ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
מתוך פרסום קרן מאמין וזורע
מתוך פרסום קרן מאמין וזורע
אמונת יש"ע: מאמינים וזורעים

הרב יהושע מונדשיין במאמר מיוחד לשטורעם: "אין לנו אלא להצטער על הסחף בחב"ד, שכל דעה מימין, מובטחת לה קליטה" (עלה במחשבה)
בימים שלפני תחילת עקירת הישובים, היו אנשי חב"ד חשופים באמצעות שופרותיהם (מחוגי ה"שפויים") למאמרים נלהבים, המעלים על נס את אמונתם הלוהטת של המועמדים לעקירה, שאינם מכירים במציאות המתממשת אל מול עיניהם.

לאנשי חב"ד הומלץ לראות בהתנהגות זו "שיעור מאלף באמונה שלמה מול מציאות שלכאורה זועקת את ההפך. גם כשנותרו רק ימים אחדים למועד המתוכנן למימוש הגזרה, הם מלאי ביטחון כי הרעיון האווילי כל-כך והמסוכן כל-כך לא יקום ולא יהיה.. ופיהם מלא דברי אמונה שלמה ללא סייג"; "האור המופלא של האמונה שתושבי גוש קטיף מקרינים. אמונה טהורה, אמיתית, כנה כל-כך".

המציאות אינה מעניינת אותם כלל וכלל: "הם מאמינים אמונה שלימה בישועת ה' ושמים בו את מבטחם.. בונים ונוטעים ושותלים.. איזו עוצמה של אמונה!"

הם גם נערכים ל'מלחמה': "להילחם בכח האמונה והצדק".

דרכם ואמונתם משתלבות ומתמזגות עם "גילויי האמונה הטהורה והנאמנה שעם-ישראל הוכיח במסירות-נפש.. לאורך כמעט אלפיים שנות גלות כבדה מנשוא".

וכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם אין כאן טשטוש תחומין ועירוב קודש בחול? ניתן בהחלט לראות באמונתם הטהורה והתמימה אמונה בצדקת הדרך, אמונה בחוסן האומה, אמונה בזכות ההתיישבות, אמונה בנצחון הטוב, אמונה בטוב הלב היהודי, ועוד כהנה וכהנה אמונות יפות, זכות וברות.

אבל מה לכל אלו ולאמונת ישראל? מה להן ולאמונת היחוד, למשל, שעליה מסר עם ישראל את נפשו במשך אלפי שנים?

האם נצטווינו אי-פעם להאמין ש"גוש קטיף בידינו לעד", או ש"שטח משוחרר לא יוחזר" "היה לא תהיה"? אדרבה! הכל יודעים שהרבי מנע רבים מאנ"ש מלהקים התנחלויות, כשאחד הטעמים הגלויים היה עתידן המוטל בספק ואי-הוודאות של החזקת השטחים.

אמונת ישראל אינה כוללת את הוודאות ש"לא יטשם מעל אדמתם". והראיה: גלות ישראל מארצו בעבר, ועקירת היישובים בהווה! אמונת ישראל אינה כוללת "אמיתות" שהמציאות – המוכרת על-ידי התורה – טופחת על פניהן ומכחישתן! אין אנו מאמינים ח"ו בדברים שאינם נכונים!

אמונות כוזבות מכרסמות באמונה האמיתית, בדיוק כפי שכסף מזוייף מבריח מן השוק כסף אמיתי. על כך יכולים להעיד כל אותם צעירים שמשבר העקירה הותירם אכולי-ספיקות ונבוכים: זו אמונה וזה שכרה?!

ומי יאלפם בינה שאמונתם אינה אמונת אומן?

הסיסמה שהופרחה (ואף נקלטה בפרסומי אנ"ש) "מאמין וזורע", אינה אלא עיוות של מאמר רז"ל, ולא מצינו באמונתנו שאדם הרואה נהר גואה העולה על גדותיו ועומד לשטוף את שדהו, ימהר לזרוע מתוך "אמונה" שהמים יעמדו כנד וכחומה ושדהו יעלה ויצמח כגן רווה.

מדת הביטחון היא מדה נעלה, אבל לא זו בלבד שלא נצטווינו להאמין בנס ולסמוך עליו, אלא שדבר זה אסור מן הדין! כדברי אדמו"ר הזקן (אגרות-קודש, ב, עמ' מה):

"אסור מדינא דגמרא לסמוך על הנס, וחייב אדם לשמור את עצמו מכל דבר של סכנה. ואין לו לומר "שאם ה' לא ירצה הרי שלא תטרפנו חיית הטרף" – שאין אלו אלא דברי שיגעון! הבורא נתן כח לאותו בעל-חי, אבל בה בשעה משפיע הוא חכמה לאדם כדי שיוכל להגן על עצמו. וזה הוא רצונו של הבורא"!

