ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
עורך כפר חב"ד והאדמו"ר מסלונים
עורך כפר חב"ד והאדמו"ר מסלונים צילום: שטורעם
קריאה לחסידי סלונים ● על סדר היום

משפט קצר שהשמיע כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א במוצאי 'יום השחרור', יש להדפיסו ולהפיצו ברבבות פלקטים, לתלות אותו בכל בית-ספר חרדי, בכל ישיבה ובכל סמינר. זה חייב להיות הקו המנחה והבלתי-מתפשר. משום שאפליה על רקע עדתי חייבת להיות מושללת לחלוטין, מוקצה מחמת מיאוס, בקרב כל מי שמאמין בה' ובתורתו ● הרב אהרן דב הלפרין, עורך השבועון 'כפר חב"ד' בדבר העורך, על סדר היום
הרב אהרן דב הלפרין

עם שוך סערת הקרב ולאחר מצעד תופי הניצחון וצהלות השמחה ברחובות בני-ברק ובחוצות ירושלים, הגיע גם עת הסיכומים וחשבון-הנפש. לא של מי ניצח ומי הפסיד, ואף לא על מה שהיה ומה שעתיד להיות בעמנואל בעקבות פסק-הדין והפשרה שהושגה.

בכל הקשור לבעיה הפרטית של בית-הספר בעמנואל, לא היה לנו מה לומר בעבר ואין לנו מה לחדש גם בהווה. איננו בקיאים בנושאים כבדי-המשקל של 'גדר ההפרדה' ו'ועדת הקבלה', וחזקה על כל הצדדים שבסופו של דבר יגיעו לפתרון מוסכם, במיוחד לאחר שלושת ימי העיון המבורכים בנושא 'אהבת-ישראל'.

הפיכת הפרשה מסוגיה מקומית לבעיה ארצית – הנוגעת לכלל הציבור  –  נגרמה כתוצאה מההתערבות הבלתי-נסבלת של הבג"ץ בחירות הבסיסית שיש להורים לבחור דרך חינוכית לילדיהם על-פי אמונתם  והשקפת עולמם. ומה שחמור יותר – 'הדיקטטורה המשפטית'  הישראלית שהגיעה לשיאה בהחלטה השערורייתית להכניס אנשים לבית-הסוהר רק משום שהעבירו את ילדיהם מבית-ספר אחד לבית-ספר אחר.

הבעיה הזו, המרכזית – בניגוד לפרשה המקומית של גדר ההפרדה וועדת הקבלה בעמנואל – לא נפתרה כלל בפשרה שהושגה. אדרבה, היא החריפה יותר, בהיותה עלולה להתפרש כגושפנקה, עקיפה לפחות, לדיקטטורה המשפטית שסופה מי ישורנה. 

משום כך, נבחרי הציבור אינם רשאים להסתפק בהצלחתם בתחילת השבוע ללחוץ ולשכנע, את כל מי שרק יכלו, 'לרדת מהר מהעץ', כדי שמבחינתם ישוב וישרור השקט התעשייתי. אחריותם מחייבת להפעיל עתה מערכת-הסברה בלתי-פוסקת, מקצוענית ויקרה ככל שתהיה, כדי להפוך את היחס השלילי הנוראי של המוני אזרחים בישראל בעקבות ההפגנות  – שלא טרחו כלל להסביר להם את מהותן וסיבתן ברמה מקצועית, בהירה ומשכנעת – להבנה, לאהדה, ואף להזדהות.

סוף לאפליה העדתית

'פרשת עמנואל' התחילה בשל תלונה על מה שכונה 'אפליה עדתית'. במשאו המיוחד של כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א ב'יום השחרור', לאחר שדחה בתוקף את ההאשמות על 'אפליה עדתית' בבית-הספר בעמנואל, השמיע משפט חשוב מאין כמותו, שמן הראוי היה להפכו לסיסמה מרכזית בכל מערכת החינוך של הציבור החרדי.

"מי שמאמין בתורה, כולל במצוות ואהבת לרעך כמוך, לא יכול להסכים בשום פנים ואופן לאפליה על רקע עדתי".

את המשפט הזה, כמות שהוא, יש להדפיס ולהפיץ ברבבות פלקטים, לתלות אותם בכל בית-ספר חרדי, בכל ישיבה ובכל סמינר. זה חייב להיות הקו המנחה והבלתי-מתפשר. לא חלילה מפחד בג"ץ ומשרד החינוך, אלא משום שאפליה על רקע עדתי חייבת להיות מושללת לחלוטין, מוקצה מחמת מיאוס, בקרב כל מי שמאמין בה' ובתורתו.

למרבה הצער, יש בציבור החרדי לא מעט מוסדות חינוך, לבנים ולבנות, לצעירים ולמבוגרים, בישיבות ובסמינרים, שיש בהם בהחלט אפליה על רקע עדתי. (בניגוד מוחלט לפסיקתם ואזהרתם של כל גדולי ישראל מכל החוגים). התופעה הגזענית המשפילה והמקוממת של 'רק חמש או עשר או עשרים אחוז ספרדים', חייבת להיעלם לחלוטין ממחוזותיהם של יהודים החרדים לדבר ה'.

זכותו של כל חוג, ואולי אף חובתו, לקבוע קריטריונים ברורים לקבלה למוסדות החינוך שלו – הנהגה חסידית, ההתנהגות של ההורים, משפחה יראת-שמים, הקפדה על פרט זה או אחר, קבלת כל החומרות והתקנות של הנהלת בית-הספר, וכל כיוצא בהם. כל חוג על-פי הנחיות רבותיו ומורי דרכו. אך באותה מידה יש לשלול בכל תוקף ובשיא הנחרצות קריטריונים של צבע עור וארץ המוצא.

לנו, חסידי חב"ד, תלמידי הרבי, הדברים מובנים מאליהם. איננו מסוגלים אפילו לחשוב ולדמיין אחרת. כך חונכנו, כך הוטמע בכל ישותינו והוויתינו, כך בנה הרבי את כל מוסדות החינוך שלנו. הגיע העת שהעיקרון הכל-כך בסיסי הזה יהיה נר לרגלי הציבור החרדי כולו.  

דווקא אמירתו הכל-כך נחרצת של כ"ק האדמו"ר מסלונים שליט"א – שעמד בראש המערכה הקדושה נגד מעורבות הבג"ץ בתכנים ובקריטריונים של החינוך היהודי על טהרת הקודש – מסוגלת, אם יהפכוה למוטו ולסיסמה המרכזית במוסדות החינוך של הציבור החרדי, לנפץ אחת ולתמיד, באופן מוחלט וסופי, את החומה המבישה של גזענות עדתית.

המשך המאמר – השבוע בשבועון 'כפר חב"ד'.

י"ט בתמוז תש"ע