ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
הרבי משיב לשאלות ביחידות כללית
הרבי משיב לשאלות ביחידות כללית
תמים תהיה עם ה' אלקיך

הרב חיים רפופורט במאמר מיוחד נוסף, עם מספר הבהרות, בתגובה למגיבים על מאמרו בנושא "אגרות קודש" (עלה במחשבה)

מאת הרב חיים רפופורט, אנגליה

לקריאת מאמרו הראשון של שמריהו לרנר "לפתוח באגרות או לא?" לחץ כאן

לקריאת מאמר התגובה הראשון של הרב רפופורט לחץ כאן.

א) בשנת תשמ"ח [לאחרי כלות שבעת ימי האבל של הרבנית זי"ע] – באותה תקופה שכתב את הצוואה הרשמית שלו וכו' (כמבואר הדק היטב בספרו של הרב ליפקין מהדורא שני' עם צילומים מחי"ק וכו') - אמר הרבי זי"ע שיחה פומבית בה דיבר ע"ד "חשבונו של עולם" ובה הורה איך יש על אנ"ש להתנהג בתקופה שבה לא תהי' אפשריות לשאול עצת הרבי באופן ישר – קרי: תקופה זו שלאחרי ההסתלקות. [שאלתי כו"כ משפיעים ומורי הוראה במחננו, מחנה חב"ד, וכולם הסכימו פה אחד שדברי הרבי בימים ההם היו מכוונים לזמן הזה, כפשוט].

באותה שיחה אמר הרבי בצורה חד משמעית שבזה"ז יש לשאול אצל רבנים, רמי"ם, רופאים ויועצים וכו' וכו'. הרבי שנה ושילש את דבריו באותה הזדמנות ובהזדמנויות אחרות בתקופה ההיא – רבו מלספור. [ואין לזה שום שייכות להמדובר באגה"ק סכ"ב וכו', אשר כמבואר בשיחת רבינו עשה אדה"ז 'מעשה רב' לאח"ז באו"א ממ"ש באגה"ק וענה – באופן ברור וגלוי לכל - לשואליו בענינים גשמיים וכו'. עוד ציין רבינו זי"ע למ"ש אדה"ז באגרת נפש השפלה. ואכמ"ל].

אפילו חסיד שאינו מקושר גדול ונורא יודע שיסוד גדול הוא בדרכי החסידות לציית ולקיים את הוראותיו של הרבי בפו"מ. וע"כ חוזר הנני ושואל עוה"פ: וכי בגלל שהוראות הרבי אינן משביעות את רגשי פלוני והתקשרות אלמוני, איש כל הישר בעיניו יעשה???

שבחו של אהרן – שלא שינה

ב) כל מי שיש לו הרגש חסידי ('כזה או אחר') יודע שאין בכחן של הרגשים אלו לדחות ולבטל הוראות מפורשות של הרבי. אכן ההרגשים עצומים, והגעגועים - מי יודע גדולתן ומעלתן, אבל כבר הורונו רבותינו: "שהמוח [צ"ל] שליט על הלב".

וכל זה בחסיד הראוי לשמו, שהוא חדור באור וחיות חסידותי, ו- המעשה הוא העיקר – מתנהג לפי תורת החסידות ודרכי', שאז יש מקום לומר שרגשותיו מבטאים את רוח החסידות ורצונותיו נובעים ממקור שכולו טהור וקדוש. ועם כל זה אם ההרגשים מטים אותו לעשות מה שלא נצטווינו לעשות יש מקום לחשוש שזהו אש זרה ח"ו וע"כ צריך הוא להיות מתון בדין טרם יעשה מעשה המיוסד על הרגש בלבד. ועאכו"כ בנוגע לרגשותיו של מאן דהו שאין ערובה שיסדותם אך ורק במקום טהור, ויש לצדד שהם מעורבים בטו"ר ר"ל, דאע"פ שתאב לבו לגשת אל הקודש יכול להיות שהנה"ב שלו מתערב בזה ומטה אותו מדרך הישרה, ובכל כגון דא צריכים ליזהר מאד שלא תהי' ח"ו התגברות נה"ב ועי"ז יניקת החיצונים וכו'.

וא"כ הוא בדרך כלל, הרי ק"ו בן בנו של ק"ו שבנדו"ד – השאלה באגרות - אי אפשר לסמוך על הרגשים, כי לא מפיהם אנו חיים, כי אם ממה שהורה רבינו בלשון צחה וברורה ובאופן דלא משתמע לתרי אנפי, שכאשר ישנן בעיות ושאלות יש לפנות לרבנים ורופאים, ידידים ויועצים.