בכל אותה תקופה ששמענו וראינו את תיאורי התושבים הנחושים באמונתם, לא יכולתי להשתחרר מהדמיון המוחלט לאווירה ששררה בירושלים ערב חורבנה השני: הנותרים בעיר הנצורה שעדיין לא גוועו ברעב, היו בטוחים שהקב"ה לא ימסור את עירו ואת מקדשו בידי הגוים, והאמינו בכל לב שברגע האחרון יצילם מן הפורענות. וכל זאת ב"זכותם" של נביאי-שקר וחולמי-חלומות למיניהם, ששטפו את מוחם במי "האמונה הטהורה".

העיר כבר עלתה באש, ואילו הם עמדו וצפו בלהבות, ואולי אפילו ציפו שיגיעו אל המקדש, מפני שהאמינו באמונה שלימה שבו ברגע שתגע האש במקדש ה', "לא יוכל" הקב"ה כביכול לעמוד מנגד ועד מהרה יחוש לעזרתם. אפשרות אחרת אינה עולה כלל על הדעת!

רובו של המקדש כבר עלה באש, אך אלפי אנשים נשים וטף הצטופפו בלישכה האחרונה שעמדה עדיין על תלה, מפני שלדברי אחד ה"נביאים" קרובה ישועתם לבוא ברגע האחרון...

ההמון העדיף את "האמונה הטהורה" של אותם נביאים שחזו שוא ותפל, על פני הדברים הנוקבים והריאליים שהשמיעו נביאי האמת: "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם".

אין לנו אלא להצטער על הסחף שחל בחב"ד, עד שהגענו למצב שבו גלוי וידוע מראש, שכל דעה ורעיון שיבואו מ"צד ימין", מובטחת להם קליטה בקרב אנשי חב"ד שיאמצום בשתי ידיהם, יענדום עטרה לראשם ו'סטיקר' למכוניתם. מחסימות כבישים ופריצת מחסומים שיתקבלו בהתלהבות אצל פלנגות המשיחיסטים, ועד לדעות מתונות יותר מחוגי "ערוץ שבע", שיזלגו לראשיהם של השפויים באמצעות ה"שופרות" הנאמנים.

כך קרה שגם אנשינו הלכו שבי אחרי הצהרות נבובות וסיסמאות שוא, שערכן הנבואי והמעשי הוא כערכה של הקביעה הנבואית "האהבה תנצח" (בה בשעה שה'תניא' מלמדנו ש"כל מעשי עולם-הזה קשים ורעים, והרשעים גוברים בו").

ומעשה באחד מ"נביאי" אנ"ש שחדר ב"מסירות נפש" לשטחים שנאסרו לכניסת אזרחים, וכשספר-תורה בידו הצהיר: "אריק שרון הכריז מלחמה על התורה! אבל התורה חזקה מאריק שרון והתורה תנצח"! דברים כדרבנות! אמונת ישראל בטהרתה! ומה עכשיו, כשעלה בידו של אריק שרון לבצע את זממו? האם יש להסיק מכך שהוא חזק מן התורה ח"ו?!

למען הגילוי הנאות יש להודות, שאחת הנבואות קלעה אל השערה והתאמתה לחלוטין: בימי ההכנה לשרשרת האנושית שחיברה את גוש קטיף עם ירושלים, הזהיר המאמר הראשי של 'שיחת הגאולה', שאם אנשי השרשרת לא יחזיקו בידיהם "דגלי משיח" לא תפעל השרשרת את פעולתה!

ואכן, כך בדיוק הווה: רוב המשתתפים לא שעו אל דברי הנביא, רק מיעוט מבוטל נפנף בדגלי המשיח, וההתנתקות קמה ונהייתה!

