ב"ה יום שלישי, י"ג ניסן תשפ" | 07.04.20
מימין לשמאל: שלוחי חב"ד בתאילנד בטקס לנפגעי הצונאמי, השליח בניו אורלינס מעביר ספרי תורה במהלך השטפונות, השליח בקליפורניה מסייע לכבאים בכיבוי השריפות והשליח בקרפאטים ליד ביתו שנשרף
מימין לשמאל: שלוחי חב"ד בתאילנד בטקס לנפגעי הצונאמי, השליח בניו אורלינס מעביר ספרי תורה במהלך השטפונות, השליח בקליפורניה מסייע לכבאים בכיבוי השריפות והשליח בקרפאטים ליד ביתו שנשרף צילום: שטורעם
מי במים ומי באש • דעה

כל מי שיצא לשליחות הבטיח לעצמו ולסובבים: אני יוצא בשליחותו של הרבי "באש ובמים", אני שם, בכל מצב ובכל עת, למרות הכל • א.ב חרמש


- לקראת כינוס השלוחים העולמי הנפתח בשבוע הקרוב -

בחוברת "תשורה" שיצאה לאור לרגל שמחת נכדי השליח למרוקו הרב לייבל ראסקין ע"ה, בה מסוקרים מאורעות יום הבר-מצוה של בנו, השליח הרב יצחק רסקין, שהתקיימה ב-770 ללא נוכחות אביו, שנשאר בהוראתו של הרבי במרוקו – מובא מכתבו של הרב דוד ראסקין, בו הוא כותב:

"ספרתי מה שזכה הבר-מצוה לשמוע על יחידות, שתהי' אצלו חסידישע הכנות על הבר מצוה, ושאביו כתב לו שיקבל עליו למסור לכ"ק אדמו"ר שליט"א עד מסירת-נפש באש ובמים, ושזה תהי' לחתן הבר-מצוה הוראה לכל החיים, שיעזור השי"ת שלא יצטרך למסירת-נפש".

כל מי שיצא לשליחות הבטיח לעצמו ולסובבים אותו: אני יוצא בשליחותו של הרבי "באש ובמים", אני שם, בשליחות, בכל מצב ובכל עת, למרות כל הקשיים.

מה הפירוש "באש ובמים".

*

מעבר לזה שהשלוחים מסורים ונתונים לזולת, מעבר לזה שיומם ולילה חושבים הם על הקהילה, על צרכי יהודי העיר, הן על התושבים ככלל ועל יהודי פלוני או משפחה אלמונית כפרט – הם גם אנשים פרטיים, עם רמ"ח אברים ושס"ה גידים – גשמיים ורוחניים – משלהם.

גם להם יש צרכים רוחניים משלהם.

אמנם רובו המכריע של עיסוקם הוא בלב ונפש למען האחר, למען הזולת. אבל אל להם להזניח את צרכיהם האישיים, למלא את המטען הרוחני האישי שלהם.

הם משלבים בחייהם "אש" ו"מים". עבודה עם הזולת, יציאה אל הכלל, יציאה מהחיים הפרטיים, עשיה בלהט, "מארי עובדין טבין", עובדים במטרה "לשרוף את חומות הגלות". לצד עבודה עם עצמו, לימוד תורה אליבא דנפשיה, "מארי תורה", אין מים אלא תורה.

"רצוא" – לצאת ולהתנתק מהעולם, לצד "שוב" – עבודה עם העולם.

בהתוועדות י"ב תמוז תשל"ד אומר הרבי: ..."כאשר אומרים "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים", היינו - הן במים לא ניטבע והן באש לא נישרף, אין הכוונה לענין כפשוטו ח"ו, כיוון שענינים אלו כבר נעשו גם עבורנו על-ידי היחידי סגולה ואנשי הסגולה ודור הסגולה, הן בדורנו והן בדורות שלפני-זה, ולנו לא נותרו אלא הבירורים האחרונים, עד לנקודת הענינים כפי שהם בעבודה הרוחנית, שבזה יש לוודא ולהבטיח ש"במים לא ניטבע ובאש לא נישרף".

