ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
(צילום: מאיר אלפסי, שטורעם)
(צילום: מאיר אלפסי, שטורעם)
העורב והיונה ● מאת הרב אלי וואלף

שליח שאין בו אף מעלה, והוא נשען אך ורק על הביטול למשלח, שליח שהוא רק "יונה" – לא זה השליח הנדרש ● השליח צריך להיות אדם בעל מהות משלו, הוא צריך להיות "פקח שבעופות", הוא צריך שיהיו בו מעלות, שליח צריך שיהיה לו: "שלח לך – לדעתך", צריך "דעתך" משל עצמו, שיקול דעת אישי בריא, הוא צריך את "הקב שלו" בשליחות


מאת הרב אלי וואלף

בעוד כשבוע וחצי ייפתח בחצרות קדשינו "כינוס השלוחים העולמי", והכל מתכוננים, בכל מקום בעולם, לקראת המאורע.

בכל שנה הכינוס מתקיים בימים הסמוכים ליום הבהיר ראש-חודש כסלו, ובדרך כלל קוראים בתורה בשבתות אלו את פרשיות חיי שרה ותולדות . פרשיות העוסקות ב"שליח" הראשון, שנשלח על ידי נשיא הדור, באליעזר עבד אברהם, שיצא לחרון, מקום חרון אף של עולם. כפי שהרבי הרבה לבאר את ההוראות מפרשיות השבוע האלו, וכבר נלקטו הדברים באר היטב על ידי אחי הרב זושא שיחי' בספר "תורת השליחות".

למרות שגדר "שליחות" שייך רק באדם, אדם המשלח, אדם השליח, אך בפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה, שבת פרשת נח, אנו מוצאים את הלשון "שליחות" גם בבעלי חיים: "וישלח את העורב", ובפסוק לאחר מכן "וישלח את היונה".

נח שלח שני עופות ל"שליחות", בתחילה את העורב, ואחר כך את היונה.

ויש להבין למה נח בחר דווקא בשני מיני עופות אלו. הרי היו תחת ידו כל סוגי בעלי החיים והעופות, הוא יכל לבחור לשליחות זו "לדעת הקלו המים מעל פני האדמה" את כל מי שהוא רק העלה בדעתו, ומכולם הוא בחר ראשית לכל דווקא את העורב – ויש להבין מדוע דווקא בו.

ה"שליח" הזה, למרות המעלה שהיתה בו, שבגללה נח בחר דווקא בו, לא ביצע את השליחות המצופה ממנו, אלא "ויצא יצוא ושוב" – וחזר כלעומת שבא, ללא מילוי השליחות.

ואז, כשנוח ראה שמכל העופות שהוא בחן קודם, הבחירה שלו לא היתה מוצלחת, וחיפש שליח חדש, הוא שוב שקל את המעלות שיש בכל העופות, והפעם הוא החליט לשלוח דווקא את היונה, כראויה ומתאימה. ואכן היא הוכיחה את עצמה כבחירה נכונה, והיא מילאה את השליחות כנדרש.

ויש להבין מה המעלה שיש ביונה, שאין בעורב, שדווקא היא הצליחה בשליחות.

מסתבר לומר שהיונה מסמלת את ההיפך הגמור מן העורב, ולכן למרות שמלכתחילה נח לא בחר בה, הרי עתה, אחרי הכישלון של העורב – עליו לבחור את הקצה ההפכי, והוא בחר דווקא בה.

ההיגיון אומר, שדווקא בגלל שהיא ההיפך הגמור מהעורב, שבגללה הוא בחר בה בפעם השניה – דווקא בגלל זה, היא הצליחה בשליחות.

ואולי יש לומר בזה, וד' יכפר באם שגיתי...

בנוגע לבחירתו של נח בעורב, מובא ב"מדרש הנעלם" על פרשת נח: ר' אייבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם, וכשהיה בתיבה אמר, יודע אני שאין פיקח בעופות כמו העורב לידע מיני' סימנא דעלמא, מיד "וישלח את העורב".

העורב הוא השליח הכי חכם שנח יכל לבחור.

כדי למלא את שליחותו של נשיא הדור לדעת מה קורה בעולם, האם אפשר לצאת ולכבוש את העולם מחדש, האם כבר ניתן לבנות את העולם אחרי המבול, נח הבין שצריך לשלוח דווקא שליח פיקח, וכדאי שהוא יהיה שיא שלימות הפקחות שיש בעופות, ולכן הוא בחר בעורב.

