ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
השליח הרב בנימין וולף עם הנער אהרן-רוברט
השליח הרב בנימין וולף עם הנער אהרן-רוברט
תחיית העצמות היבשות

כשמגיעים לעיר אלו ש"אין להם ציור בפני עצמו", בכוחו ושליחותו של משה רבינו, אזי "ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד". א.ב חרמש ברשמי ביקור


גרמניה, אדמה הספוגה בדם יהודים. מדינה שטבחה בנו פי עשרה מיוצאי מצרים. שרידי החרב והקהילות שאט אט נבנו ושיקמו את עצמם במשך השנים מאז שנות הזעם, לא זכו לאורך שנים רבות בשלוחים שיצאו אליה בשליחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. עד שלפני כשמונה-עשרה שנה יצא אליה השליח הראשון, אחריו יצאו עוד ועוד, והם החלו להפיח בקהילות רוח חיים.

לחג הפסח האחרון נסעתי לסייע לאחי, הרב בנימין וולף, השליח לעיר הנובר שבגרמניה, שזה לו חג הפסח השני שהוא עושה שם בעיר.

..."ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות, והעבירני אליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה, והנה יבשות מאוד".

תפלת שחרית של שבת חול המועד פסח בהנובר, יותר מחמישים איש ממלאים את אולם הבית הכנסת שבבית חב"ד, חוגגים "בר מצוה" לנער אהרן-רוברט. התרגשות בקהלה המתגבשת הצעירה. בר מצווה בגרמניה.

הגענו לגרמניה, מדינה "מלאה עצמות", ששה מליון טבוחים על קידוש השם, "והנה רבות מאוד על פני הבקעה".

ואהרן הצעיר, חתן הבר מצוה, מטעים בקולו ומנגן את פסוקי ההפטרה של שבת חול-המועד: "ויאמר אלי, בן אדם – התחיינה העצמות האלה?!"...

היש מקום לחיים יהודיים במדינה זו? הבקעה מלאה עצמות, עצמות יבשות, היש לנו תקווה? היש סיכוי לחיים יהודים מפכים מחדש? "הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו, נגזרנו לנו"...

כך חשבו במשך כארבעים שנה, עד שהרבי שיגר את השלוחים למדינה זו, או כמו שאהרן ממשיך ומנגן; "בן אדם ... הנבא על העצמות האלה, ואמרת אליהם: העצמות היבשות שמעו דבר הוי'"!

בהתוועדות שבת אחרי-מות תשמ"ו אומר הרבי: "הן אמת שאלו הן עצמות יבשות, ואפילו יבשות מאוד, שכן להיותם תינוקות שנשבו, אין להם מושג כלל בעניני יהדות, ובמילא לא זו בלבד שאין בהם רוח חיים, אלא אין להם אפילו בשר גידים ועור, אבל אף על פי כן, גם בהיותם במעמד ומצב של "עצמות היבשות", אומר הקב"ה: "בן אדם", א מענטש ביסטו, יש לך רגש אנושי, ועל כל פנים אתה "בן אדם", כלומר אביך היה אדם, "אדמה לעליון", - אזי לך ואמור לעצמות היבשות "שמעו דבר הוי'"...

*

ליל הסדר בהנובר, כמאה איש יושבים לשולחן הסדר סביב שולחנות ערוכים, וחוגגים את הפסח כהלכתו, אוכלים מיכלא דמהימנותא, אוכלים אמונה.

כמו ליל הסדר בהנובר, כך הסבו יהודים רבים עם השלוחים בעריה השונות של גרמניה; בדרזדן ובהמבורג, בברלין ובמינכן, בפוטסדאם ובדיסלדורף, בפרנקפורט ובאולם, בקלן ובאופנבך, בנירנברג בקרלסרואה ובגיסן.

אם בשנה שעברה, כאשר הזוג וולף שזה היה להם הסדר הראשון במדינה, היסב לשולחן הסדר עם כחמישים איש, הרי בשנה זו אולם הבית חב"ד כבר היה וגדוש עד קצהו, כמאה איש הסבו סביב שולחנות עגולים.

