ב"ה ערב ש"ק, ט"ז ניסן תשפ" | 10.04.20
עיבוד מחשב
עיבוד מחשב צילום: ישראל ברדוגו, ארכיון שטורעם
ויתוודה בלחש ● מאת א.ב. חרמש

כמו שיש להתכונן וללמוד בעיון לפני ראש השנה, את דיני התקיעה וטעות בתקיעות. כמו שצריך להשכים בבוקר וללמוד את המאמר "להבין ענין תקיעת שופר", כדי שתדע איך לתקוע ולשם מה לתקוע כך יש לעמול ולהתכונן, "יכין עצמו", ל"ויתוודה בלחש", לציור פני הרב. כדי שתתגעגע באמת, לא רק תדמיין שיש לך געגועים

א.ב. חרמש


בספר המנהגים, בפרק "מנהגי חודש אלול ראש השנה ועשי"ת ויום הכיפורים", שנערכו ברובם ע"י כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כותב הרבי:

כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מצווה להתוקע ללמוד בימי ראש השנה בבוקר המאמר "להבין ענין תקיעת שופר" (אשר בסידור עם דא"ח).

ובהערה שם כותב הרבי: הטעם יש לומר בפשיטות, מפני שבדרוש הזה מבוארות כוונות התקיעות.

וממשיך הרבי וכותב: מובן מעצמו, שזהו נוסף על חיוב ידיעת הלכות תקיעת שופר, כמבואר בפוסקים.

כפי שאכן מובא ב"מטה אפרים": ראוי שהתוקע והמקריא ילמדו היטב דיני השופר וסדר התקיעות, כי לפעמים ייפול טעות ע"י המקריא או התוקע ולא ידעו מה לעשות - אם להמשיך ולתקוע הלאה, או לחזור לראש הסדר.

באם אתה מתעתד לתקוע בשופר בימי ראש השנה, ומי מאיתנו לא עומד לעשות זאת? אם זה במסגרת כהונתך כשליח וכדמות היהודית המרכזית בעיר, או ב"מבצע שופר" ביום ראש השנה –

אזי עליך להתכונן כראוי לקראת תקיעת השופר, עליך להיערך לכך מראש. חובה עליך ללמוד היטב את הלכות תקיעת שופר מן הצד ההלכתי-טכני, וכן אתה מחוייב לקום השכם בבוקר יום הדין, לשבת וללמוד את המשמעות הפנימית של תקיעת השופר כמבואר בסידור עם דא"ח.

אי אפשר להתעורר בבוקרו של יום ראש השנה, לגשת לבית הכנסת, לקחת קרן של איל, לנשוף לתוכה ולהשמיע קולות תקיעה. תקיעת שופר היא "חכמה ולא מלאכה". זה לא מלאכת כפיים או שפתיים טכנית, זאת "חכמה", וככזו - היא דורשת הכנה ראויה.

תקיעת שופר זה "תמליכוני עליכם", זה לא ענין של מה בכך, של השמעת קולות גרידא.

איך כתוב במחזור, תחת הכותרת "סדר תקיעות"; "אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר". על כל אחד להיות "יכין עצמו", תקיעת שופר דורשת הכנה.

*

רגעי מעמד תקיעת השופר, שיאו של היום הקדוש. אתה עומד במרכז בית הכנסת, עטוף בטלית המכסה את ראשך, ספרי התורה מקיפים לך, הקהל כולו עומד על רגליו סביב בימת הקריאה, ועיני כולם נשואות אליך.

תקיעת שופר דורשת ממך ריכוז רב, לצד מאמץ פיזי.

עליך לזכור היטב את כל ההלכות שלמדת לא מכבר, עליך להבין מה אתה תוקע ומה משמעות הדבר כפי שלמדת הבוקר.

אתה מרוכז כולך בעת תקיעת ה"תקיעה" הראשונה, לתקוע אותה באורך של כל הטורמיטין של השברים והתרועה שלאחריה. אתה חייב לשים לב, שצריך לנשום אחרי התקיעה ולפני השברים, עליך להתרכז ולשים לב להפסיק לרגע בין השברים לתרועה – אך לא לנשום ביניהם, אחרי התרועה, שאורכה הוא כך וכך טורמיטין – כן לנשום. התקיעה שאחרי שברים ותרועה צריכה להיות באורך של ה"תקיעה-שברים-תרועה" שקדמו לה, וכן הלאה: הלכות, דינים, מנהגי חב"ד, הנהגות רבותינו נשיאנו בתקיעת שופר, צד טכני-הלכתי, לצד צד רוחני.

