ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
מה היו ההפסקות משמשות ● מאמר מיוחד

בתקופה הזו, כאשר הכסף הוא אינו דבר המובן מאליו, הוא לא "זורם" כפי שהורגלנו בשנים האחרונות – מושקעים אנרגיות רבות, מחשבות, רעיונות יצירתיים, טלפונים, מיילים וכו' וכו', סביב עריכת ומשלוח מתנות לתורמים ■ אנו לומדים על בשרינו בדרך הקשה את המושג של הכרת הטוב, ואת המושג של שיתוף מי שאנו זקוקים לו - בנעשה אצלנו, במה שאנו עושים בכוחותיו ■ השלוחים הם "שלוחים" גם לפני הכסף, וגם אחרי הכסף. גם אם הוא ישנו, וגם אם הוא איננו

מאת א"ב חרמש

"ברכת החמה" מעסיקה את העולם היהודי כולו. היכן שלא תפנה, היכן שלא תביט, כולם עסוקים בברכת החמה, מומחים של ממש ומומחים לרגע – מסבירים את מהלך השמש ואחרים מקשים קושיות להבנת הנושא. מודעות והתארגנויות, חוברות ופלאיירים, כינוסים והרצאות. וכי מילתא זוטרתיה היא בעיניך?! זהו מאורע המתרחש אחת ל-28 שנה.

השמש זורחת בכל יום, ללא כל הפסקה או איחור קל, מהלך השמש אינו דבר המתרחש אחת ל-28 שנה, אלא הוא יומ-יומי. השמש סובבת ממזרח למערב, וגלגל החמה ממערב למזרח. השמש זורחת ומחממת, מאירה, מצמיחה, מחזקת, "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", וכך היא יום אחר יום, שבוע אחרי שבוע, 365 יום בשנה, כל שנה מחדש, כבר ה'תשסט שנה –

אבל אין איש שם על הלב, איש לא מקדיש לזה מחשבה יתרה. אלו הם דברים המובנים מאליהם, אין כאן שום "חידוש". כן, נכון, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו", אבל זה לא משהו שגורם לסערה עולמית.

כשהיא חוזרת לנקודת ההתחלה, כאשר היא מסיימת מהלך של 28 שנה, או אז ישנו 'שטורעם' עולמי.

*

בשבוע האחרון קראנו את פרשת ויקרא, הנפתחת במילים "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר".

פסוק זה נושא בתוכו כפילות, התורה נוקטת במילים "ויקרא" ולאחר מכן "וידבר" – מסביר על כך רש"י, שהעובדה שהפסוק מקדים את הביטוי "ויקרא" לדיבור ה' אל משה, הוא בעצם בנין-אב לכל מקום שנאמר בתורה "וידבר ה' אל משה", "ויאמר ה' אל משה", "צו את בני ישראל" - לכל אלו קדמה "קריאה". "ויקרא אל משה".

כי "קריאה" היא לשון חיבה. לכל דיבור, אמירה, או ציווי שה' הורה למשה רבינו – קדמה לכך קריאה של חיבה.

ולאחר מכן ממשיך רש"י וכותב: "יכול אף להפסקות היתה קריאה – תלמוד תורה "וידבר", לדיבור היתה קריאה, ולא להפסקות".

שואל רש"י: "ולמה היו ההפסקות משמשות – כדי ליתן ריווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה".

*

נמצאים אנו בתקופה של "הפסקה" בין "פרשה לפרשה", בין "פרשת הכסף" שהושפעה עלינו מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה של הקב"ה, עד לקיץ האחרון, ל"פרשה" מחודשת שבע"ה בא תבוא עלינו ועל כל השלוחים, ועל כל אנ"ש שיחיו, בקרוב ממש.

אולם כעת אנו במצב של "הפסקה", בזמן שלא רואים – בתחום הכלכלי – את ה"קריאה" של חיבה. "להפסקות – לא היתה קריאה".