"וכללות הענין הוא - של"רצוא" יהיה "שוב", ול"שוב" יהיה "רצוא".

"ובפרטיות יותר: "מים" קאי על ענין התורה, "אין מים אלא תורה", ויהודי שחלקו בתורה ויש לו חשק בלימוד התורה, ויתירה מזו שמצליח בלימוד התורה, יכול לחשוב שעליו "להטבע" שם, ולשאר כל הענינים לא תהיה שייכות כלל. וכדי לשלול סברא זו מבטיחים לקב"ה, ומתוך שירה וזמרה - "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים", היינו שאף על-פי שה"מים" דתורה הם מים טובים ומתוקים וכו', בכל זאת לא "ניטבע" בהם.

"ובסגנון דנגלה דתורה, לשון הגמרא במסכת יבמות - "כל האומר אין לי אלא תורה, אזי ח"ו - "אפילו תורה אין לו", כי אם כל רצונו הוא "לטבוע" במים של תורה, אזי "אפילו תורה אין לו", אלא צריך-להיות "תורה וגמ"ח"..

"ולאידך גיסא, יש לוודא ולהבטיח גם בנוגע למי שעיקר עניינם הוא מצוות, מארי עובדין טבין, שעיקר ענינו הוא גמ"ח ומעשה המצוות, יכול לטעון שביכולתו "להישרף" במעשה המצוות, שעניינו הוא להעלות ולקדש את כל עניני העולם על-ידי קיום המצוות, ועל כך אומרים לו שאין לו "להישרף" מבלי שייכות למים ח"ו, שהרי "גדול לימוד שמביא לידי מעשה", "ולא עם הארץ חסיד", ובנוסף למעשה המצוות שבהם הוא "בוער" ו"נשרף" עליו לשתות מים ו"לטבוע" ולהשקיע את עצמו ב"מי הדעת הטהור", "אי וו אגניע מי ניע סגארים"...

*

המשפיע ר' מענדל וועכטער התוועד לא מכבר עם כמה שלוחים, והוא דרש מהם להקדיש זמן-רוחני עבור עצמם, לשבת וללמוד אליבא דנפשי' דף גמרא, מאמר דא"ח, שיחה לעיון – לא כדי להכין לשיעור, לא עבור דרשה בבית הכנסת, אלא עבור עצמם, כדי למלא את המצברים האישיים. להתנתק לזמן-מה מהעולם, מהמחויבויות לכלל ולזולת, וללמוד עבור עצמם, כמו בישיבה, כדי להתרענן רוחנית.

הוא המשיל את השלוחים לנהגי אמבולנס, הנוסעים וממהרים להצלת נפשות, עסוקים כל העת בטיפול-רוחני של פיקוח נפש. "אתם עסוקים כל הזמן בהצלת חיים, רצים לכאן, ממהרים לשם, מצילים נפש, ועוד נפש, מכניסים אינפוזיה לנפגע זה, מנשימים את ההוא, רצים לרחוב הבא וחובשים את הפצוע המתגורר שם – אבל לפעמים צריכים לעצור ולמלא דלק.

"באם תסעו ללא הפסקה, הדלק ייגמר, ואז תעמדו תקועים מבלי יכולת להמשיך ולהציל חיים. חובה לעצור, לשכוח מכל הפצועים לכמה דקות – ולמלא דלק. בשביל המכונית שלך. ללא זאת – לא רק אתה תתרוקן, גם הפצועים לא יוכלו לקבל טיפול".

חובה עלינו לזכור כל העת, כי עלינו לעבוד בשליחות של הרבי "באש ובמים", הן באש והן במים, גם למען הכלל, אך גם לא לשכוח את עצמינו – לעבוד בשני הקווים, ולשלבם יחד: אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים!

- ב -

לא מכבר קראנו בפרשת נח, שבשליחותו של הקב"ה הוא עסק עם ברואיו במשך שנה שלמה, טיפל בהם, דאג לכל צרכיהם יומם ולילה, ובלשון המדרש רבה: "כל אותם שנים עשר חודש לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו".

