ב"ה יום שלישי, י"ד חשוון תשפ" | 12.11.19
הרב טוביה בלוי
הרב טוביה בלוי
מי ביקש מכם "לא לסלוח"?

מיוחד לשטורעם: הרב טוביה בלוי בתגובה למאמרים שהתפרסמו כאן מאת הרב יהושע מונדשיין והרב אהרן דב הלפרין (עלה במחשבה)

הובא לתשומת ליבי לעיון בנושא "לא נשכח ולא נסלח", ונתבקשתי לחוות דעתי.

לקריאת מאמרו של הרב יהושע מונדשיין לחץ כאן. לקריאת מאמר התגובה של הרב אהרן דב הלפרין לחץ כאן.

ובכן, המשפט "לא נסלח" מבטא את עומק הבעייתיות שבהשתתפות רבים במאבק נגד ההתנתקות. המאבקים בענייני יהדות בארץ הקודש והמאבקים למען קודשי ישראל צריכים להתנהל בשליחותו של הקב"ה, כמצווה עלינו בתורתו. זאת במישור העקרוני.

אשר לפרטי המאבק ודרכיו, יש הבדל בין אם הם מוכתבים אכן מתוך אותה כוונה טהורה של דאגה לענייני יהדות (כמובן – ארץ הקודש ופיקוח נפש בכלל זה) לבין אם הם מוכתבים מתוך רגש אישי, לאומי או פוליטי או התלהמות כלשהי וכיוצא בזה.

הביטוי "לא נסלח" מסגיר בצורה חדה את מניעי המאבק ואת מניעי מחברי סיסמא זו במאבקם, שהם אישיים, פוליטיים, לאומיים וכיו"ב.

הרי לא שייך שאסלח או לא אסלח על חילול שבת, לא שייך שאסלח או לא אסלח על ניתוחי מתים וכו' וכו'. המושג "לא נסלח" מצהיר בפירוש: זה היה מאבק שלנו מסיבות כלשהן, ובידינו לסלוח או לא לסלוח.

מובן שהנפגעים הישירים, כגון מגורשי גוש קטיף ודומיהם יכולים לדון אם לסלוח או לא לסלוח, אבל מי שלא נמנה על המגורשים,  היה אמור להיאבק נגד מסירת שטחים מתוך אותם סיבות הידועות שהרבי זעק עליהם, וסיבות אלה אינן אישיות ולא ניתנות לסליחה או אי סליחה. וזה עומק הבעיה.

ראוי להוסיף: חמישים שנה יצאנו חוצץ נגד נטורי קרתא ודומיהם, שהטיחו נאצות, חירופים וגידופים כלפי מחללי שבת בפרהסיא, אוכלי נבלות וטריפות, מחטיאי הרבים, מעבירי ילדי ישראל על דתם, מחטטי קברים, מחרידי מנוחת מתים לאחר פטירתם, מפרסמי דברי כפירה, כי אמרנו (וזו האמת) שלא זו דרך התורה.

עתה משתמשים באותם ביטויים, פחות או יותר, כלפי מי שחטאו בחטא הנורא (ואכן, נורא ואיום) של עקירת יהודים (דבר חמור מאד, אך, אגב לא זו מלחמת הרבי) ומוסרי שטחים ארץ הקודש לאויבים.

הסברים על ייחודם של חטאים אלה משאר העבירות ישנם לרוב, אם כי ניתן בקלות למצוא את אותם הסברים לגבי החטאים המנויים לעיל. ההסבר הפופולרי ביותר הוא: התקשרות, כיוון שהרבי, כידוע זעק מרה נגד ויתור על השטחים. אבל, יודעים מי שלומדים וקוראים את שיחות הרבי כי הרבי זעק מרה (עוצמה של זעקה לא ניתנת למדידה כמובן) כלפי אותם חטאים דלעיל ממש, במיוחד כלפי גזירת "מיהו יהודי" וכפירה הנוראה של "אתחלתא דגאולה", אשר נושאי דגלה הם כיום אורחי כבוד ונואמי כבוד במחנינו.

במיוחד זעק הרבי, בזעקות חוזרות ונישנות, בכל מיני ביטויים, במשך ארבעים שנה, על עיכוב ביאת המשיח כאשר, הדבר הנדרש הוא קו לימוד והפצת פנימיות התורה. מותר לומר בוודאות שההתלהמות הלאומנית אצלנו מהווה פגיעה חמורה, עד כדי סיכון אפשרות של קירוב אלפי יהודים לחסידות.

ט"ו בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
14
1. סוף סוף נאמרת האמת
שערי תשובה לא נינעלו!!!

