ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
ג' תמוז שבכל יום

אסור להיות חסידים רק של ג' תמוז. בג' תמוז הרבי נסתלק מעינינו לכל ימות השנה. יש לקבוע את ההתעוררות של ג' תמוז לכל יום ויום • א.ב חרמש


ג' תמוז, לב מי לא ירעד. כל מי אשר בשם חסיד חב"ד יכונה, בהתקרב יום המר ג' תמוז, חלה בו הזזה. יש מי אשר טס לרבי "הכיצד ייתכן אחרת?", אחר מוסיף בלימוד בתורתו של הרבי, השלישי יוצא למבצעים. כל אחד בדרכו, כל אחד בסגנונו, אבל הצד השווה שבהם הוא, שאין מי אשר רואה על לוח-השנה, שהנה, עוד כמה ימים ג' תמוז, וקצב לבו אינו מואץ.

ג' תמוז. יום של עצב, יום של כאב צורב, יום של געגועים עזים, יום של זכרונות, יום של לימוד בתורתו של הרבי,יום של התקשרות.

ג' תמוז הוא יום בו כל חסיד עוצר את מהלך החיים, הוא מתעלה מהבלי היום-יום, היום הוא מתקשר לרבי, היום הוא כולו קודש לרבי. היום הוא חוזר להיות הדמות המקורית של החסיד, זה הקשור לרבי, דמותו הזוהרת של החסיד, ולא זו המאובקת מעמל היום-יום, תהיה עבודתו אשר תהא.

אולם ההתקשרות ביום זה אין בה די. יום זה מחייב אותנו לשאוב ממנו כח על כל הימים האפורים של השנה, יש להעתיק את רמת ההתקשרות הזו מיום זה אל כל ימות השנה.

לא די בהתקשרות "חד-שנתית", בגעגועים לרבי אחת-בשנה, לא די בהעלאת זכרונות מתוקים מימי האור בעלותך פעם בשנה על הציון הק'. יש לשמר את רף האהבה לרבי שביום זה, את גודל התשוקה והגעגועים לרבי של יום ג' תמוז, ולקחת אותו לד' חשוון, לי"ג טבת, לכ"א אייר וכן הלאה. "אך בצלם יתהלך איש" כל ימות השנה.

*

"...כשאומרים בתפלת נעילה שמע ישראל בקול רם ובכוונת הלב, יכוין כל אחד מישראל למסור נפשו על קדושת השם יתברך שמו..." כך מובא במחזור ליום כיפור בשם השל"ה הקדוש, לפני אמירת "שמע ישראל" בסיום תפלת נעילה ביום הכיפורים.

בכל קהילה יהודית בעולם זהו רגע השיא של התעוררות ההתקשרות לקדוש-ברוך-הוא. זעקת הקהל "שמע ישראל" במוצאי יום הכיפורים, בוקעת מעומק הלב. היא אמיתית, טהורה, אחרי יום של צום ותפלה, הנשמה מאירה בטהרתה.

אך מי שמסתפק באמירת "שמע ישראל" בכוונה למסירת הנפש רק "אחת בשנה" הרי הוא "יהודי של יום כיפור". את מסירת הנפש הזו יש לקחת ליום-יום, לעבודת ה' מבוקר ועד ערב, בתשרי ובחשוון, בכסלו ובטבת, בחורף ובקיץ, בלילה וביום, בימי מועד ובימי חול.

"...ובזה יובן למה צווה משה רבינו ע"ה במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמיים בכל יום, לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש – כותב רבינו הזקן בפרק כ"ה בספר התניא – משום שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו, שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש, יומם ולילה,לא ימיש מזכרונו. כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה".

מסירת נפש בנעילה זה שיא הקדושה, אמירת שמע ישראל במוצאי יום הקדוש זו התגלות טהרתה של הנשמה, אבל לא די בזה. יש לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום, לזכור את מסירת הנפש לה' "שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש, יומם ולילה, לא ימיש מזכרונו".

