ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
השלוחים אצל המשלח
השלוחים אצל המשלח צילום: מאיר אלפסי, שטורעם
גילה לו ניסים שנעשו לו ■ מאת הרב אלי' וולף

כשאליעזר חוזר עם רבקה מחרן, הוא פוגש את יצחק: "ויספר העבד ליצחק את כל אשר עשה". פירוש הדברים – אליעזר סיפר ליצחק את כל מה שהוא עשה למען מילוי השליחות ● אבל למרבה הפלא רש"י מבאר כאן הסבר אחר לחלוטין ● איזה יסוד נותן רש"י לשלוחים כשהם באים למסור דו"ח למשלח על ביצוע השליחות שלהם? ● מאמר לקראת כינוס השלוחים
מאת הרב אלי' וולף

בשבוע הקרוב ייפתח בניו יורק כינוס השלוחים העולמי. אלפי שלוחים מכל העולם יגיעו אל כבוד קדושת המשלח, לספר ולדווח לו מה הם עשו כל אחד בעירו ובמקום שליחות מאז כינוס השלוחים האחרון, יקבלו ממנו משנה כח להמשך העבודה של לתקן עולם במלכות ש-די, ויישבו בשבת אחים גם יחד עם אחיהם השלוחים ליהנות מהם עצה ותושיה.

פרשת השבוע המכינה אותנו לקראת הכינוס, היא פרשת חיי שרה, בה התורה מספרת על השליח הראשון, אליעזר עבד אברהם, שיצא בשליחותו של נשיא הדור לחרן, לקחת משם אשה לבנו יצחק.

שליחותו של אליעזר לכל פרטיה, "יפה שיחתן של עבדי אבות", המסופרת באריכות בפרשתינו, מלמדת אותנו רבות על מהותו של השליח, אופן ביצוע השליחות ועוד.

הדברים מבוארים באריכות בתורתו של הרבי, והם נלקטו ביד אמן לגורן אחד, לספר "תורת השליחות", ע"י אחי הרב זושא וולף.

בסיומה של השליחות, אחרי ההצלחה השמיימית שלו בבית לבן ובתואל, אליעזר עושה את דרכו בחזרה אל המשלח. חוזר הוא אל ארץ כנען: "ויקח העבד את רבקה, וילך".

בהגיעו אל הארץ, בסיום השליחות, הוא מגיע עד "ארץ הנגב", שם פוגש הוא את מטרת השליחות, את יצחק אבינו, כשהוא יוצא לשוח בשדה.

והתורה מספרת: "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה".

מבאר על כך רש"י: "גילה לו ניסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו".

ביאור זה תמוה לכאורה.

פשט הכתוב הוא שאליעזר סיפר ליצחק "את כל הדברים אשר עשה", את מה שהוא – אליעזר – עשה למען ביצוע השליחות.

וכמו שרבנו בחיי מבאר את הפסוק, שהוא סיפר ליצחק "יכלול ענין הניחוש אשר עשה באמרו "הקרה נא לפני היום", והקישוטים שנתן לרבקה בדרך, והמנות שנתן לה ולאחיה ולאמה בבית. גם יכלול עוד ענין קפיצת הדרך שנעשה לו – הכל הגיד לו".

אבל רש"י, מוציא את פשט הכתוב "אשר עשה" ממשמעו, והוא מפרש, שאליעזר סיפר ליצחק את כל הדברים שכלל לא קשורים בו או במעשיו, אלא הוא סיפר ליצחק "ניסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ, ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו",

את כל הדברים שלא קשורים ל"אשר עשה" של אליעזר, אלא דברים הקשורים במעשי ניסים, במעשיו של הקב"ה, ללא כל נגיעת יד אדם של אליעזר.

ואילו את מעשיו שלו, את "כל הדברים אשר עשה" הוא עצמו – את זה הוא לא סיפר ליצחק.

אליעזר בשליחותו עשה דברים רבים. הוא השתמש בכל הכישרונות שלו, הוא היה רגיש לנעשה סביבו, היה דרוך להתמודד עם כל מכשול – והוא עמד בהם, והוא אף עמד בפני סכנה, סכנת חיים.