ולפענ"ד פשוט הוא שכל הרוצה להיות מקושר באמת לאילנא דחיי, לא ילך אחרי שרירות לבו (הטהור), אלא עליו לרסן את רגשותיו ולבטל את רצונו מפני רצון העליון שגלה ה' ע"י עבדיו הנביאים. ואפילו אם יראה בחושיו כדמות מופת ע"י פתיחת האגרות וכיו"ב, אין לו להנהיג שיטה חדשה של שאלה באגרות (עם כל הסכנות שבדבר) אלא יסור למשמעת הרבי וישאל את הרב או את הרופא – כל אחד לפי ענינו. ודוקא ע"י ביטול ישותו ורצונותיו הוא יהי' מקושר בחבלי עבותות למעלה מעלה עד אין סוף וכמבואר בכ"מ.

[מאמר המוסגר: תדמיין לעצמך, בשנים כתיקונן, כאשר היינו זוכים להתפלל יחד עם הרבי, והיום יום י"ד תשרי (ערב חה"ס תשמ"ו) ואתה עומד בסמיכות לנשיא הדור, ורק אתמול שמעת את דברי הרבי, דברים כדרבונות, על דבר אותם המסתכלים בו בשעת התפלה במקום להסתכל בסידור ולהתפלל כראוי. והנה אצלך עומד מאן דהו וטוען שרוצה להתקשר להרבי והוא יודע שהוא מגיע לשיא ההתקשרות דוקא כאשר הוא מסתכל על הרבי בשעת התפלה. ועוד יטעון הלה שבדוק הדבר ומנוסה אצלו שכאשר הוא מסתכל כלפי מעלה תפלתו מתקבלת וכאשר מתפלל בתוך הסידור אין תפלתו מתקבלת. ועוד יטעון שראה בספרי חסידי פולין שיש מהם נוהגים כן, וגם יש לזה תקדים בדברי ימי חב"ד וכו' וכו' (וגם יביא ראי' ממ"ש הרה"ח ר' מענדל פוטערפאס ע"ה לחידודא), מה היית אומר לו? אני לכשעצמי הייתי אומר: יקוב הדין את ההר! הרי מפורש יצא מפה קדשו שאסור להסתכל על גוף בשר ודם, אפילו על גוף טהור ומזוכך, בשעת התפלה, ואשר ע"כ פשוט שאי אפשר להיות מקושר על ידי שימרה את דברי הרבי ויסור מן הדבר אשר הורנו. ומה שמתחשק לו כ"כ לעשות כן, אין זה אלא בגלל שהנה"ב שלו מתגברת ומתלבשת באיצטלא של התקשרות, וממציא לו ק"נ טעמים ומקורות וסיפורים לעשות את ההיפך ממה שציוה השם. ובוודאי ובוודאי אם יתפלל כדבעי למהוי, תפעול תפלתו את פעולתה עכ"פ למחצה לשליש ולרביע. והנמשל לעניננו מובן וגם פשוט הוא].

והנה ראיתי למאן דהו שהגיב על מאמרי, דאיך אפשר להשוות בין השאלה באגרות להשאלה אצל הגאונים והמקובלים שליט"א. הלא הרבי ואגרותיו חד הוא, ומה לי שואל את הרבי או שואל את האגרות? היינו הך!

ובאמת הרבה יש להאריך בדבר [וכדלקמן], אבל לגופו של דבר, נראה שלא ירד הלה לסוף דעתי. הצד השווה בין האגרות להמקובלים הוא בזה: שהרבי הורה לנו – חסידי חב"ד - אצל מי לשאול, את מי יורה דעה ומי יבין שמועה, ומכלל הן אתה שומע לאו. ובין מי ששואל אצל המקובלים והאדמורי"ם שליט"א ובין מי שמכניס פתק לאגרות אינו מקיים את מה שהורה הרבי לקבל עדת חסידיו.

אמנם מדאתינן לדברי המעיר הנ"ל שיצא לחלק בין האגרות והמקובלים, הרי בכגון דא קיי"ל דפלגינן דבורי', ואכן באמת יש חילוק גדול בין השואלים את עצת המקובלים ובין השואלים את האגרות, אבל לא כפי שחילק המגיב הנ"ל –כבודו במקומו מונח - וכפי שיתבאר לקמן.

