ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
אילוסטרציה. ילדים חב"דניקים
אילוסטרציה. ילדים חב"דניקים צילום: ישראל ברדוגו
אתגר להורים ומחנכים

הנהגה לא ידועה - מופלאה מאד - של הרבי הרש"ב ממנה לומד הרבי הוראה לכל ילד (הרב משה מרינובסקי - עלה במחשבה)
לקראת כ"ף חשון, שחל תמיד בסמוך לשבת פרשת וירא, נוהגים הורים חסידיים ומלמדים חסידיים לשנן באזני ילדיהם וחניכיהם סיפור מופלא. הסיפור על הרבי הרש"ב נ"ע, שנולד בכ"ף חשון, שבהיותו ילד רך בשנים בכה בפני סבו אדמו"ר הצמח-צדק מדוע הקב"ה התגלה לאברהם אבינו ואלינו איננו מתגלה. ענה לו סבו: כאשר יהודי בן תשעים ותשע מחליט למול את עצמו, ראוי הוא שהקב"ה יתגלה אליו.

בשיחות הק' של הרבי מבואר היטב כיצד הסיפור מהווה הוראה חינוכית לכל ילד באשר הוא, כי למרות שאין מקום להשתוות לרבותינו נשיאינו הק', עצם העובדה שהסיפור התגלה והתפרסם מהווה הוראה ונתינת כוח לחנך ילדים כך שירצו גילוי אלוקות.

הדברים הללו ידועים ומפורסמים וכאמור, הפכו ללחם חוק של מחנך חסידי בימים של פרשת וירא וכ"ף חשון.

מה שאולי פחות ידוע הוא כי במקום אחר הרבי קורא לחנך כל ילד מישראל ללמוד מהנהגה נוספת, מופלאה מאד, של הרבי נ"ע בעל יום ההולדת.

הכוונה לשיחה (לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 19) על כך שהמקום שבו צדיק למד ועסק בתורה, וכך גם כל הכלים שהשתמש בהם הצדיק, בקדושתם הם עומדים גם לאחר ההסתלקות.

בעניין זה מביא הרבי סיפור שסיפר הרבי הריי"צ על אביו הרבי בעל יום ההולדת: "וראיתי פעם כי כ"ק אאמו"ר הרה"ק הכ"מ נכנס לחדר אביו כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה זי"ע והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו (הי' זה בערך בשנת [תר]מ"ה או מ"ו) ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה".

בהמשך, לאחר הסבר נרחב כיצד חיי הצדיק הם נצחיים "ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')", מצביע הרבי על "ההוראה בנוגע לפועל", וכאן הרבי מלמד שאת הרעיון הזה של קדושה נצחית בחפצים גשמיים אפשר וצריך ללמד גם ילדים:

"ושימת לב מיוחדת בנוגע לחינוך הילדים... כולל גם – שכל ילד וילדה יהי' להם (- שלהם) סידור, חומש ו(להבדיל) קופת-צדקה...

"שעל-ידי כל-זה עושה חדרו, שולחנו ומטתו כו' – "מקדש מעט", כלי לקדושה ונמשך (כנ"ל) קיום עצמי בחדר הגשמי וכלים הגשמיים ובכל הבית, כי "קדושה לא זזה מקומה".

וכאן בא הקטע שבמפורש עורך השוואה בין הנהגתו של הרבי הרש"ב נ"ע לאחר הסתלקות אביו הרבי מהר"ש למה שנדרש מכל ילד וילדה:

"ונכנסים שם [בחדרם של הילדים שהפך ל"מקדש מעט"] "לבוש בחגורה" ועומדים "אצל השולחן" באופן של "דע לפני מי אתה עומד" ומדברים, עם דמעות של שמחה, כבן המדבר לאביו, בן יחיד להורים זקנים, ישראל בנים אתם לה' אלקיכם) לאבינו שבשמים, שזה גורם תענוג גדול להאב...".

הורים ומחנכים, שימו לב לאתגר החינוכי המיוחד.

ומי שימצא בשיחה זו השלכות לדרכי ההתקשרות אל הרבי נשיא דורנו במצב הנוכחי ויחס הראוי לבית מדרשו וחפציו הקדושים – לא ישתבש.

*

אולי לא נחרוג מהמקובל אם נוסיף וננסה לומר שהדברים קשורים גם בכך שלכ"ף חשון זיכה אותנו הרבי בהוראה מיוחדת במינה שדומה כי אין לה אח ורע, באופייה ובסגנונה, בהוראות של הרבי.

הכוונה להוראה שניתנה בשנת תשמ"ט (ומשום מה ב'התקשרות' לשבת האחרונה במדור הלכות ומנהגי חב"ד הערה שם מצאו לנכון להטיל ספק האם ההוראה נאמרה רק לשעתה או שהיא הוראה לכל שנה ושנה...), כי ביום זה ישתדל כל אחד ואחד הנמצא בכל עיר ועיר שבה קיימת ישיבת תומכי תמימים וסניפיה, ועל-אחת-כמה-וכמה בארצנו הקדושה ת"ו, להיכנס לבניין הישיבה, ולעשות שם פעולות טובות בכל שלושת הקווים דתורה, עבודה וגמ"ח: להתפלל (או לומר מזמור תהלים כולל ובמיוחד – המזמור המתאים למספר שנותיו של אדמו"ר מהורש"ב וללמוד מתורתו".

מובן שאת ההוראות של הרבי חובה וזכות לקיים ככתבן וכלשונן אך במקביל ראוי גם ללמוד ולעיין בתוכן ובמשמעות הדברים.

ובכן, לכאורה יש מקום לשאול: מה פשר ההוראה, וכי דברים רוחניים מעצם מהותם כמו תורה ותפילה מוגבלים במקום כזה או אחר, וכי הלומד את מאמרי תרס"ו או תער"ב בעיר א' נעלה יותר או נחות יותר ממי שעושה זאת בעיר ב'?

אלא שבמחשבה שנייה ההיפך הוא הנכון. אין כאן הגבלה וצמצום של עניינים רוחניים אל תוך מקום גשמי אלא אדרבה, הרבי מלמדנו שהשפעתו של הרבי בעל יום ההולדת ותורתו לא מוגבלים רק לימי חייו בעלמא הדין, אינם מצומצמים דווקא לדל"ת אמות של הציון הק' ובית המדרש ברוסטוב אלא השפעתם מגעת לכל מקום בעולם שרק מקדישים אותו כסניף של תומכי תמימים או בית חב"ד (כנאמר בהמשך השיחה).

יתירה מזו, בעצם כל ילד יכול להפוך את חדרו הפרטי ל"מקדש מעט" ולהחדיר בחפצים הגשמיים שלו קדושה נצחית שאין לה הפסק.

כ' בחשוון תשס"ו