ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
כותב השורות, הרב הלפרין
כותב השורות, הרב הלפרין צילום: שטורעם
לא כולם הופתעו ● על סדר היום

היחידים שלא הופתעו כלל מהפרוטוקולים הסודיים שנחשפו - היו אלו שזכרו או רשמו את כל מה שהתחולל בחצר הרבי באותה מלחמה נוראה. כמי שהיה באותם ימים ב-770, ואף רשם יומן מפורט שפורסם בזמנו, התבוננתי השבוע בהשתאות בהשוואה בין הפרוטוקולים הסודיים מהבונקר, ליומן הגלוי מבית-חיינו ● על סדר היום – מדורו השבועי של עורך...
הרב אהרן דב הלפרין

הפרוטוקולים הסודיים ממלחמת-יום-כיפור שנחשפו רק עתה, כעבור 37 שנים, הפתיעו ואף הכו בתדהמה רבים מאזרחי ישראל, כמו גם לא מעט פרשנים צבאיים ומדיניים בעולם כולו שדיווחו וסקרו בהרחבה את הדיונים הסודיים שנחשפו באותם פרוטוקולים.

היחידים שלא הופתעו כלל היו אלו שזכרו או רשמו את כל מה שהתחולל בחצר הרבי באותה מלחמה נוראה. כמי שהיה באותם ימים ב-770, ואף רשם יומן מפורט שפורסם בזמנו, התבוננתי השבוע בהשתאות בהשוואה בין הפרוטוקולים הסודיים מהבונקר, ליומן הגלוי מבית-חיינו.

מעיון בפרוטוקולים עולה כי ביום השני למלחמה, בשעות הלילה, גולדה וצוות שריה היו בייאוש כמעט מוחלט. האופציה שמדינת ישראל הולכת להיעלם מן המפה – לא הייתה רחוקה ממחשבתם. מי שהיה שרוי בלחץ אטומי יותר מכולם היה דווקא שר הביטחון משה דיין. "הם רוצים לכבוש את ישראל, לגמור את היהודים... הולך להיות כאן חורבן בית שלישי".

באותם רגעים ממש, כשבניו-יורק היתה השעה עשר ורבע בבוקר, הרבי כמו שמע את כל התחזיות השחורות של גולדה ודיין בבונקר הסודי, וגילה לכולם מה באמת הולך לקרות כאן.

כך נכתב ביומן:

יום א' י"א תשרי. הרבי נוסע היום לאוהל, דבר חריג ביותר (באותן שנים הרבי נסע לאהל אך ורק בט"ו לחודש ובערב-ראש-חודש). כשחזר מהמקווה לפני הנסיעה לאהל ויצא מהמכונית בחזית 770, עמד שם ר' גרשון-בער יעקובסון, עורך "אלגעמיינער זשורנאל", ושאל את הרבי: "מה לכתוב?"

הרבי ענה לו:

"תכתוב שלא ידאגו. יהיו ניסים וניצחון גדולים עוד יותר מאשר במלחמת ששת הימים... צריך לתת לאנשי הצבא לעשות מה שהם מבינים. הפוליטיקאים מפריעים ומעכבים בשעה שאין מה לחכות.. צריך לכבוש כמה שאפשר שטחים גם במצרים וגם בסוריה, מה שיותר מהר. כל רגע שמתמהמהים מחמיצים הזדמנות גדולה וזה עולה בקרבנות קשים".

המחדל הגדול

מתוך היומן:

"...הרבי גם דיבר בהתוועדות על המחדל הגדול של המלחמה, כאשר גם לאחר שהיה ברור לראש הממשלה ושר הביטחון שעומדת לפרוץ מלחמה, הם סירבו בתוקף לפתוח מיד במלחמת מנע וסירבו אפילו לגייס את המילואים - דבר שהיה חוסך הרבה קרבנות - רק בגלל השיקול המדיני של 'מה יאמרו הגויים', שלא יאמרו שאנחנו פתחנו במלחמה. הרבי אמר שפעם נוספת הוכח לאיזה אסון מוליכים את העם כאשר פועלים בניגוד לתורה ולהלכה ומתחשבים בשיקול המדיני במקום בשיקול הביטחוני".

הדברים הללו של הרבי, שהתפרסמו למחרת בתקשורת, עוררו סערה ציבורית לא קטנה. מנין לרבי מה היה שם? – התריסו כמה עיתונאים ופוליטיקאים - על סמך מה הוא מאשים?

ובכן, כעבור 37 שנים, זה מה שעולה מעיון בפרוטוקולים הסודיים:

בערב יום-כיפור, שעות ספורות לפני 'כל נדרי', כשהנתונים המודיעיניים כבר הצביעו על 'ודאות כמעט מוחלטת' לפתיחת המלחמה למחרת ביום-כיפור – דרש הרמטכ"ל וגם התחנן לגיוס מילואים מיידי ופתיחה במתקפת-מנע. שר הביטחון דחה את הבקשה וכמוהו גם ראש הממשלה: אין לנו אפשרות, מבחינה מדינית, לעשות זאת.

