

אולי בשנה זו, יש מקום להוסיף ולהדגיש את הלימוד בתורה זו, כדי להתקשר עם דרגת ה"הוא".

ו' בשבט תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
3
1. להתוועד עמו ביו"ד שבט
איני יודע מי הוא הכותב הנכבד הזה,
ברור לי שהייתי רוצה להיות במחיצתו ביו"ד שבט, להתוועד עמו ולשתות בצמא ממימיו.
ו' בשבט תשס"ז
2. אוהו, יודע דעת עליון
נופל וגלוי עיניים.

מי שמך?

וכבר אמרו הר"י גולדברג - כלפי מקדשי שיחות נ"א-נ"ב - שזוהי פגיעה באחדותו ית', וכן בענין זה.

אילו ידעתיו - אילו ידענו מה בדיוק מוטל עלינו עכשיו ללמוד ולהתעסק ומה חשוב יותר ומה פחות בתורת הרבי - הייתיו!
ו' בשבט תשס"ז
3. נדפס במק"א..
נדפס ג"כ (או כאן הינו "ג"כ"..?) - ב"כפר חב"ד" השבוע.
ו' בשבט תשס"ז