כ' בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
27
1. דברים נכונים בחלקם
הרב מונדשיין מציג צד אחד של הענין, שבהחלט נכון לחלוטין.
אולם יש גם צד שני למטבע. בהחלט יש מקום לבטחון בה' גם במצבים שנגד הטבע, כמבואר בלקו"ש חל"ו שמות א', עיי"ש בארוכה. וכמאמר הידוע טראכט גוט וועט זיין גוט. ואמנם סוגיא זו צריכה בירור רחב, אבל אי אפשר לפוטרה בלא כלום, ובוודאי - כך יוצא ע"פ השיחה שם - שאם אכן היו בוטחים באמת הרי שלא היתה ההתנתקות באה לפועל. אלא שצ"ע כיצד מודדים בטחון אמיתי וכו'.
על כל פנים, בענין זה יש נקודה נוספת בדרך הטבע, והיא שפעולה זו נועדה לחזק את המתיישבים בגוש קטיף בעמידתם כנגד הגזירה, וע"פ טבע אם אכן כולם היו נחושים בכך - הרי שאכן לא היו מצליחים לנתקם, בדרך הטבע כפשוטו. הבעיה הגדולה היתה שנוצרו בקיעים בעמידתם הטבעית, ותו לא מידי.
כ' בחשוון תשס"ו
2. ומה עם 'תחשוב טוב יהיה טוב'?
זה לא אמונה בשבילך? האמונה בהוראה הנ"ל שניתנה מפיו של הצ"צ לתלמידו היא גם אמונה כוזבת לדברך? "אפילו חרב חדה מונחת וכו'" זה גם איזה משפט הזוי שהוגה ע"י אותם 'אינשי דלא מעלי' אשר הגו את 'מאמין וזורע'? מה לך נזעק על אמונה של אנשים טובים - שאמונתם בקדושת הארץ -(ולא בקדושת המדינה) התבטאה בהליכה על מס"נ כיאה ליהודי בוטח ומאמין כי לא יאונה לו כל רע? אז נכון, הרבי ראה וידע כי מגורים בשטחים זה לא משהו יציב - אבל מפה ועד לשלול את חוסנם ואמונתם של אותם מתיישבים כי זה לא יקרה ולא בגלל
שגוש קטיף לעד - אלא כי גוש קטיף מביא ביטחון פיזי ליושבי בארץ ולולא זאת אזי הסכנה גוברת ותהא הארץ נוחה להכבש בפניהם ואשר ע"כ רוצים אנחנו להאמין כי סכנה מעין זו לא תקרה ע"ד שאר סכנות הן כלליים והן פרטיים?! וכי מה רע באמונה זו? האין ביטוי גדול מזה לאימרה חשוב טוב יהיה טוב?
כ' בחשוון תשס"ו
3. אמונה ותפלה
חושבני שיש כאן ערבוב בין שני דברים.
יש אמונה שיהודים 'מאמינים בני מאמינים' מחוייבים להאמין, בדברים שהתורה מצווה להאמין, ויש חיוב תפלה, כאשר ח"ו נמצאים בעת צרה.
האם מי שנמצא ר"ל בעת צרה, מחוייב להאמין שהצרה תעבור?
לא. הוא מחוייב להתפלל ולקוות ולחשוב טוב, בתקווה ובציפיה שה' לא ימנע ממנו הטוב, ויצילו מכל צרה וצוקה.
כ' בחשוון תשס"ו
4. איפה הגבול?
הכותב הנכבד צודק בכל מילה, עם הסיסמאות האלו אפשר להגיע רחוק מאוד מהאמונה האמיתית, ולראיה ראו הלינק המצורף בזה:

http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=5894

זו לא אמונה, זו טפשות ושגעון!
כ' בחשוון תשס"ו
5. נכון
תודה דוד, אכן חידדת את הדברים ונתת המחשה מוחשית.

יבואו הוגי הדעות ויסבירות לנו את ההבדל בין אמונה לאמונה.
כ' בחשוון תשס"ו
6. למה לא מסתכלים בדברי הרבי?
הרי יש שיחה שלימה על הנושא של בטחון, בחלק ל"ו בתחילתו - למה מפריחים סברות בטן במקום להסתכל בדברי הרב?
כ' בחשוון תשס"ו
7. אולי תספר לנו?
צמח, אולי תזכה את כולנו בדברי הרב?

והנה לנו דברי הרב כפי שמופיעים באחד מאתרי יש"ע:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/07/00702.htm
כ' בחשוון תשס"ו
8. שופרות או שופר?
כמה שופרות? האם גם בי"מ לשופר יחשב? אוי מתי כבר נזכה לשופר הגדול...
כ' בחשוון תשס"ו
9. אהרן דב איכה?
כבר עברו מספר שעות מעת עליית המאמר לאתר.

מרינובסקי? ליפקין? וילהלם? אף אחד לא קם?
כ' בחשוון תשס"ו
10. שופר שפוי

 

תגובה ל 8

הכותב מדגיש שהשופרות הם מחוגי השפויים, וכפי שאנו מכירים אותו בטח שאינו מתכוון לבית משיח...