ובתמורה – הוא "זכה" לקבל מהם משוב שכתוצאה ממנו הוא הסתובב "גונח וכוהה דם".

שבוע לאחר מכן קראנו על אברהם אבינו, שהקב"ה אומר לו , צא לשליחות, "לך לך", ואני מבטיח לך ש"ואעשך לגוי גדול, ואברככה ואגדלה שמך".

ישנם שלוחים שאוחזים עדיין בפרשת נח, ישנם כאלו שכבר סיימו את נח, והגיעו לפרשת לך לך.

ישנם כאלו שאוכלים מרורים: קשיי תקציב, קהילה מתנכרת, צרות עין של בעלי ברית וכאלו שאינם, אנטישמיות. נלחמים בכיבוי שרפות, הם מסתובבים "גונח וכוהה דם".

ישנם כאלו שכבר הקימו קהילה לתפארת, בנו מבנים לשם ולתהלה, יש להם ארגון ידידים תומכים, יש תחתם כבר שליח עושה שליח, שלוחי תורה, דור שני של שלוחים כבר פועל גדולות ונצורות, הם היו לגוי גדול, "ואגדלה שמך", הם כבר מתנהלים על מי מנוחות - אבל אלו ואלו שם, בעריהם, בכל מצב, בכל יום, בטוב ובמוטב.

הם לא מתפעלים מקושי, ויש הרבה ממנו, הם למען הרבי "באש ובמים", לא מתפעלים מה"מים רבים", לא מתרשמים מאש השנאה – הם שם. אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים!

- ג -

כשכל העיר בורחת מפני גאות גלי המים – הם שם, נחלצים לעזרה, מסייעים בגוף ובנפש, תוך מסירת הנפש.

ראינו אותם אחרי שיטפון גלי הצונאמי במזרח, ראינו אותם בניו אורלינס, ראינו אותם בפלורידה אחרי "קתרינה" ו"וילמה". לא מתפעלים מה"מים רבים". הרבי שלח אותם לשם, והם שם. מסייעים לעוד יהודי, אם זה בצרכיו הגשמיים ואם זה בצרכיו הרוחניים. הם מכריזים לרבי ולעולם כולו: אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים!

כשכל העיר בורחת מפני להבות האש – הם שם, נחלצים לעזרה בגוף ובנפש, תוך מסירת הנפש.

ראינו אותם לא מכבר באתונה של יוון, וראינו אותם בימים אלו ממש בעריה הבוערות של מדינת קליפורניה. לא מתפעלים מגובה הלהבות. הרבי שלח אותם לשם, והם שם. מסייעים לעוד יהודי, אם זה בצרכיו הגשמיים ואם זה בצרכיו הרוחניים. הם מכריזים לרבי ולעולם כולו: אי וו אגניע מי ניע סגארים!

*

הם לא מתפעלים משריפות עולמיות, וגם לא מתפעלים יתר על מידה משריפות יזומות, אישיות, כאלו המכוונות נגדם.

לא מכבר ראינו בעינים כלות את קירות ביתו המפויחים והעשנים של השליח לאוזגורוד שבאוקראינה ולבנו נחמץ. כל רכושו היה למאכולת אש. להבת שנאת ישראל של ימי הביניים פרצה ועלתה שוב, והיא כילתה בית יהודי נוסף.

לא מכבר חנך הוא מקווה-טהרה בעירו, בהשתתפות שלוחים רבים מהאיזור, מרבה "מי הדעת הטהור", וגם אז הוא צלל במים אדירים של קשיים, נכנס ראשו ורובו אל המים, עד אשר הגיעו מים עד נפש, והנה כעת עליו להתמודד עם להבות האש.

אבל הוא אינו מתפעל, ולא עוברת במוחו מחשבת פסול. הוא יודע דבר אחד - הוא שם כי הרבי שלח אותו לשם, הוא שם והרבי איתו לצדו. הוא בטוח בנבואתו של ישעיהו האומר: "ועתה כה-אמר ה' ... כי-תעבור במים איתך-אני ובנהרות לא ישטפוך, כי-תלך במו-אש לא תיכווה ולהבה לא תבער-בך ... מאשר יקרת בעיניי נכבדת ואני אהבתיך...אל-תירא, כי איתך-אני".

