ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
"הם הכירוהו תחילה"

שום תכנון לא היה בכוחו לפעול מהפך בתודעת ילדי ישראל, כמו הבאתם, בשבועות, לקבל את התורה • הרב אהרן דב הלפרין • עלה במחשבה

גירוש יהודי גוש קטיף עלה אצלנו לכותרות בשבועות האחרונים, בפולמוס שהתעורר סביב דרכי המחאה הראויים. בצדק העיר הרב גרליצקי, בראיון ל'חדשות חב"ד', כי בנוסף לפשע המוסרי והאנושי של עקירת וגירוש אלפי יהודים מעל אדמתם בארץ-ישראל, הנקודה היותר קריטית, מבחינתנו, היא סכנת הפיקוח-נפש החמורה לכל העם היושב בציון כתוצאה מה'התנתקות'.

כל אחת משתי הנקודות הללו, חשובות ונכונות ונחוצות מאד במערכת ההסברה, גם היום, כדי לוודא שאם חלילה תעלה עוד הפעם על הפרק תכנית העקירה הנוראה, המכונה 'התכנסות', תהיה דעת הקהל, רובה ככולה, לצידם של המתנגדים בתוקף לעקירה.

אף-על-פי-כן, מן הראוי, במיוחד ערב חג מתן תורה, לשים לב לנקודה נוספת, חשובה, הקשורה לא רק למעשי הנסיגה והעקירה כשלעצמם, אלא בעיקר למה שעומד מאחוריהם.

מה שברור לגויים...

מה שקרה לראש הממשלה הקודם, וכל חברי מפלגתו שעשו מהפך השקפתי בעקבותיו, אמור להמחיש לכולנו כי מי שאחיזתו בארץ-ישראל מושתתת על יסודות רעועים כ'זכות היסטורית' ו'אהבת מולדת' וכיוצא באלו טיעונים, אינו חסין מפני מהפכים אידיאולוגים בזווית של מאה ושמונים מעלות, גם אם בעבר ניצב בראש המחנה הלאומי ונשא את דגל ההתיישבות בכל חלקי ארץ-ישראל.

רק מי שנאמנותו לארץ-ישראל נובעת מהסיבה האמיתית, מההבטחה האלוקית שבתורה, שום רוח שבעולם לא תצליח להזיזו מאמונתו ודבקותו בארץ-ישראל.

בזמנו התפרסם בתקשורת האמריקנית ראיון מקיף עם מנהיג 'הרוב הנוצרי' שמייצג למעלה מחמישים מיליון אזרחים בארה"ב. כשנשאל על סיבת התנגדותו הנחרצת לתכנית ההתנתקות ולמדינה פלסטינית, השיב בשיא הפשטות: "הרי כולנו מאמינים בתנ"ך ("בבייבל") ובתנ"ך כתוב מפורש שאלוקים נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, לכן פשוט שאסור ללכת נגד אלוקים ואסור לקחת מעם ישראל את הארץ שאלוקים נתן להם".

גם שר ההגנה האמריקני, כזכור, כשנשאל בזמנו על "השטחים הכבושים", הגיב כי לפי הידוע לו בישראל יש שטחים "משוחררים" ולא שטחים "כבושים".

כמה מביש ומביך שמה שברור כל-כך ללא-יהודים לא ברור לראשי ממשלה ישראל. במיוחד אלו מהם שסימלו בזמנו את 'המחנה הלאומי...

פתרון הכי יעל

בשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת בחוקותי, שם ניתן הפתרון האמיתי לכל המצב הביטחוני:

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם.. וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, וחרב לא תעבור בארצכם, ושכבתם ואין מחריד".

למעלה מחמישים ותשע שנים, מאז קום המדינה ועוד הרבה לפני-כן, מנסים כל הזמן להביא שלום על הארץ הזאת. מדינאים ומנהיגים, מכל המפלגות וההשקפות, כבר מיצו את כל הניסיונות והפתרונות והנסיגות. מוועדת רודוס ועד ועידת מדריד, מוועידת ז'נווה ועד הסכמי קמפ-דייוייד, מאוסלו ועד טאבה, מחכמת ה'פעימות' ועד חורבן ה'התנתקות'. הכול כבר נוסה - ושלום אין, וגם ביטחון אין.

והשאלה הנזעקת העולה שוב ושוב: מדוע לא לנסות סוף-סוף את הפתרון האחד, הישן, שמוצע לנו בליווי הבטחה ברורה וחד-משמעית: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם.. וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד".

לנו, חסידי חב"ד, אין זמן לצפות עד שהממשלה תחליט לשנות את דרכה של המדינה. עם זה, ואולי דווקא לכן, הדבר תלוי במידה רבה בנו, בכל אחד מאתנו. בידנו להביא לכך שיהיו יותר שיעורי תורה, שעוד ילד בישראל יקבל חינוך יהודי, שעוד יהודי יתחיל להניח תפילין, שעוד אישה יהודייה תדליק נרות שבת, שתתמלא הארץ הזאת יותר ויותר ב"בחוקתי תלכו".

המוני היהודים, מכל החוגים והסוגים, שעלו בשבוע שעבר בל"ג בעומר למירון, כמו-גם התהלוכות בהשתתפות מאות-אלפי ילדים, בכל הערים והמושבים, שהכריזו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", משמשים הוכחה ברורה כי לב ישראל ער וכי את הקשר העמוק והנצחי בין העם היהודי לתורתו ומורשתו - איש לא יוכל לנתק.