כשהיה צורך בדיבור ושכנוע, הוא עשה זאת בכשרון רב. כשהיה עליו להתמודד מול לבן הארמי ואביו בתואל – הוא עשה זאת בהצלחה.

הוא ידע מה לומר למשפחת בתואל, מתי לומר, ומה לא לומר להם. הוא ידע מה לגלות להם ומה להסתיר מהם, מה להקדים ומה לאחר בסדר המאורעות.

כשהיה צורך לשנות מסדר התרחשות דברים, כדי לקדם את מטרת שליחותו, הוא עשה זאת מבלי להניד עפעף.

כשהיה צורך לתת מתנות, הוא עשה זאת בחן. הוא ידע על מי ללחוץ ובאיזו שפה לדבר איתו. למי לתת מתנות ולמי לתת "מגדנות", מתי לתת "כלי כסף וכלי זהב ובגדים", ומתי לתת "נזם זהב ושני צמידים".

במהלך שליחותו אליעזר גם נכנס לסכנת חיים. הגישו לו סם המוות, ובאורח נס הוא ניצל מזה.

לשם ביצוע השליחות על הצד הטוב ביותר, הוא עבר הרבה, הוא עשה הרבה מאוד.

וכמו שמובא במדרש רבה על הפסוק: "אמר ר' אלעזר, כלליה של תורה – מרובין מפרטיה. שאילו בא לכתוב – שניים שלושה דפין היה כותב".

אליעזר יכול היה להחזיק כעת את יצחק בשדה ולספר לו באריכות, לדווח לו לאורך "שניים שלושה דפין", מכל עלילותיו ומעשיו בביצוע השליחות -

אבל רש"י מלמד אותנו כאן הוראה, מה הוא שליח.

כאשר אתה חוזר מביצוע השליחות אל המשלח, כשאתה מגיע אליו לתת לו דו"ח, כשאתה עומד פנים אל פנים מול נשיא הדור ואתה נותן לו דו"ח מביצוע השליחות שלך –

אל תספר לו את כל מה שעשית אתה, כאדם עצמאי. אל תספר את כל מה שביצעת בזכות הכישרונות האישיים שלך, סיפורים שיכולים למלא "שניים שלשה דפין",

מה כן - תספר לו "ניסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו".

תספר על הסייעתא דשמיא שהיתה לך, על מה שלא קשור בכישרונות ובמעשים שלך. תספר לו על הברכות שהוא, המשלח, העניק לך, שלא בכוחך, ואיך שרק הודות להם התבצעה בפועל מילוי השליחות.

שליח מבטא בתוכנו ובשמו – שהוא לא מציאות משלו, אלא הוא "שליח" של ה"משלח".

אין כאן מציאות של אדם שנבחר בשל כשרונותיו הברוכים ויכולותיו הייחודיים, יש כאן "שליח", ה"ידא-אריכתא", הזרוע הביצועית - של המשלח, ה"כמותו" שמתבטאת באמצעות ה"שלוחו של אדם".

לכן, אין כאן "הדברים אשר עשה" כאדם בעל כישרונות אישיים עצמאיים, אין כאן מגדנות ומתנות שהוא נתן בשעת כושר לפלוני, וכשרון דיבור לשם שכנוע אלמוני – לשם מילוי השליחות.

יש כאן רק את כוחו של המשלח, יש כאן רק את ה"ניסים שנעשו לו" בכוחו של המשלח. זה ותו לא.

זהו שליח, וזה מהותו.

ולכן, כשהשליח מגיע אל המשלח לתת דו"ח על מילוי השליחות, הוא מדווח לו עד כמה לא "הוא" קיים בביצוע השליחות, אלא הוא מספר לו איך "המשלח" הוא זה שעשה זאת. איזה סייעתא דשמיא היתה לו, כיצד רק בכוחותיו ובברכותיו של המשלח הוא הצליח, והם אלו שעשו זאת.

"גילה לו ניסים שנעשו לו". הוא סיפר לו את כל מה שלא קשור ישירות לתכונות המוכשרות שיש לו, למעשים שלו, אלא עד כמה הכל בברכותיו של המשלח, באופן של למעלה מדרך הטבע.

(פורסם השבוע בשבועון כפר-חב"ד)
כ' בחשוון תשע"א