ב"ה ערב ש"ק, ט"ז ניסן תשפ" | 10.04.20
שלוחים בתמונה המשותפת בתשס"ה
שלוחים בתמונה המשותפת בתשס"ה צילום: שטורעם
לוחמים נאמנים ● מאמר דעה מאת א"ב חרמש

בשבועות האחרונים נשאלתי מאות פעמים, חלקם שאלו מתוך דאגה כנה, וחלקם סתם מתוך סקרנות: "מה יהיה עם השלוחים בחבר העמים", "אין להם כסף, האם הם יישארו במקום שליחותם?"...


"המצב הכלכלי" הוא נושא היום בשבועות האחרונים. בורסות העולם בקריסה מתמדת, עורכי העיתונים מתחרים ביניהם על יצירת כותרות דרמטיות מידי יום, כולם נבוכים, המצב מעורפל, מיליארדי דולרים נמחקו כלא היו, ואיש לא יודע מה יביא איתו יום המחר, בשורה טובה, או חלילה עוד ירידה.

בעקבות "המצב הכלכלי" תומכים רבים של שלוחים ניזוקו קשות, והיקף התרומות שלהם פחת והלך.

בשבועות האחרונים נשאלתי מאות פעמים, חלקם שאלו מתוך דאגה כנה, וחלקם סתם מתוך סקרנות: "מה יהיה עם השלוחים בחבר העמים", "אין להם כסף, האם הם יישארו במקום שליחותם?"...

*

בשיחה ל"תלמידות המסיימות" מיום כ"ח בסיון תשמ"ג ביאר הרבי את ההוראה משיעור החומש של אותו יום, יום חמישי בשבוע של פרשת קרח, בו הקב"ה מורה למשה רבינו "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב, מאת כל נשיאיהם ... והנחתם באהל העדות ... ויהי ממחרת ויבוא משה אל אהל העדות, והנה פרח מטה אהרן".

"מטה", מקל – מסביר הרבי באותה שיחה – מורה על סיוע מיוחד שיש ליהודי בעבודתו לקונו. כאשר יהודי הולך בדרך ה', ועוסק בעבודת ה' לכבוש דרך בעולם הזה, והדבר כרוך בטרחה, כך שייתכן והוא יתעייף בהליכתו –

לכן הקב"ה נותן לכל יהודי "מטה", מקל, שניתן להשען ולהעזר בו בהליכתו בדרך. יש ליהודי "מקל", נתינת כח מיוחדת, המעניקה לו תוספת תוקף בעבודתו לקונו.

אמנם מדובר על מטה, מקל גשמי, אך כיון שהמטה הזה היה מונח משך זמן במשכן, הוא היה סמוך לקודש הקדשים, הוא היה "באוהל מועד לפני העדות", אזי הוא הפך להיות "מטה האלקים". יש בו כח וקדושה המעניקה ליהודי תוקף בעבודתו.

בנוסף לכך ישנו ענין מיוחד במטה של שבט לוי, מטה אהרן, שהמטה הזה "פרח מטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים".

"פרח" תפקידו להוסיף יופי, הוא מוסיף חיות בסביבתו ועל הרואים אותו, כך שמלבד תוקף הכח שהמטה מעניק, ישנה תוספת ברכה שכל אחד יוכל לעבוד את ה' באופן שהוא יפרח ויוסיף חיות בסביבתו.

אם היית לילה אחד בבית המקדש, היית בסמיכות מקום לארון העדות, אזי למרות שאתה אולי חש עצמך כמקל, כמשהו יבש וללא לחלוחית, אך דע לך שאתה "מטה האלקים". בכוח זה שהיית משך זמן במשכן העדות – יש לך כח לצעוד במדבר, לכבוש את העולם, יש לך כח לפרוח ולהפוך את כל סביבתך למקום נעים, למקום פורח.

*

עומדים אנו בערב כינוס השלוחים, שבת מברכים כסלו, שבת פרשת חיי שרה.

בפרשת חיי שרה מסופר על השליח הראשון, שיצא בשליחותו של נשיא הדור, לעיר חרן.

אליעזר עבד אברהם יצא מארץ ישראל בשליחותו של נשיא הדור, הוא יצא לחרן, לחרון אף של מקום, כדי לקחת משם אשה ליצחק אבינו. הוא יצא לברר ניצוצות של קדושה מהעולם הגשמי.

בפרשיות הבאות, בפרשיות תולדות-ויצא, נלמד על השליח השני שיצא במטרה זהה. נשיא הדור – יצחק אבינו – שולח את בנו יעקב לחרן, "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם".

שניהם, אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו, יצאו בשליחותו של נשיא הדור לכבוש את העולם, להעלותו לקדושה, ולהביאו לצדיק הדור.