מעמד קדוש ונשגב, אחריות כבדה. אתה בתקיעותיך אמור להוציא ידי חובה את כל הקהל הגדול שהתאסף בבית הכנסת, אנשים נשים וטף, במצוות היום, "מצוות היום בשופר" –

ואז, אחרי הסדר הראשון של שלש פעמים תשר"ת, כתוב במחזור שתי מילים:

"ויתוודה בלחש"...

*

מובא בשם המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה, שאמר בשם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: ש"ויתוודה בלחש" ענינו הוא - ציור פני הרב. לצייר את תואר פניו הק' של הרבי.

הרבי באגרות קודש חלק כב, כותב במכתב כללי: ..."אין בראש השנה וידוי דברים, כל עניין התשובה בראש השנה הוא כדי שתתקבל ההכתרה, ולכן אין עניין בוידויים, וה"יתוודה בלחש" הוא גם כן - ענין הגעגועים"...

כמו-כן, במכתבי הגניזה שהובאו בחוברות "התמים" מובא מכתב מהבעש"ט אל הרב המגיד ממעזריטש, בו הוא כותב לו: "בב' הימים של ראש השנה הקדוש, קודם התקיעות, תצייר גם-כן את צורתי לפניך, וגם צורת קדשו של מורי הידוע שזכית לראותו"...

ציור פניו הק' של הרבי. געגועים...

*

איך אפשר, ככה בעיצומו של יום, כשאתה עומד ליד הבימה באמצע התקיעות, עיני כל הקהל נשואות אליך, אתה מוקף בילדי צאן קדשים, אזני כולם כרויות לשמוע את התקיעות, וככה פתאום, כשאתה מרוכז בתקיעות עצמם, בשימת לב מירבית לכל פרטי התקיעות הטכניים והמחשבתיים שצוינו לעיל, באחריות המוטלת כל כתפיך -

וככה פתאום, בתוך כל הסדר-עבודה הזה: מוטל עליך "ויתוודה בלחש" – כאילו כתוב במחזור: "כאן צריך להתגעגע"!...

וכי זה דבר קל? וכי אפשרי פתאום "להתגעגע" - כי ככה כתוב במחזור?! זה לא הולך בתזמון רצוני.

שואל כ"ק אדמו"ר הצ"צ בדרך מצוותיך: וכי איך אפשר לצוות בפרשת שמע ישראל "ואהבת את ה' אלוקיך"? הלא אי אפשר לצוות שיהיה לאדם בלבו פתאום רגש של אהבה, אהבת ה'. רגשי הלב לא מגיעים "כי ככה כתוב".

אלא מה - לזה צריך הכנה ארוכה, לשם כך קדמו לפרשת שמע פסוקי דזמרה, בהם יש להתבונן בגדלות הבורא, להתבונן בברכות קריאת שמע, התבוננות בפרטי הבריאה, בגדלות הבורא, מה גדלו מעשיך ומה רבו מעשיך, להתבונן בזה ש"אהבת עולם אהבתנו" – ואז, כאשר האדם מעורר את רגשות הלב שבו, אז ניתן להגיע ל"ואהבת את הוי' אלקיך".

כמו שיש להתכונן וללמוד בעיון, במשך כמה ימים לפני ראש השנה, את דיני התקיעה וטעות בתקיעות. כמו שצריך להשכים בבוקר וללמוד במשך שעה ויותר את המאמר "להבין ענין תקיעת שופר", כדי שתדע איך לתקוע ולשם מה לתקוע -

כך יש לעמול ולהתכונן, "יכין עצמו", ל"ויתוודה בלחש", לציור פני הרב. כדי שתתגעגע באמת, לא רק תדמיין שיש לך געגועים...

זה לא יגיע לך באמצע תקיעות רק "כי ככה כתוב במחזור".

יש להתכונן לזה מראש, לשבת בצד, שוב ושוב, להתבודד, לעצום את העיניים ולנסות לצייר את תואר פני הרב, בבהירות, לצייר את צלם דמות רבו – כמו שהוא, כמו כשעברתי ליד הרבי, כמו בפארבריינגען, כמו ביחידות.

