ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
הרבי
הרבי צילום: ארכיון שטורעם
הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה ● מאמר

הרבי מביט על המבדיל, ומידי פעם עיניו סוקרות את הקהל. אתה עומד שם ומביט על הרבי, אתה מנסה לעמוד מאחרי גבו של חברך, "רק לא לעמוד ראשון בחזית, מול הרבי", מנסה גם לראות את הרבי ויחד עם זאת גם להסתתר מאחרי גב של מישהו אחר - ואז - עיניו של הרבי ננעצות בעיניך, ננעצות בך ● הלוח עבר בהצלחה את מבחן ה"הוא הדרה", הוא עבר בהצלחה את מבחן ה"הוא זיוה", אבל במבחן של "הוא הודה", של היראה מהרבי, הוא לא קיבל ציון מעודד ● מאת הרב אלי' וולף

 

מאת הרב אלי וולף

פרשתינו, פרשת ויצא, פותחת במילים "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

בפרשה הקודמת, בפרשת תולדות, מסופר שלאחר שיצחק אבינו יצא מגרר הוא התיישב בבאר שבע, ושם הוא בירך את יעקב במקום את עשו, וכתוצאה מכך עשו ביקש לנקום באחיו, ובעקבות זאת קורא יצחק ליעקב ושולח אותו מבאר שבע לפדן ארם –

כך שלכאורה התורה בתחילת פרשתינו לא היתה צריכה לכתוב "ויצא יעקב מבאר שבע", כי הרי אנו יודעים מהיכן הוא יצא, והיה על התורה לכתוב רק "וילך יעקב חרנה".

לכן מבאר זאת רש"י בביאורו על הפסוק הראשון בפרשתינו:

ובלשונו הק': "לא היה צריך לכתוב אלא "וילך יעקב חרנה", ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה".

כשהצדיק נמצא בעיר, כותב רש"י: "הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה".

ויש להבין מה הם שלושת המושגים הללו, שהרי מסתבר לומר ששלושת הלשונות הללו הם לא רק כפל לשון ליופי המליצה, אלא כל אחד מהם נושא תוכן אחר, לכל אחד מהם יש משמעות אחרת בהשפעתו של הצדיק על העיר, ויש להבין מה תוכנו של כל אחד מהם, ובמה הם שונים האחד מהשני.

בהתוועדות ש"פ ויצא, ז' כסלו, בשנת תשמ"ח, ביאר הרבי את פירוש רש"י זה, ובתוך כללות הביאור הוא ביאר גם את הלשונות הללו,

כשרש"י כותב ביטויים אלו, והוא לא מפרש מה משמעותם, מוכח מכך שהילד, ה"בן חמש למקרא", אינו זקוק לביאור נוסף, הוא לא צריך להסברה מה תוכנו של כל ביטוי. כי הוא מכיר זאת מפשטות הכתובים, ללא צורך בהרחבת הביאור.

כך, שכאשר אנו רוצים להבין מה משמעותו של כל אחד מהלשונות הללו, עלינו למצוא באיזה ענין בתורה נאמרו כל אחד משלושת הלשונות האלו, ומשם נבין פירוש תיבות אלו בלשון הקודש.

והרבי מפרט:

"הדרה" – הוא לשון "הדר", ומפורש בקרא הפסוק "והדרת פני זקן", שפירושו – כבוד.

וכשאנו אומרים "הוא הדרה", פירושו הוא - שהצדיק הוא הדרה של העיר, הוא כבודה של העיר. כמו שכשיש ריבוי ספרים וכתבי יד בעיר, או ריבוי ממון, אזי העיר היא עיר מכובדת. כך כאשר הצדיק נמצא בה, אזי "הוא הדרה", הוא כבודה של העיר.

"זיוה" – הוא כמו זיו השמש, או זיו הלבנה. פירושו מלשון אור. וכשהצדיק נמצא בעיר, אזי "הוא זיוה", הוא מקרין אור וזיו על אנשי העיר, הנהגתו הטובה והמעשים טובים שלו מקרינים על העיר, אנשיה למדים ממעשיו.

"הודה" – אמנם הוא לשון אור, כמו "זיוה", וכמו שמצינו אצל "קרני הוד של משה", וכן נאמר "ונתתה מהודך עליו" – ומבואר שם "זה קירון עור פנים, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" –

אבל למרות הדמיון ביניהם, יש שוני בין השניים, "הוד" שונה מ"זיו". ל"הוד" יש תוכן ומשמעות אחרת. כי ה"קרן עור פניו" של משה רבינו, פעל ש"ויראו מגשת אליו". הוד – אינו זיו סתם, כי אם הוא פועל יראה ופחד.