לא חולפים להם אלא שעות ספורות מאז שביתו עלה על המוקד, ועל קיר הבית מתנוסס שלט גדול ממדים, שלט שצולם על ידי כל רשתות התקשורת במקום, שלט בו השליח מכריז ואומר לרבי ולעולם כולו, אני כאן, לעד! איננו מתפעלים מקשיים, או כמו שהוא כתב בשפה המדוברת: אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים!

- ד -

לא מתפעלים מקשיים כאלו ואחרים, הם שם באש והם שם במים, הם עובדים עם הזולת מתוך להט "אש", ועובדים עם עצמם ב"מים", הם חיילים של הרבי – וחייל אינו מתפעל לא מאש ולא ממים.

הם הצבא של הרבי, הם אומרים לו: הן במים - אנו ("מי") לא נטבע "מי ניע פאטאנים", והם אומרים לו: הן באש - אנו ("מי") לא נישרף, "מי ניע סגארים".

הולכים הם במסירת נפש למען הרבי, הרבי הוא הרי האבא שלנו, ובן למען האב – נכנס למים ונכנס לאש, כמובא בתניא בשם הזוהר: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר בגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי' כו' ומסר גרמיה וכו'"

וכאשר הרבי הוא אבא של כל השלוחים, הרי השלוחים אחים הם. וכאשר אח נמצא בצרה, האח האחר נחלץ לעזרתו. לא מכבר ראינו זאת, כאשר ביתו של השליח בסטטן-איילנד עלה באש, נחלצו השלוחים לעזרתו, וגייסו כספים רבים. ובמאורע האחרון, זה שהתרחש באוזגורוד עמדתי נדהם – במסגרת עבודת השליחות שלי - אל מול גלי התמיכה הכספית ששלוחים הוזילו מכיסם הנקוב למען האח, למען הבן של האבא שלהם, הנמצא בצרה.

רק יום קודם עמדנו בקשר עם כל אותם עשרות שלוחים, גם למחרת היום עמדתי איתם בקשר, בנוגע לתקציבם, מצוקותיהם הכספיות ידועות לי היטב, מכיר אני את מצבם הכלכלי. אך כאשר אחיהם, בשרם-ועצמם, זקוק לעזרתם, כאשר בנו של אביהם הינו אוד מוצל מאש, מה להם חשבונות ומי להם בעלי-חוב. הם מוזילים לו מלשד עצמות ארנקם...

וכשהם מגיעים בימים אלו כולם לכינוס השלוחים, כשכל האחים מתכנסים ליד אבא, כאשר הצבא הגדול עומד ליד המצביא העליון, ליד ה"קאמאנדיר אין טשיף" [כפי שהרבי היה מתבטא בשיחות לילדי צבאות ה'], הם מכריזים ואומרים לו, בלשון רבים: מי (אנו) ארמיא אדמורא!

איננו מתפעלים כלל מהקשיים: מי – במים, ומי – באש!

(פורסם בשבועון כפר חב"ד).

כ' בחשוון תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
6
1. מיוחד
כרגיל, מדהים, מיוחד, נוגע ללב ובעיקר נוגע לכל שליח באשר הוא.
כ' בחשוון תשס"ח
2. אולי תכתוב עלינו
שלום א.ב. חרמש

