ב"ה יום חמישי, י"ח תשרי תשפ" | 17.10.19
הרב גלוכובסקי והרב קפלן על רקע הקמפיין
הרב גלוכובסקי והרב קפלן על רקע הקמפיין צילום: שטורעם
אחדות מזויפת בחב"ד? אנחנו לא פלסטינאים ■ תגובה

"לאחרונה מדברים על אחדות ושלום בין חסידים. אני מתרשם שהעולם לא מבין בצורה נכונה ובריאה את התפיסה של שלום ואחדות" ● בהמשך לקמפיין שהחל לקראת כ"ז אדר ומאמרו של הרב מענדי קפלן, הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, מגיב לטענות בדברים שנשא בהתוועדות חסידית בשבת האחרונה ● "אנחנו לא פלסטינאים, שרוצים לדון עם ישראל מיד ב"נושאי הליבה". אנחנו חסידים, חסידי חב"ד, אב אחד לכולנו, יש לנו הרבה יותר מאחד ומשותף מאשר המפריד, ומותר לשבת יחד", אמר הרב
הרב מנחם מענדל גלוכובסקי

אנו נמצאים בשבוע של פרשת ויקהל, בה זכינו לשמוע מהרבי את השיחה האחרונה לעת עתה, שנאמרה ממש ערב כ"ז אדר תשנ"ב.

אינני רוצה להשתמש בלשון "צוואה", אבל אין ספק שכשם שהרבי עצמו העיד על מאמר 'באתי לגני' תש"י, הרי שהשיחה האחרונה של הרבי היא מסר ניצחי ונר לרגליו של כל חסיד.

השיחה כולה עוסקת בנושא אהבת ישראל ואחדות ישראל. וודאי כל אחד מחסידי חב"ד ניצל את הזמן כראוי לעיין בשיחה הזו, בפרט בשבוע זה וראה את המבט המיוחד של הרבי ועד כמה נושא האחדות חשוב וחיוני.

באותה שיחה יש עניינים נפלאים ובין היתר אומר הרבי שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" לא מקביל תמיד בין "רעך" ל"כמוך", כי אדם בינו לבין עצמו צריך לנהוג באופן הן של "סור מרע" והן של "עשה טוב", ואילו ההנהגה עם הזולת צריכה להיות באופן של "עשה טוב" (ורק במקרים נדירים ביותר עוסקים ב"סור מרע").

כאשר לומדים שיחות אלו והוראות הרבי, צריכים לזכור היטב שמעבר להבנת השיחה צריך להביא את הדברים לידי מעשה בפועל. במאמר פורים קטן תרפ"ז הרבי הקודם מסביר שיש לאדם שני איברים חיוניים שבלעדיהם אין חיות לגוף כולו: מוח ולב. מסתבר שמוח לב לא מספיק, צריכים גם מעשה בפועל.

יכול להיות אדם שיהיה בעל מוחין גדול, כל ההשכלות והשיחות יהיו מונחים אצלו היטב והוא גם ידע להסביר אותם טוב מכולם, אבל כאשר מגיע הדבר למעשה בפועל, אין לו לב. אין פועל ממש. הדרך הנכונה הנדרשת מיהודי ומחסיד היא לשלב את המוח והלב, את ההבנה לצד ה"פועל".

*

לאחרונה מדברים על אחדות ושלום בין חסידים. אני מתרשם שהעולם לא מבין בצורה נכונה ובריאה את התפיסה של שלום ואחדות. על מנת לחדד את הדברים אצטט מתוך אגרת של הרבי, בכרך י"ב (עמוד ש"א), המעניקה זווית ראיה מיוחדת על עניין של שלום, וכך כותב הרבי ליהודי:

"לאחרי בקשת סליחתו ובהקדים הידוע בענין גודל השלום... ארשה לי לעורר אותו ולזרזו על החיזוק לרבות השלום בביתם, היינו כפשוטו בהנוגע לו ואל זוגתו תחי', שכנראה מבין השיטים וגם מבין שיטת השיחה שהיתה לי כאן ומצב רוחה, כדאית ההשתדלות יתירה מצדו להיות וותרן במדותיו ולהתייגע ככל יכולתו בזה, וכבר ידועה ההוכחה וגם בנגלה דתורה מגודל ענין זה, מה שאמרו רז"ל, שאמר הקב"ה ומצוה למחוק שמו הגדול הנכתב בקדושה ודוקא שם המפורש ודוקא על ידי כהן, ובלבד להטיל שלום בין איש לאשתו ואפילו כשהאשה מתנהגת באופן דקנוי ח"ו, ועאכו"כ באשה צנועה שגדלה את ב"ב לחסידות, שכל ההשתדלות בזה מצוה רמה ונשאה...".