וגם אם נינעלו הרי הנועל הוא

הקבה"ו ולא קופירייטר כזה או

אחר

ויותר מכך (גם אם נניח שנכון

הביטוי ) היכן יש ציווי מהמשלח

לפרסם זאת???

לביטוי כזה?... גם
ט"ו בחשוון תשס"ו
2. אמת ויציב
ט"ו בחשוון תשס"ו
3. דמגוגיה במיטבה
מאמרו של הרב טוביה בלוי, עם הביקורת המופנית בו כלפי כל ההולכים בדרכו של הרבי להאבק ללא לאות בנושא שלמות הארץ, איננו רלוונטי כלל לנושא הנידון במאמרים של הרב מונדשיין והרב הלפרין. הנושא הנידון היה (בלי שום קשר דווקא לנושא של שלמות הארץ) עקרוני-פילוסופי: האם העובדה שמי שעשה דבר רע עשה זאת בעצם בשליחותו של הקב"ה, מתירה לנו או לא מתירה לנו לכעוס ולא לסלוח למי שעשה את המעשה הרע. נקודה.

וכהגדרת הרב מונדשיין, שהשאלה היתה: האם אריק שרון גירש את היהודים, או שהקב"ה גירשם באמצעות "אריק שבט אפו"?

זה הכל. על זה דנו הרב מונדשיין והרב הלפרין. אם הרב בלוי, כדרכו, רוצה לצאת חוצץ נגד אלו שהוא חושדם ב"לאומיות", זו זכותו, אך אין לזה שום קשר, גם לא קשר עקיף, לנושא הנידון בשני המאמרים.

ט"ו בחשוון תשס"ו
4. לא נשכח ובוודאי לא נסלח
למי שמתראיין לכלי תקשורת שנלחמים ברבינו!
ט"ו בחשוון תשס"ו
5. קול שפוי אחד...
מאמריו של הרב טוביה בלוי בכללות, ובפרט בנושא שלימות הארץ, מהווים אי (כמעט בודד) של שפיות בין כל 'הוגי הדעות' למיניהם.

הגדרת הדברים נכון, שימת הדגש במקומות הנכונים והאמיתיים - הם חלק מתכונותיו של הרב בלוי.

יישר כוחו של הרב בלוי,
ויישר כוח לאתר הנפלא "שטורעם" על הבמה הנפלאה שנותנים לכותבים מסוג זה.

עלו והצליחו!
ט"ו בחשוון תשס"ו
6. תגובה לתגובה הדמגוגית ( 3 )
ההחלטה הדמגוגית של אושפיזאי היא עצמה דמגוגיה.

הרב בלוי העלה נקודה חשובה מאוד של סטיית קבוצות שונות בחב"ד, מפעילות על פי השקפותיו של הרבי במאבקים על שלמות התורה, העם והארץ.

עובדה שמתבטאת גם בסיסמא הזו.
ט"ו בחשוון תשס"ו
7. סוף כל סוף קצת שפיות
לא לחינם הופקדו בידי הרב טוביה בלוי תפקידים שונים בפרסום דעתו של הרבי במשך השנים.

הנה לנו אחד שלא נותן לכל מיני הרגשים שונים ומשונים להסיט אותו כמלא נימה מדעת תורה אמיתית.

הגיע הזמן שרבנים כדוגמת הר"ט בלוי והרח"ש דייטש ימלאו את החלל הריק שנוצר (בהעדר משפיעים אמיתיים) ויכניסו קצת שפיות וכיוון בכל חב"ד.
ט"ו בחשוון תשס"ו
8. החזרת שטחים זה גזל של עם ישראל
כפי שהרבי מציין, ועל גזל אין סליחה עם שישיב את הגזילה, קרי: להחזיר את השטחים לידינו. מעבר לכך שגזלו ורמסו אלפי משפחות, הרי כאן מדובר בגזל מכל יהודי שיש לו ד' אמות בארץ ישראל. כפי שהרבי אומר למר אידליסט.
ט"ז בחשוון תשס"ו
9. דברים של טעם
אכן צודק הרב בלוי בדבריו. הרי לפני עשור שממציא הסיסמא נמנה על הצד השמאלי של המפה תקפו בעיתון כפר חב"ד סיסמה זו. היום שזה נחלת הצד הימיני של המפה זו סיסמה ראויה.
חבל שיצא שכלם של אי אלו אישים "בקדושה ובטהרה" וכל סיסמה שקודשה למפרע ע"י מחזירי חלקים מא"י (אם לא בפועל) אז ע"י ישיבה בקואליציה (מפד"ל, איחוד לאומי ועוד) היא קדושה חבל שדעת הרבי כפי שהיטיב לבטאה בתגובתו המזוקקת של הרב בלוי היא לא נחלתם של "דוברי חב"ד" למינהם.
ט"ז בחשוון תשס"ו
10. סליחה מכבודו
סליחה מכבודו לכתוב מאמרים כל אחד יכול אבל מה באמת כבודו עשה נגד ההתנתקות
י"ח בחשוון תשס"ו
11. מי מרחק מתורת הבעש"ט?
"במיוחד זעק הרבי, בזעקות חוזרות ונישנות, בכל מיני ביטויים, במשך ארבעים שנה, על עיכוב ביאת המשיח כאשר, הדבר הנדרש הוא קו לימוד והפצת פנימיות התורה. מותר לומר בוודאות שההתלהמות הלאומנית אצלנו מהווה פגיעה חמורה, עד כדי סיכון אפשרות של קירוב אלפי יהודים לחסידות"