כ' בחשוון תשס"ו
11. יהודיה פשוטה
אחת התגובות שהעתקתי מהלינק במס' 4:
ללא נושא (יהודיה שמנסה להאמין.)
אני לא מאמינה בלב שלם שלא יהיה גירוש. אני מאוד מקווה שלא יהיה ומתפללת, אבל לא בטוח בכלל שה´ יעשה נס. אבל, אני מאמינה בלב שלם שאם יהיה חס וחלילה גירוש, ה´ עושה זאת לטובה. אני לא מבינה איך אפשר להאמין שבטוח לא יהיה גירוש. אני גם לא בטוחה שזו הדרך הנכונה שכדאי ללכת בה, זו דרך לא מציאותית. אני חושבת שאי-אפשר להאמין ב100% שלא יהיה גירוש, כי אח"כ אם ח"ו יהיה, אז מה?? אז הרבה אשים כבר לא יאמינו בה´. אני חושבת שעדיף ללכת בשיטה של תקווה ותפילה שלא יהיה גירוש, אבל באמונה שאם ח"ו יהיה, זה הדבר הכי נכון וטוב שהקב"ה עושה לנו. אם יש למישהו משהו לענות, בשמחה!!!! יומצויין!

כ' בחשוון תשס"ו
12. אוח
אוח הרב מונדשיין בכתיבתו החדה ובסוף העקיצה הצינית (איך אפשר בלי), ממש להתמוגג...
אהבתי!
כ' בחשוון תשס"ו
13. כאילו בעל השמועה עומד כנגדו
למה לא זוכים אנו לראות את תמונותו של בעל המאמר
כ' בחשוון תשס"ו
14. בעל השמועה מפחד!
אולי בעל השמועה מפחד שיפרסמו את תמונתו, שמא יזהו אותו ברחוב ויתנכלו לו...
כ' בחשוון תשס"ו
15. די לפרבדה
מה זה משנה אם הוא צודק או לא? העיקר שסוף סוף יש במה שאפשר לכתוב שם מה שחושבים באמת, בלי צורך להתיישר לפי הקו של המפלגה.
כ' בחשוון תשס"ו
16. תגובה ל-10
כנראה הוא מתכוון לשיחת השבוע
כ' בחשוון תשס"ו
17. צודק
מסכים עם בן דרור, קשה להאמין שמאמר כזה היה מקבל ביטוי בכפר חב"ד אפילו במדור "זו רק דעתי"
כ' בחשוון תשס"ו
18. טענות סמנטיות בלבד
טענותיו של מונדשיין צודקות מבחינה סמנטית בלבד - כלפי השימוש בכינוי "אמונה". ההגדרה הנכונה היא "ביטחון".

ומאחר והמתיישבים לא השתמשו בבטחונם כדי לא לנסות למנוע את הגירוש באמצעות מעשים - הרי הביטחון כשלעצמו הוא מעלה גדולה ונפלאה.
כ' בחשוון תשס"ו
19. יהודה גדרמן
המאמר אינו מבוסס על יסודי התורה ואמונה כפי שרבים הגיבו...

המאמר רק מבטא רגשי זעם נגד המשיחסטים... אבל למה ללכת לקיצוניות?

נושא אמונה הוא רגשי ויסודי מידי מכדי להשתלח במאמר אחד בלבד ובכך להחליש את האמונה אצל כלל ישראל...

וע"כ בדיוק אמרו חז"ל חכמים הזהרו בדבריכם...

כדאי לחשוב, לעיין במקורות, להביא דוגמאות מוחשיות, להפריד בן נושא לנושא, בין העיקר לטפל, ואז ורק אז להביע דיעה...
כ' בחשוון תשס"ו
20. תגובה שיטנית
טול קורה מבין עיניך!

כתבת תגובה שלימה מלאת דמגוגיה ללא שום מקור וללא כל בסיס, תגובתך רגשית בלבד ומשתלחת בכותב הנכבד.

גם למי שאינו חכם מותר להזהר בדבריו, אא"כ אתה אכן משיחיסט ואז מכלה אני את דברי לבטלה...
כ' בחשוון תשס"ו
21. תגובה לתגובה

ב"ה

בהמשך ל19 ו20:

נראה שכותב התגובה כמו גם העורך הנכבד לא עיין מספיק בנושא האמונה וביטחון במקורות מוסר, חסידות כגון: חובת הלבבות, בספרו של ר' אברהם בן הרמב"ם, שיחות הרבי, סיפורי חסידים לדורותיהם, שיחת הרבי המפורסמת בחלק ל"ו. ולאחרונה ראיתי ספר (ב' כרכים) מדהים ושמו שומר אמונים מתולדות אהרון הקודם (מצטט הרבה מחב"ד וחסידות) המבאר בטוב טעם ודעת נושא הביטחון ואמונה.