היונה, לעומת העורב – מסמלת את ההיפך הגמור.

היונה מסמלת את ההיפך הגמור מהפקחות, ובלשון העם היונה נקראת "יונה פתיה".

על הפסוק בהושע (פרק ז, יא) "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, מצרים קראו אשור הלכו", מבאר המהר"י קרא (שהיה מתלמידי רש"י): אין לך בכל העופות שוטה כיונה. ששאר עופות אם נוטלין את בניהן לא ישובו עוד לקיניהן, אבל היונה אינה חוששת בכך, ושבה לקינה. כמו כן ישראל שוטים וכסילים בלא לב. מצרים קראו, אשור הלכו, אלו שהריעו להם מכל האומות וכו'.

היונה מסמלת את ההיפך הגמור מהפקחות והערמומיות של העורב, ובמחשבה ראשונה היא המועמדת הכי לא מתאימה לצאת לשליחות.

לא חכמה לה, לא מהירות לה, לא מעוף גבוה לה, לא קול ערב לה [היא לא יודעת "להתראיין ברהיטות"...], לא צבע והדר לה [היא לא "מצטלמת טוב"...], אין בה שום מעלה מיוחדת שיש בשאר חברותיה בעלי הכנף.

ולכן מלכתחילה – נח בחר לשלוח דווקא את השליח המוכשר, את העורב.

כאן בדיוק היה הכשלון של העורב, ודווקא זה היה ההצלחה של היונה.

בגלל מעלת החכמה של העורב - הוא מציאות לעצמו. ואדרבה, כל הסיבה שהוא נבחר כשליח, היא בגלל המציאות שלו. וככזה – הוא אינו מסור ונתון באופן מוחלט למשלח.

להיפך, הוא יודע שהוא עם מעלותיו וכשרונותיו מוסיף ותורם למשלח, המשלח כביכול זקוק לו. אין לו כל ביטול למשלח. "מציאותו" זועקת בכל רגע של שליחותו.

לעומתו היונה – אדרבה, בגלל שאין בה מעלת החכמה, בגלל ה"פתי יאמין לכל דבר", בגלל הביטול הפנימי-מהותי שלה, דווקא היא זו שנאמנה ומסורה כל כולה למשלח, ודווקא היא, בגלל תכונה זו – מצליחה בשליחות באופן הנעלה ביותר.

וכמו שכותב רבינו הזקן בתניא, פרק ח"י: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך וגו', כלומר – שבזה שאני בער ובהמות, אני תמיד עמך".

שלא לדבר על מעלת היונה, מעלת הנאמנות. שזה מוסיף על עצם העובדה שה"מעלה העיקרית" שלה הוא - שאין לה כל מעלה אחרת.

לכן, מעלתו של העורב, שהיא מעלה חשובה ומשמעותית בפני עצמה, אך בעולם ה"שליחות" – דווקא היא זו שעמדה לו לרועץ.

מאידך היונה, דווקא העובדה שאין בה מעלה, היא זו שעמדה לה להצלחתה. "כל דפשיט מעלי' טפי".

כשחזרתי את הרעיון הזה לאחד מידידי השלוחים, הוא אמר לי שהוא שמע בשעתו ווארט דומה מהרב משה סלונים ע"ה, שהסביר למישהו על מושג השליחות –

שליח מוכשר – אמר הרב סלונים – שליח שיש לו כשרון מסוים, והוא יוצא לשליחות ועוסק בתחום בו הוא מוכשר – הוא מאוד מצליח בזה, אבל מאידך, הוא מצליח רק בזה. רק במה שהוא מוכשר לזה, אבל בתחומים אחרים – לאו דווקא שהוא רואה הצלחה.

לעומת זאת – שליח שיוצא לשליחות במסירה, שליח שאין לו כשרונות מיוחדים, הוא יוצא לשליחות רק מתוך הביטול והמסירות שלו למשלח – דווקא הוא, מצליח בכל התחומים.

אך במחשבה שניה, קצת בעומק יותר, קשה לומר שנח טעה בבחירתו בעורב כשליח. באם התורה מוצאת לנכון לציין ולספר לנו על ה"שליח" הזה, כנראה יש לנו הוראה ללמוד מכך שנח בחר בו כשליח, ויתרה מזו – הוא בחר בו כשליח הראשון.

לכן מסתבר לומר שעלינו ללמוד מכך שנח בחר בעורב כשליח הראשון, ולאחר מכן ביונה כשליח השני, והיונה דווקא ביצעה את השליחות

אם למטרת השליחות היונה היתה כולה חיובית, והעורב היה כולו שלילי – התורה לא היתה מספרת לנו שנח בחר בעורב, נח היה מלכתחילה שולח את היונה.

