ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
ר' מענדל פוטרפאס ועבודות הבנייה
ר' מענדל פוטרפאס ועבודות הבנייה צילום: שטורעם
קריעת ים סוף בצרנוביץ ● מאמר מיוחד

כשר' מנחם מענדל גליצנשטיין הגיע לצרנוביץ בשנת תשס"ג לא היה זכר לכל העבר המפואר של העיר. הוא מצא מדבר שממה, קיפאון רוחני, שיש להחיות אותו מן המסד ועד לטפחות ● באותה העיר, באותם רחובות, הם בונים את אותו מבנה, ושניהם נושאים את אותו השם ● על הקשר בין אלול תשט"ו לאלול תש"ע, טור מיוחד
מאת הרב אלי' וולף

אלול תשט"ו

מבלי לעורר רעש מיותר, הרחק מעין רואים, הם הניחו לבנה על לבנה, יצקו טיט ואבן. במסירת נפש הם בנו את המקווה, בהחבא.

צרנוביץ, תחת מגף השלטון הקומוניסטי. בונים מקווה תחת אפם של אנשי הק.ג.ב.

בראש צוות העבודה עומד חסיד של הרבי, ר' מנחם מענדל.

 

אלול תש"ע

משאית בטון נכנסת אל החצר, צוות פועלים רעשניים מקבלים אותה בצעקות, עומדים לצקת את קירות המקווה החדש ההולך ונבנה בימים אלו.

צרנוביץ, שנת תש"ע. בונים את המקווה החדש לצד בנין בית הכנסת הישן, העובר בימים אלו שיפוצים נרחבים

בראש צוות העובדה עומד חסיד של הרבי, ר' מנחם מענדל.

מחומר אחר

אלול תשט"ו

זה לא מכבר הוא השתחרר ממאסרו והגיע לצרנוביץ, שמונה שנים הוא ישב שם, "בילה" במחנות עבודה בסיביר בחברת אסירים שונים, בהם גם כאלו מן הדיוטא התחתונה של המין האנושי.

סוף כל סוף הוא יצא לחרות, אחרי שנות סבל, שנים של מסירת-נפש.

ההיגיון אומר, שהוא יתרחק כעת מכל פעילות יהודית אקטיבית, הוא ייזהר שבעתיים מכל מעשה שיכול להחזיר אותו ל"שם", אל ה'גולאגים' ואל הישימון הסיבירי.

אולם ר' מענדל פוטרפאס עשוי מחומר אחר.

אמנם זה עתה הוא סיים לרצות עונש מר, אולם בצרנוביץ אין מקוה, וכדי להקים מקווה – הוא לא מתחשב במצבו האישי, הוא נדרש למסירת נפש. ואם צריך זאת – יש לו אותה באמתחתו.

 

אלול תש"ע

הוא יצא לשליחות לפני כשמונה שנים. כשהוא ורעייתו הגיעו לעיר, היא היתה בבחינת ישימון רוחני.

אמנם יש לה עבר מפואר, ההיסטוריה של העיר מקפלת בין דפיה פרקים רבים בתולדות עולם החסידות בכלל, וחסידי חב"ד בפרט –

אולם כשר' מנחם מענדל גליצנשטיין הגיע לעיר בשנת תשס"ג לא היה זכר לכל העבר הזה. הוא מצא מדבר שממה, קיפאון רוחני, שיש להחיות אותו מן המסד ועד לטפחות.

השלטון הקומוניסטי מחק כל זכר יהודי, הבורות ושנות הגלות עשו את שלהם. וגם אחרי הפרסטרויקה – הרפורמים מצאו להם כר פעולה נרחב, והם פעלו במקום. לא הניחו לשלוחים יום עבודה שקט אחד. הם תבעו אותם למשפטים בערכאות מקומיות, והצרו את רגלם ככל אשר לאל ידם.

אולם ר' מענדי גליצנשטיין עשוי מחומר אחר.

אמנם נתוני הפתיחה שלו קשים, אבל הוא יקים כאן מחדש את יהדות צרנוביץ.

והוא עושה זאת כבר שמונה שנים, הוא פתח גן ילדים, הוא פתח בית ספר-אחר הצהריים, הוא קיבץ יהודים, הקים מחדש את יהדות צרנוביץ, פירותיו כבר מפארים את מוסדות החינוך במוסקבה ובדנייפרופטרובסק, בארץ הקודש ובארה"ב –

וכעת הגיע הזמן לבנות מקווה בעיר. אמנם המצב הכלכלי אינו משופר, אבל אם צריך מקווה – הוא יקים גם מקווה. ואם נדרש עבור הדבר מסירת נפש – גם זה יש באמתחתו.

*

באותם רחובות...

הודות לתרומת קרן משפחת ראהר בארה"ב ובעזרת יהודים מקומיים, השליח לצרנוביץ הרב מנחם מענדל גליצנשטיין משפץ בימים אלו את מבנה בית הכנסת הישן של העיר, ובסמוך לו הוא בונה בהכוונתו ותחת פיקוחו של מנהל מחלקת ההנדסה של קרן אור אבנר, ר' ידידיה חסין, את מבנה המקווה החדש שיקום במקום.

מקווה זה המחודש, נבנה בסמיכות מקום למבנה אותו בנה לפני כחמישים וחמש שנה בעיר זו, ברחובות אלו, מתוך מסירת נפש, המשפיע ר' מענדל פוטרפאס.

