ב"ה ערב ש"ק, ו' סיון תשפ" | 29.05.20
המלך? - בשדה!

אם בזמן הגלות אתה רוצה לראות את המלך, אזי צא אל "השדה", לערי השדה, צא לשליחות • א.ב חרמש • עלה במחשבה


בעיצומו של לילה חשוך וקודר עזב המלך את ארמונו, את עיר המלוכה. "אין המלך נמצא בביתו". זעקת שוד ושבר מחרידה לבבות, תאניה ואניה.

אנשי העיר, שהיו רגילים לראות את המלך שלשה פעמים ביום, שהיו רגילים לשמוע מדברותיו, להנות מזיו פניו, לקבל מידו דולר לצדקה יחד עם עצה ותושיה - חרב עליהם עולמם, כל ראש לחלי וכל לבב דוי. מי יורה לנו את הדרך, מי יורה דעה ומי יבין שמועה, מי יאיר לנו את פניו, איה המלך? היכן ניתן לראות אותו?! רצוננו לראות את מלכנו.

*

הגמרא במסכת ברכות מספרת שכאשר רבן יוחנן שמע שישנם יהודים בבבל שמאריכים ימים, "איכא סבי בבבל" הוא תמה: הכיצד אפשרי הדבר שיהודים יאריכו ימים בבבל, בגולה. הלא נאמר במפורש בתורה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' וגו'", אריכות ימים – "ירבו ימיכם וימי בניכם" -  יכולה להיות רק "על האדמה", על אדמת ארץ הקודש ולא בחוץ לארץ, וכיצד זה יש "סבי בבבל"?

ממשיכה הגמרא "כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו". כאשר ענו לו שהזכות שעומדת להם היא היות והם משכימים ומעריבים לבית הכנסת ולכן הם מאריכים ימים, נחה דעתו.

שואלים המפרשים מדוע נחה דעתו של רבן יוחנן עם ביאור זה, הלא שאלתו במקומה עומדת, הלא הם משכימים ומעריבים לבתי הכנסת שבבבל, ולא בארץ ישראל, וכיצד הם מאריכים ימים כנגד פסוק מפורש?

ונקודת הביאור שלהם היא, היות ועתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל להיקבע בארץ ישראל בגאולה הקרובה, לכן כאשר יהודי בבל משכימים ומעריבים לבתי הכנסיות בשכונתם, הרי הם בעצם עומדים בקרקע השייכת לאדמת ארץ ישראל, הם עומדים "על האדמה" של ארץ הקודש, ולכן ראויים הם בדין לברכת "למען ירבו ימיכם".

*

בהתוועדות יו"ד שבט תשי"ד מבאר הרבי באריכות, בכמה אופנים, את משמעותה ומעלתה של ההשתטחות על הציון הק' של נשיא הדור.

אחרי הביאור על כך שנשיא הדור טמון בחוץ לארץ, בגולה, כי הוא רוצה להישאר עם צאן מרעיתו, אנשי דורו  - למרות שמצד השלמות שלו יכול היה להיכנס לארץ ישראל – וזאת משום שהוא רוצה להיות איתם ולסייע להם בגשמיות וברוחניות -

מבאר הרבי ענין נוסף, שנשיא הדור, בהיותו טמון בחוץ לארץ, הוא פועל את הקשר של צאן מרעיתו עם ארץ הקודש.

ונקודת הדברים היא, היות והתפלות כולם צריכות להיות מכוונים לארץ ישראל, וקברי הצדיקים בחוץ לארץ הם קשורים באמצעות מחילות לארץ הקודש, דרכם יקומו הצדיקים בתחיית המתים בקרוב ממש, ודין ה"לשכות הפתוחות לקודש – כקודש", הרי שפתחו של ציון הצדיק הוא בארץ הקודש, ותפלה על ציון הצדיק, היא כתפלה בארץ הקודש.