במחזור לראש השנה מובא לפני אמירת "המלך": "במחזורים הובא שהרה"ק ר' אהרן מקארלין נ"ע זיע"א פעם אחת כשהתחיל לומר המלך נתעלף מאוד. ואח"כ שאלוהו מה הי' זה, והשיב שהתבונן בהמאמר המובא בדחז"ל "אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית לגבי כו' [= אם מלך אני, מדוע עד עתה לא התייצבת לפני?!]. ואנן מה נעני אבתרי'?!".

אי אפשר לבוא פעם בשנה לבית הכנסת ולצעוק "המלך" רק בראש השנה. המלך הוא המלך שלנו כל ימות השנה, וזה מחייב אותנו לזכור כל יום מי הוא המלך שלנו, ולנהוג בהתאם.

*

אי אפשר להיות חסיד המקושר לרבי רק בנעילה, רק ביום ג' תמוז. אי אפשר להיות חסיד כל השנה רק מכוח האינרציה, את ההתעלות של היום הזה צריך לקחת לכל ימות השנה: "שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו. שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש, יומם ולילה, לא ימיש מזכרונו".

רק ככה מובטחים אנו בשמירה על הצביון של החסיד, רק ככה מובטחים אנו שכל פעולה שנעשה – הן בחיי הפרט, הן בחיי השליחות, הן בעסקנות הכלל ובכל צעד שלא יהיה – הדבר יהיה כפי הרצון של הרבי, כפי רצונו של "המלך".

מהתקשרות של פעם בשנה, מניתוק מחבלי והבלי היום-יום לתקופה עשרים וארבע שעות בלבד מתוך שס"ה ימים – אנו יכולים לילך בדרכים עקלקלות. אנחנו יהודים של יום כיפור, חסידים של ג' תמוז, ולא יותר מכך. חובה עלינו לזעוק "המלך" כל יום, חובה עלינו לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום.

כיצד – כל אחד יחשוב מה הדבר שתופס אותו הכי הרבה, מה יגרום לו באופן אישי לצאת משגרת היום-יום השוחקת ולהציב את עצמו טפח מעל הקרקע. אחד מעורר את האהבה לרבי בראיית ווידאו מהתוועדות שלמה, חברו – די לו בציור פניו של הרבי בכל יום כשהוא אומר את הקאפיטל תילים של הרבי, שלישי צריך לשבת בקרן זוית ולצייר לעצמו את היחידות שלו אצל הרבי, רביעי מתעורר כשהוא נזכר כיצד קיבל לידיו מהרבי את הסידור בהיותו חתן, אחר כשהוא נזכר בעברו בחלוקת הדולרים.

כללו של דבר, אסור להיות חסידים רק של ג' תמוז. בג' תמוז הרבי נסתלק מעינינו לכל ימות השנה, לא רק לג' תמוז. יש לקחת את התעוררות הנשמה של ג' תמוז ולקבוע אותו במסמרות בכל יום. כל יום ג' תמוז.

כ"ז בסיון תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
4
1. אוי אלי
פורט על הנימים.

אוי רעבע - עד שיבוא אליהו
כ"ז בסיון תשס"ז
2. חרמש
תסלח לי שלא קראתי את כל המאמר, הקפיצה אותי השורה הפותחת, ואין לי סבלנות ואני חייב לבוא ולהגיב. ואולי אני טועה במה שאני כותב כי לא קראתי המאמר.
בכל אופן, אולי בנקודה הפנימית אתה צודק, אבל לבוא ערב ג' תמוז ולהגיד שההתעוררות צריכה להיות כל השנה ולא במיוחד בג' תמוז כי הרבי הסתלק לכל ימות השנה, יש בזה עמלקיות וקירור החסידים.
כי בדיוק זו הנקודה שהיצר הרע מגיע בסירטוק של משי מהודר, במסווה של "הרגש חסידי", אבל כל מהות המאמר הוא לקרר חסיד מהרגש שבוער בג' תמוז.
כ"ח בסיון תשס"ז
3. מאמר טוב
מרגש ומעורר, ויש בו נקודה אמיתית בהחלט.
כ"ח בסיון תשס"ז
4. למספר 2
כמו שאתה כותב, לא קראת את הכתבה. מלבד הכותרת.
הייתימציע לך,לפני שאתה "קופץ", כפי שחתמת, לקרוא את כל הכתבה, ואז להגיב
כ"ח בסיון תשס"ז