ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
ברק'ה ע"ה, אצל הרבי
ברק'ה ע"ה, אצל הרבי צילום: ארכיון
"והבל הביא גם הוא" ● טור מיוחד

קין היה משוכנע שהוא מביא "מנחה לה'", הוא היה בטוח שהקב"ה ממש זקוק למנחה שלו, יהיה לו חיים נעימים יותר כי קין הביא לו 2 ק"ג עגבניות ו-3 בצל גדול, הוא הביא מנחה לה'... ■ כאן התחילה הבעיה שלו, הוא חשב שמישהו צריך אותו, מישהו זקוק לפעולות שלו. הבל – לעומתו, לא הביא מנחה לה', "אם צדקת מה תתן לו", הוא צריך את העגבניות שלך? הוא זקוק לכבשים שלך? – לא ולא. "הבל הביא גם הוא", הבל הביא את "הוא", את עצמו ■ מוגש לקראת היארצייט של הרה"ח ר' ברק'ה וולף ע"ה
מאת הרב אלי' וואלף

"ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכרת צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה".

קין הוא האיש השלילי, והבל – הדמות החיובית.

ולכאורה יש להבין:

ראשית, למה בתיאור על קין [השלילי] אומר הפסוק ויבא ... מנחה לה' [דהיינו, דבר חיובי]. ואילו אצל הבל לא מוזכר כלל בפסוק שהוא הביא "מנחה לה'".

שנית, קין הביא "מן הגרוע", כדברי רש"י, או "מאיזה שבא לידו, לא טוב ולא מובחר". ואילו הבל הביא "מבכורות צאנו", ויתרה מזו "ומחלבהן". דהיינו ההבדל ביניהם הוא באיכות המנחה, ומדוע הקב"ה פנה ראשית לכל "וישע ה' אל הבל", האיש, ורק אח"כ "ואל מנחתו", שלכאורה היא העיקר.

ועוד, מה הפירוש והבל הביא "גם הוא". לכאורה זה ראיה לסתור, הוא סה"כ מעתיק את מה שעשה קין, קין היה הראשון, המקורי, היוזמתי, והבל רק "גם הוא", מחקה את קין...

[ובפרט לפי המובא במפרשי המקרא,ובעיקר הכלי יקר, המסביר מה משמעות "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה" – הוא אומר לו, אתה אמנם מביא דבר טוב ומשובח, אבל אתה לא יוזמתי ויצירתי, רק מעתיק מה שאני עושה. אזי כל עוד אתה בחברת אנשים – יש לך ממי ללמוד, ולמצוא חן בעיני ה', אבל "בהיותם בשדה", כאשר אתה בשדה, ללא אנשים סביבך, מה המעלה שלך? כשאין לך ממי להעתיק דברים חיוביים, אתה לא שווה כלום].

**

לא מזמן סבתי שתחי' סיפרה לי על "הימים שהיו ואינם עוד" כלשונה, על הביקורים של אישים ודמויות בישיבה אצל הזיידע ע"ה, זקני הרה"ח הרב אפרים וולף.

כשהתורם, השר, האורח היה מסתובב עם הזיידע, סבתי היתה מסתובבת עם זוגתו, מדברת, מספרת, מארחת [אולי גם מחליפה מתכונים?]...

באחד הימים ביקר השר פנחס ספיר, והוא הסתובב כמובן עם הזיידע, ואשתו – עם באבע. שארחה אותה כפי שהיא יודעת.

אחרי שהם חזרו למעונם, הגב' ספיר שהתרשמה מאוד מקבלת הפנים והכנסת האורחים הלבבית, שלחה מכתב מאוד חם לבאבע, על הארוח וכו'.

בערקע, שראה את המכתב המיוחד ממנה, אמר לבאבע שהיא צריכה לשלוח את המכתב הזה לרבי, לעשות לו נחת. וכך הווא. באבע שלחה לרבי מכתב זה, יחד עם מכתב שהיא החזירה לה. ולאחר מכן הרבי שלח לה זאת בחזרה.

**

מה מניע אדם לקחת מכתב שכזה ולשלוח אותו לרבי.

סיפור קטן שכזה, דבר שבערקע הקדיש לו אולי 5 שניות, מורה על מה הראש שלו, או יותר נכון הלב שלו – היה מלא. מה העסיק אותו כל הזמן, מה היה חוט השני של עבודתו, של חייו.

מבלי להזכיר שמות, ישנם חסידים ואנשי מעשה שלפני כעשרים-שלושים שנה היינו מביטים עליהם כעל אנשי מעש, פעלתנים, בעלי מרץ, אנרגטיים, ששם חב"ד נישא בפיהם בגאון בכל מיני פעולות כאלו ואחרות, בקרב אנשי הצבא, ברחוב הישראלי, בכינוסים המוניים ובהתוועדויות פנים חב"דיות.