רואים את הלשון של הרבי בנוגע לשלום, להיות "וותרן במידותיו" ולהתייגע ככל יכולתו בזה. הרבי מביא כהוכחה בנגלה את ההלכה מסוטה, שהקב"ה מצווה למחוק את השם המפורש כדי להשכין שלום בית בין איש לאשה. ובאיזו אשה מדובר? באשה שנסתרה עם פלוני, נגד רצונו המפורש של בעלה ונגד ההלכה. למרות שלא נטמאה, היא נהגה שלא בצניעות, שלא כדרישת ההלכה. היא הייתה לא בסדר, ועם כל זה הקב"ה מוחק את שמו הגדול כדי להשכין שלום בית ביניהם.

רואים מכאן שהעניין של שלום ואחדות, קשור בעניין הוויתור, גם כאשר הצד השני איננו צודק ולא נוהג כשורה. זהו התוכן הפנימי, העמוק והאמיתי של המושג "שלום".

הגיע אלי פעם זוג שהיו להם בעיות בשלום בית. הבעל אמר לי: כאשר האשה מסבירה לי שהיא צודקת ואני אכן מבין שהיא צודקת, אני מוותר לה. אמרתי לו שכאשר הוא מבין שאשתו צודקת, אין כאן שום וויתור. אדרבא, אם מבין שצודקת ועדיין עומד בעקשנותו הוא סתם פרא אדם. וויתור הוא דווקא כאשר אתה משוכנע בצדקתך ויודע שהשני טועה או נוהג (באמת) שלא כשורה.

*

כלפי מה הדברים אמורים? ביום חמישי הקרוב יחול כ"ז אדר, יום שבו ההעלם והסתר מעורר כל חסיד בעל לב, לקבלת החלטות טובות ולחיזוק בהוראותיו של הרבי וכמובן גם באחדות.

בשבועות האחרונים החלה יוזמה ברוכה בין רבני וקהילות אנ"ש, להתאחד. ביום חמישי יתקיימו התוועדויות בכל ריכוזי חב"ד, כאשר חסידים ישבו יחד, יתוועדו ויטכסו עצה, כהוראתו של הרבי, לקרב את משיח צדקנו בפועל ממש.

שמעתי וקראתי על כאלו שיש להם "עקרונות ברזל" שאינם זזים מהם ולא מוכנים בשום אופן לקבל את היוזמה הזו, כי לדבריהם זו אחדות מזויפת. ראוי להביא לתשומת ליבם את דבריו של הרבי על עניין השלום, שהוא קשור בוויתור. גם כאשר אתה חושב שאתה צודק, וגם כשאתה באמת צודק והצד השני נוהג לא תמיד כשורה (וכלשון הרבי: ואפילו כשהאשה מתנהגת באופן דקינוי ח"ו), מוחקים את שמו הגדול, לצורך אחדות ושלום.

*

בשנת תשמ"ט, אחרי הבחירות בהם התגייסה חסידות חב"ד להצביע ג', הרבי הורה לכמה עסקנים בתוך ליובאוויטש שהיו חלוקים בדעותיהם, לשבת יחד מתוך אחדות. הרבי אמר שהגם ולכאורה יש כמה וכמה עניינים שהם אינם מסכימים, אלא חלוקים בדעותיהם בצורה קיצונית, ישבו יחד ויתדברו בתחילה על העניינים שיש ביניהם הסכמה ולאט לאט, אחרי המעשים ימשכו הלבבות, ויגיעו להסכמה גם בדברים שהם חלוקים ביניהם.

אנחנו לא פלסטינאים, שרוצים לדון עם ישראל מיד ב"נושאי הליבה". אנחנו חסידים, חסידי חב"ד, אב אחד לכולנו, יש לנו הרבה יותר מאחד ומשותף מאשר המפריד, ומותר לשבת יחד - בתחילה עם הדברים שניתן בהחלט למצוא מכנה משותף ולאט לאט להסכים ולהתאחד גם בנושאים האחרים. אני לא רואה כאן עקרונות וחילוקים כל כך דרמטיים, שאי אפשר לגשר עליהם.

ויהי רצון שבזכות האחדות והשלום, נזכה ויתקיים הייעוד "קהל גדול ישובו הנה", ב"ויקהל" האמיתי, בביאת משיח צדקנו.

כ"ב באדר א' תשע"א