הר"ט בלוי הנכבד,

אם יש משהו שמרחק באמת ובהיקף עצום ומחריד זה המשיחיות.

ומי שיתן את הדין על כך אינם רק אותם השוטים אלא בעיקר אלו שלא מיחו.

כשאני נזכר במאמריך בכפ"ח נוטפי הדבש ונופת צופים כלפי אותו פורק עול שהוגדר על ידי רבנו כמרחק יהודים מתורת הבעש"ט (תוך ציטוטים מספריו שהוציא חרף האיסורים שהטיל עליו רבנו זי"ע), איני יכול שלא לומר שגם בארזים נפלה השלהבת.

וכשאני נזכר בדברי ההבל והשטות (במחילה) על כך שהגדרת את ההצבעה של כל החרדים נגד הגירוש (שהסתיימה 45:65 לטובת המגרשים) כנצחון של הרבי בבחינת ילחום מלחמות ה' וינצח", איני יכול שלא לחשוש בקול "מה יאמרו איזובי הקיר"?

קיצורו של דבר,

הנח במטוטא ממך לנושאים שמזיזים או לא מזיזים בשולי השוליים ופנו בטובכם (אתה ושכמותך) לטפל במכשול הכי גדול שקם מאז ומעולם נגד קירוב יהודים לתורת הבעש"ט - המשיחיסטים. ולכל הפחות אל תתנו להני אינשי דלא מעלי, מחריבי ליובאוויטש ומהרסיה, לגיטמציה גלויה בבחינת רבם דקרו.
י"ח בחשוון תשס"ו
12. במחילת כבוד תורתו
הרב בלוי שליט"א עשה דברים חשובים מאוד, אולם דוקא בענין זה דעתו קצת 'חשודה', וד"ל.
ממש כשם שמארגן הכנס של "לא נשכח ולא נסלח" עשה דברים חשובים מאוד, אך בענינים של הפצה ופרסום דעתו אינה נחשבת מטעמים מובנים.
בכלל היה כדאי מאוד לרענן את החשיבות בהפרדה בין דברים, לא להגיע למצב של "נשמות התועות", עם כל המכשולים שזה עלול לגרום.
[בענין זה אני נוטה יותר לשמוע לדעתו של יו"ר עמותת "פיקוח נפש", ושוב וד"ל].
י"ח בחשוון תשס"ו
13. האם הענין באמת חשוב?
בתקופה ידועה בליובאוויטש, התנהל וויכוח עז בין החסידים האם צריך לגשת ל"כוס של ברכה", דולרים, וכדומה - והסיבה למניעה כדי שלא להטריח את הרבי. היו אף שהגזימו וניסו לעצור בכח את אלו שבכל זאת רצו לעבור ולקבל מיד הרבי "כוס של ברכה" וכדומה.
יהודי פיקח שנכח במקום העיר הערה נבונה מאוד, וכמדומני שיש לה קשר גם לעניננו:
יש אנשים שרוצים מאוד לקבל "כוס של ברכה", אך עוצרים את עצמם בכח גדול, ובלבד לחוס על בריאותו של הרבי;
אולם תיתכן גם אפשרות אחרת, שפשוט כל הענין של "כוס של ברכה" לא נראה להם מספיק חשוב, ולכן די להם גם בשיקול קל כדי לוותר על כך...
אם היה מדובר בשאלה של קבלת מיליון דולר מול בריאותו של הרבי - לאו דוקא שהם היו מעדיפים את האפשרות השניה...
ודי לחכימא.
י"ח בחשוון תשס"ו
14. רפואה שלימה
בקרוב ממש
כ"א בחשוון תשס"ו