אם בשנה שעברה נמכרו על ידי הבית חב"ד מאתיים וחמשים ק"ג מצה שמורה, הרי בשנה זו חצי טון לא הספיק להם. ועוד היד נטויה.

איך אהרן ממשיך ומטעים בקולו הצעיר: "כה אמר ה' לעצמות האלה, הנה אני מביא בכם רוח וחייתם"!

"ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עוד ונתתי בכם רוח וחייתם"...

*

חתן הבר מצוה ממשיך וקורא: "ויהי קול כהנבאי, והנה רעש, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו"...

כן, נכון, עד הגיעם של השלוחים לעיר פעלה כאן קהילה, "געמיינדע" מסודרת עם ראש-קהל, סגן, גבאי ורואה-חשבון, עם בנין גדול-ממדים ועם בית אבות יהודי, אך לאולם בית הכנסת הגדול, זה שהוקם על ידי השלטון המקומי כדי "לכפר" על הרס מבנה בית הכנסת הישן בליל הבדולח, היו מגיעים עשרים או שלושים איש. יהודים מבוגרים. היה בנין, היה קהלה, היה גוף, בשר גידים ועור – אך חסרה היתה הרוח.

"וראיתי והנה עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה – ורוח אין בהם"...

ב"רשימות" חוברת ז' מבאר הרבי את דברי הגמרא בסנהדרין, שהעצמות הללו הם עצמות בני אפרים שיצאו ממצרים לפי החישוב שלהם מתי הוא הקץ, והרבי מבאר שבני אפרים לא נהגו שלא על פי תורה, אלא החסרון שלהם היה, שהם היו "ציור בפני עצמם" בלא רבי, ללא משה רבינו.

ישנם עצמות, העצמות קרבים זה אל זה מתוך רעש, עלה עליהם בשר וגידים, קרם עליהם בשר – אך כל עוד הם ציור בפני עצמו, ללא רבי, הרי "ורוח אין בהם".

"והנבאתי כאשר ציווני, ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד"...

כאשר מגיעים למקום אלו שאין להם ציור בפני עצמו, כאשר מגיעים לעיר שלוחים הבאים בכוחו ובשליחותו של משה רבינו, או אז באה בעצמות היבשות, בבשר ובגידים - הרוח, או אז "ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד". לא יום כיפור היום ולא שמחת תורה, אך אולם בית הכנסת מלא; חתן הבר מצוה, ואחיו, בני משפחה וידידים, יהודים צעירים ומבוגרים, נערים ובעלי שיבה.

אתה רואה למולך באולם הבית חב"ד יהודים חיים, שבאה בהם הרוח, רופא יהודי העובד בבית רפואה מקומי שדואג למצוא לעצמו מחליף משמרת לכל שבת וחג. יהודי מבוגר ששימש כחזן בקהילה הליברלית בעיר, ונוכח לראות כי רוב שנותיו חלפו עליו ביהדות של "כאילו", ותינה באוזנינו "חבל שהרב שניאורסאהן לא שלח אתכם לעיר לפני ארבעים שנה". בעל עסק ללימוד נהיגה שהעסק שלו סגור בשבת וחג, למרות שהמתחרים שלו מנצלים זאת לרעה. יהודי שערק לבית חב"ד משורות הקהילה הרפורמית וכעת מקפיד על קלה כבחמורה, וכך כסא אחר כסא באולם הבית חב"ד, שורה אחר שורה. "ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד".

וכשאהרן סיים להציג את התגשמות הנבואה הזו, והמשיך לקרוא: "כה אמר ה' אלקים, הנה אני פותח את קברותיכם .. והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני ה' .. ונתתי בכם רוח וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי נאום ה'" – ענה כל הקהל יחדיו בקול רם "אמן"!

א' באייר תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
4
1. תיאור אמיתי ומרגש
א' באייר תשס"ז
2. Hannover
kol hakavod rav biniamin veod yoter l'rabanit shterna legadel yeladim sham mesirut nefesh gadol 2007 bravi
א' באייר תשס"ז
3. יישר כח!


יישר כח אלי!
יישר כח בני ושטרני!
והצלחה רבה בכל!
א' באייר תשס"ז
4. בני עלה והצלח,
ממש מרגש!
א' באייר תשס"ז