ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
פעילות חב"ד בחג הסוכות
פעילות חב"ד בחג הסוכות צילום: מנדי בן חמו
צאו החוצה

ראובן ושמעון ניהלו דו-שיח בחג הסוכות. זה במרה-שחורה, וזה מחפש את השמחה. מי צודק? אף אחד (הרב משה מרינובסקי - עלה במחשבה)
שניהם נמנים על ידידיי הטובים. נקרא להם ראובן ושמעון. ישבתי במחיצתם באחד מלילות החג העבר עלינו לטובה והנה תמצית הדו-שיח שהם ניהלו.

ראובן: כן, כזו צורה יש לכל הסוכות ולכל השמחת-תורה שלנו. לא רואים את הרבי, לא שומעים שיחות ומאמרים ואפילו לא זכינו לקום ולנסוע ל-770 ולאוהל. בקיצור, כלום. במצב הזה, גם הרצון להתוועד ולומר לחיים הולך ונחלש וגם הרגליים עייפות מלרקוד ומד המצב-רוח מורה על כך וכך מעלות מתחת לאפס.

שמעון: אבוי לדיבורים שכאלה. מרה-שחורה בזמן שמחתנו? חג היום וזה הזמן לתפוס את עצמנו בידיים ודווקא כן לומר 'לחיים' ודווקא כן לצאת מהמחשבות הנוגות שמלוות אותנו כל השנה כולה ודווקא כן להרים את הרגליים ולרקוד עוד ועוד בתחושה של אשרינו שיהודים אנחנו ומה טוב חלקנו שחסידים אנחנו.

את המשך השיחה תוכלו לשער בעצמכם. יתכן שגם בסוכתכם ובבית הכנסת שלכם התנהלו שיחות דומות.

אצלנו המפגש היה באחד מלילות חג הסוכות. וגם בשמחת-תורה שמעתי ביטויים לשתי הגישות. במוחו של אחד מידידיי הטובים עלה המחזה המיוחד של הרבי רוקד עם ספר התורה בידיו הק', מניף אותו שוב ושוב אל על, בסיום ה'הקפות' בליל שמחת תורה תשמ"ח. אכן, רגעים מרגשים, מרטיטים ומרוממים שמי שחווה אותם לא ישכח אותם לעד ולעולמי עולמים. הזיכרונות הציפו אותו ושעה ארוכה במהלך התוועדות של הכנה להקפות בליל שמחת תורה, הוא לא רצה לשמוע על שום דבר אחר ורק חזר ואמר שוב ושוב – "אני רוצה הקפות עם הרבי"...

ושוב, אחרים לעומתו טענו שאין מקום לביטויים של געגועים שעלולים להביא לידי עצבות, במיוחד לא בשמחת תורה. לדבריהם, דווקא עם התעוררות וחיות, שמחה והתלהבות, מתקשרים אל הרבי ואל הקפות עם הרבי לא פחות מאשר עם הזיכרונות ועם הגעגועים.

ובכן, הסוגיה מוכרת היטב במקומותינו. גם אין מקום לדיון עם מי הצדק כי ברור ששניהם צודקים. כל סממן של יאוש וקדרות, רחמנא-ליצלן, לא יעלה ולא יבוא בקהל חסידים. עם זאת, אוי למי שחושב שאנחנו חיים במצב נורמלי ואוי לבן שגלה מעל שולחן אביו ואפילו לא מתגעגע...

אלא שלמשולש הזה יש גם צלע שלישית. רוצים לחוש משהו אמיתי ופנימי מטעמו של חג הסוכות ושמחת תורה או כל חג אחר או כל עניין אחר של תורה וחסידות? צאו החוצה.

מי שעשה כמה שעות בכל יום מימי חג הסוכות ב'מבצע לולב', ניצל את לילות שמחת בית השואבה כדי לשמח יהודים ב'ערי השדה' ולשמחת תורה נדד ליישוב שיושביו זקוקים לתוספת שמחה – לא היה לו פנאי ולא מקום בראש ובלב לכל ההתלבטויות ולכל ההתחבטויות הללו.

מי שעמד בשערי קניון עם לולב ואתרוג ושמע יהודים שמחים על ההזדמנות לקיים מצוה ואומרים בשמחה "כל הכבוד לכם", "מזל שבאתם", לא היה צריך עצות והדרכות איך לשמוח בשאר שעות היום והלילה. מי שלמד את 'ושאבתם' בלקוטי תורה ועוד אינספור שיחות ומאמרים על החג ועניניו עם עשרות בני ישיבות מכל החוגים, חש ממילא בעולם אחר.

על כן לא נרפה מהגעגועים ולא נחיה באשליות. במקביל, לא ניתן לעצבות להשתלט עלינו אבל לא נשכח גם את הסגולה הבדוקה לחיות בעצמנו – להחיות את זולתנו.

איך אומרת ההכרזה המפורסמת של מוצאי שמחת תורה ושבת בראשית?

ויעקב (מה עשה?) הלך לדרכו.

כ"ד בתשרי תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. יישר כח!
תודה רבהת זה מאוד עזרץ
כ"ה בתשרי תשס"ו