ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
ציור: ר' זלמן קליינמן ע"ה
ציור: ר' זלמן קליינמן ע"ה
יש לך קשקשים? / מאמר דעה

הדג - החסיד, חי במים. מקושר לרבי, לומד תורתו וממלא הוראותיו. הוא יודע שזה מקור חיותו. אך בזה לא די. עליו להיות גם בעל סימני טהרה


יושב לו שליח לבד בעיר, יושב ומתלבט. עומד הוא בפני החלטה משמעותית, ועליו להכריע לכאן או לכאן.

יושב הוא וחושב ומגיע למסקנה. אך הוא אינו שלם איתה. "אולי הרבי היה רוצה שאעשה להיפך? אולי, לו הייתי זוכה לקבל מענה מהרבי, הרבי היה מורה לנהוג באופן שונה".

עליו להחליט ולדעת שההחלטה שלו היתה נכונה, אמיתית. הכיצד יוכל לדעת שהוא כיוון אל המטרה, שהחלטתו אכן גורמת נחת-רוח לרבי.

יושב לו חסיד, יושב לו תמים בישיבה, ומחשבות דומות ממלאות את מוחם. צעד זה או צעד אחר, פעולה זו או דווקא זולתה.

*

בפרשת השבוע אנו למדים על סימני הטהרה של דגי הים. הדגים חיים במים, נמצאים הם במקום ומקור חיותם. וכדי שדג זה, הנמצא במקום חיותו, יהיה כשר, עליו להיות בעל שני סימני טהרה: סנפיר וקשקשת.

שניהם אינם מעיקר הגוף. שניהם תוספת על עצמיותו. ללא הסנפירים או ללא הקשקשים הוא ימשיך להיות דג, הוא ימשיך להיות קשור למקור חיותו. אך בלעדיהם – הרי אינו דג טהור.

הקשקשת – מגינה עליו, שומרת על ה"דג" שבו, שלא יינזק מהסביבה, שלא יושפע מחולאי ואווירת הסביבה.

הסנפירים – מסייעים לו לנוע ממקום למקום, הודות להם יכול הוא לשוט במימי הים, או בלשונו של הרבי ב"רשימות" חוברת לט: "סנפירים, ששט ופורח בהם ונעתק ממקומו למקום חדש".

הדג - החסיד, השליח, התמים, חי במים. קשור הוא למשלח, מקושר הוא לרבי, לומד את תורתו, ממלא את הוראותיו. הוא יודע שזה מקור חיותו, ומכאן שואב הוא את חייו. ללא קשר לרבי, חייו אינם חיים.

אולם בזה לא די. בהכרה זו בלבד אין די כדי לומר שדג זה אכן דג טהור הוא. עליו להיות גם בעל שני סימני טהרה. הוא צריך משהו מעבר לזה, עליו להיות גם בעל סנפירים וקשקשים.

קשקשים – מבאר רבינו הזקן באגרת הקודש בספר התניא שהם לבוש המגין, וב"רשימות" חוברת הנ"ל מבאר הרבי שהם מורים על יראת שמים. חובה על ה"דג" שיהיה לו מורא רבך, פשוט תנועה של "יראה" מהרבי, פחד כפשוטו. לחשוב שהרבי מביט בך, עיניו מפלחות את חדרי כליותיך, ואתה אמור להחליט האם פעולה זו שהנך עושה ראויה היא אם לאו. מה הרבי היה מגיב על פעולה זו. מה הוא היה אומר לו היית שואל אותו.

סנפיר – זו התנועה ממקום למקום. יציאה ממקום אחד ומעבר למקום השני. אם עד היום גדלת בחממה חב"דית, למדת עד עתה בתומכי תמימים, כעת עליך "לשוט ולפרוח", צא לעיר אחרת, תתגורר בשכונה מרוחקת. ולשם תביא את מקור המים-חיים, שם תוכיח שאתה דג.

גם בחיי היום יום, אם זה בכפר חב"ד, בקראון הייטס או בישיבת תומכי-תמימים - יש להיות "בעל סנפירים", לצאת משגרת היום יום – בגלל ובשביל הרבי. להיות תמיד בתנועה של הוספה, בתנועה של לא להסתפק במה שהיה אתמול, לנוע, לשוט, לפרוח. לא לדרוך במקום.

על הדג להיות גם בעל סנפירים וגם בעל קשקשים.

*

הגמרא במסכת נדה אומרת  "כל שיש לו קשקשת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". כל דג שיש לו קשקשים, בוודאי יש לו סנפירים. אולם ישנם דגים שיש להם סנפירים – אבל קשקשים אין להם, ודגים אלו, למרות שבעלי סנפיר הם, ויש להם סימן טהרה אחד, אבל הם אינם דגים כשרים.

"כל שיש לו קשקשת". חסיד, תמים, שליח, שהוא בעל קשקשים, הוא "דג" הקשור לרבי, והוא גם בעל קשקשים, יש לו יראה אמיתית מהרבי, המחשבה מה הרבי – באמת – דורש ותובע ממנו, הפחד והיראת-שמים הם נר לרגליו, הם המכוונים אותו כל העת, כל פעולה נשקלת בפלס-אמת של התקשרות לרבי, הרי מובטח הוא ש"יש לו סנפיר", גם כשהוא נמצא בנכר, בעיר לבד, גם בהחלטה על פעולות כאלו ואחרות, פעולות הנובעות מכך שהוא בעל סנפירים - דג כשר הוא.

אם המנוע שלו הוא "קשקשים" יכול הוא להיות בטוח שיש לו גם "סנפירים", פעולתו, החלטתו, היא "כשרה".

אבל אם הוא דג מסוג שונה, "יש שיש לו סנפיר", אם הוא "יש", והוא רק בעל סנפיר, אזי לאו דווקא שיש לו גם קשקשת. יש לבדוק האם יש לו גם יראה אמיתית, האם יראת-שמים טהורה היא זו המדריכה את צעדיו, ובמדה ולא כך הם פני הדברים – הרי למרות היותו בעל סנפיר, הוא אינו דג כשר. הסנפירים יכולים לקחת אותו, להשיט אותו, למחוזות שהם לאו דווקא טהורים.

מבוסס על "רשימות" חוברת ל"ט.

כ"ה במנחם-אב תשס"ז