גם לחמה וללבנה יש אור וזיו, אבל הם אינם פועלים רגש של יראה ופחד. אדרבה – נהנים מאורם. ואילו קרני ההוד של משה – פועלים רגש של יראה, "ויראו מגשת אליו".

ובזמן שהצדיק בעיר – "הוא הודה", נוסף על האור שהוא מקרין על אנשי המקום, נוסף על ה"זיו", ישנו גם ה"הוד". הוא מקרין אור הפועל על אנשי העיר רגש של ביטול ונסיגה לאחור. יראה.

עד כאן תוכן ביאורו של הרבי בנוגע להבדל בין שלושת הלשונות ברש"י.

מלבד ה"הדר" וה"זיו" שהצדיק מקרין על סביבתו – הוא מקרין גם "הוד", הוא פועל "ביטול ונסיגה לאחור. יראה".

בשנים כתיקונם, כאשר ראינו את הרבי מידי יום ביומו בעינינו הגשמיות, המשפיעים היו תובעים מהתמימים בהתוועדויות "מ'דארף ליב האבן דעם רבי'ן", יש לפעול בעצמך רגש של אהבה לרבי, לאהוב את הרבי –

היות ורגש ה"יראה" מהרבי היה מוחשי, כך שלא היה צורך לדרוש זאת.

ה"הוא הודה", היה חי באופן טבעי אצל כולם. די בפעם אחת שמבט עיניו הק' של הרבי היו נפגשות בעיניך – חשת בקרבך היטב מה הפירוש "הוא הודה", מה זה "ביטול ונסיגה לאחור".

סוף תפלת ערבית של מוצאי שבת ב'זאל הקטן'. הרבי עומד על מקומו בפינה מזרחית-צפונית של הזאל, ליד הסטענדר עם הגב לקהל. החזן אומר קדיש דרבנן.

הרבי סוגר את הסידור, ופונה לעמוד בצדו השמאלי של הסטענדר, כשפניו לקהל, מביט אל עבר המקום בו עומד כרגע מי שיאמר את נוסח ה"הבדלה", ברווח הצר שבין שני השולחנות העומדים לרוחב מערב הזאל. תחת החלון הקטן, במקום בו בשנים מאוחרות יותר נפרצה דלת בקיר הזאל, דלת היוצאת אל חצר-הסוכה.

קהל לא גדול עומד בזאל, כמה אנשים כבר יכולים להכנס לזאל זה. ובפרט כשמדובר על "סתם מוצאי שבת", לא של חודש תשרי ולא יומא-דפגרא אחר. המרחק הפיזי בינך לבין הרבי הוא אפסי, מטר, שניים, שלושה. לא הרבה מעבר לזה.

שביל נפתח בין מקומו של הרבי לבין המבדיל על היין.

הרבי מביט על המבדיל, ומידי פעם עיניו סוקרות את הקהל. אתה עומד שם ומביט על הרבי, אתה מנסה לעמוד מאחרי גבו של חברך, "רק לא לעמוד ראשון בחזית, מול הרבי", מנסה גם לראות את הרבי ויחד עם זאת גם להסתתר מאחרי גב של מישהו אחר –

ואז - עיניו של הרבי ננעצות בעיניך, ננעצות בך.

מיעיך מתהפכים בקרבך. אתה לא יכול להביט אל הרבי, אתה פוחד להרים את העיניים, אתה מרגיש את מבטו מפלח אותך "דורך און דורך"...

זו הרגשה שכשאתה נזכר בה היום, קצב הלב שלך מואץ, מגביר את פעילותו מפחד. אתה חווה מחדש את ה"הוא הודה", "ביטול ונסיגה לאחור".

וכמו רגע זה ב"הבדלה", חווית זאת בפארבריינגען כשאתה עומד עם כוסית יין ביד, מרים אותה אל מול הרבי מחכה להנהון בראשו הק' כאומר "לחיים", והרבי מסמן בראשו לזה העומד מימינך, לזה העומד משמאלך, לזה העומד מעליך, ואז מבטו ננעץ בך, הוא מביט בך, מביט, ומביט, אין כלום בעולם מלבד העיניים של הרבי שצורבות אותך כעת, הוא לא מסמן כלום בראשו, ועובר הלאה...

חווית זאת עוד הרבה פעמים, בהזדמנויות שונות, ושלא לדבר על אלו שזכו ונכנסו ליחידות אל הקודש פנימה וחוו זאת בפחד של עשרות מונים –

ובכלל, כל מי שהיה בהתוועדות זו של הרבי, באותה שבת פרשת ויצא, ז' כסלו תשמ"ח, לא צריך "להביא ממרחק לחמו" כדי לחוש מה זה "ביטול ונסיגה לאחור", את היראה מהרבי –

רק ימים ספורים לפני שבת זו, ביום שני האחרון, ב' כסלו, עמדנו כולנו, מאות איש, בחזית 770 כשהרבי יצא מחדרו לקראת נסיעתו לאוהל הק', ו"זכינו" לקבל נזיפה חמורה מהרבי, נזיפה שכזו – שברחנו כל עוד רוחנו באפינו אל שולחן הלימודים, טעמנו אז את דברי הנביא ישעיהו "לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו".