מה המטרה של ההפסקה הזו,"ולמה היו ההפסקות משמשות" – כן, כמובן מאליו, "ליתן ריווח להתבונן". ההפסקה הזו מעמידה אותנו במצב בו אנו יכולים לבחון את מה שהיה בפרשה הקודמת, את ההווה, ללמוד טוב יותר את הפרשה שהסתיימה לא מכבר, ו"להתבונן", ולהבין אותה, ללמוד ממנה להווה ולעתיד.

יש הרבה מה ללמוד ובמה להתבונן, אולם אתמקד בנושא אחד.

בתקופה הזו, כאשר הכסף הוא אינו דבר המובן מאליו, הוא לא "זורם" כפי שהורגלנו בשנים האחרונות – מושקעים אנרגיות רבות, מחשבות, רעיונות יצירתיים, טלפונים, מיילים וכו' וכו', סביב עריכת ומשלוח מתנות לתורמים.

אנו, השלוחים, עוסקים הרבה בנושא של "הכרת הטוב", בעריכת מכתבי תודה, בהבעות רגשי הוקרה והערכה במגוון דרכים, במשלוח דו"חות, תמונות, מתנות וברכות.

אנו לומדים על בשרינו בדרך הקשה את המושג של הכרת הטוב, ואת המושג של שיתוף מי שאנו זקוקים לו - בנעשה אצלנו, במה שאנו עושים בכוחותיו.

*

בהמשך ביאורו של רש"י על פסוק א', הוא מתמקד בדיבור המתחיל "לאמר" – כאשר המילה הזו לכאורה מיותרת, בהיות והפסוק הבא פותח במילים "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם".

מסביר על כך רש"י שני ביאורים, וביאורו השני הוא: "צא ואמור להם דברי, והשיבני אם יקבלום, כמו שנאמר: וישב משה את דברי העם וגו'".

הקב"ה דורש ממשה רבינו "לאמר", תחזור ותספר לי כיצד הגיבו בני ישראל, האם הם קיבלו את הדברים.

אחד התמימים שאל בשעתו את הרבי, בהיות והרבי הרי יודע הכל, והרבי הוא בעל רוח הקודש, אזי לשם מה יש לכתוב לרבי דו"חות מהנעשה ונשמע – הרי הרבי כבר יודע זאת.

הרבי לא שלל את דבריו, אך אמר, לו שעלינו ללמוד כל דבר מן התורה, ובהיות והתורה מספרת לנו שמשה רבינו היה חוזר אל הקב"ה ומספר לו מה הוא אמר לבני ישראל ומה היתה תגובתם – למרות שהקב"ה יודע היטב מה היה, כך גם עלינו לנהוג.

הרבי אף הוסיף ואמר לו, הרי אנו מתפללים לקב"ה ומבקשים ממנו את צרכינו השונים. וכי הקב"ה אינו יודע מה אנו צריכים, מבלי שנבקש זאת ממנו? אלא כך הוא הסדר שנקבע בתורה, וכך הוא סדר העולם.

בשנת תשמ"ח, באחד הלילות, אחרי תפלת ערבית, כשדודי – מזכירו של הרבי – הרב בנימין קליין, היה בחדרו של הרבי בקומה השניה בביתו, הרבי הורה לו לבצע משהו מסויים במהלך הלילה, לטלפן למישהו, ובבוקר לדווח לו על הדבר.

למחרת היום, היה זה יום שהרבי נוסע לאוהל. ובהיות ובבוקר לפני התפלה, המזכירים לא נכנסו אל הרבי, חשב הרב קליין, שאחרי תפלת שחרית, כשהרבי עולה לקומה השניה לחלוץ תפלין דרש"י ולהניח את יתר הזוגות, והרבי מתעכב שם למשך זמן של כרבע שעה עד שהוא יירד לנסיעה למקווה – אזי הוא ייכנס אחרי התפלה אל הרבי, לתת דיווח ממה שהוא ביצע.