למחרת, בבוקר השכם, עלות השחר של היום הקדוש, התקיים דיון-חירום נוסף. עכשיו כבר דיברו הנתונים המודיעיניים על ודאות סופית ומוחלטת שהמלחמה פורצת היום. אולם גם הפעם, דרישתם החד-משמעית של הרמטכ"ל וראשי הצבא לגיוס מיידי של כל המילואים – נדחתה שוב על-ידי ראש-הממשלה ושר הביטחון. "אם נגייס מילואים לפני שהם יפתחו במלחמה" – פסקה ראש-הממשלה – "יאשים אותנו העולם שאנחנו פתחנו במלחמה".

כעבור כמה שעות, כשפרצה המלחמה הנוראה, שילמו בחייהם, כבר בשעה הראשונה, מאות חיילים צעירים, שלא זכו לשום תגבורת של מילואים. מחיר הדמים הנורא של מלחמת יום-הכיפורים, באשמת ממשלת המחדל, הגיע לקרוב לשלושת אלפים חיילים (!) הי"ד.

בבוקר שלמחרת, הכתה גולדה מאיר בבונקר הסודי על חטא. היא הייתה מאוכזבת מאד מהפחדנות שלה ערב קודם, ועל-כך שלא הורתה לרמטכ"ל לפרוץ בהתקפת מנע. גולדה, בניגוד לכמה מהמנהיגים הישראלים של דורנו – למדה במהירות רבה מן הטעויות. "אם חלילה נעמוד פעם נוספת במצב כזה", כך אמרה שם, "צריך לצפצף על העולם ולתת לצבא לפתוח במתקפה".

היום יודעים אזרחי ישראל את מה שאלו ששמעו את דברי הרבי ידעו כבר בדייקנות מוחלטת לפני 37 שנים...

לכבוש את דמשק

בשבת חול-המועד-סוכות תשל"ד דיבר הרבי בתקיפות גדולה על כך שצריך לכבוש את דמשק. בליל שמחת-תורה נכחה ב'הקפות' קבוצה של דיפלומטים ישראלים, וכאשר הגבאים עסקו במכירת פסוקי "אתה הראת", עמדו האורחים קרוב לרבי, על הבימה, והרבי דיבר אליהם ישירות, פנים אל פנים. בראש משלחת האורחים היו שלמה לוין מהקונסוליה ואריה מורגנשטרן ממשרד הביטחון. הרבי דיבר אתם בלהט. הם ניסו להתווכח אך הרבי עמד על שלו בתוקף.

כך אמר להם הרבי: "מדוע לא כובשים את דמשק? צריך לשחרר את היהודים ואת החיילים השבויים. דווקא כיבוש דמשק יביא לשלום. אין שום ספק שרוסיה לא תתערב לטובת סוריה ולא צריך לציית לכל מילה שבאה מאמריקה. בעומק הלב, גם אמריקה מעוניינת שישראל תתנהג כפי שראוי למדינה עצמאית ולא תקשיב לכל דבר שבא מוושינגטון".


מאוחר יותר, באחת ההתוועדויות, סיפר הרבי שבקשר לטענתו מדוע לא כבשו את דמשק, הוא קיבל תשובה מהממשלה - באמצעות שליחים - שאי-אפשר לכבוש את דמשק מפני שכבישי הגישה לשם מאוד גרועים... תגובת הרבי היתה, בערך: "הם מצאו למי למכור מעשיות"...

מאז ועד היום, במשך 37 שנים, נמצאים תמיד אלו שטרחו להזכיר לנו את הקריאה 'התמהונית והמיליטנטית' הזו של הרבי מליובאוויטש, לכבוש את דמשק...

לא עוד. אלו הדברים המדהימים שמתגלים בפרוטוקולים מהדיונים הסודיים שנחשפו זה עתה:

שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה כבר ברור מעל לכל ספק שמצבה של ישראל קשה ביותר. באותם רגעי ייאוש, ב-9 באוקטובר 1973, מכונסים השרים וראשי מערכת הביטחון אצל ראש הממשלה, גולדה מאיר. התוכנית הצבאית המוצעת: למקד את המתקפה בחזית הסורית, ולהגיע לדמשק. הרמטכ"ל טוען שזה הכרחי. בסופו של דבר, מסיבות שונות, התוכנית לא בוצעה. הרמטכ"ל דדו, שתמך מראש בהתקפה מוחצת אך נאלץ לוותר על תוכניותיו אמר בדיון: "בניגוד לכל התוכניות, אילו תקפנו את סוריה שש שעות לפני... הכל היה אחרת".

המשך המאמר – השבוע ב'כפר חב"ד'

ו' בחשוון תשע"א