שליח שאין בו אף מעלה, והוא נשען אך ורק על הביטול למשלח, שליח שהוא רק "יונה" – לא זה השליח הנדרש.

השליח צריך להיות אדם בעל מהות משלו, הוא צריך להיות "פקח שבעופות", הוא צריך שיהיו בו מעלות, שליח צריך שיהיה לו: "שלח לך – לדעתך", צריך "דעתך" משל עצמו, שיקול דעת אישי בריא, הוא צריך את "הקב שלו" בשליחות.

וכפי שמובא בספר תורת השליחות הנ"ל (עמוד 45 ואילך): "בעבודת האדם לקונו ישנה מעלה כשהשליח הוא מציאות בפני עצמה, נפרד מהמשלח. כשהשליח חש עצמו למציאות עצמאית, יש בעבודתו בגלוי מעלת ה"קב שלו" .. כאשר הרגשת האדם ביחס לדבר מסוים היא שזהו ענין הנוגע לו, מעוררת תחושה זו יגיעה גדולה יותר, וכן יש לו בזה יותר תענוג ...

"כאשר השליח התייגע בכל כוחו בעניין מסוים ובכל זאת העניין טרם הושלם, ייתכן ויחשוב שמכיוון שהוא עשה ככל שביכולתו, והעניין הרי שייך ל"משלח"–הקב"ה, הרי הוא את שלו עשה – והשאר ישלים המשלח.

"ולכן יש מעלה בהרגשה שישנה מציאות השליח"...

ובהמשך הספר, בעמוד 274, "כאשר מתעוררים ספקות ושאלות בפעילות השליחות בהפצת היהדות והמעיינות חוצה – המענה הכללי לכך שהשלוחים צריכים לסמוך על שיקול דעתם, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", בכל מקום לפי ענינו".

אך כמובן, שבזה לבד לא די. שליח שנשען רק על תחושותיו וכשרונותיו, רק על ה"עורב" שבו, הוא יכול להפעיל שיקול דעת עצמאי מוטעה, ולהיכשל כמו שנכשל העורב, כמו שנכשלו המרגלים בשעתם, שטעותם נבעה משיקול דעת עצמאי, ללא ביטול מוחלט למשלח.

לכן, אחרי שאתה "עורב", ויש בך את הכישרונות האישיים, או אז עליך לנצל אותם ולבטל אותם למשלח. או אז עליך לקחת את ה"עורב" ולהלבישו בגוף של "יונה", להיות "בהמות הייתי עמך".

וכמו שהרבי אומר בשיחות הנ"ל: "למרות שיש מעלה בהרגשת מציאות השליח, אין זה סותר חלילה לענין של "שלוחו של אדם כמותו", שהשליח צריך להיות בטל למשלח.

"דבר זה שצריך להיות מציאות של שליח, נפרד מהמשלח, הרי זה גופא רק מפני שזהו רצון ותענוג המשלח – שדווקא באופן זה "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני".

"...דבר זה שהשליח צריך להיות מציאות בפני עצמו הוא פרט נוסף בענין השליחות, שכדי שיושלם רצון המשלח כדבעי, צריכה השליחות להיעשות על ידי מציאות השליח, עד שמרגיש את עצמו כבעל הדבר".

ובהמשך שם: "כאשר מתעורר אצל השליח ספק, יאמר "מודה אני לפניך", ולאו דווקא בנוסח שאומר בקומו משנתו – אלא במשמעות של ביטול והודאה, עליו לחזק את התקשרותו ודבקותו בקב"ה, ואז יתבטלו כל הענינים הבאים מצד ספק, בגימטריא עמלק".

לכן ראשית לכל נח בחר את העורב, כדי לבטא את הנקודה ששליח צריך שהיה בו מהות משלו, בעל תוכן וכשרון, "אין פיקח בעופות כעורב".

אבל חלילה להסתפק בזה, העורב הזה – יחד עם כל הכשרונות המבורכים שלו - צריך להיות בטל למשלח כמו היונה, לחוש בביטול מוחלט, "אין לך בכל העופות שוטה כיונה", ולכן לאחר מכן נח שלח את היונה, ודווקא אז השליחות השיגה את המטרה.