אולם – באותו בוקר הרבי ירד מהקומה השניה, כדי לנסוע למקווה, ממש דקות ספורות לאחר שהוא עלה, כך שלא היה סיפק בידיו של הרב קליין לעדכן את הרבי בנעשה.

במהלך הנסיעה למקווה – הוא לא רצה לדווח על כך לרבי, כי כזכור, בנסיעות למקווה הרבי היה יושב במושב האחורי של הרכב, והרב קליין חש שלא בנח לפתוח מיוזמתו בשיחה עם הרבי, כשהוא מביט קדימה אל הכביש, או לדבר עם הרבי כשהוא מביט ברבי באמצעות המראה של הרכב. זה לא נאה ולא מכובד.

הוא חשב לעצמו, אחרי המקווה, כשהרבי יחזור לבית, אעלה אחריו לבית ושם אדווח לו מהנעשה.

בדרך חזור מהמקווה, כמובן שהרב קליין לא פתח בשיחה עם הרבי, מן הטעם האמור, ואז כשהם נוסעים על רחוב פרעזידענט, הרבי פונה אליו ושואל אותו – מה עם הנושא שדובר עליו אמש?

הרב קליין השיב מה שביצע וכו'.

שואל אותו הרבי – ומדוע לא סיפרת על זה עד עתה?

השיב הרב קליין, בנימת התנצלות "ס'איז נישט אויסגעקומען"...

אומר לו הרבי, כשהקב"ה מורה למשה רבינו לבצע משהו, אזי למרות שהקב"ה יודע שהוא ביצע זאת, ולמרות שהוא יודע כל הפרטים, בכל זאת אנו רואים בתורה שמשה רבינו חוזר לקב"ה ומדווח לו כל מה שהיה.

וכפי שהרב קליין מספר, הרבי דיבר בתוקף בנושא, כך שהוא היה חייב לעצור את הרכב בשולי הכביש, להסתובב עם גופו כלפי הרבי, להיות פנים בפנים עם הרבי, כך במשך דקות ארוכות.

"לאמר": אמור להם דברי והשיבני אם יקבלום, כמו שנאמר וישב משה את דברי העם וגו'.

*

הגבירים הנכבדים שתורמים כעת, בזמן ה"הפסקה", לשלוחים - זכותם גבוהה עד לשמי מרום. כל אחד מהם ראוי לכל הברכות והתודות, על התרומה בכלל, ועל תרומה בעת הזו בפרט –

אבל יש לזכור שהם נותנים לנו "רק" כסף.

השלוחים הם "שלוחים" גם לפני הכסף, וגם אחרי הכסף. גם אם הוא ישנו, וגם אם הוא – חלילה וחס - איננו. בין אם "אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר".

הכסף הוא רק אמצעי עבור המטרה. נכון – אמצעי שבלעדיו המטרה קשה, כבדה עד למאוד, אבל זה רק אמצעי.

יש לזכור שאנו שלוחים בזכות זה שהרבי בחר בנו ושלח אותנו, ושליח הוא מ"מודה אני" של הבוקר, ועד לרגע לפני מודה אני של מחרת היום, וחוזר חלילה. ולא קשור כלל לסכום הכסף שיש באמתחתי.

"שלוחו של אדם כמותו". בעצם השליחות, בעובדה שאתה שליח, הרבי העלה ורומם את המהות הגשמית, היום-יומית שלך - למהות של "שליח", של "כמותו ממש של המשלח". וכי יש לך משהו נעלה מזה?

זו מהות נעלית שהיא חלק ממך מהיום בו יצאת לשליחות, ועד ביאת גואל צדק - וגם לאחר מכן.

כעת, במצב שלנו היום, יש לעצור רגע ב"הפסקה" הזו, "וליתן ריווח להתבונן" – לחשוב ולהתבונן כמה אחוז מהאנרגיה והמחשבה והפועל ממש שאנו משקיעים בתודה, ובהערכה, ובדוחות, ובתמונות, ובמכתבים – לתורמים הנכבדים.