כך שרגש ה"הוא הודה", היה מוחשי אצל כל אחד ואחת. והמשפיעים תבעו "מ'דארף ליב האבן דעם רבי'ן", לעורר גם את קו ה"הוא זיוה", את ה"הוא הדרה".

היום, כאשר זמן רב שלא זכינו להיפגש במבט הזה של הרבי, כאשר תנועת הנפש בחמש עשרה וחצי השנים האחרונות היא בקו של געגועים, קו שעיקרו הוא - תנועת-נפש של אהבה, דומה שקו היראה ניזוז במעט אל הצד, ועלינו לעורר בעצמינו מחדש את אותו רגש של "הוא הודה", את ה"ויראו מגשת אליו". את הפחד הממשי.

מאז ג' תמוז, חברת המדיה JEM נטלה על עצמה תפקיד חשוב וחיוני, להנחיל את הרבי להמון העם. לאנ"ש, לתמימים, לילדים, למקורבים, לעם ישראל כולו – והם עושים זאת במסירות ובהצלחה מרשימה.

אין ספק כי חלק גדול מהעובדה שאנשים כה רבים חיים היום עם הרבי - נזקף לזכותם. הם עושים את מלאכתם נאמנה, בין אם זה ע"י וידאו'ס שבועיים עם קטעים קצרים מהתוועדויות, חלוקת דולרים וכיו"ב, בין אם זה קלטות ווידאו של פארבריינגענס מלאים עם הרבי, אם זה בתכנים המותאמים לילדים או למקורבים.

אבל אחרי הכל, הם חולקים עם הציבור את ה"הוא הדרה" של הצדיק, הם מנחילים לעם את ה"הוא זיוה". את האור של הרבי, "הנהגתו הטובה והמעשים טובים שלו", את תורתו ואת כבודו –

אבל את ה"הוא הודה" – לא מוצאים שם. את היראה, זה דבר שעלינו לעמול בעצמינו ולעורר אותו מחדש אצלינו.

לפני כשבועיים ישבנו בשבת כינוס-השלוחים, בחצר האוהל הק', שלוחים, תלמידי התמימים וקבוצות מקורבים, באווירה של שבת אחים גם יחד, ליד המשלח.

הרבה יש לכתוב על שבתות שכאלו, ובפרט בימי הכינוס, אך אתמקד בדקה אחת מתוך השבת הזאת. שיחה בין שני שלוחים, שידידות עמוקה שוררת בין השניים.

השיחה עסקה בהוצאה לאור ופרסומים שונים ששליח מוציא לאור במהלך עבודת הקודש שלו, והם דיברו על לוח שנה שהוציא אחד מהם.

חברו טען כלפיו שכמה מהתכנים או התמונות שהוא פרסם בלוח השנה, לא ראויים לשליח. הם לא מתאימים בכל מאת האחוזים למה שהרבי היה מצפה ממנו.

ראית כיצד המוציא לאור מסביר עד כמה הלוח מביא כבוד לליובאוויטש, עד כמה התכנים שבו מביאים את דברו של הרבי, את תורתו לקוראים – אבל חבירו לא קיבל זאת, הוא התמקד בתכנים שלדעתו לא היו ראויים.

כדי להמחיש לחבירו עד כמה עליו להיות זהיר במשנה-זהירות בפרסומים שהוא מוציא לאור, הוא תיאר לו, והציג לו להמחשה - דמיין את עצמך נכנס ליחידות, ואתה מניח לרבי על השולחן את לוח-השנה, והרבי נוטל את הלוח, מדפדף בו דף אחרי דף, מביט בלוח, מביט בך, מביט בעמוד הבא, ומביט בך –

האם היית מדפיס זאת כפי שהדפסת, או שהיית נמנע מכמה דברים, אולי היית משנה מעט?...

בנקודה זו, נגמר הוויכוח בין השניים, הדיון הוכרע.

כן, הלוח עבר בהצלחה את מבחן ה"הוא הדרה", הוא עבר בהצלחה את מבחן ה"הוא זיוה", אבל במבחן של "הוא הודה", של היראה מהרבי, הוא לא קיבל ציון מעודד.