רק אז, כאשר כל הכשרונות רתומים לעבודת השליחות ובטלים למשלח – או אז אפשר לצאת ולכבוש מחדש את העולם כולו "ומלאו את הארץ, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים... ובכל דגי הים בידכם ניתנו


י"א בחשוון תש"ע
הגב לכתבה

תגובות
13
1. הלוואי ונהיה 'יונה'
יישר כח!
מאמר זה נתן לי הסתכלות אחרת (וכנראה נכונה) על שליחות ושלוחים.
הרגשתי וחשבתי שאני 'עורב' ומתברר שהלוואי והייתי 'יונה'...
גם ל'יונה' היו 2 שליחויות, פעם ראשונה היא חזרה לחממה - לתיבה, ובפעם השניה אמרה 'שלום' סופית ונשארהבשליחות....
י"א בחשוון תש"ע
2. יפה.
י"א בחשוון תש"ע
3. מי יודע מעלתן וגדולתן של (השלוחים) הנשמות.
"היות ומדובר כאן על חסיד שרבינו נשמתו עדן מעיד עליו שהוא מקושר-הרי עניניו הם בודאי עניני תורה עבודה וגמילות חסדים.אך כיון שאלו הם ענינים שלו.הרי מניח את עצמו ומתמסר לפעולותיו של הרבי".

שני חסידים שנשלחו למקום מסוים חזרו מהשליחות ולטענתם לא פעלו, והיתה להם חלישות הדעת. בפאבראנגען בשבת הרבי שיבח אותם ואמר שפעלו אלא שלפעמים רואים זאת על אתר,לפעמים למחר.ולפעמים "יש מחר לאחר זמן" אך שיפעלו הדברים-זהו ודאי.
י"א בחשוון תש"ע
4. נאה דורש נאה מקיים
מי כמוך כותב המאמר הנכבד יודע שאתה היעס מן מס' אחד ואולי מאמר זה ישכנע אותך להיות קצת עורב ולא לתת יד לדברים שאתה לא מסכים להם
י"א בחשוון תש"ע
5. הביאור קצת צ"ע
כי בדרך כלל הסדר הוא ש"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" היא קבלת עול, ורק אח"כ בא טעם ודעת.
י"א בחשוון תש"ע
6. ביאור בדרך אפשר לצ"ע
הסדר של קבלת עול הוא בבינוני -תניא. משא"כ נח היה איש 'צדיק' שהכל גם עפ"י טעם ודעת.
י"א בחשוון תש"ע
7. מאמר מאוד קולע לעניין
ב"ה

עיצה טובה ,יהי רצון שנפנים את המסר
י"א בחשוון תש"ע
8. אדון מס' 4
ואדון מס' 5

כמובן שראשית העבודה היא לבטל, אבל את מה?
אם אין לך כל מעלה, אם אין לך מציאות, את מה תבטל?

הקב"ה יצר אותך כעורב, ועליך לעמול, בראשית העבודה ועיקרה ושרשה, להפוך אותה ליונה.
י"א בחשוון תש"ע
9. כהסיפור הידוע עם המשוגע של ליובאוויטש
....שקפץ לכרכרה של הרבי וראו החסידים שהוא שואל משהו והרבי עונה לו 'וברגע שירד מהכרכרה 'התנפלו' עליו החסידים והתענינו מאד מה הי'ה ,וסיפר את הענין וכו' ואח"כ שאלו איך היה לו את השכל הרי הוא 'משוגע' אמר להם המשוגע " משוגע משוגע ....אבער שכל מען דארף האבן"---- וע"פ הנ"ל להרב אלי' שי' וואלף [ידידי משכבר הימים] משמע באופן המתאים לגאולה האמיתית והשלימה ש.... "שכל שכל.... אבער משוגע מען דארף האבן . { א' התמימים תות"ל ב"ב שנים נ"ח -נ"ט- ס-ס"א }
י"א בחשוון תש"ע
10. זהו את השלוחים שבתמונה
מי מהם העורב ומי הוא היונה?...
י"ב בחשוון תש"ע
11. געשמאק
געשמאק
א שליח
י"ב בחשוון תש"ע
12. יישר כוח ר' אלי
דבריך נוגעים ללב ומלמדים אותנו פרק בהלכות שליחות ואני בטוח שהרבה מאוד יפנימו את הדברים ויילמדו לשלב בין העורב שבהם לבין היונה ויזכו למלא את רצון המשלח במלואו
י"ב בחשוון תש"ע
13. מה הפירוש של ביטול
אם מישהו יוכל לשלוח אותי לאיזה לינק מסביר אז תודה
כ"ה בחשוון תש"ע