ובשעת מעשה נראה היה כי אכן הרבי יקר להם, הם עובדים בשבילו עם כל הרמ"ח ושס"ה, 24 שעות ביממה, סביב לוח השנה.

כשעוברים שנים, אתה לפתע מגלה שזה לא זה, אמנם עבדו במרץ, אמנם עשו הרבה בשביל הרבי, הם הביאו "מנחה לה'", אבל הם עבדו גם בשביל עוד מישהו, בשביל עצמם. וכשאתה עובד "גם" בשביל הרבי, אזי אתה בעצם עובד רק בשביל עצמך.

ברשימות חוברת י"ב, כשהרבי מבאר את משמעות חטא עץ הדעת, הוא אומר שהחטא לא התחיל בזה שנגעו בעץ או אכלו ממנו, אלא ברגע ש"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים", כשהיא עירבה את הרגש האישי שלה, את ההנאה שלה – מכאן החלה הירידה שסופה מי ישורנו. התפקיד שלהם היה "לעבדה ולשמרה", למלא את רצון הקב"ה, וברגע שההרגשה העצמית נכנסה כאן – נגמרה העבודה שלהם בכישלון.

הם כבר נהיו "יודעי טוב ורע", יודע – מלשון דעת והתקשרות, מלשון חיבור. הם נהיו "יודעי טוב ורע", מחוברים מטוב ורע. בכל נקודה של טוב שלהם – מעורב הרע.

חסיד של הרבי צריך לחשוב רק על הרבי, לעשות לו נחת רוח, זה ההתחלה, זו העבודה, וזה המטרה. כלום לא מעבר לזה. אני כאן – ככלי שרת בידו, אני לא משה ואני לא חיים, אני רק כגרזן ביד החוצב. וכי ממתי לגרזן יש רגש הנאה מכך שהחוטב מילא רצונו, וכי הגרזן מוסיף משהו בחוטב?

הרגש שמניע חסיד הוא – להיות מסור כל כולי למלא את רצונו של הרבי. האם הוא צריך את עבודתי? האם אני מוסיף בו משהו? האם הוא לא יסתדר בלעדי? – הוא יסתדר טוב, ואפילו אולי יותר טוב. אני צריך רק לדעת שעלי למסור את כל כולי עבורו, לעשות את המקסימום כדי למלא את רצונו. אבל כמציאות עצמאית – לא ולא. אין כלל מקום לזה.

וככזה, אזי אין הבדל האם אני מביא את דברי הרבי בגאון למיליוני תושבי ארה"ק, אם אני דואג למוסדות של הרבי בתקציבים כספיים, או אם מדובר "רק" במכתב קטן ואישי שמישהי שלחה למישהי, ויש להניח שדבר שכזה יוסיף לו קורטוב של שמחה.

כי כשהמציאות שלי היא רק עבורו, אזי כל דבר שטוב "עבורו", עושים זאת באותו המרץ, באותה החיות. ובעצם, זה הופך להיות דבר טבעי אצלי, כשראיתי מכתב שמישהי שלחה למישהי – אין כאן לא שולחת ולא מקבלת, אין כאן אני ואין כאן מכתב - יש כאן נקודה אחת, יש כאן עוד דבר שיכול לעשות "עבורו" נחת.

**

קין היה משוכנע שהוא מביא "מנחה לה'", הוא היה בטוח שהקב"ה ממש זקוק למנחה שלו, יהיה לו חיים נעימים יותר כי קין הביא לו 2 ק"ג עגבניות ו-3 בצל גדול, הוא הביא מנחה לה'...

כאן התחילה הבעיה שלו, הוא חשב שמישהו צריך אותו, מישהו זקוק לפעולות שלו.

הבל – לעומתו, לא הביא מנחה לה', "אם צדקת מה תתן לו", הוא צריך את העגבניות שלך? הוא זקוק לכבשים שלך? – לא ולא.

"הבל הביא גם הוא", הבל הביא את "הוא", את עצמו, את כל מציאותו, הוא הקריב את "הוא" לקב"ה. וכתוצאה מרגש זה, מדרך חיים זה - הוא הביא גם את בכורות צאנו וחלבהן.

ולכן – "וישע ה'" דבר ראשון "אל הבל", אל האיש, אל הרעיון והרגש שמניע אותו, ורק אח"כ אל התוצאה, "ואל מנחתו".

זה היה בערקע, "הביא גם הוא".

כ"ז בתשרי תש"ע
הגב לכתבה

תגובות
9
1. ניכרין דברי אמת
דברים היוצאים מן הלב!
כ"ז בתשרי תש"ע
2. וואו
כל מילה שאכתוב רק תוריד מערך המאמר.