נעשה הכל כדי שיהיה כאן "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", ובכך נזכה בוודאות לקיום ההבטחה: "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד".

מהפך הילדים

בשבוע הבא, בחג השבועות, נראה שוב את התופעה המרנינה שחולל הרבי מאז קרא לראשונה להביא את ילדי ישראל לבית-הכנסת בחג השבועות. לאחר כל-כך הרבה שנים של התנכרות הפך לפתע חג מתן-תורה לחג בעל מסר יהודי חי ומוחשי, עבור מאות אלפי ילדים שהיו רחוקים מכל סמל של תורה ומצוות. הם שמעו אולי על חג השבועות; סתם יום של חופש מבית-הספר וטיול משפחתי של חג. בקיבוצים, כמו את כל חגי ישראל, חוגגים בסמלים המיוחדים והמעוותים שלהם. חג השבועות, לדוגמה, הוא חג הביכורים או חג הקציר - הכל במשמעות החקלאית ה'טהורה'... נקייה מכל רבב יהדותי...

כך היה בעבר. עד שפתע החלו מאות אלפי ילדים לראות ברחובות קרייה ובחוצות העיר שלטי ענק "אבא! קח אותי בשבועות לבית-הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות", "קח אותי לבית-הכנסת לקבלת התורה". והילדים, ילדי ישראל, אינם יודעים חכמות. המסר החל לחדור לתודעה, במישרין או בעקיפין. ניתן לומר בוודאות, כי אין כמעט היום ילד בישראל שאינו מודע למשמעות האמיתית של חג השבועות, להיותו יום של קבלת התורה. גם אם לא כל אחד מבין בדיוק מה משמעותה של קבלת התורה או מתן-תורה ולמה בדיוק זה מחייב אותו; גם אם לא תמיד הביקור בבית-הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות מביא עמו תוצאות ישירות הגלויות 'לעיני בשר'; דבר אחד אינו מוטל בספק - לילדים, היום, חג השבועות אינו חג חקלאי ואינו סתם יום של חופש. זהו יום שבו מקבלים את התורה, יום שבו הם, ילדי ישראל, מתקשרים לקב"ה ולעם היהודי ע"י התורה הקדושה.

זהו מהפך, שברגע הראשון, בשנה הראשונה, איש לא שם לב אליו. ראו זאת אולי כמבצע נחמד שנועד למשוך את ילדי ישראל לבתי-הכנסת; היום אין כבר ספק. לא רק בחג עצמו, כאשר רואים את נהירתם של המוני הילדים עם אבותיהם לבתי-הכנסת; גם בערב החג, בימים שקודמים לו, מי שמסתובב ברחובות ובשכונות, בבתי-ספר ובמועדוני ילדים - מוזמן להפנות אליהם שאלה אחת קטנה: מהו בעיניך חג השבועות. התשובה תהיה אחידה: זה יום שבו אנו מקבלים את התורה וגם צריך לשמוע את עשרת הדיברות.

במבצעי הקודש של הרבי, יש הרבה מהבחינה של "הנסתרות לה' אלוקינו", בלי שנראה ונבין מה פועלים מבצעים שמימיים אלו בעליונים ובתחתונים. גם מבצע הבאת ילדי ישראל בשבועות לשמיעת עשרת הדיברות נכללת כמובן בקטגוריה זו. אך גם באותה בחינה של "הנגלות לנו ולבנינו", הדברים נשגבים ונעלים מבינתנו. שום תכנון שכלי ואנושי של מארגן טוב, יעיל ככל שיהיה, לא היה בכוחו לפעול מהפך שכזה בתודעתם של ילדי ישראל. רק "בכוחו של אותו צדיק", אביהם ורועם של ישראל, שבעיני הבדולח שלו ובדבר ה' אשר בפיהו מהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד מבני עם הבחירה, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

לא באנו כאן להתפאר או לטפוח לעצמנו על השכם אלא רק להזכיר לעצמנו, לכל אחד מאתנו, את גודל האחריות והזכות הרובצות עליו. אם אנו דואגנים השבוע לקיים את קריאת הרבי להביא המוני ילדים לבית-הכנסת בחג השבועות - נירתם במלוא כוחנו להמשיך לשמור על הקשר עם הילדים הללו, להכין אותם לקבלת פני משיח. כי גם מי שאין לו עסק בנסתרות יכול להבין בשכלו מה נורא ונשגב הדבר; וגם זאת נוסיף ונשנן, כי אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי. רק בנו, בכל אחד ואחד מאתנו, הדבר תלוי.

בכך נוסיף יותר בקיום השליחות העליונה שהוטלה עלינו להכין את העם כולו לקבלת פני משיח צדקנו, ובע"ה נעשה נצליח, ונזכה לקחת חלק בראש בהחשת גאולתם וישועתם של ישראל בביאת משיח צדקנו כהרף עין ממש, והם, הילדים, יכירוהו תחילה.

'דבר העורך' של 'כפר חב"ד' הושמט השבוע בגלל תקלה טכנית ובמקומו נכנס מאמר ישן. המאמר המקורי מתפרסם כאן באדיבות העיתון.

א' בסיון תשס"ז