באותה העיר, באותם רחובות, הם בונים את אותו מבנה, ושניהם נושאים את אותו השם.

אמנם הזמנים שונים, מאמצי הנפש שונים – לא הרי מסירת הנפש של תשט"ו כהרי מסירת הנפש של תש"ע, אבל לא ר' מענדל של צרנוביץ בשנת תשט"ו, ולא ר' מענדל של צרנוביץ בשנת תש"ע, חושבים על התועלת שלהם.

שניהם יכלו להתעסק בעניינים אחרים, לעסוק בדברים שלא ידרשו מהם כוחות נפש.

אולם שניהם בחרו לעשות את מה שהנשיא דורש מהם, מה שנדרש לתקן במקום היותם – גם אם הדבר כרוך במסירת נפש.

צעד אחד קדימה

בהתוועדות יו"ד שבט תשכ"ב סיפר הרבי:

"ישנו שם – מאחורי מסך הברזל – יהודי, עטור בזקן שלם, מתלמידיו של הנשיא, שמכמה שנים נשאר שם לבדו – אשתו ובני ביתו נמצאים במדינות החפשיות, והוא נשאר שם לבד...

"יהודי זה היה יכול לשבת כל היום ולעסוק בלימוד התורה, תפלה וקיום המצוות לעצמו .. ולעשות זאת מתוך הסברה על פי שו"ע, כיון שההתעסקות בתורה ומצות בריש גלי ובאופן של השפעה על הזולת כרוכה בסכנת נפשות, שליחות לארץ גזרה, הרי עפ"י שו"ע יכול הוא "ליפול אל הים", לים של תורה ותפלה,להתעלות מהעולם...

"כמו כן יכל הוא לבחור בסדר של "לחזור למצרים", לנהוג על פי שולחן ערוך, ולהכנע לסדרי המדינה באותם ענינים שאינן בסתירה לשולחן ערוך.

"כמו כן יכל היה לבחור בסדר של "נצווח כנגדן" – להתפלל כל היום לניצחון צד הקדושה, מבלי לטבול אצבעו במים קרים.

"ואפילו אם רצונו לפעול בעולם בעניני תומ"צ "לעשות מלחמת כנגדן", להלחם עם הרע – הי' יכול לבחור ענין שעל ידו יתוסף אור בעולם וגם אצלו, כמו במלחמה שיש תועלת גם לעצמו.

ובפועל, מה הם ענינו עבודתו שבחר לעצמו – לייסד מקוואות לנשים.

הוא עצמו לא יכול להפיק מזה תועלת שהרי כבר עשר שנים שאשתו בניו ונכדיו נמצאים מחוץ למדינה האמורה, ואעפ"כ – בראותו שאין מי שיעסוק בכך, לכן התעסק בכך בעצמו, למרות העדר התועלת שבדבר בנוגע לעצמו

"ולאידך הרי זה קשור עם סכנת נפשות ביותר... ואעפ"כ בחר לעצמו עבודה זו, היפך חוקי המדינה, ענין שאינו נוגע אליו ...

"אלא כיון שרואה שבמקום שנמצא אין מקווה, הרי זה בהשגחה פרטית להורות לו שזהו ענינו. הנהגתו היא על פי ההוראה "דבר אל בני ישראל ויסעו", להתקרב צעד אחד נוסף לביאת משיח".

אותה מסירות

לר' מענדל זה ולר' מענדל זה עמדה לנגד עיניהם הוראתו של הרבי, דבריו של הרבי בשיחה קודמת של התוועדות זו:

"הרבי תבע – לא להסתגר מהעולם,לא לעבוד מתוך הרגש של עבודת פרך, של הכרח, לא להיות שקועים רק בעריכת מלחמה, ולא לצאת ידי חובה רק בתפלה ובטחון –

"אלא לפעול במרץ ובחיות להאיר את העולם ולקרבו בצעד נוסף למתן תורה.

"ולזה אפשר להגיע רק על ידי קריעת ים סוף – גילוי ההעלם שבנפשו.

"הציווי מלמעלה ע"י משה רבינו היה: דבר אל בני ישראל ויסעו, העבודה צריכה להיות להתקרב להר סיני.

"אם זהו היפך טבעו והיפך רצונו, אין לו תענוג בזה, ומוצא את כל ההסברות והטעמים והאמתלאות שאינו צריך לעשות זאת, ואפילו אם תמצי לומר שיש צורך בכך, יעשה זאת מישהו אחר – זהו הסימן שדווקא בענין זה צריכה להיות עבודתו כאן, נשמה בגוף, למטה מעשרה טפחים".

לא הרי קריעת ים סוף ומסירות הנפש של תשט"ו כקריעת ים סוף של תש"ע – אך הצד שהווה שבהם שלנגד עיני שניהם עומדת הוראתו של משה רבינו שבדור "דבר אל בני ישראל ויסעו", שניהם רוצים למלא את רצונו של נשיא הדור, לצעוד קדימה לעבר המטרה.

הם לא עסוקים בלהתמודד עם השלילה, שניהם לא חושבים על תועלתם האישית, שניהם רוצים רק לעשות את המוטל עליהם, את מה שהרבי דורש מהם.

אותה תנועת-נפש, אותה מסירות למילוי המטרה, אותו המקווה, אותו השם, אותה העיר.

ואם נדרש לזה מסירת נפש – יש להם זאת באמתחתם.

ט"ז באלול תש"ע