ולא רק שקברו של הצדיק פתוח לארץ הקודש כמו שהיא בזמן הגלות, אלא התפלה על ציון הצדיק היא כתפלה בארץ ישראל כפי שהיא בדרגתה האמיתית, ולא כפי שהיא כעת בימי החורבן, היות ואצל הצדיקים, "לפני הנשמות הגבוהות לא נחרב הבית כלל", וניכר אצלם מעלתה העצמית של ארץ ישראל, כמו בזמן הבית, לכן התפלה על ציונו של נשיא הדור, כמוה כתפלה בארץ ישראל בזמן הבית.

*

בזמן הגלות הדברים אינם מתנהלים כפי שהם אמורים להיות במקורם.

אם בזמן הגלות אתה רוצה לזכות לאריכות ימים ל"ירבו ימיכם על האדמה" – הרי גם באם תשכים ותעריב לבית הכנסת בבבל, גם שם, בבית הכנסת שבבבל, תהיה "על האדמה" של ארץ הקודש.

אם בזמן הגלות אתה רוצה להתפלל בארץ ישראל ברמת הקדושה של זמן הבית, בארץ ישראל שלא בשליטת ה"עי"ן שרים" של זמן הגלות – אזי סע לציון הק' של נשיא הדור, הנמצא בחוץ לארץ, ותתפלל שם ב"ארץ ישראל".

אם בזמן הגלות החשוכה הזו אתה רוצה לראות את המלך, גם כיום כשלא רואים אותו בעיר המלוכה – אזי צא אל "השדה", לערי השדה, צא לשליחות...

בערי השדה, שם השלוחים "רואים" את המלך. הם, אלו שיצאו אל השדה כי המלך ביקש מהם, כי הם יודעים שזה רצונו של המלך וזה מה שהוא מצפה מהם. הם, אלו שמביאים כל יום, קיץ וחורף, לילה ויום, את המלך ואת דבר-המלך אל העם שבשדות, הם אלו שמקריבים את חייהם בעבודת השדה, מתמודדים אל מול "איש יודע ציד איש שדה",  בגלל ולמען נחת רוחו של המלך –

הם, אלו שיודעים שתפקידו של המלך הוא "להוריד את השכינה למטה בארץ", להוריד את השכינה אל המקום הכי תחתון, אל השדה ואנשי השדה, והם, נשותיהם וילדיהם, עושים זאת בכוחו ולמענו, בתנאים של אכלני חורב ביום וקרח בלילה –

הם, אלו שמקימים בבבל בתי כנסיות ובתי מדרשות ומביאים יהודים שישכימו ויעריבו לתוכם, בונים בתי מקדש מעט שייקבעו בקרוב ממש "על האדמה", בארץ ישראל של זמן הבית השלישי -

הם, הם גם אלו, שזוכים "לראות" את המלך בשדה, הם זוכים לראותו – גם היום, כשאנשי העיר אינם זוכים לראות את המלך. הם רואים את הרבי כיצד הוא מוליך אותם יד ביד, הם רואים וחשים את כוחותיו ואת ברכותיו המלוות אותם יום יום, בכל צעד ושעל.

הם זוכים לראות את הסבר פנים יפות, את הפנים שוחקות של המלך, לא רק בחודש אלול, אלא כל ימות השנה.

אם גם אתה רוצה לראות את המלך – צא לשליחות, צא אל השדה, שם תראה אותו, כי המלך – בשדה.

ח' באלול תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
2
1. ויש לקשר זה עם המדובר לעיל
ויש לקשר את דבריו של א.ב. חרמש עם המובא לעיל ב"שטורעם" מדברי אחיו של א.ב. חרמש, בעת הצאתכם לשלום הידוע למוסקבה, אשר המלך מראה פנים שוחקות רק להנמצאים בשדה, להבדיל מיושבי עיר הבירה שאינם זוכים לראות את פניו השוחקות...
ח' באלול תשס"ז
2. מה הקשר
מה הקשר למצולם?
ח' באלול תשס"ז