ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
הרב הלפרין
הרב הלפרין צילום: שטורעם
חמש שנים לגרוש: מה בין אוסלו להתנתקות? ● דעה

תכנית ה'התנתקות', בניגוד לתכנית אוסלו, נעשתה לא בשגגה ולא בתום-לב. לא בטעות ולא בעיוורון עיניים. לא בטיפשות ולא באופוריה. היא נעשתה בזדון ובמצח נחושה ● על סדר היום, מאת הרב אהרן דב הלפרין

מאת הרב אהרן-דב הלפרין

- א -

גירושם של מתיישבי גוש-קטיף, השבוע לפני חמש שנים, למחרת תשעה-באב, ייזכר וייחקק בהיסטוריה היהודית לדיראון-עולם, כמו כל הגירושים האחרים שבהם אולצו יהודים לעזוב את ביתם ואת מקומות מגוריהם, רק בשל היותם יהודים.

כיום, בניגוד לעבר, אין כמעט מקומות בעולם שליהודים אסור לגור בהם, כולל בהרבה ממדינות ערב. רק בארץ-ישראל, למרבה הבושה והפלצות, יש מקומות של "יודען ריין", בניגוד לערבים שיכולים לגור בכל מקום שהם רוצים בארץ-ישראל, משני צידי הקו הירוק.

וזה כשלעצמו, חרפת גירוש היהודים מעל אדמתם בארץ-ישראל, על-ידי ממשלת ישראל, רק בשל היותם יהודים, ייחרת בתודעה היהודית לדיראון-עולם.

- ב –

כבר קרו מקרים לא מעטים במהלך ההיסטוריה שבהם העבירו קבוצות אוכלוסין ממקום למקום, מסיבות כאלו ואחרות. אך לראשונה בתולדות העמים גורשו מתיישבים מעל אדמתם, רק בשל רצונו של השליט להבטיח שלא יעמידוהו למשפט פלילי.

במשך למעלה משנתיים שמרו 'אבירי החוק' על האתרוג כעל בבת עיניהם. חשדות פליליים שזעקו לשמיים, ששום יועץ משפטי הגון לא יכול היה להרשות לעצמו להתעלם מהן, נהדפו והושתקו, בקול דממה דקה, בהסכמת כל כלבי השמירה של שלטון החוק. חטאי משפחת המלוכה, ובמיוחד העומד בראשה, שצבעם להט והדהד באדמומיותו, הלבינו כשלג.

מזלו הגדול של אריאל שרון, שלא נאלץ לראות כיצד שנתיים לאחר ה'התנתקות', כשכבר לא תהיה בו תועלת לשומרי האתרוג, משליכים אותו לכלבים, ממש כפי שעשו לממלא מקומו, ששמרו גם עליו כאתרוג מהודר עד לאותו רגע שתכנית ה'התכנסות' ירדה מהפרק.

- ג -

תכנית ה'התנתקות', בניגוד לתכנית אוסלו, נעשתה לא בשגגה ולא בתום-לב. לא בטעות ולא בעיוורון עיניים. לא בטיפשות ולא באופוריה. היא נעשתה בזדון ובמצח נחושה. מאינטרסים שונים ומשונים.

הם ידעו, כפי שהזהיר הרמטכ"ל ומומחי הביטחון, שכתוצאה מהכניעה והעקירה, יומרצו ויתעודדו האויבים להלחם נגדנו באכזריות גדולה יותר. הם הבינו זאת כמונו, לא פחות. אך לא היה בכך כדי להרתיעם מלבצע בנחישות את הרמיסה והעקירה.

הם ידעו היטב כי בקרב העם הפלסטיני ייזכר היום הנורא הזה כ'יום היסטורי' שבו הוכח כי אפשר לגרש את היהודים מארץ-ישראל, כי הטרור משתלם וכי האינתיפאדה הרצחנית שניהלו הוכיחה עצמה, כדרך היעילה ל'תכנית השלבים' שמטרתה הסופית חיסולה של ישראל היל"ת.

וזה הגיע הרבה יותר משהעלנו בדעתנו – הטילים והקסאמים – שתי המלחמות בצפון ובדרום. וממעמקי האדמה זועק אליהם דם ההרוגים, דמם השפוך של קרבנות ה'התנתקות' בשתי המלחמות. הוא זועק לכולם. ליוזמים ולתומכים. איש מהם אינו יוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם".

- ד -

בתקופת מהומות ה"אינתיפאדה הראשונה" עלתה הצעה מטעם גורמים בימין לגרש לתקופה מוגבלת ערבים מכפרים בעיתיים במיוחד.

בשמאל לא התחבטו, לא התווכחו ולא היססו. חברי הכנסת יוסי שריד ויאיר צבן הודיעו במאמר קצר אך נחרץ, ב"ידיעות אחרונות" (27.6.90): "אנחנו מדברים לאט וברור ולא רק בשמנו... שלא יהיו בינינו אי הבנות ושלא ייאמר שלא הוזהרתם מראש. אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה... היום שבו תינתן פקודת הטרנספר... יהיה גם היום

של סירוב הפקודה... לכל מי שהתעניין מהו הקו האדום שלנו – כאן הוא עובר". (יוסי שריד ויאיר צבן).

ל'כהן-הגדול' של השמאל, עמוס עוז, היה באותה תקופה מסר דומה: "זה רעיון בלתי אפשרי מפני שאנחנו לא ניתן לכם... אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה והצבא... אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים... הימין צריך לדעת שיש מעשים שאם ינסה לעשותם, הוא יגרום להתפרקות המדינה...".

כשהיה מדובר בגירוש ערבים, הציב השמאל גבול ברור, ומיד. הדבר נעשה באופן חד, ללא ויכוחים פנימיים וללא היסוס. החברה הישראלית הפנימה שזהו הגבול.

מי-יודע, יתכן מאד שאילו הדת"לים והחרד"לים היו פחות 'ממלכתים' (במלעיל) ויותר יוסי-שרידים ועמוס-עוזים – ייתכן מאד, וגם סביר להניח, כי כל מתיישבי גוש-קטיף, על נשיהם-טפם-מקנתם ובתיהם, היו עומדים היום על תילם, לשם ולתפארת, ממשיכים בפריחה ובשגשוג.

אולי-אולי – כך מקווים רבים – הסיקו איזשהן מסקנות לגבי העתיד.

המשך המאמר – השבוע ב'כפר חב"ד'

ד' במנחם-אב תש"ע