יהלומים על כתר המלך....
כ"ז בתשרי תש"ע
3. איש יקר ובלתי נשכח
היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות
כ"ח בתשרי תש"ע
4. שאלה קטנה לכותב
מבלי להתייחס על מי כתבת ועל גדולותו של האיש ז"ל. ברצוני לפנות אליך, הדברים שכתבת הינם דרגות מאוד נעלות של ביטול שחסידים היו מרבים לדבר עליהם בהתוועדות, וכשמישהו היה מדבר על כך נזהר הוא שהדיבורים יהיו מתוך אמת ובפנימיות יתירה. לראות 'כתבה' ערוכה על נושא כ"כ נעלה זה נראה קצת... וד"ל
כ"ח בתשרי תש"ע
5. הערה על חלק מהכתבה
אני חושב שכל הכתבה הייתה נפלאה עם לא היה מכניס פוליטיקה ואבק לה"ר בדמות המילים הבאות שכתב ואני מצטט:"ישנם חסידים ואנשי מעשה שלפני כעשרים-שלושים שנה היינו מביטים עליהם כעל אנשי מעש, פעלתנים, בעלי מרץ, אנרגטיים, ששם חב"ד נישא בפיהם בגאון בכל מיני פעולות כאלו ואחרות, בקרב אנשי הצבא, ברחוב הישראלי, בכינוסים המוניים ובהתוועדויות פנים חב"דיות.

ובשעת מעשה נראה היה כי אכן הרבי יקר להם, הם עובדים בשבילו עם כל הרמ"ח ושס"ה, 24 שעות ביממה, סביב לוח השנה.

כשעוברים שנים, אתה לפתע מגלה שזה לא זה, אמנם עבדו במרץ, אמנם עשו הרבה בשביל הרבי, הם הביאו "מנחה לה'", אבל הם עבדו גם בשביל עוד מישהו, בשביל עצמם"

כל זה הינו מיותר ומשמש כגופרית למחלוקת. למה צריך לכתוב על גדלותו של ברק'ה בייחס לאנשים אחרים, (אפי' אם להזכיר את שמם)וכי לא דיי לכתוב משפט כמו "יש ב' סוגי אנשים וכו' . וברק'ה היה מהסוג השני וכו'. למה הכותב חייב להכניס את עצמו ואת יופי כתבתו לבור המחלוקת והפוליטיק?
כ"ח בתשרי תש"ע
6. למגיב 4
מחשבות בעקבות דבריך, וע"ד הצחות

וכי הבל לא היה יוצא יפה וגדול ללא ההדגשה של התורה ש"אל קין ואל מנחתו לא שעה"?

לשם מה להתעסק עם מחלוקת ופוליטיק.

כ"ח בתשרי תש"ע
7. היות והכותב חותם בשמו חשוב גם למגיבים לעשות כן!
זה לא הוגן שמגיב יוכל להסתתר מאחורי אנונימיות בעוד שהכותב אמור להתמודד עימו פנים אל פנים!
כ"ט בתשרי תש"ע
8. כתיבה חסידית וחזקה
כשמדובר בחסיד שהוא הבעל הבית של עצמו ואין לו עליו אלא הרבי הדבר אכן אפשרי, וכפי שבאמת בערקע ע"ה עשה לכולנו בית ספר בענין הזה.
אך בחלק גדול מהמקרים מדובר בשליח זוטר שכפוף לשליח ראשי או איש חינוך שכפוף למנהל מוסד והם מגבילים את רמת ההתבטלות שלו לרבי. הרבה פעמים 'הדג מריח מהראש' והטון שמוכתב מלמעלה מכניס שיקולים זרים לתוך העשיה.
לכן, ראוי שהדברים יקראו ויופנומו לא רק על ידי האנשים הקטנים אלא גם על ידי אלו שממונים עליהם.
ל' בתשרי תש"ע
9. לבן דודי ותלמידי ברוך הכשרונות.
יפה כתבת ובפרט בין השורות.
אולם מנסיון של כמה דורות בעסקנות החבדית נראה שלפעמים אלו שמערבים גם קצת תועלת אישית (שאין לזה שום סתירה להצלחת עבודתם וכמבואר כו"כ פעמים בדברי רבותינו) אינם בטוחים תמיד בצדקת דרכם ועוצרים למחשבה,יעוץ וכדו' לפני המעשה. משא"כ הרוב מהצד ה"מסור כולו" שמחזיקים א"ע כחלק של המשלח ועושים אך ורק לש"ש - אינם מאפשרים שום נתינת מקום לשונה וכו' וכידוע מכתבו של אדה"ז אל ר' משה מיזליש בנוגע למחלוקת לש"ש.
ב' בחשוון תש"ע