חזקי' גנז את ספר הרפואות והודו לו חכמים

ג) מי ששואל את עצת חכמי זמננו - אדמורי"ם, רבנים מובהקים, מקובלים וותיקים – הרי (1) הוא מתנהג לפי המקובל בישראל מקדמת דנא, איש איש לפי מהלכו, עדה ועדה לפי מנהגה; (2) השואל יודע בוודאי שהחכם שמע את שאלתו והתשובה שנותן החכם מכוונת אליו; (3) החכם מסביר את התשובה באופן כזה שאין השואל צריך לסמוך על בינתו ודעתו, פירושיו וביאוריו, (סילופיו וזיופיו); (4) אם מאיזה סיבה שתהי' אין החכם רוצה או יכול לענות לו אין השואל שב לביתו בפחי נפש אלא הולך הוא אצל חכם אחר שיענה את מבוקשו; (5) אין לחשוש שיצא מזה חורבן לרבים ולדורות.

משא"כ באגרות:

(1) אם כי מצינו מקרים יוצאים מן הכלל, אשר לאחרי הכנה כדבעי, היו חסידים ותיקים ואנשי מעשה שעשו גורלות או דברים אחרים שיש להם איזה דמיון לשאלה באגרות, מ"מ לעשות מהנהגה כזו נחלת הכלל, שאנשים נשים וטף, בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יעשו מעשים כמעט בכל יום כעין גורל באגרות ויחליטו עפ"ז את המעשה אשר יעשון – לא הי' מעולם. וצ"ע אם יש בדורינו מי שיש לו כתפיים רחבות כ"כ שיוכל ליסד שיטה חדשה כזו וליקח על עצמו את האחריות לכל מה שיסתעף מזה!

(2) מי הוא הבקי בשבילין דרקיעא ויודע להעיד שאכן הרבי סבר וקיבל את שאלת השואל והתכווין לענות אותו לפי הגורל שהגריל השואל? וכבר כתבתי דממנ"פ הוא: אם אנחנו מאמינים שבלי ספק הוא שהרבי קיבל את תהליך האגרות ואין בו שום דופי ודב"ט, הרי היינו צריכים להחליט גם בעניני פקו"נ ממש לפי מה שימציא הגורל, וכמו שבחיים חיותו בעלמא דין היינו שומעים לכל מה שהורה הרבי גם אם הי' היפך מציוויי כל הרופאים שבעולם, הוא הדין השתא שהרבי הכתיב את תשובותיו באגרותיו, יש לנו לעשות כמו שיעלו האגרות גם אם מורין לנו לעשות את ההיפך ממה שציוו כל הרופאים שבעולם. ואם, לאידך גיסא, לאו גושפנקא דמלכא חתום על גורל האגרות, מהיכי תיתי שנסמוך על האגרות בדברים שהם קטני הערך (ביחס לפקו"נ) ואפילו בקשר לענינים של מה בכך. מי הוא זה שיוכל להגדיר או להגביל את כחן של האגרות? [ומסופקני אם ימצאו בעלי האגרות רב (שפוי) מורה הוראה בפועל - אחד בעולם – שיתיר לסמוך על השאלה באג"ק בעניני פקו"נ ולעשות עפ"ז היפך ממה שציוו הרופאים].

(3) הרי בתוך עמי אנכי יושב וכבר ראיתי שנחלקו המסתכלים באגרות על משמעות התשובה שקיבלו. הרי בד"כ שני עמודים נפתחים לפני השואל, ובהם כמה דברים, אשר כולם ניתנים להתפרש בכו"כ אופנים, ועל השואל - החכם או הטיפש, (וגם לרבות את הרשע ואת מי שאינו יודע לשאול) - מוטלת הזכות והחובה לפענח את הצפונות ולחדור לעומק כוונתו הק'. ומאן מפיס שזכה השואל (או המשפיע שלו) לכווין לאמיתתם של רמזי האגרות?

(4) מי ששאל באגרות ולא נענה, איך עליו לפרש את התופעה: שעליו להסתכל בכרך אחר? שעליו להתבונן באגרת שנפתח לפניו עד מיצוי הנפש וייגע א"ע וסוכ"ס ימצא? שהרבי אינו מרוצה ממנו וע"כ אינו רוצה לענות לו? שהרבי רוצה שישאל רב או רופא, ידידים או מבינים? - בכ"ז צריך אני לרב!