אבל יש הבדל ביניהם. הראשון - הוא עבד, אליעזר עבד אברהם. השני – הוא בן, יעקב אבינו, בנו של יצחק.

אליעזר היה אכן שליח נאמן, עבד המסור ונתון לאדונו בכל לבו ומאודו, בטל בתכלית למשלח, עבד עם כל המעלות של "עבד נאמן", "עבד פשוט", כפי שמוסבר באריכות במאמר "ומקנה רב" בהמשך תרס"ו,

הוא היה סמל של ביטול לנשיא הדור, "עבד אברהם אנכי", יתרה מזו – הוא היה עסוק בהפצת המעיינות חוצה, הוא היה "דמשק אליעזר, דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים",

אבל אחרי הכל הוא "עבד", הוא לא "בן". לא זורם בו דם גשמי של המשלח, אין בו את מעלת "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה, ומסר גרמיה למיתה עלייהו" כמובא בסוף פרק יו"ד בתניא.

לעומת זאת, השליח השני, יעקב אבינו, היה בן ממש של המשלח, של יצחק אבינו.

*

ביחידות עם עסקני ותומכי ישיבות תומכי תמימים, שהתקיימה בחדרו הק' של הרבי בו' מרחשון תשכ"ד (כרך ל"ח של תורת מנחם, עמוד 211 ואילך (הנמצא כעת בדפוס)), עמד הרבי על שיעור החומש של יום זה, יום חמישי של פרשת לך לך, בו מבטיח הקב"ה לאברהם אבינו "שכרך הרבה מאוד", ועל זה שואל אברהם מה התועלת בכל השכר הגדול שהוא יקבל, כאשר אין לו בנים, וכל מה שיש לו – יירש אליעזר ("מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ... הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי").

כשאברהם אבינו טוען כלפי הקב"ה כי מי שיירש אותו הוא יהיה אליעזר, אברהם אבינו מתאר אותו בתארים של: "בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר".

אברהם אבינו מדגיש את מעלותיו הרבות של אליעזר – הוא "בן משק ביתי", הוא מנהל את כל העסקים שלי מתוך הצלחה, "כל ביתי ניזון על פיו". יתרה מזו, הוא גם "דמשק אליעזר" – הוא נלחם יחד איתי נגד ארבעת המלכים מתוך מסירות נפש, ורדף אחריהם עד דמשק. והוא לצידי לא רק הוא במלחמה הגשמית, אלא הוא לצידי גם ברוחניות – "הוא דולה ומשקה" מתורתי לאחרים, אליעזר מקבל את תורתי וממלא את השליחות לפרסמה בעולם –

שואל הרבי ביחידות זו - לשם מה אברהם אבינו מדגיש את כל זאת? הרי כדי להדגיש את הטענה שאין לו כל תועלת בשכר הגדול כאשר אדם זר יורש אותו, די לו שיאמר "והנה בן ביתי יורש אותי", לשם מה עליו להדגיש את כל מעלותיו של אליעזר, מה מוסיפים פרטי שבחיו של אליעזר בטענתו של אברהם?

נקודת הביאור של הרבי היא, שהאדם בטבעו רוצה להצליח בנושאים שהוא עוסק בהם.

ישנם כאלו שעוסקים בעסק ומסחר, ישנם אחרים שעיסוקם הוא כיבוש ארצות ומדינות חדשות. אחרים – עיקר עיסוקם הוא בהפצת אידיאלים, הפצת הרעיונות והתורות שלהם לאחרים.

לכאורה – הצד השווה שבכולם הוא, שכאשר הם רואים הצלחה בעניינים שלהם: בעסקים, בכיבוש העולם או בהפצת הרעיונות, אזי הם השיגו את תכלית חייהם.

על כך באה התורה ואומרת - שכל ההצלחה הזו היא רק חצי עבודה ("א האלבע ארבעט", כלשונו של הרבי בשיחה). בכך האדם עדיין לא השיג את מטרתו.

האדם מרוצה ושמח מההצלחה שלו – אך ורק כאשר הוא יודע, שכל ההצלחה והעיסוקים שלו יעברו וימשיכו להתנהל בעתיד לא על ידי אדם זר, חשוב ונעלה ככל שיהיה, אלא על ידי בנו דווקא.

נכון, אליעזר הוא עבד מסור, הוא "בן משק ביתי" של אברהם אבינו. נכון, אליעזר הוא "דולה ומשקה". הוא וודאי ימשיך לפרסם את תורתו והאידיאל של אברהם אבינו בעולם, הוא ירחיב את העסק, הוא יכבוש את המדינות שאברהם אבינו רוצה – אבל כל זה טוען אברהם: "מה תתן לי", איזו תועלת יש לי בכל זה.

