ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: ישראל ברדוגו
מתן תורה או עוגת גבינה? / דעה

ואחרי כל החיזיון הזה אנו מוצאים את עצמנו בפני "חג של תנובה". והחגיגה סביב האוכל לא תמה. הייתכן?! • מאת הרב דוד מאיר דרוקמן


סח לי יהודי חסידי שאין יו"ט שמבלבל אותו יותר מחג השבועות, וכך הוא טוען: לימים נוראים מתכוננים במשך 30 יום – החל מראש חודש אלול, וכשמגיע תשרי והימים הקדושים הכל משדר יראה ופחד ואימת יום הדין. אפילו דגים שבים רועדים.

מאידך, לחג השבועות מתכוננים בעצם למעלה מחודשיים! וכך הוא החשבון; כל תכליתו של חג הפסח – "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" - הוא בעצם שבועות "זמן מתן תורתנו". לפסח עצמו מתכוננים לכל הפחות החל מראש חודש ניסן (ועוד לא דיברנו על 30 יום קודם החג שעוסקים בהלכות החג, הרי לך הכנה שמתחילה עוד מפורים), ואח"כ ימי ספירת העומר, עבודת זיכוך המידות והנפש הבהמית וכל זה לקראת "הביאני המלך חדריו" דחג השבועות. המתח הולך ומתגבר בראש חודש סיון שבו חנו ישראל כאיש אחד בלב אחד במדבר סיני, לאחר מכן ב' סיון "יום המיוחס", ואח"כ "שלושת ימי ההגבלה".

בליל התקדש החג יושבים ישראל למטה ב"תיקון לליל שבועות" – "מושכים בחוטים" ומחוללים "חתונה" שלימה למעלה; "רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שהכלה (כנסת ישראל) מתחברת בבעלה. כל החברים הללו של בני ההיכל של הכלה צריכים בלילה הזה..לעסוק בתורה...שאלה התיקונים והתכשיטים שלה (של הכלה - מתורגם מהקדמת הזוהר, ח,א),

ובספר "סדר היום" כתב; "ובחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה..והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים..ובפרט על פי הזוהר שאומר שכל מי שהוא מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא, צריך לעסוק כל הלילה במיני קריאות, לקשט הכלה בתכשיטיה ולהכניסה לחופה למחרת היום הבא. ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה, אשר יוצרו כביכול מתקשט ומתפאר בו".

ואמירת "התיקון" צריכה להיות "באימה וביראה" כאילו מקבלה עתה מהר סיני – ע"י רגש הלב הנובע מהבנת השכל, שברגע זה ממש הקב"ה קורא ושונה כנגדו (עפ"י שיחת ש"פ במדבר תשמ"ח).

ואדמו"ר הריי"צ נ"ע כותב (אג"ק, מוהריי"צ, ה, עז-עח); שבחג השבועות "מתגלים ומאירים אותם האורות והגילויים שהאירו והתגלו בשעת מתן תורה, הנשמות שהן בגן עדן התחתון והעליון מתאספות למתיבתא דרקיעא" , ומוסיף שחג השבועות הוא בדוגמת ר"ה ויוהכ"פ; "חג השבועות הוא זמן עת רצון מלמעלה, והשי"ת מטריד את את המקטרג על עם ישראל, בדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום כיפורים. זאת אומרת, אשר חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים ".

וידוע הסיפור אודות הרה"ק ר' חיים אברהם בנו של רבינו הזקן שפעם מצאו אדמו"ר מהר"ש בליל חג השבועות בוכה, ולשאלת המהר"ש לבכיה ביו"ט שמצוה לשמוח בו, מה זו עושה? ענה; "שמעתי מאבי תורה על 'וספרתם לכם ממחרת השבת', וביאר ש'ממחרת השבת' צריך להיספר, ועי"ז; 'תספרו חמשים יום' – נעשה אור ('תספרו' מל' 'אבן ספיר'), ורואים את שער הנו"ן ("חמישים שערי בינה") - ואני אינני רואה...

והנה, אחרי כל הדברים הנשגבים האלה, וככלות כל החזיון הזה – בסיבוב של 180 מעלות, אנחנו לפתע מוצאים את עצמנו בפני חג שלכאורה אינו אלא .."חג של תנובה" (או של "טרה", ולא נעשה כאן פרופאגנדה למשק מוצרי החלב..); "נוהגין בכל המקומות לאכול חלב ביום א' של שבועות, ומנהג אבותינו תורה" (שו"ע אדמו"ר, תצד, טז), ואילו חשבנו שמאכילת בשר אנו פטורים, ממשיך רבינו הזקן ואומר; "ולפי שמצוה לאכול בשר בכל יו"ט..לפיכך צריכין להזהר שלא יבואו לידי איסור בשר בחלב" (שם).

"והחגיגה" סביב האוכל בחג השבועות (ולא לשכוח; יום מתן תורה! בדוגמת ר"ה ויוהכ"פ! ומתכוננים ליום הזה זה כמה חודשים! וכדלעיל) עוד לא תמה; בשבתות ובימים טובים אסור הרי להתענות. ברם, תענית חלום מותרת, אבל בשבועות – כזו מרכזיות יש לאוכל הגסטרונומי - שאפילו תענית חלום אסורה בו! (שם, יח).

מספרים על א' מגדולי האדמורי"ם כי כשסיים תפילת מוסף של שבועות התבטא ואמר; ב"ה אמרנו "אקדמות" (כנהוג בעולם בחגה"ש) וקיימנו בזה את "החציו ..לכם" – כי איזה תענוג גשמי גדול יותר יכול להיות מאשר אמירת השיר והשבח כשירת ה"אקדמות?", עתה נלך לאכול סעודת יו"ט ונקיים בכך את ה"חציו- ...לה'!".

וביאור הדברים; אדם קונה מאומן פסלון של תרנגול במחיר 100 שקלים. אילו היה קונה מהלולן במשק תרנגול חי היה מסתמא המחיר לא יותר מ- 5 שקלים. ולכאורה היכן ההגיון? ההעתק הדומם-המלאכותי עולה יותר מהאורגינל? אלא, העוף האמיתי הוא יצירת הבורא ית' ויש כמוהו לרוב, ואילו פסלון התרנגול הוא מעשה בשר ודם שמנסה לחקות את מעשה הבורא ולכן זה הוא יותר בבחינת חידוש, ובהתאם לכך - מחירו באין ערוך רב יותר!

ובעניננו; כשמלאכים ושרפי מעלה מתנהגים בקדושה, אין בכך רבותא, זה פשיטא! אבל כשבן אדם קרוץ מחומר, שאוכל עוגת גבינה, גלידה חלבית ובלינצעס טעימים, ואח"כ (אחרי שטיפה והדחה) "בשר על האש", וביחד עם זה הוא מתגדל ומתרומם ביום מתן תורה - עליו, ולא על המלאכים (ובפרט כמבואר בתניא , שהכוונה בה"אתה בחרתנו" דמתן תורה הוא בדוקא על הגוף היהודי) אומר קודב"ה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"...

ה' בסיון תשס"ז
הרב דוד דרוקמן
הרב דוד דרוקמן | צילום: ישראל ברדוגו
 
הגב לכתבה

תגובות
2
1. "רב האחדות"
הרב דרוקמן יישר כח בשם כל הקהילה על המאמר הנפלא והשתתפותך בהתוועדות אחדותך במוצאי שבת בשם כל קהילת חב"ד קריות
ה' בסיון תשס"ז
2. מעולה...
ה' בסיון תשס"ז