אנחנו צריכים לעורר בנו מחדש את רגש היראה, להזכיר לעצמינו שוב ושוב את אותה ההרגשה שחשנו כאשר הרבי הביט בנו "לפני ולפנים",

לפני כל פעולה שאנו עושים, בין אם זו פעולה משמעותית ובין אם זו פעולה קטנה – אך הצד השווה שבהם, שאלו פעולות שמייצגות את ליובאוויטש, פעולות שאנו אמורים לתת עליה דו"ח בסופו של יום למשלח, לנשיא –

לזכור שלא רק "הוא זיוה", לא רק "הוא הדרה", לא רק לעמוד במבחן של כבודו של הצדיק ואור מעשיו והנהגתו – אלא גם לזכור ש"הוא הודה", שהדברים יעמדו במבחן היראה מהרבי.

וכשאתה עומד מול מבחן זה, הרי וודאי תחשוב פעם נוספת האם לעשות זאת כך, האם לעשות זאת בכלל, אולי יש מה לשפר, לתקן.

כי בסופו של דבר, באם זה לא עובר את מבחן "הוא הודה", אם לא נזכיר לעצמינו ולא נחווה מחדש את ה"ויראו מגשת אליו", אזי גם ה"הדרה" וה"זיוה" לוקים בחסר.

מה הדרך להביא זאת לידי פועל, כיצד מיישמים את ההרגשה הזו בחיי היום יום – כל אחד יכול למצוא לעצמו דרכים לזה.

אך בהסתמך על התוועדות אחרת שהתקיימה באחת השבתות בחצר האוהל הק', שם עסקו המתוועדים בנושא זה, אחד מראשי המדברים דיבר על הצורך בקביעות בנפש לכתיבת דו"ח לרבי מהפעולות ומהנעשה אצלך בשבוע-חודש האחרון.

כשעליך לשבת ולסכם על נייר היכן אתה עומד, מה עשית, מה התקדמת ביחס לדו"ח הקודם, ואתה יודע שעליך להגיש זאת לרבי, כמו אז. להניח לו את זה על השולחן, ולראות כיצד הוא קורא זאת - או אז אתה מחוייב הרבה יותר, אתה מתמודד עם האמת לאשורה, ללא הצטעצעות. כאן אתה לא יכול להתחבא תחת מעטה רגש של "אהבה" לרבי, כאן אתה מיישיר מבט אל מול ה"הוא הודה".

עלינו לוודא שנחיה בתחושה של "הצדיק בעיר" – במילא נקיים בעצמינו את כל הפרטים של ה"הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה", ולא נגרום חלילה למצב בו יהיה "פנה הודה". ואז עלול חלילה להיות גם "פנה זיוה, פנה הדרה

(מתפרסם השבוע בעיתון כפר-חב"ד)
ח' בכסלו תש"ע
הגב לכתבה

תגובות
7
1. חזק!
חזק ביותר!
ח' בכסלו תש"ע
2. יישר כח הרב וולף!
השפעת עלי
ח' בכסלו תש"ע
3. וואוו!
כמה נכון!
המבט של הרבי!
הלוואי שנצליח להרגיש אותו מלווה אותנו כל יום, כל היום!
ח' בכסלו תש"ע
4. לידידי
הלבשת במילים יפות את העובדה הידועה והמצערת שרוב רובם של אלו אשר כלפיהם נאמרים הדברים-הכירו את הרבי רק בצורה דיגיטלית.
ח' בכסלו תש"ע
5. אלי היקר
ת"ח ת"ח על הדברים החזקים והמחזקים. רק חזק ואמץ!
ח' בכסלו תש"ע
6. כמה שזה חשוב!
צודק בכל מילה! אלו שלא זכו לראות בעיניהם הגשמיים קשה לחוש בזה, אבל גם הם לא פטורים מלהתבונן בזה ולפעול זאת בנפשם, ועאכו"כ אלו שכן זכו לראות והענין נשחק במשוך היובל, הרי חובה גמורה לעורר מחדש את רגש היראה, יראת הרוממות, כלפי הרבי.

תודה לרב וואלף על מאמריו המאלפים. יישר כחך ותמשיך בעבודת הקדש בהצלחה רבה ומופלגה!
ח' בכסלו תש"ע
7. כמו כל דבר יש לחלק ל 3 חלקים
א.היו כאלה שבאמת כשהרבי היה עובר היו מתחבאים מיראה אמיתית[ואלי שי' גם מאלה! ב.היו כאלה שהיו נעמדים בשורה הראשונה בשביל[כן כן פעם היה שביל אמיתי,ולבושתי אני הייתי מאלה מה לעשות היינו קטנים בדעת] ג.והיו גם היו כאלה ש"חיקו" את הסוג הראשון
העיקר שכולנו נהיה בריאים ונכתוב ונקרא מתוך אושר שמחה ונחת עמו"ש
ט' בכסלו תש"ע