אולי, לכבוד כינוס השלוחים תכתוב על מגזר גדול וחשוב אשר כמעט שלא זוכה ליחס - השלוחים שתחת השלוחים.
אנחנו, העובדים תחת שלוחים אחרים, סובלים מאוד מאוד. מידי יום ביומו.
אנחנו הגענו לשליחות, והפכנו לעבדים ולשפחות לשליח (ולפעמים לשלוחה...).
אנחנו מוסרים את השיעורים, קמים מוקדם לפתוח ולנהל את בית חב"ד, ואפילו מזמינים את כרטיס הטיסה לשליח לפני כינוס השלוחים.
אנחנו אלו המארגנים את רוב הפעיליות. אלו שעושים את העבודה השחורה, ואלו שמקבלים את ההערות והצעקות אם הדברים לא נעשים כראוי.
אנחנו שבאנו כזוגות צעירים מלאים ברצון טוב, לא ידענו כסף מהו, ותנאים וחוזים מהם, ונשארנו עוד הרבה שנים עם אותה המשכורת ואותם התנאים.
אנחנו אלו שלעולם לא מוזכרים בשום מקום, מקומי או חבד"י, אלו שמוסרים באמת את הנפש, בלי כל הפריוויליגיות הקיימות לשליח שמעלינו, והן קיימות, ועוד איך!!!!
אנחנו שקורעים את עצמנו שנים ועוזרים לשליח לחנך את ילדיו, ובסוף הוא מתחתן ונהיה לבוס מספר שתיים.....
ואלי, אתה הרי מכיר את הסיפור, ואתה הרי יודע שאסור לנו לפתוח את הפה. אז אולי תהיה אתה לנו לפה?

שליח - תחת שליח......
כ' בחשוון תשס"ח
3. ל2!
תדרוש מהרב קוטלרסקי סדנא מיוחדת בעניין בו תטכסו עיצה כיצד להתמודד עם המשקל הכבד שעל ראשכם... בוודאי ישנם בעלי נסיון שיודעים להעמיד את הגב' ובעלה במקומם בצורה נימוסית.
וכבר אמרו עדיף להתחיל כגויים ולסיים כיהודים מאש ח"ו ההיפך1
כ' בחשוון תשס"ח
4. שנתאסף? עדיף להתאבד
שנתאסף? שנעשה סדנאות על הנושא?

ואז נשב כולנו ונפתח ונוציא את כל מה שיש לנו בבטן, ואז נחזור הביתה ונחטוף על הראש מהבוס איך העזנו לדבר ככה עליו.

שהרי אם אתה שליח ראשי וצריך לקנות ספות. זהו ענין של הרבי. נטו.

אבל אם אתה תחת שליח, ואינך מסוגל להתמודד עם יחסו העוין, המשפיל והמתנשא, הרי זה בגלל שאישיותך אינה מספיק רחבה ואינך מספיק בטל....

אפשר לכתוב ספרים!!!!

שטורעם, הרימו את הכפפה, החלו לדון בנושא לפני הכינוס!!!!!

אף אחד לא שואל אותנו מה דעתנו.

איננו חברים בועד הכינוס, וחלקנו אף לא יגיע לכינוס כי צריכים להשאר במקום בפרט כאשר הוא נוסע.

היו לנו לפה!!!!!

תחקירן שיחקור את הנושא מקרוב, יגלה פ ש ע י ם שאיש לא היה מעלה על דעתו.

והכול בשם השליחות

והכול בשם הרבי

ואחר כך מתפלאים על המצב!!!

להתעורר!!!!
כ"א בחשוון תשס"ח
5. עיצה טובה
למס' 2 . אל תהיה חסיד שוטה

תקום ותעזוב את השליח שלך. הוא נשמע נוראי. יש הרבה מה להשפיע בארץ ובעולםץ אין סוף לעבודה . תבחר מקום אחר לשליחות ותפסיק להתפעל מלחצים חברתיים מה יגידו במשפחה ובחבד שעזבת מקום שליחותך. תמצא פינה נעימה ותעבוד בשמחה ובטוב לבב. ואל תקשיב למה שאומרים לך ,אתה שומע ?
כי כל מי שיטיף לך הוא צבוע.
י' בטבת תשס"ח
6. "ושמוע בין אחיכם"...
למגיב 5 היקר!
איך הינך יכול לייעץ ולהסיק מסקנות בטרם שמעת את הצד של ה"שליח ראשי"... הרי זה היפך התורה.
אוכל לומר לך שבתור שליח ראשי שת"ל מתייחס אנושי ואף יותר מכך לשליח שמתחתיי כואב לי לשמוע את צעקת השליח הכאוב מגיב 2 ו 4 אבל לא אוכל נוכל להסיק שום מסקנות בטרם שומעים את שני הצדדים.
שליח "ראשי".. אי שם.
י' בסיון תשס"ח