אין זה מתפקידי לכתוב מאמרים ומראי מקורות במסגרת של תגובה. אך עיון בספרים הנ"ל יבהירו את הנושא. מאידך, האם העורך כן ציטט מקור לדבריו או שסגנון המאמר מזכיר את הספר "ויואל משה" שידוע בשער בת רבים שלמרות המ"מ וכך שהיה איש אמת הוא עשה "טושלנט" מכל הנושאים?

הקרן מאמין וזורע יסדו גדולי מורי הוראה בישראל בראשות הרב מרדכי אליהו שליט"א שהוא גם גדול בתורה ובהוראה, וגם איש אמת ומאמין. יעיד עליו דברי הרבי. ולדעתי זה טעות גדולה מצד הרב מונדשיין שליט"א לכתוב מאמר חריף מבלי לבאר היטב את הנושא לאורכה ולרחבה שלא יהיה שום אמתלא לחלישות באמונה שהיא פת לחמו בדור יתום זה...

שאלת תם בלבד:

* האם לדעת הרב מ. אלו שחיי ברוסיה של פעם היו צריכים להתכופף וגם להוריד את הכיפה מאימת השלטון!! הרי "וחי בהם כתיב ולא שימות"??

* אלו שלחמו לחמו על שלימות הארץ, ועל ביטחון ארץ ישראל - האם מדובר במלחמה פוליטית או בנושא שגם הרבי שפך עליו דם רב?

* האם אלו לחמו רק סמכו על נס? או שגם הפכו עולמות בכלים הכי דיפלומטים שרק יש? והדברים ידועים.

יהודה גרדמן
כ"א בחשוון תשס"ו
22. מאמין, זורע, ולא מניף דגל
אח, אלו דברים כדרבנות! לא רק זה: קראתם שם - בשיחת השבוע - על ההוא שהוציא את כל כספי הפנסיה שלו על הזריעה ההזויה? אמונה - יפה היא. הזיות, בזבוז כסף, בל תשחית - מוטלים בספק.
כ"א בחשוון תשס"ו
23. צודק במאה אחוז!
אני מעוניין להודות לרב מונדשיין על הכתבה היפה ונכונה בהחלט. לא תמיד אני מסכים עם דעותיו וכו' (ובפרט בקיצונים שבהם - כדוגמת דעותיו על הגניזה החרסונית וח"י אלול תק"ה-ז וכיו"ב), אבל במקרה זה - אתה מאד צודק!

יישר כח!
כ"ב בחשוון תשס"ו
24. הגניזה החרסונית
אולי יכול מישהו לספק את סקרנותי ולציין היכן כתב הרב מונדשיין את דעתו על הגניזה החרסונית?
משה ליב?
כ"ב בחשוון תשס"ו
25. מענה לסקרן
שמעתי זאת מהרב מונדשיין בעצמו. לא נראה לי שפרסם בנושא זה.
כ"ג בחשוון תשס"ו
26. מודשטיין = עונש ?
"כשרוצים ליפרע העונש למי שראוי לעונש, אזי נוטלים ממנו מדרגת הבטחון" (כתר שם טוב סימן רפ"ב) מובא בלקו"ש חלק ל"ו עמ' 5 הערה 40.

אולי מחשבות כמו של כותב המאמר הנכבד הם גם חלק מעונש שלנו? ואולי גם בגלל כאלו מחשבות לא זכינו לנס???

כפי שכבר הקדימנוי בתגובות, הר' מונדשטיין בדעת היחיד שלו יוצא כאן במחלוקת ברורה ובהתנגדות גמורה לדברי הרבי זי"ע המובאים בעשרות שיחות ומכתבים בעניין "טראכט גוט ועט זיין גוט". ובפרטות וברהחבה בלקו"ש חל"ו.

יענג אותי מאד לקרוא את התפתלות ותגובת הכותב הנכבד בהסבירו איך מאמרו מסתדר עם הקו של הרבי בעניין.
כ"ט בחשוון תשס"ו
27. לא יזיק קצת ריאליזם בחב"ד.
והרב מונדשיין הוא אחד מסמלי הריאליזם בחב"ד. חשוב ומומלץ לקרוא פעם את דבריו ולקבל משב רוח מעניין על דברים שלכאורה ברורים, אך מסתבר שאין להם בסיס אמיתי.
ח' בכסלו תשס"ו