אני רוצה ילדים משלי, "אייגענע קינדער" שהם יהיו הממשיכים, את הברכות מהקב"ה אני רוצה שהם ימשיכו אצל הילדים שלי.

אני לא רוצה "צייתנים", אני רוצה ממשיכי-דרך ולוחמים נאמנים, "געטרייע נאכטוער און קעמפער", כלשונו של הרבי, שיילחמו למען האידיאל והתורה שלי.

עם כל המעלה הגדולה של "עבד", הוא לא "בן".

*

כשאליעזר יוצא לשליחות, הוא יוצא טעון בכל טוב, "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו, וכל טוב אדוניו בידו". כשהוא יוצא לדרך, יש איתו מן המוכן בשביל הכלה העתידית "נזם זהב בקע משקלו, שני צמידים עשרה זהב משקלם", "כלי כסף וכלי זהב ובגדים" ואפילו "מגדנות" יש לו בשביל השוויגער.

הוא אכן יוצא לשליחות, הוא "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים", הוא בעסקים של אברהם אבינו, הוא "בן משק ביתי", אבל הוא עבד. הוא לא בן. וככזה – כדי לוודא שהוא יצליח בשליחות של נשיא הדור, צריכים לצייד אותו בתקציבים שמנים.

לעומת זאת, יעקב אבינו, ה"בן" של נשיא הדור, הוא יוצא לחרן, בלי פרוטה לפורטה, אין לו לא זהובים בחיקו ולא מרגליות בפיו. גם עם לבן יחבק אותו וינשק אותו שוב ושוב – הוא לא ימצא את מה שאין אצלו.

כשיעקב אבינו יוצא לשליחות הוא לוקח איתו דבר אחד ויחיד: "במקלי עברתי את הירדן הזה", יש לו "מקל" ביד, יש לו "מטה האלקים", ואיתו והא יוצא לכבוש את העולם.

הגמרא בירושלמי, במסכת נדרים, מספרת על אותו זקן מזקני הגליל שסיפר "מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה".

השליח הזה הוא "בן" של אבא שלו, הוא "געטרייע נאכטוער און קעמפער", הוא ממשיך-דרך ולוחם נאמן, וזה המנוע שלו. יש לו דרך ארוכה לפניו, הוא עומד להקים את בית ישראל, הוא יוצא לחרון אף של מקום, אבל הוא לא מתרגש יתר על המידה.

נכון, אין לו לא גמלים ולא נזמים, לא כלי זהב ולא מגדנות, אבל זה לא מונע אותו מלהיות "נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת" וללכת "ארצה בני קדם". כי כדי להצליח בשליחות הוא הולך עם הכח של הלילה שהוא היה בבית המקדש. יש לו את המקל, יש לו את "מטה האלקים", מקלו של רבי מאיר המלמד אותו דעה, מלשון התקשרות, ועם זה הוא כובש את העולם.

"במקלי עברתי את הירדן הזה", הוא הולך מיט'ן רבינס א ווארט, בכוחו של הרבי.

אמת, קל יותר לעבוד ולהיות דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים כשהכיס רחב. אמת, ללא כסף נפגעת הפעילות. קשה המלאכה גם עם כספים, על אחת כמה וכמה בלעדיהם, הוא זה שטען "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני", אבל האם בגלל זה יעקב אבינו יחזור לבאר שבע?!

לא ולא, הוא בן! הוא לא "עבד" שצריך לצאת לשליחות עם קונטיינר של אוצרות. דמו של האבא זורם בעורקיו, הוא "געטרייע נאכטוער און קעמפער", הוא הלוחם בעסק של אבא. אמנם המצב קשה, אך הוא יישען ביתר תוקף על ה"מטה" שאיתו, הוא יחזק את ההתקשרות והדעת ממקלו של רבי מאיר, והוא יעשה ככל יכולתו למלא את השליחות של אבא, כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה.

*

ולכל אותם אלו ששואלים מה יהיה? נאמר להם שלא מדובר כאן על "עבדים", מדובר כאן על "בנים". על כאלו שאוחזים בידם את מקלו של רבי מאיר, ובמקלי עברתי את הירדן הזה. הסירו דאגה מלבכם. הם נשארים ב"חרן".

ובאשר למצב הכלכלי של השלוחים, ראשית כדאי שתהיו שותפים עם אותם בנים נאמנים, עם אותם געטרייע קעמפער, כך ייקל מעליהם המעמסה, ואתם יהיה לכם הזדמנות פז לקחת חלק בעבודת קודש זו.

