ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
הרבי בקריאת מגילת איכה בט' באב
הרבי בקריאת מגילת איכה בט' באב
קער א וועלט היינט / דעה

עברו אמנם שלוש עשרה שנה מאז ג' תמוז, אבל החורבן שלנו הוא "דבר נמשך", "כל רגע ורגע הוה חורבן" כדברי הרוגצ'ובי • מאת א.ב חרמש


א.ב. חרמש

נמצאים אנו בעיצומם של "תשעת הימים", הפותחים בראש חודש מנחם אב, יום ההילולא של אהרן הכהן, ומסיימים ביום חורבן בית המקדש בראשונה ובשניה, תשעה באב.

יום ההילולא של אהרן הכהן, הוא היארצייט היחיד המוזכר במפורש בתורה. כפי שקראנו בקריאת השבת האחרונה, בפרשת מסעי: "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם, בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש החמישי באחד לחודש".

בסיום תיאור מסעות וחניות בני ישראל במדבר, מספרת התורה: "ויחנו על הירדן מבית הישימות ועד אבל השטים".

מסביר הכלי יקר בפירושו על התורה, כי פסוק זה מרמז על הקשר בין שני המאורעות הללו שארעו בחודש אחד,  הסתלקותו של אהרן הכהן וחורבן בית המקדש, שהרי שווים הם, כנאמר שקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית אלוקינו: "...וזהו הרמוז "מבית הישימות" כי הוא לשון שממה וחורבן הבית, ו"אבל השיטים" הוא לשון ארז, ורמז אל הזמן שנתאבלו בו על הצדיק שנמשל לשטה וארז, ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. וחבור שני קצוות אלו מורה ששקולים המה, כאילו - הקצה האחד היה מרגיש אבל השיטים דהיינו האבילות על נפש הצדיק, והקצה השני - היה מרגיש בצער בית הישימות".

האבלות על חורבן בית המקדש, כמוה כאבלות על הסתלקותו של הצדיק.

*

הרה"ח הרב יהושע נימויטין ע"ה, שכיהן כרבה של וויטבסק, עמד בקשרי מכתבים עם הגאון הרגוצ'ובי ע"ה.

במכתבו לגאון הרגוצ'ובי שנכתב בחודשי האביב של שנת תר"פ, מזכיר הוא את הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שארעה באותם הימים, בב' ניסן.

ובמענה למכתבו משיב לו הגאון, בסגנונו הידוע, במכתב קצר-כמות, אך מלא וגדוש במראי-מקומות.

את המכתב כותב הגאון ביום ד' בסיון, ותוכנו הוא "מכתבו קיבלתי כעת ממש", ומיד מצטט הוא ממסכת מועד קטן ומהרמב"ם הדנים בדין של "לא יעורר אדם על מת קודם לרגל שלושים יום", כאומר – הכיצד זה הוא מקבל הודעה על הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, ימים ספורים לפני חג השבועות.

ולאחר הדיון במכתב מסקנתו היא, שהדברים אמורים רק ב"מת ישן", אבל בנוגע ל"מת חדש", כאשר מדובר על אדם שנפטר זה עתה, לא נאמר דין זה.

והוא ממשיך וכותב, שמדיוק לשונו של הרמב"ם בהלכות בית הבחירה מוכח שמצוות בנין בית המקדש, הוא לא עצם הבניה, אלא התוצאה, שיהיה הבית בנוי. והבניה עצמה – היא רק הכשר מצווה (וכפי שהרבי מרבה לצטט רעיון זה של הגאון הרגוצ'ובי). כתוצאה מכך עולה, שכל רגע שבית המקדש עומד בנוי – מצווה זו נעשית מחדש וכלשונו: "המצוה שיהא לנו בית המקדש, והמצוה הוא דבר נמשך. דכל זמן שישנו – מקיים המצווה".

ולהיפך חלילה, בכל רגע שבית המקדש לא עומד על מכונו, הבית חרב, אזי ברגע זה לא מתקיימת מצוות בנית הבית, ברגע זה הבית חרב. וכלשונו של הגאון במכתבו: " כל זמן שהוא חרב, הוה בכל רגע חורבן חדש", ומכאן מקבלת משמעות עמוקה יותר דברי הגמרא "כל מי שלא נבנה בית המקדש בזמנו – כאילו חרב בית המקדש בזמנו".

כך גם לגבי הסתלקותו של נשיא הדור – מסיים הגאון את מכתבו, בהיות ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו, הרי בכל רגע זה "חורבן חדש". לא מדובר כאן על "מת ישן" שאין לעורר עליו שלושים יום קודם החג, מדובר על הסתלקות שזה עתה התרחשה, בכל רגע שהצדיק איננו, זה לא המשך של מאורע ישן שארע לפני כחודשיים או לפני שלוש עשרה שנה. זה דבר שארע כעת, היום. או כפי שהוא מסיים את המכתב: "וכל רגע ורגע הוה חורבן, ואם כן מותר להזכיר עכשיו, אף דהוא סמוך לרגל".

*


בהתוועדות י"ב תמוז תשד"מ ציטט הרבי, בכאב עצור ובטון דיבור שהחריד את כל השומעים, את דברי הרגוצ'ובי, "...חורבן בית המקדש הוא "דבר נמשך", זהו לא דבר שארע לפני יותר מאלף ותשע מאות שנה, חורבן בית המקדש הוא בכל יום ויום! במילא ברור כיצד צריכה להיות הצעקה "עד מתי" בכל יום ויום!

"...עברו אמנם אלף תשע מאות שנה, ועוד שנים אחרי זה, אבל היות שהיום הוא יום חמישי לפרשת פנחס, ונמצאים כבר אחרי תפלת ערבית, ולא נבנה בית המקדש – צריכים לדעת שצריכה להיות הצעקה על הגאולה כאילו חרב ביום חמישי פרשת פנחס!

"... נצייר לעצמנו, כאשר נשרף בית המקדש, ועומד שם יהודי שהוא בעל לב קשה, לב-אבן (א הארטער איד, א שטיינערנער איד),  ורואה כיצד נחרב בית המקדש בימיו – הרי הוא היה "הופך את העולם" (געקערט א וועלט)!

"אומרת תורת אמת, תורת חיים, הוראה בחיים: "קער א וועלט היינט"!!!

*

עברו אמנם שלוש עשרה שנה מאז ג' תמוז, אבל החורבן שלנו הוא "דבר נמשך", "כל רגע ורגע הוה חורבן", ואם היום, תחילת חודש מנחם-אב תשס"ז עדיין לא זכינו "זעהן זיך מיטן רבי דא למטה אין א גוף", הרי גם אם במשך השנים הפכנו להיות בעלי לב-אבן, כאשר מגיעה תקופה זו של בין-המצרים, של "בית הישימות", כאשר אנו נזכרים שבעצם חורבן הבית הוא מאורע שארע היום, "כאילו חרב בימיו", אנו צריכים לעצור רגע ולחשוב,  להתאבל על "אבל השיטים", להעמיד את עצמינו בנקודת הזמן לפני שלוש עשרה שנה, ברגע החורבן, ברגע שהגיעה ההודעה בביפרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"...

חובה עלינו לצאת מהקפאון, מההרגל והשכחה, להפוך את העולם, ולזעוק במלא הכוח "עד מתי"?! רצוננו לראות את מלכנו!

"קער א וועלט היינט"!!

ג' במנחם-אב תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
1
1. חיזקתנו
חזק כתמיד
ג' במנחם-אב תשס"ז