ולאידך, כמה אנרגיה מכל הנ"ל השקענו בלכתוב דו"ח לרבי, ממה שנעשה בעיר, כמה תודה אנו חשים לומר לו, על זה שהוא הרים אותך למעמד ומצב של "כמותו ממש".

[ובל נשכח, שבעצם, גם הגביר שהיום תורם לנו כסף, בזכות מי הוא הגיע, האם בכוחינו? בזכות זה שהוא הבחין שאנו מניחים גם 'רבינו תם'? או שהיה מי שדאג מלמעלה שהוא יגיע, ובעצם התודה מגיעה "גם" לו...]

השמש זורחת בכל יום, זה נראה לנו טבעי. זה שהתעוררנו הבוקר בבירובידזאן, בריגא, בהנובר, באוהיו, בסינגפור, או ברומא, זה נראה לנו מאוד טבעי. כי אתמול בלילה הלכנו לישון בעיר הזו, לכן התעוררנו כאן.

אבל צריך לדעת שגם הבוקר כשהתעוררתי בחרקוב, באודסה, בארקנסו, בשוודיה, באוקלוהומא, בליוורפול או בסידני – זה בגלל שהרבי בחר בי, זה כלל לא דבר "טבעי".

ההפסקה הזו מחייבת אותנו לחשוב ולהתבונן, שבעצם כל יום זה "ברכת החמה" מחדש. וככזו – היא תובעת ממני לחוש כשליח, המחוייב למשלח, לספר לו מה עשיתי היום / השבוע / החודש במקום בו הרבי בחר שאתעורר היום.

יש לזכור שהרבי תובע ללמוד ממשה רבינו. "והשיבני דבר" תדווח מה קורה איתך. תספר מה עשית עם הכוח שנתתי לך.

אמנם לרבי יש רוח הקודש, והוא יודע הכל – אבל איפה רגשי הכרת הטוב שלי? איפה הבעת התודה מצידי, על המתנה שקיבלתי – אני, אשתי והילדים שלי - מהרבי היום בבוקר.

ויה"ר שנזכה בקרוב ממש ל"ויקרא" של חיבה מחודש, שנגיע ל"פרשה" הבאה, ברגע כמימרא.

מתפרסם השבוע בגליון המיוחד של "כפר חב"ד" לקראת י"א ניסן.

ז' בניסן תשס"ט
הגב לכתבה

תגובות
6
1. כל הכבוד
חזק ביותר!

אני שליח ועושה לי טוב לקרא את הדברים

יישר כח
ז' בניסן תשס"ט
2. די לצנזורה..
געצאלע
ז' בניסן תשס"ט
3. ישר כח!
מהשליח שיודע שנכתב עבורו
אי שם בחבר המדינות
ז' בניסן תשס"ט
4. נמאס כבר לקרוא כל היום
על השלכות המשבר על עולם השליחות. עושה רושם שהדבר היחיד שמעניין את השלוחים זה כסף... ובכלל, מה העניין לדוש כל היום במשהו שעושה רע על הנשמה? נראה שהרבה כתבים מוכשרים - או שלא - נבנים להם לאיטם על גבי המשבר ועושים ממנו הון.נהיינו ממש חרדים: כל היום כסף, וכל היום לדבר על מצוקות. יאלה נמאס! חלאס! נכון שיש צרות, אבל למה לכתוב עליהם כל היום?
ח' בניסן תשס"ט
5. אלי
ישר כח!
מרגש כמו תמיד!
ח' בניסן תשס"ט
6. מגיב 4 - אתה בעד או נגד?
האם כוונתך לחזק את דברי כותב המאמר או שאתה כואס על עצם איזכור הנושא?
הלנו או לצרינו?...

געצאלע
ח' בניסן תשס"ט