שנית על כולנו לזכור, שבסופו של דבר, דווקא יעקב הוא זה שהקים את בית ישראל באופן של "מיטתו שלמה", דווקא הוא זה שבזכות עבודתו בחרן, זכה עוד בהיותו במקום השליחות שלו ל"ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וחמורים וגמלים".

הוא זה שקיבל את ברכות נשיא הדור "ויתן ויחזור ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אורריך ארור ומברכיך ברוך".

נקווה ונתפלל כולנו כי בקרוב ממש יקויימו ויתממשו ברכות אלו ויתר הברכות שבירך הקב"ה את יעקב אבינו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה .. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" אצל כל אותם שלוחים, שיצאו לחרן במסירות של "בנים" של נשיא הדור, ויראו הצלחה בעבודתם הקדושה, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ובהדגשה קודם על גשמיות ואחר כך על רוחניות, כבקשתו של יעקב אבינו מהקב"ה לפני יציאתו לשליחות בחרן, ונתן לי קודם כל "לחם לאכול ובגד ללבוש", ואחר כך עניינים רוחניים של "והיה ה' לי לאלוקים".

וכל התומכים הנכבדים בפעולותיהם של "הבנים", ובראשם ר' לוי בן חנה, ר' שמואל בן פערל, ובנו ר' יקותיאל יהודה בן שרה, שתמכו בשלוחים ללא גבולות, ביד רחבה ובלב נדיב וקשוב, יזכו לראות שפע של ברכה והצלחה, עשירות בהרחבה, כברכתו של יעקב "נחלה בלי מצרים".

כ"א בחשוון תשס"ט
 
 
הגב לכתבה

תגובות
9
1. חזק!
יישר כח לסופר המוכשר, שמאמריו הולכים וממכרים משבוע לשבוע. ילכו מחיל אל חיל...
כ"א בחשוון תשס"ט
2. חזק!
יישר כח לסופר המוכשר, שמאמריו הולכים וממכרים משבוע לשבוע. ילכו מחיל אל חיל...
כ"א בחשוון תשס"ט
3. מאמר יפה אך הערה קטנה
אתה מסיים את המאמר בפיסקה הבאה "וכל התומכים... שתמכו בשלוחים..."
הם תמכו ותומכים. עדיין תומכים ואת זה אני לא צריך להגיד לך. נכון אמנם שהאפשרות שלהם היא לא כמו ב"ימים הטובים" אבל הם עדיין נותנים וזה "דמים רבים"...
ידידך חיים ו.
כ"א בחשוון תשס"ט
4. עונג צרוף
לקרוא את המאמר הנ"ל
תודה! התחזקתי!
כ"א בחשוון תשס"ט
5. געוואלדיק!
הניתוחים העדינים, ההרגשים הדקים, הגעגועים העזים - אין שני לו לרב אלי וולף.
כ"א בחשוון תשס"ט
6. אני לא שליח ולא בנו של שליח!!!!
לכן בימים אלו אין אני נכנס לאתרי המדיה החבדיים כדי להרגיש עדיין בן וחסיד של הרבי למרות הכל.....
כ"א בחשוון תשס"ט
7. יפה מאוד
הרב וולף: אתה אומר את זה בשם כולם על סמך השערה, הכרת רמת ההתקשרות של שלוחים אלה או פשוט בציפייה?

לא צריכים ליצור מצב שעלול להוות אחרי זה משברים של אמונה כאלה ואחרים.

הגענו לניסיון קשה במיוחד. בני אדם שעזרו המון לשללוחים מפסידים כסף זה לא פשוט.
כ"ב בחשוון תשס"ט
8. משיסטים אמיתיים
זה כמו להיות משחיסט. לראות את הגלוי ולהאמין חזק בניסתר עד שהראליות נהית משנית לאמונה .
כמו שאנו רואים יהודים מאמינים שהרבי משיח , רוקדים שרים ומכריזים- והכסא ריק.
הראליות היא : שלא שייך לשליח להמשיך ללא מימון והמימון לא יבוא כ"כ מהר, כך שיכולים לסגור את הבסתא וללכת הביתה.
האמונה היא : שהרבי לא יתן לנו ליפול

והאמונה הבלתי ריאלית הזאת מחזיקה הרבה שלוחים למקומם על אף שאין לחם על שולחנם ברווח כפי שהיה פעם.
אז מי אמר שהשלוחים בחבר העמים לא משיחסטים? לחיים לחיים.
כ"ח בחשוון תשס"ט
9. כל הכבוד על התמונה
תמונה כל כך יפה עוד לא ראיתי בעולם ואיך אפשר לצלם כל כך הרבה אנשים בתמונה אחת וכל כך קטנה
י"ד בכסלו תשס"ט