(5) המפורסמות אי"צ ראי' שההפקירות השורה בשימוש באגרות נורא ואיום הוא וסופו מי ישורנו! יש באמתחתי כמה סיפורים ששמעתי ממקור ראשון או שראיתי במו עיני שימחישו את הדברים אבל אין הז"ג להעתיקם. ובנוגע לכמה מהם יש להמליץ מש"נ כבוד אלקים הסתר דבר. וא"כ אפילו את"ל שהאגרות רפואות בדוקות הנה, מי עדיפי מספר הרפואות (שהעלה ארוכה לכל מחלה) שגנז חזקיהו המלך (בגלל ריבוי המכשולים שגרם) והודו לו חכמים???!!!

א' בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
4
1. סיפור
אני אינני פותח באגרות , אך ליחס "אגרות - מקובלים" רציתי להעיר בסיפור:

אחד מאנ"ש הלך לשאול בעצתו של רבי דוד אבוחצירא מנהריה ובחדר ההמתנה היה כרך של אג"ק , הנ"ל פתח ו"קיבל" תשובה.
לאחמ"כ כשנכנס לרבי דוד , אמר לו - "הרי כבר קיבלת תשובה,מה אתה בא אלי?"

וכל אחד יסיק מכאן את מסקנתו האישית (בין על גדולתו של רבי דוד ובין על הפתיחה באג"ק)

בשורות טובות ,ושנזכה בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקינו ונשיא דורינו בראשנו.
ג' בכסלו תשס"ו
2. עיקר שכחתם
הסיבה למנהג נלוז זה נובעת מהרצון הטפשי לכפור במה שארע בג' תמוז.

בכן, חיזוק המנהג מחזק עקיפין את האמונה התפלה הלזו.
ג' בכסלו תשס"ו
3. אמת אמת תרדוף
יישר כוחך ר' חיים! וירבו כמותך בליובאוויטש, כבר בא העת שקצת שכל הישר ישלוט על עקמומית השכל ורגשות זרים, היאך הלכו שולל צעירי הצאן אחר זקנים חסרי חכמה בינה ודעת.

הנה בוודאי כל הטיעונים הישרים שלך וכל הנקודות על שלילת השתמשות בקיבעות של האגרות קודש בכדי לפשוט שאלות הפרט על דרך "גורל" (לאפוקי כשרואה שם הוראה ברורה והדרכה ברורה מאת כ"ק האדמו"ר) הם מיוסדים בבהירות ובפשטות של שכל הישר (ולא צריכים על זה "איינשטיין" לדבריפ פשוטים הללו.

אבל העיקר הוא הנקודה ההתחלה שלך: ההוראה הברורה בדברי רבינו במוצש"ק תרומה.

אבל האמת היא: ששיחה זו הוזנחה באמת על ידי רובא דרובא דקהל החסידים, שבאם היו שומעים השיחה ומבצעים אותו כפשוטו היה הכל שונה לחלוטין, שהרי האמת הבהיר והברור היא: שהרבי רצה שהרבנים יהיו כח וסמכות רוחני ובמילא היה בכוחם "בדרך ממילא" ליתן פסק בספיקות שיש להפרט והכלל בכל העניינים.

הגיע הזמן לדרוש את האמת באמת הפשוטה ולראות היאך הלכו שולל אחרי הצהרות שקריות "באצטלא דקדושה וחסידותא" ובמילא הוקם כל השקרים כתוצאה מזה.

דו"ק ואשכח.

לכל הפחות: המשך בהצלחה של עבודת הקודש שלך להבהיר ולברר ולצרף את המעקשים והמכשולות הרבים וד' יצליחך!
ג' בכסלו תשס"ו
4. some observations
1.new camps and schools have opened with the "blessing" of the igros. while there are letters in the igros against this!
2. "mushrooms" have opened up "chabad houses" ith the "blessing " of the igros. while we know the rebbes opinion in this matter (merkos, head shliach, hasagas gvul, etc.)
3. it's sadly ironic that the best tool we have in which to find the rebbes opinion about something--where almost everything under the sun is addressed is what is being used by so many b'emunosom hatehorah(?) to by pass this .
4. as number 2 mentioned, the makor of this minhag is not from torah but from those who refuse to go the oheletc.
ג' בכסלו תשס"ו