זה לגמרי לא קל, המחשבה מתרוצצת מנושא לנושא, זה דבר קשה, זה דורש ריכוז עצום, אבל זו חובה. לשם כך צריך "יכין עצמו".

כאשר תתאמץ ותצליח בזה, הגעגועים כבר ידגדגו בגרונך ובעפעפיך מאליהם...

ללא זאת, ה"ויתוודה בלחש" יהיה הצגה בעלמא ושקר גס קבל עם ועדה, ועוד בעיצומו של מעמד התקיעות...

*

"א-א-א-אשרי איש שלא ישכחך, איי ייאיי ייאיי איי, ובן אדם, ובן אדם יתאמץ בך"...

לא פלא ששליח הציבור במוסף של ראש השנה מרים את קולו בצעקה שכזו, צעקה המתפרצת מעומק הלב: "א-א-א-אשרי איש שלא ישכחך"....

אך, כן, כמה מאושר האדם שצלם דמות רבו עומדת לנגד עיניו כל העת. אשרי איש שלא ישכחך...

אבל אלו שאינם בגדר של אותו איש מאושר, מהם, מאיתנו, נדרש "ובן אדם יתאמץ בך", בן אדם – תתאמץ, תתאמץ. רק כך תוכל להגיע לזה...

*

ידוע הסיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שזקנו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אמר פעם לחסידים, אודות המשל של הבעל-שם-טוב על תקיעת שופר..." ענין תקיעת שופר הוא צעקת אבא אבא, ומבאר זה מורנו הבעל שם טוב, במשל כבן שתעה ביער בין חייתו ארץ וצועק אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמיני".

ואמר אז כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, שהדגש הוא לא כך כך על ה"אבא אבא", אלא בעיקר על ה"צעקה". ואותו ראש השנה – מתאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - היה שטורעמ'דיקער ראש-השנה.

ואולי על משקל זה יש לומר - כאשר הדגש הוא לא כל-כל על ה"צעקה", אלא כשהדגש הוא בעיקר על ה"אבא אבא", על הגעגועים לאבא - אז הענין הוא לא ב"צעקה", אלא בעיקר "בלחש", "ויתוודה בלחש"...

אוי אבא אבא, אוי טאטע! אוי רעבע!

ונזכה זעהן זיך מיטן רבי - לא רק במחשבה, לא רק בציור ובלחש, אלא בעיני בשר, בעיניים גשמיות, בקרוב ממש!

כ"ה באלול תשס"ח
 
 
הגב לכתבה

תגובות
6
1. מאמר סביר
אבל בהחלט לא למעלה מזה
כ"ה באלול תשס"ח
2. נחמד
כ"ה באלול תשס"ח
3. סוף סוף!
שטורעם כל הכבוד! שהייתם הראשונים לשים מאמר דעה לכבוד החגים, בלי פוליטיקה, ועם הרבה תוכן! סוף סוף רואים את החבד האמיתית בהכנותיה לימים הנוראים!
כ"ה באלול תשס"ח
4. תיקון הלכה
"התקיעה שאחרי שברים ותרועה צריכה להיות באורך של ה"תקיעה-שברים-תרועה" שקדמו לה"?
של השברים תרועה
בלי התקיעה!
כ"ו באלול תשס"ח
5. למגיב מס' 4
ראה "רשימות היומן" תרצ"ה,עמוד שד"מ:

"בנוגע להתקיעות, צוה כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א להתוקע ר' פייביש זאלמאנאוו שי':

"תקיעה שלפני' של תשר"ת - בשיעור כל כך קולות כמו שברים תרועה, ותקיעה שלאחריה - ארוכה יותר - כמו שיעור תקיעה שברים תרועה, ועד"ז תקיעה שלפני' של תש"ת (תר"ת) - בשיעור כל כך קולות כמו שעירו שברים (תרועה), ותקיעה שלאחרי' - כמו שיעור תקיעה שברים (תקיעה תרועה)."

אכן, זה חידוש בהוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על המובא בשו"ע רבנו הזקן (אורח חיים סתק"צ ס"ד וס"ו), כמצויין בהערה על הגליון ברשימה הנ"ל.

אבל לזאת בדיוק כיוונתי כשציינתי לעיל "הלכות, דינים, מנהגי חב"ד, הנהגות רבותינו נשיאנו בתקיעת שופר"...

א.ב.ח.
כ"ו באלול תשס"ח
6. כיצד נהג הרבי בתקיעותיו?
כ"ו באלול תשס"ח